סעיף 19 (א) ו - (ב) לחוק הבטחת הכנסה מחייב את המבוטח לשתף פעולה עם חקירת ביטוח לאומי, וכן מסמיך את ביטוח לאומי להפסיק תשלום גימלה אם המבוטח אינו משתף פעולה. ביטוח לאומי אינו יכול לגלות בעצמו כל פרט הנוגע לזכאות מבוטח לגמלה, ולכן על המבוטח למסור פרטים רבים ולשתף פעולה עם חקירת ביטוח לאומי. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שיתוף פעולה הבטחת הכנסה: משלא הומצאו המסמכים - נדחתה תביעתה של התובעת לאור חוסר שיתוף פעולה, לפי סעיף 19 לחוק הבטחת הכנסה. זהו פס"ד בתביעת התובעת להשלמת הכנסה. פסה"ד מתייחס לזכותה של התובעת להשלמת הכנסה לתקופה שמ- 9/05 ועד 8/07. כאשר לפני 9/05 קיבלה הבטחת הכנסה, וכן מקבלת גמלה מאז 9/07, לאחר שהגישה תביעה חוזרת. 3. הרקע לתביעה: א. התובעת קיבלה הבטחת הכנסה ברצף עד לחודש 8/05. ב. במשך השנים שקיבלה הבטחת הכנסה, התייצבה בשירות התעסוקה, ולאחר מכן - במרכז מהל"ב. ג. בחודש 9/05 הופנתה התובעת לעבודה, ועל כן חדלה להופיע במרכז ההשמה, לאור זאת היה עליה להמציא תלושי שכר לנתבע במקום התייצבות בשירות התעסוקה. ד. התובעת לא המציאה לנתבע את תלושי המשכרות, כשלדבריה התלושים נמסרו על ידה במרכז אמין. ה. משלא הומצאו התלושים נשלח לתובעת בת.ד. 17307 בירושלים מכתב בו היא נדרשת להמציא את המסמכים החסרים (תלושי משכורת ואישור המעביד על היקף עבודתה) ו. משלא הומצאו המסמכים - נדחתה תביעתה לאור חוסר שיתוף פעולה, לפי סעיף 19 לחוק הבטחת הכנסה. ז. התובעת הגישה תביעה חדשה לנתבע - וזו אושרה. 4. המחלוקות, כפי שגובשו ביום 2/3/09: האם התיישנה תביעת התובעת. האם קיבלה התובעת את המכתב מיום 19/12/05 האם המציאה התובעת את המסמכים הנדרשים לנוכח טענתה כי תלושי השכר הומצאו למרכז אמין. בכפוף לאמור לעיל האם זכאית התובעת להבטחת הכנסה ממועד הפסקתה ב-8/05. 5. דיון: א. התובעת קיבלה, כאמור, משך שנים גמלת הבטחת הכנסה, עד להפנייתה לעבודה בחודש 9/05. לאחר השמתה לעבודה, היה על התובעת להמציא לנתבע מסמכים (תלושים ואישור מעביד), לצורך חישוב הגמלה המגיעה לה, דבר שלא נעשה בפועל. ב. גרסת התובעת: לטענת התובעת כלל לא נאמר לה שעליה להגיש את המסמכים לביטוח לאומי, ולכן היא העבירה כל חודש את תלושי השכר לחברת אמין - לעזרא, או לאוסטמה או לשרה ( עמ' 6 שורה 19 לפרוטוקול), מתוך הבנה כי הם יעבירו את התלושים לנתבע. לדבריה הייתה בקשר מתמיד עם אמין וכשביקשה לדעת במוסד לביטוח לאומי מה עלה בגורל תביעתה להשלמת הכנסה נאמר לה לפנות לאמין (עמ' 6 שורה 13) ואילו באמין אמרו לה לחכות. לדבריה (עמ' 9 משורה 15) רק לקראת סוף 2007 נודע לה על ידי מר אוסאמה כי עליה להעביר את תלושי השכר ישירות לנתבע ומיד עשתה כן. לטענתה - לו הייתה יודעת כי עליה לפנות לנתבע על מנת לקבל את המגיע לה - הייתה עושה זאת ללא דיחוי. ג. גרסת התובעת מעוררת כמה תמיהות: ראשית - אם אכן לא נדרשה להמציא לנתבע מסמכים - כיצד עלה בדעתה להעביר את התלושים לחברת אמין, ומדוע ציפתה שהם יעבירו לביטוח לאומי? האם יתכן שבביטוח לאומי אמרו לה להביא תלושים, אך לעשות כן דרך אמין?! דברים אלו אינם סבירים כלל. ברור כי אם נכונה הייתה טענתה כי לא אמרו לה דבר בביטוח לאומי - גם לא הייתה מעבירה דבר לאמין. יחד עם זאת ברור לנו כי לא היה לתובעת אינטרס שלא המציא את התלושים, שהרי באי המצאתם פגעה בגמלתה שלה. מסקנת הדברים היא שככל הנראה התובעת לא הבינה את הדרישה, אף שהדברים נאמרו לה, וסברה שעליה לעשות כן באמצעות אמין. ד. האם קיבלה התובעת את מכתב הנתבע הדורש ממנה המצאת מסמכים לאחר שאלו לא הומצאו? לטענת התובעת לא קיבלה דבר וכי ת.ד הרשומה בתביעתה אינה ת.ד. שלה. גם לעניין זה איננו מקבלים את גרסת התובעת. התובעת חתמה על הטופס שצורף כ-נ/1, אישרה שמסרה את מספרי הטלפון של אחיה ואחותה, כפי שמופיעים בטפסים, אך טוענת שלא מסרה כלל את מספר ת.