קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התנגדות לביצוע שיק שבוטל בהסכמה: 1. זוהי התנגדות לביצוע שטר (שיק). אין חולק שסכום השיק נשוא ההליך הוא 20,000 ₪ (ליום פרעונו - 22.4.98) אך הוגש לביצוע רק בגין 10,000 ₪, משום שאין מחלוקת שלאחר שחולל שילם הנתבע לתובע במזומן סך של 10,000 ₪ בגינו. 2. הנתבע קיבל רשות להתגונן בטענת "פרעתי". סיפור המעשה שתיאר בהתנגדות היה, בתמצית, זה: השיק בוטל ע"י הנתבע בהסכמת התובע, לאחר שהאחרון לא השלים כיאות עבודות שביצע באחד משני בתים, שאת השלד שלהם הקים לפי הזמנת הנתבע, במושב יגל וכן לאחר שלא השלים עבודות דומות שביצע עבור הנתבע בראשל"צ. עוד טען הנתבע כי בנוסף ל- 10,000 ₪ אותם שילם במזומן בגין השיק, גם רכש רעפים ששימשו לצרכיו של התובע בסך (כולל מע"מ) של 17,107 ₪. לפיכך נמצא כי שילם בסה"כ הרבה יותר מסכום השיק, והתובע חייב לו כספים בשל הליקויים בעבודות באחד הבתים במושב יגל ובגין ליקויים בעבודות בראשל"צ. 3. טענות הנתבע הן טענות שנטל הוכחתן (על שני היבטיו של מונח זה) על הנתבע. רק אם ייקבע כי הנתבע הוכיח פוזיטיבית, על בסיס מאזן ההסתברויות, את גירסתו, תידחה התביעה ותתקבל ההתנגדות. בכל מקרה אחר, לרבות במקרה שבו כפות המאזניים נותרות מעוינות בתום שמיעת הראיות, דין התביעה להתקבל (וההתנגדות - להידחות). 4. שמעתי ביום 12.3.02 את ההוכחות וכן סיכומים בע"פ. לאחר ששמעתי את הדברים באתי למסקנה שהנתבע לא הוכיח את טענותיו. ראשית יש לזכור שהעידו רק בעלי הדין עצמם. על שתי העדויות חל ס' 54 (2) לפקודת הראיות (נוסח חדש), אלא שהבעיה רובצת קודם כל לפתחו של הנתבע משום שעליו הנטל. שנית, גירסת הנתבע אינה מהימנה עליי. הוא אמנם רהוט בהרבה בדיבורו מאשר התובע, שכושר הביטוי שלו בשפה העברית דל בהרבה (ובכך התקזז יתרונו של התובע, שהיה מיוצג), אך התרשמתי מעדותו התרשמות בלתי חיובית בעליל. כוונתי במיוחד לטענה שיש לזקוף את מחיר הרעפים לזכות החוב שבגין השיק. אינני מאמין לנתבע בנקודה זו, ולדעתי מדובר בנסיון בדיעבד לחמוק מהחבות בגין השיק. על סמך התרשמותי הישירה ממהימנות העדים שבפניי לא רק שאינני מוכן לקבוע שהנתבע הוכיח את טענתו בעניין זה (כנדרש), אלא שאני קובע פוזיטיבית כי מחירם של הרעפים נזקף אמנם לזכות חובו הכללי של הנתבע כלפי התובע, אך לא ניתן לייחסו ישירות לחוב בגין השיק. 5. הממצא דלעיל מבוסס בראש ובראשונה, כאמור, על התרשמות ישירה ממהימנות העדים שהעידו בפניי; אך בנוסף לכך, אני סבור שההגיון והמסמכים שהמציא בפניי מחזקים את המסקנה הזו. תאריך פרעון השיק הוא 22.4.98. בין שהשיק ניתן עוד בתחילת חודש פברואר 98 כשיק מעותד (כגירסת הנתבע שאינה נתמכת בכל מסמך ולכאורה אף נסתרת מחשבונית 0090 שצורפה לתצהיר התובע ת/1), ובין שהשיק ניתן לתובע ביום הפרעון הנקוב בו (כגירסת התובע הנתמכת לכאורה במסמך כאמור לעיל), הרי מתעודת המשלוח של הרעפים שצורפה לתצהיר הנתבע (נ/1) עולה, כי הרעפים סופקו בפועל כבר ב- 16.4.98, שישה ימים לפני תאריך הפרעון המיועד. קשה ליישב את הטענה שכשלושה רבעים (!) מסכום השיק (17,107 ₪ בניכוי המע"מ הכלול בסכום זה) שולמו בפועל, בדרך של הספקת רעפים הלכה למעשה, ימים אחדים לפני זמן הפרעון, בעוד התובע - כך לגירסת הנתבע - מסכים בעצם אותם הימים לביטול השיק, משום שידע כי עבודות שביצע היו לקויות (או בוצעו שלא בשלמות). התמיהה גדלה עוד יותר כאשר