קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חוב ארנונה על חנות בתל אביב: התביעה   1. התובע שכר מהנתבע מס' 1 (להלן: הנתבע) חנות ברח' זמנהוף 10 בתל אביב לתקופה שבין 15/1/93 עד 14/1/94 בהתאם להסכם השכירות שצורף כנספח לכתב התביעה.   2. בשנת 1997 הוגשה על ידי עיריית תל אביב תביעה כנגד התובע בת.א. 71713/97 בבית משפט השלום בתל אביב לתשלום חוב תשלומי ארנונה (להלן : תביעת העיריה). ביום 3/1/99 ניתן פסק דין המחייב את התובע לשלם לעירייה סך של 3,484 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 31/8/97 בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד כאמור בפסיקתא שצורפה לכתב התביעה. התובע טען כי לא התייצב לדיון בתביעת העירייה ולפיכך ניתן נגדו פסק דין. לגופו של עניין טוען התובע כי חוב הארנונה בגינו הוגשה תביעת העירייה, מתייחס לתקופה שלאחר פינוי החנות על ידו ולפיכך מוטלת החבות לשלמו על הנתבע או על הנתבעים מס' 2, כנגדם הוגשה תביעה זו.   3. התביעה הוגשה כנגד הנתבע ממנו שכר התובע את החנות וכנגד הנתבעים, דן אנדי וגני דולינגר בע"מ (להלן: הנתבעים), אשר רכשו את החנות נשוא התביעה מהנתבע, על פי הסכם מכר מיום 12/4/94 שעותק ממנו צורף לכתב התביעה, (להלן: הסכם המכר). על פי הסכם המכר הועברה החזקה בחנות מהנתבע לנתבעים ביום 31/3/94.   4. הנתבע הודה בכתב הגנתו כי התובע עזב את החנות בינואר 1994 וטען כי תשלומי הארנונה עבור חודשים פברואר מרץ 1994, שולמו על ידו. כן טען הנתבע כי החל מיום 31/3/94 הועברה החזקה והבעלות בחנות אל הנתבעים.   5. הנתבעים טענו בכתב הגנתם כי לאחר קבלת החזקה בחנות הגישו בקשה לעירייה להכיר בחנות כנכס ריק, לצורך פטור מתשלום ארנונה.   6. הדיונים בתביעה זו, שהוגשה בשנת 2000, נדחו מספר פעמים בכדי שהתובע יציג נתונים מפורטים לגבי התקופה בגינה חוייב בתשלום ארנונה ומים על פי פסק הדין שניתן כנגדו במסגרת תביעת העירייה. כן נדחו מועדי הדיונים בשל העדר אישורי מסירה של הזמנות לדיון לנתבעים.   תיק זה הועבר לשמיעה בפני ובישיבת יום 1/1/03 שוב הסתבר כי הנתבעים, דן אנדי וגני דולינגר בע"מ, לא זומנו לדיון. בהחלטתי מיום 1/1/03 הוריתי על זימון הנתבעים לדיון בכדי שניתן יהא לברר בנוכחות הצדדים כולם, את השאלה על מי היתה מוטלת החבות לשלם את חוב הארנונה על פי פסק הדין שניתן כנגד התובע.   בישיבת יום 6/4/03, התייצבו התובע והנתבע ושוב הסתבר כי אין אישור מסירה לנתבעים. למרות שהוסבר לתובע כי יש לזמן את הנתבעים במסירה אישית, טען התובע כי אינו מכיר את הנתבעים וכי הוא מבקש למחוק התביעה נגד הנתבעים מס' 2. בהתאם לבקשת התובע, הוריתי על מחיקת התביעה נגד הנתבעים מס' 2, כך שנותרה התביעה כנגד הנתבע בלבד.   העדויות   7. התובע העיד כי שכר את החנות לתקופה שבין 15/1/93 ועד 15/1/94 וכי הנתבע הודיע לעירייה על החלפת שם המחזיק. כן העיד התובע כי בסוף שנת 1994 הודיעו לו כי יש חוב ארנונה והוא הלך לברר הדבר בעירייה, פנה לנתבע על מנת להסדיר את העניין והנתבע הבטיח לו כי יסדיר את העניין. התובע העיד כי לא התייצב לדיון בתביעת העירייה, מחמת מחלת אשתו, לפיכך ניתן נגדו פסק דין. התובע העיד כי לא ידע שעליו לבקש ביטול פסק הדין שניתן בעדר התייצבות מטעמו ושילם את חוב פסק הדין.   8. הנתבע העיד כי התובע אכן עזב את החנות ביום 15/1/94 וכי במרץ 1994 מכר את החנות לנתבעים. הנתבע העיד כי הודיע לעירייה על כך שהתובע הוא המחזיק בנכס החל מיום 1/2/93 וכי כשמכר את החנות נדרש להמציא אישור מהעירייה על העדר חובות לצורך העברת הבעלות. הנתבע העיד כי אכן המציא אישור מהעירייה בדבר העדר חובות אך כשפנה לעירייה לצורך קבלת עותק האישור, נאמר לו כי לא שומרים את האישורים למשך תקופה כל כך ארוכה. הנתבע הגיש כראיה לכך שהעביר אישור כאמור עותק מכתבו של עו"ד גרינפלד מיום 14/8/96, ללשכת רישום המקרקעין אליו צורף אישור העירייה.   