ד. הרשום בטופס. דבר זה אינו סביר, מה גם שבתביעה שהגישה במחלקת ילדים ב- 12/3/05, ציינה מפורשות ת.ד. זאת ככתובתה. גב' פורת - נותנת תעודת עובדת ציבור העידה כי המכתב נשלח אליה בדואר רשום. לאור זאת, בעצם משלוח המכתב לת.ד. שמסרה התובעת ככתובתה - יצא הנתבע ידי חובה. יובהר כי אם התובעת הייתה מעוניינת לשנות את כתובתה לצורך משלוח דואר - היה עליה לפנות לנתבע ולהודיע על שינוי בכתובתה כנדרש בסעיף 20 לחוק הבטחת הכנסה. ה. לטענת ב"כ התובעת בסיכומיו לנתבע ממילא יש את כל המידע בתיקי ביטוח לאומי, וכי יכול היה לקבל - לו רצה - את האינפורמציה מתוך תיקי הביטוח הלאומי. לפיכך, על פי הנטען לא הייתה הצדקה לשלול את גמלתה של התובעת רק בשל אי קבלת המסמכים. איננו יכולים לקבל טענה זו. בית הדין הארצי קבע לעניין זה בדב"ע נד/ 297-04 אמינה עסעיס - המוסד, עבודה ארצי א (2), 768 כי: "סעיף 19 (א) ו - (ב) לחוק הבטחת הכנסה מחייב את המבוטח לשתף פעולה עם חקירת המוסד, וכן מסמיך את המוסד להפסיק תשלום גימלה אם המבוטח אינו משתף פעולה. המוסד אינו יכול לגלות בעצמו כל פרט הנוגע לזכאות מבוטח לגמלה, ולכן על המבוטח למסור פרטים רבים ולשתף פעולה עם חקירת המוסד...". יתרה מכך - אין הנתבע צריך לדעת מה היקף עבודתה, ולשם כך התבקש מסמך מהמעביד. בכל מקרה, הנתבע ביקש מסמכים אלמנטריים לבירור זכאותה לגמלה, וגובהה, וחובה זו מוטלת על התובעת. ד. סעיף 19 לחוק הבטחת הכנסה, תשמ"א-1980 קובע (א) לצורך קביעת הזכאות לגימלה או המשך תשלומה, חייב התובע גימלה או המקבל גימלה, לפי דרישת המוסד לביטוח לאומי - (1) למסור למוסד לביטוח לאומי כל ידיעה או מסמכים שברשותו או שבאפשרותו לקבלם, לרבות תצהירים; ... כל עוד לא קויימה דרישה לפי סעיף קטן (א), רשאי המוסד לביטוח לאומי לעכב את הטיפול בתביעה, להפסיק תשלומה של גימלה או להחליט על אי- מתן הגימלה." ה בהצעת חוק לסעיף 19 נאמר (ה"ח תשמ' עמ' 8): " ... להעניק למוסר סמכות רחבה לחקור ולהשיג כל מודעה דרוש לו לצורך החלטה בתביעה לגמלה או לצורך המשך תשלומה, וכן לחייב כל אדם במסירת ידיעות שברשותו בקשר לכך. סמכויות אלה דרושות כדי לאפשר למוסד להפעיל מערכת בקרה יעילה ולהבטיח תשלום גמלה לאלה הזכאים לכך בלבד". ו. כבר נקבע כי המבקש גמלת הבטחת הכנסה - מעצם החלטתו לבקש את סיוע המדינה - חייב לנהוג בתום לב ולמסור לנתבע פרטים נכונים ומלאים (דב"ע מו/42-0 זבולון צאלקאקשוילי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 323). יובהר כי במקרה שבפנינו, איננו טוענים כי התובעת לא פעלה בתום לב, כאשר לא העבירה את המסמכים לביטוח לאומי, או שהייתה לה סיבה להסתירם. אך אעפ"כ, לא ביצעה את הוראות החוק, ולמעשה, על פי דבריה שלה, כלל לא פנתה לביטוח לאומי לברר מה עלה בגורל גמלתה - אלא לאמין. ז. וכך נשאלה בחקירתה הנגדית (עמ' 6 שורה 22): "ש. "שנתיים לא ניסית לברר? ת. לא, הייתי שואלת רק בחברת אמין". יצויין כי דברים אלו עומדים בסתירה טענת התובעת למעלה, כי כן פנתה לנתבע וכי שם אמרו לה פנות לאמין (עמ' 6 שורה 13) - מעבר לכך שגרסה זו כאילו הפנו אותה לבדוק את העניין באמין - אינה סבירה בעליל. ח. מכל מקום מתשובתה האחרונה (והאמינה יותר) עולה כי התובעת כלל לא פנתה לנתבע לבדוק מדוע אינה מקבלת גמלה, כשברור היה לה שגמלתה - שהינה גמלת קיום - לא משולמת לה. דבר זה מחזק את טענת ההתיישנות של הנתבע. מכל מקום, משהנתבע שלח לה את מכתב הדרישה לפי הכתובת שמסרה ובדואר רשום, חזקה כי קיבלה מכתב זה. משלא פעלה על פיו - ולאור דרישות החוק והפסיקה - אין מנוס מדחיית תביעתה. סוף דבר: התביעה נדחית. אין צו להוצאות. ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער. הבטחת הכנסה