עבירת הסחיטה מטבעה אינה מתאימה לחלופת מעצר, וראו לעניין זה: "עבירה של סחיטה ואיומים נמנית על סוג העבירות שניתן להמשיך ולבצען גם כאשר אדם ספון בביתו". ואכן פעמים רבות כבר הובעה בבית משפט זה הדעה כי עבירות של סחיטה באיומים, כמו גם עבירות אחרות בהן זורע הנאשם פחד בליבם של קורבנותיו, לרוב אינן מתאימות לחלופת מעצר (ראו בש"פ 7415/03 מדינת ישראל נ' אבו מוך, פ"ד נז(6) 77 (2003); בש"פ 2938/05 גזאוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.4.2005); בש"פ 3431/08 שלום נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.5.2008)). אף-על-פי-כן, ברי כי על בית המשפט לבחון כל מקרה לגופו, בהתאם לחשש הקונקרטי הנשקף מן הנאשם (ראו בש"פ 9650/07 מדינת ישראל נ' בטיטו (לא פורסם, 19.11.2007))." [בבש"פ 2207/09 רוני אליקיאשווילי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 21.4.09). פסקה 12 להחלטת כב' השופט מלצר]. ראו פסיקה בנושא עבירת סחיטה : בש"פ 5953/10 דרור אלפרון נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 6.9.10). בש"פ 2938/05 גזאוי נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל (טרם פורסם, 10.4.2005). בש"פ 7317/06 מדינת ישראל נ' פלוני, (טרם פורסם, 11.9.2006). בש"פ 1416/02 מחמד זינב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 26.2.02). מעצרמשפט פליליחלופת מעצרסחיטה