קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טינטון תמידי - תאונת דרכים: 1. התובעת ילידת 1955, נשואה + 7. נפגעה בתאונת דרכים שארעה ביום 27.10.97 בהיותה כבת 42 שנה. 2. בתיק זה מונו שני מומחים רפואיים. האחד בהסכמת הצדדים טרם דיון, והוא פרופ' סודרי בתחום האורטופדי שקבע נכותה של התובעת בשיעור 5% בגין הגבלה בע"ש; המומחה השני הוא ד"ר רוזן, מומחה א.א.ג. שמונה ע"י בית המשפט בהחלטה מיום 3.9.01, וקבע נכותה של התובעת בשיעור 10% עקב טינטון תמידי. 3. בתיק זה היה צורך בשמיעת כל הראיות כולל חקירת שני מומחים - כפי דרישת הנתבעים שבדיעבד התבררה כמיותרת בעיקרה. ביום 14.8.02 נמסרה לצדדים הצעת פשרה של בית המשפט, לאחר שהוגשו תחשיבי נזק. ומשזו לא הביאה להסכם עקב דחייתה ע"י הנתבעים נקבעה ישיבה להוכחות ביום 21.1.03. במועד זה זומן פרופ' סודרי ונחקר, וכן העידו מטעם התובעת גב' גמליאל, גב' אסתר כהן, מר דמתי בעלה של התובעת והתובעת עצמה. לא היה מנוס מקביעת ישיבה נוספת עקב דרישת ב"כ הנתבעים, ובישיבה מיום 12.3.03 נחקר גם ד"ר רוזן. 4. פרופ' סודרי היה ער לכך שהתובעת סבלה גם קודם לתאונה מבעיות צוואר. הוא היה ער לכך שיש אלמנט מסויים של אי שיתוף פעולה בבדיקת התובעת ולכן אמר "אני בספק אם תלונותיה והממצאים בע"ש מותני קשורים לתאונה הנדונה, לכן אני בדיעה שיש לקבוע נכות כוללת בעקבות התאונה הנידונה בשיעור 5% וזאת הערכה חופשית מחמת הספק בשל אפשרות של החמרת מצב". המומחה הבהיר הדבר היטב במסקנותיו גם בחקירתו ואין לי כל היסוס לגבי נכונות וסבירות מסקנותיו. 5. ד"ר רוזן נחקר אף הוא. המומחה קבע בחוות דעתו שהתובעת נפגעה בראש ובצוואר. תלונות הטנטון התמידי של התובעת נשמעו בעיניו נכונות, מצא להן סימוכין כבר במכתב של רופא א.א.ג. שטיפל בה מיום 23.12.97, זמן קצר אחרי התאונה, והן "נתמכות בבדיקת מאפייני הטנטון ובירידה בשמיעה בתדרים הגבוהים שכנראה נגרמו עקב התאונה הנדונה". הנתבעת סבורה, כי מאחר ואמינותה של התובעת ממילא נמוכה ביותר, בנושאים שונים, הרי שגם, ובמיוחד לענין הטנטון - שבו לאמינות התלונה משקל חשוב - אין להאמין ולקבל את תלונותיה. לפי עמדת הנתבעת טעה המומחה. המומחה אומר בחוות דעתו, בין היתר: "בדיקות השמיעה הראשונות הצביעו כאמור על חוסר אמינות, וזה בדרך כלל אמור להשפיע על ההחלטה לגבי תלונות הטנטון. במקרה זה יש משקל יתר לשאר הממצאים ואני נוטה לקבל את תלונות הטנטון". נכון הדבר כי התובעת עושה רושם של מי שמנסה לעיתים לתאר מציאות מעוותת במידה רבה בהעצמה של סבל וכאב. ונכון שעדותה במספר נקודות היתה מגמתית ובלתי אמינה, יחד עם זאת לענין הטינטון, נחה דעתי, כשם שגם ד"ר רוזן קיבל, שהיא סובלת מטינטון. הנסיונות שהיו לתובעת להציג כאילו ואינה שומעת דבר, או ששמיעתה מאוד לקויה - כפי שבא לביטוי בתוצאות של בדיקות אודיוגרמה שונות, אינה חייבת להוביל בהכרח למסקנה שגם בענין הטנטון, היא אינה דוברת אמת. ד"ר רוזן נשאל בענין זה רבות ותשובותיו מניחות את הדעת ולמרות כל החומר שהוצג בפניו, הוא נותר איתן