במכתבה של עו"ד לשוכרים היא פירטה את חובם של הנתבעים לתובע לפי ראשי החוב: טלפון, גז, ועד בית ועוד.  קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חוב ועד בית שוכר: 1.             התובע חתום על חוזה לפיו השכיר דירה לשני הנתבעים הראשונים, שחתמו על החוזה כשוכרים בערבותם של שני הערבים, הנתבעים 3 ו-4.   2.             הרוח החיה מאחורי תובענה זו הוא אביו של התובע, אך בית המשפט קובע שאין לכך משמעות.   3.             החוזה הראשון והמקורי בין הצדדים נחתם על ידי הנתבעים כשוכרים, כשאחותו של התובע היא המשכירה.   4.             מבחינה מעשית האריכו הצדדים את החוזה מדי שנה בשנה.   5.             כאשר העביר האב בפועל את השליטה על הדירה לבנו, התובע, חתם זה על חוזה חדש עם הנתבעים ב-3.8.1999 (להלן החוזה).   6.             החוזה נחתם לשנה אולם "בהתאם לבקשת השוכרים, הסכים המשכיר להאריך את תקופת השכירות עד לתאריך 31.10.2000...", כפי שנרשם בכתב יד בסיום הפתיחה לחוזה (נספח ב לכתב התביעה).   7.             כלומר, למעשה תוקפו של חוזה זה הוא שנה ועוד כחדשיים וחצי.   8.             בידי הצדדים לא היו ההסכמים המקוריים, פרט לחוזה ישן אחד, שהיה בידי התובע ולא נמצא בידי הנתבעים.   9.             והנה בניגוד לאמור בפיחה לחוזה, אמר התובע בכתב התביעה, כי החוזה הוא לתקופה שמיום 15.8.1999 ועד 14.8.2000.   10.        ואמנם, תקופה זו נרשמה בסעיף 5 לחוזה ולידה נשמרה זכותו של התובע להודיע על הפסקת השכירות בכתב לנתבעים בהודעה של 30 יום מראש.   11.        הנתבעים התחייבו בחוזה לשלם שכר דירה בסך 2,450 ₪ לחודש והם הפקידו בידי התובע 213 שיקים מראש. כמו כן התחייבו הנתבעים להפקיד מראש שיקים בידי ועד הבית לתשלום המגיע לו.   12.        בסעיף 8 לחוזה התחייבו הנתבעים לשלם במשך כל תקופת השכירות את כל הוצאות החשמל לחברת החשמל, את הוצאות הגז והחזקת הטלפון, מסי עיריה ומים וכדומה וכן התחייבו על שורה ארוכה של התחייבויות, שנהוג לחייב בהן שוכרים שלדירות.   13.        יש בחוזה עוד חיובים שונים, שבשלב זה אינם מענייננו.   14.        ב-23.6.2000 הודיע התובע לנתבעים מס' 1 ומס' 2, שוכרי הדירה, שאין בכוונתו להאריך עוד את תוקפו לאחר המועד שבו עליהם לפנות את הדירה, ב-14.8.2000.   15.        ב-13.7.2000 התרתה עו"ד א. שגיב בשמו של התובע בנתבעים, שהם מפגרים בתשלומים שהם חייבים בהם לפי החוזה.   16.        ב-31.10.2000 התחייב הנתבע מס' 1 בפני התובע לשלם את כל התחייבויותיו לפי החוזה כשמוסכם בין הצדדים שהשכירות מוארכת עד 31.12.2000 ואחר כך שוב האריכו הצדדים את החוזה עד 31.3.2001 באותם התנאים.   17.        הנתבע מס' 4 הפקיד בידי התובע שיק על סך 10,000 ₪ כבטחון למילוי התחייבויות הנתבעים מס' 1 ומס' 2.   18.        