9. בישיבת יום 17/7/01, הגיש התובע עותק מכתב העירייה מיום 12/10/93, על פיו חשבון הארנונה הוסב על שמו החל מיום 1/2/93 (הוגש וסומן יש/1). כן הגיש התובע תדפיס מצב החשבון (יש/2) לתקופה שבין 2/93 ועד 9/94 על פיו חוב הארנונה נכון ל-1/95 הסתכם בסך של 3,332 ₪. בישיבת יום 1/1/93 הגיש התובע מכתב התראה שנשלח אליו על ידי ב"כ העירייה מיום 28/5/97 לתשלום חוב הארנונה בסך של 3,247 ₪ עבור התקופה שעד 9/94 (ת/2). כן הוגש עותק כתב התביעה שהוגש על ידי העירייה כנגד התובע (ת/1).   מסקנות   10. כפי שציינה כב' השופטת שריזלי, בהחלטתה מיום 5/7/00, המועד והמקום הנכון והראוי לטעון את טענותיו של התובע, היה בעת שנשלחו לתובע דרישות העירייה לתשלום חוב ארנונה ולחלופין במסגרת הדיון בתביעת העירייה כנגד התובע.   11. עדותו של התובע כי לא ידע שחשבון הארנונה הוסב על שמו, אינה יכולה לעמוד שכן התובע עצמו הגיש את מכתב העירייה מיום 12/10/93 (יש/1), הממוען אליו והמודיע לו על הסבת החשבון על שמו. כן הודה התובע בעדותו כי קיבל הודעות על קיום החוב ואף את מכתב ההתראה לפני הגשת תביעה (ת/2).   בנסיבות אלה היה על התובע להודיע לעירייה על עזיבתו את הנכס ביום 15/1/94 ולקבל אישור על גובה החוב לתקופה זו או לחלופין על העדר חוב עבור התקופה האמורה.   12. מבחינת השתלשלות העניינים, עולה כי התובע התרשל בטיפול בענייניו ופעל שלא כהלכה כאשר לא דאג להודיע לעירייה על מועד עזיבתו את הנכס למרות הודעות והתראות שקיבל בדבר חוב הארנונה. משהוגשה כנגד התובע תביעת העירייה, היה על התובע להתגונן כראוי בפני התביעה ולטעון טענותיו כנגד התביעה. עם כל הצער וההבנה לטענת התובע, כי לא התייצב לדיון בתביעת העירייה, בשל מחלת אשתו, הרי שלמצער היה על התובע לבקש לבטל את פסק הדין שניתן בהעדרו ולפרט בבקשה את הסיבות לאי התייצבותו וטענות ההגנה העומדות לו כנגד התביעה.   13. מעיון בכתב התביעה שהוגש על ידי העירייה (ת/1), עולה כי בכתב התביעה עצמו לא מפורטת התקופה בגינה נוצר חוב הארנונה. מנספח מצב החשבון שצורף לתביעה, עולה כי החוב הינו לתקופה שבין 2/93 ועד 9/94. מעיון בתדפיס מצב החשבון שהוגש על ידי התובע וסומן יש/2, עולה כי מפירוט מצב החשבון לתקופה שבין 2/93 ועד 9/94 לא ניתן להגיע למסקנה באשר לחלוקת התקופות בגינן נוצר חוב הארנונה הכולל בסך של 3,484 ₪, נשוא תביעת העירייה.   14. בתביעה שבפני מוטל על התובע נטל הראיה להוכיח את תביעתו. כאמור הנתבע מכר את החנות והעביר את החזקה בה, לנתבעים החל מיום 31/3/94. הנתבע, המציא לצורך העברת הבעלות אישור מהעירייה בדבר העדר חובות, כאמור במכתב עו"ד גרינפלד מיום 14/8/96, נ/1, דהיינו טרם מועד הגשת תביעת העירייה כנגד התובע. משכך, יתכן כי חוב הארנונה מתייחס לתקופה בה הוחזקה החנות על ידי הנתבעים, החל מיום 1/4/94.   15. כאמור, נטל הראיה מוטל על התובע להוכיח את טענתו כי תשלום חוב הארנונה, בו חוייב על פי פסק הדין שניתן נגדו במסגרת תביעת העירייה, מתייחס לתקופה בה החזיק הנתבע בחנות בין המועדים 16/1/94 ועד מכירת החנות והעברת החזקה בה לנתבעים ביום 31/3/94. התובע לא עמד בנטל הראיה להוכיח טענה זו, לפיכך דין תביעתו כנגד הנתבע להדחות. התובע עמד כאמור על בקשתו למחוק את התביעה כנגד הנתבעים, שלא זומנו לדיון בטענה כי אינו מכיר את הנתבע מס' 2 ולפיכך טענותיו כנגד הנתבע מס' 2, בעלי החנות החל מיום 1/4/94, לא בוררו במסגרת הדיון בתביעה זו.   16. בסיום הדברים אין לי אלא לחזור ולציין בצער כי התובע לא דאג לניהול ענייניו כדרוש טענותיו כנגד חיובו בתשלום חוב הארנונה, צריך היה שיטענו במסגרת התביעה שהוגשה נגדו על ידי העירייה ולמצער היה על התובע לעתור לביטול פסק הדין שניתן כנגדו בהעדר התייצבות על מנת שטענותיו יבוררו לגופן.   17. התביעה כנגד הנתבע נדחית.   לפנים משורת הדין איני עושה צו להוצאות.   ארנונה (חובות)חובארנונהתל אביב