בעמדתו. התובעת עבדה בעבר במקומות שונים ונטען כי היתה חשופה לרעש שם ויתכן שמקור הבעיה גם לענין הטנטון היא בחשיפתה לרעש ולא לחבלה שארעה בתאונה. ד"ר רוזן נשאל בענין זה ולא שלל אפשרות שניתן לבדוק זאת אולם באופן קונקרטי אין בפניו שום חומר שממנו אנו יכולים ללמוד שגם ערב התאונה סבלה מאותו ליקוי. התובעת עבדה כ- 14 שנה במפעל "מילועוף" מ- 1972 עד 1988. התובעת טענה כי בתקופות עבודתה שם היתה חשופה לרעש מזיק, והגישה תביעה לביה"ד לעבודה בחיפה (תיק בל 4096/00) נגד המוסד לביטוח לאומי. תביעתה הנ"ל הוגשה בגין ליקויי השמיעה והטינטון. התביעה הוגשה ביום 12.11.00 כלומר כשנתיים לאחר הגשת התביעה הנוכחית. ביה"ד לעבודה מינה מומחה רפואי - ד"ר ברקו. המומחה הגיש חו"ד מיום 14.9.01 וקבע בין היתר שתלונותיה על בעיות שמיעה טינטון וסחרחורת החלו רק לאחר תאונת דרכים מה- 27.10.97. קודם לתאונה לא נמצאו כל תלונות על סימפטומים אלה. הוא אף העלה את האפשרות שליקוי השמיעה ארע עקב פגיעת צליפת שוט כמו גם הטינטון. לכן גם דחה המומחה את הטענה שמדובר במחלת מקצוע. בית הדין לעבודה - בהסתמכו על חוו"ד המומחה דחה את תביעתה וקבע שהטינטון והירידה בשמיעה אינם קשורים לעבודתה אלא לתאונה מ- 27.10.97. איני רוצה להכנס כאן לטיעונים שהושמעו במסגרת הסיכומים בפני בית הדין לעבודה - ענין זה לא רלבנטי להחלטה בתיק שבפני - העיקר הוא שהרמזים או הנסיון שהעלתה הנתבעת להפנות את מקור הטינטון לעבודתה של התובעת בחשיפה לרעש היה נסיון כושל מלכתחילה. אילו טרחה הנתבעת כבר בדיון הראשון להגיש את כל תיק התביעה בביה"ד לעבודה ולא רק את כתב התביעה היה הדבר מתברר מיד. 6. התוצאה מכל האמור לעיל היא שנכותה הרפואית של התובעת הוא כפי שקבעו שני המומחים כמפורט לעיל. 7. התובעת טענה כי לפני התאונה עבדה כמטפלת בפעוטון ממרץ עד אוג/ 1997 והשתכרה כ- 3,400 ₪ לחודש נטו - בערכים להיום. כן עבדה כספרית וכן למדה פדיקור ומניקור. כספרית עבדה בביתה והרוויחה כ- 1,000 ₪ לחודש (במזומן). כמובן שאין על כך ראיות או דווח על הכנסות ו/או מע"מ. התובעת טענה כי נהגה לספר את חברותיה, את השכנות, את המכרים ובני המשפחה (אחיות ואחים). התובעת הזמינה לעדות את בעלה יצחק דמתי, את לבנה גמליאל - אחותה, ואסתר כהן - אף היא אחותה. עדויות אלה לא הרשימו אותי וניכר בהן מאמץ מלאכותי ל"עזור" לתובעת. עדויות העדים הנ"ל בדבר הצורך בעזרה רבה, הסעות, עזרת צד ג' עזרה בבית וכו' מופרזות ומלאכותיות - עד כי הן פוגעות בתובעת יותר מאשר עשויות להועיל לה. התובעת עבדה בבית כספרית אך הכנסותיה לא היו רבות והיא לא דווחה עליהן כדין. לא ניהלה ספרים, לא שילמה מס הכנסה (אם מגיע מס) ולא שילמה מע"מ. עזות המצח לטעון כי היו לה הוצאות לצורך הענין מבלי לתת שום הסבר לדרך הזו של ניהול העסק - ראויה לכל גנאי - והתובעת לא תוכל לזכות לאוזן קשובה בענין זה בבית משפט זה. לתובעת כושר השתכרות ויכולת השתכרות, כושר זה נפגע אמנם כתוצאה מן התאונה ועל כן יש לפצות אותה אולם אין מקום ליתן לה פיצוי ופרס על שיטת עבודה