רק לאחר משלוח מכתבי התראה נוספים פינו הנתבעים מס' 1 ומס' 2 את הדירה ב-8.8.2001 אך הם שילמו שככר דירה רק עד 30.6.2001.   19.        במכתבה של עו"ד שגיב לנתבעים מיום 20.8.2001 היא פירטה את חובם של הנתבעים לתובע לפי ראשי החוב: טלפון, גז, ועד בית ועוד.   20.        סך כל חובם של הנתבעים, כמפורט היטב בכתב התביעה ובמכתביה של עו"ד שגיב, הגיע ל-15,555 ₪.   21.        בכתב ההגנה אמרו הנתבעים מס' 1 ומס' 2, שאין הם מכחישים את חובם לחברת החשמל, לבזק, לגז ולועד הבית.   22.        הם דחו את תביעת התובע לגבי הדלת החסרה ולגבי חובתם לסייד את הדירה, כאמור בחוזה.   23.        הנתבעים 1 ו-2 הודו למעשה בחובות בחלקם.   24.        הנתבעים לא התייחסו בכתב ההגנה כלל לתביעה לשלם את חובם בגין השכירות עצמה.   25.        הנתבעים לא חלקו גם על המועדים שהתובע נקב בהם בכתב התביעה לגבי הארכת תוקף החוזה מפעם לפעם ולגבי פינוי הדירה.   26.        בית המשפט בדק בדוק היטב את כל טענות התובע והנתבעים 1 ו-2 בעל פה ובכתובים.   27.        על יסוד אלה פוסק בית המשפט ללא סייג או היסוס, שגירסת התובע אמינה ואין בה כל פגם ודברי הנתבעים לא קעקעו את גירסתו של אבי התובע - הוא שניהל בפועל את עסקי השכירות - לגבי כל פרטי התביעה.   28.        על סמך האמור לעיל פוסק בית המשפט, שהתובע הוכיח את תביעתו נגד הנתבעים הללו.   29.        הנתבעים 3 ו-4 טענו טענה אחת בלבד בכתב הגנתם: הם לא הכחישו את חתימותיהם כערבים על החוזה, אך טענו - והנתבע מס' 3, שהתייצב בבית המשפט, אף הוסיף וטען זאת בעל פה - שמעולם לא הסכימו להארכת תוקפו של החוזה וכי לא חתמו על כל הסכם הארכה שכזה ועל כן אין לחייבם בפרשה זו כלל.   30.        אין שחר לטענה זו של הנתבעים 3 ו-4.   31.        השניים - הראשון בהם אבי הנתבעת מס' 2 והשני בהם אבי הנתבע מס' 1 - חתמו כערבים כלפי המשכיר - התובע - למילוי כל התחייבויות השוכר, הנתבעים 1 ו-2, על פי חוזה זה בגין כל תקופת אופציה ו/או הארכה אם תהיינה.   32.        חתימה זו מחייבת את הערבים בדיוק למה שהם התחייבו להיות ערבים ואין כל בסיס לטענתם כאילו לא ידעו ולא שמעו ולא חתמו על הסכם ההארכה.   33.        יתר על כן, קרבת המשפחה בין השוכרים לערבים והעובדה שהנתבע מס' 4 אף מסר לידי התובע שיק בטחון להבטחת קיומו של החוזה, מעידים כאלף עדים על כך שידעו גם ידעו על היותם ערבים לביצועו של החוזה כלפי התובע.   34.        טענותיהם של הנתבעים הללו נגועות בחוסר תום לב קיצוני.   35.        על יסוד כל האמור לעיל פוסק בית המשפט, שהתובע הוכיח את כל שהיה עליו להוכיח בפרשה זו, מהחל ועד כלה.   36.        התביעה מתקבלת אפוא כלפי ארבעת הנתבעים ועליהם לשלם לו, ביחד ולחוד, את הסכום של 15,555 ₪ ועוד 1,000 ₪ הוצאות המשפט.   37.        שני הסכומים ישאו ריבית כדין והצמדה מיום 1.7.2001 ועד לתשלום המלא בפועל. בתים משותפיםועד בית משותףשכירותחוב