מסתבר שביום 13.5.98 (כחודש לאחר זמן הפרעון של התיק ולאחר שכבר חולל) נערך מסמך שצורף כנספח "א" לתצהיר הנתבע (וכנספח "ח" לתצהיר התובע), ובו מאשר התובע כי קיבל סך של 10,000 ₪ "במזומן על חשבון צ'ק בסך 20,000 ₪ שבוטל...". התובע העיד כי המסמך כתוב כולו ע"י הנתבע, והתובע רק חתם עליו (אף כי אין הוא מתכחש למסמך זה כלל ועיקר, ומכלתחילה ציין בבקשת הביצוע את דבר התשלום הנ"ל). הסיפור כולו מוזר: אם אכן שילם הנתבע בגין השיק סך של כ- 15,000 ₪ (באמצעות רכישת הרעפים עבור התובע והעברתם לידיו עוד ב- 16.4.98), מדוע הוסיף אח"כ עוד 10,000 ₪ עבור השיק, שסכומו הכולל רק 20,000 ₪? ומדוע לא טרח - כאשר הקפיד לערוך את המסמך המאשר דבר ביצוע התשלום של 10,000 ₪ ואת זיקתו לשיק - להוסיף למסמך טקסט האומר כי בכך סילק את מלוא יתרת סכום השיק ואף מעבר לו?! למעשה, טענת הנתבע לא רק נוגדת את ההגיון אלא היא גם טענה בע"פ נגד מסמך בכתב, שככל הנראה הוא עצמו ניסח אותו, ואכן במסמך נאמר רק ששילמו 10,000 ₪ "על חשבון (ה)שיק" בעוד שלשיטת הנתבע תשלום זה היה מאוחר לעניין הרעפים ועל כן היה בגדר השלמת פרעון השיק ומעבר לכך. אומר כך: אילו היה הנתבע נמנע בכלל מלתעד את התשלום של 10,000 ₪ ואת זיקתו המפורשת לשיק, היה הדבר אולי יכול להעיד על אמון רב בין הצדדים באותה עת; אך ההקפדה על התעוד מעידה שבאותו זמן כבר סבר הנתבע שמוטב לערוך תעוד. בנסיבות אלה אינני מאמין לו כי כשכתב "על חשבון שיק" כבר שילם את כל סכום השיק ויותר מכך. 6. הצדדים טענו טענות רבות נוספות, אך אין צורך של ממש להכריע בהן כדי להכריע בתובענה שבפניי. לכן אסתפק בשלוש הערות קצרות: (א) אכן התובע אישר כי הנתבע רכש עבורו את הרעפים ודאג כי יסופקו לו, ואף אישר כי לא הנפיק לנתבע קבלה על כך אף שזו היתה צורת תשלום ביניהם. עם זאת, אין בכך כלום: מישור המס לחוד ויחסי הצדדים לחוד. לו רצה התובע לשקר יכול היה לנסות ולחמוק מעניין הרעפים כולו, אך הוא לא עשה כן. התובע רק טען שדובר בתשלום שענינו חוב אחר שבין הצדדים וגירסתו זו סבירה יותר ומהימנה עליי יותר, גם יחד, מגירסת הנתבע. (ב) הנתבע טען כי התובע גרם לו נזקים והפסדים רבים אך לא טרח להביא ראייה כלשהיא (!) לקיום הנזקים וההפסדים או לגובהם. בכלל זה גם לא הוגשו כל מסמכים הנוגעים להליכים שבין הנתבע לבין אחד מרוכשי הבתים שהתובע ביצע בהם עבודות, וזאת בניגוד לדברי הנתבע בישיבת קדם המשפט הראשונה (ר' עמ' 4, שורות 9-6). הדבר אינו סביר ופוגם פגימה נוספת בגירסתו בכלל, ובחובות המוטלות עליו לאור ס' 54 (2) לפק' הראיות בפרט. (ג) יתכן שבין הצדדים מערכות נוספות של חיובים, הן כהתחשבנות והן בגין נזקים וכו'; אך לא הונחה תשתית שתאפשר לקבוע דבר בעניין זה ולקשור בינו לבין השיק. 7. סוף דבר: הנתבע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו כלל, ומקל וחומר שעדותו לא עמדה בהצלחה בדרישת ס' 54 (2) לפק' הראיות. התרשמתי לשלילה ממהימנותו ואני מעדיף את עדות התובע על פני עדות הנתבע. בנוסף, גירסת הנתבע גם אינה סבירה מתוך עצמה, כפי שפורט בס' 5 לפס"ד זה לעיל. אשר על כן ההתנגדות נדחית והתביעה מתקבלת. הליכי ההוצל"פ בתיק הוצל"פ (חדרה) 4-99-04919-12 יימשכו כסדרם. בנוסף, ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום. בנוסף, ישלם הנתבע לתובע את ההוצאות המותנות שנפסקו ע"י כב' הרשם קפלן בבש"א 1947/99. שיקיםביצוע שטר