שלא כדין ללא דווח וללא תשלומי מס. התובעת סיימה קורס מניקורסטיות סמוך מאוד לפני התאונה ולא הספיקה לעבוד גם במקצוע זה. מה עשתה מאז התאונה כאשר חלפו למעלה מחמש שנים? לטענתה עסקה בתספורת בני משפחה, קרובים, שכנים ואחרים בביתה. פעם עבדה כספרית במספרה בנהריה והשתכרה כ- 1,000 ₪ אך לא הומצא גם על כך אישור, תלוש שכר או מסמך אמין כל שהוא. כמו כן עבדה - במעון מ- 7/98 עד 5/00 בשכר ממוצע של כ- 3,100 ₪ לחודש בתחילה וכ- 4,000 ₪ עם פיטוריה. מאז יוני 2000 קיבלה דמי אבטלה למשך 6 חודשים ומאז לא מוצאת תעסוקה. לחישוב הפסדי השכר לעבר שעשתה ב"כ התובעת אין בסיס. התובעת לא חזרה לעבודה אחרי פיטוריה מן המעון, ואני מקבל את הטיעון שראויה היא לפסיקת פיצוי על הפסדי הכנסה לעבר אף על פי שחדלה לעבוד ללא קשר עם התאונה, אולם פיצוי זה יהיה קטן, לאור האמור לעיל. התובעת לא מצאה מקום עבודה ואפשר ליחס למומה חלק מן הקושי במציאת עבודה, חלק זה הוא קטן יחסית ואין להפריז בו. התובעת מנסה גם כיום לחזור למעגל העבודה ולהתפרנס ויש לפסוק לה פיצויים הן על הפסדי שכר לעבר והן בגין הפסד כושר השתכרות לעתיד. 8. ביחס לעבר, התובעת עבדה לפני התאונה במעון ופוטרה כחודשיים לפני התאונה, וקיבלה דמי אבטלה. ניתנו לה גם תעודות אי כושר לאחר התאונה לתקופה קצרה ביותר ולא רצופה. כאשר שבה לעבוד בחודש 7/1998 עבדה כשנה וחצי ופוטרה. יש לקבוע הפסדיה לעבר באופן גלובלי בסך 6,000 ₪ כן זכאית התובעת לפיצוי עבור עזרת צד ג' של בני משפחה בלבד. העדויות בנדון היו מוגזמות עד מאוד, כולל ובמיוחד תיאוריו של הבעל, למרות זאת אפסוק לה פיצוי גלובלי לפי אומדנה בשיעור 2,000 ₪. וכן זכאית היא להוצאות נסיעות והוצאות רפואיות מעבר לכיסוי של קופ"ח בסך 1,000 ₪. כמו כן יש לפסוק לה עזרת צד ג' לעתיד - גם כאן אין להפריז בצורך לעזרה אלא כעזרה שולית בלבד ולאמוד פיצוי זה באופן גלובלי על 4,000 ₪ . 9. באשר לכאב וסבל, לתובעת מגיע פיצוי לפי 14.5% בניכוי גיל ובתוספת ריבית מאז התאונה, הסכום (במעוגל) הוא 22,400 ₪ נכון להיום. אשר להפסד השתכרות לעתיד: בהתחשב במקצועה ובאפשרות עבודתה הן כספרית הן כמניקוריסטית או בכל עיסוק אחר כמו מטפלת במעון וכדומה, יש לפסוק לה פיצוי גלובלי ואין שום מקום לעריכת חישובים אריטמטיים. הפיצוי הגלובלי ההוגן הוא 20,000 ₪. 10. סה"כ פיצויים: - כאב וסבל - 22,400 ₪ - הפסד שכר לעבר - 6,000 ₪ - הפסד שכר לעתיד - 20,000 ₪ - עזרת צד ג' עבר - 2,000 ₪ - הוצאות נסיעות - 1,000 ₪ - עזרת צד ג' עתיד - 4,000 ₪ סה"כ 55,400 ₪ 11. אני מחייב את הנתבעת מס' 2 לשלם לתובעת 55,400 ₪ בתוספת אגרת משפט משוערכת ליום פסק הדין ובתוספת 13% שכ"ט עו"ד + מע"מ, וכן גם הסכומים ששילמה התובעת למומחים שמינה בית המשפט (עד כמה ששילמה) אשר יוחזרו לתובעת בשיערוך לפי ריבית והפרשי הצמדה מיום תשלומם עד יום פסק הדין. כל הסכומים האמורים לעיל ישולמו תוך 21 יום שאם לא כן ישאו כולם ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום פסק הדין עד התשלום. טינטוןתאונת דרכיםשמיעה