קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טריקת דלת רכב בכוונה: השופטת שטרסברג-כהן: 1. השאלה שבמחלוקת בערעור זה - אשר הוגש ברשות על החלטת בית- משפט קמא - היא, האם התאונה נשוא התביעה, מעמידה לתובע עילה במסגרת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה- 197 (להלן - חוק הפיצויים), נגד אליהו, חברה לביטוח בע"מ המערערת (להלן - חברת הביטוח), אשר ביטחה אותו לפי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תש"ל-1970 (להלן: פקודת הביטוח). 2. העובדות אינן שנויות במחלוקת: המשיב 1(להלן - הנפגע), נפגע ברגלו שעה שהחל יורד מתוך תא נהג המשאית שבה נהג, לאחר שעצרה לצורך העמסה. הוא פתח את דלת התא, ותוך כדי ירידתו, בעומדו על המדרגה ליד תא הנהג כשדלתו פתוחה, טרק נהג מאית אחרת (המשיב 2- להלן הפוגע) בכוונה את דלת המשאית על רגלו של הנפגע, וגרם לו נזקי גוף (להלן - המאורע). הפוגע הורשע בתקיפה על-פי הודאתו. חברת הביטוח עתרה בבית-המשפט קמא לדחיית התביעה נגדה על הסף, מחוסר עילת תביעה על-פי חוק הפיצויים. עתירתה נדחתה, ועל כך הערעור ברשות. 3. בא-כוח חברת הביטוח טוען, כי טריקת הדלת בכוונה זדונית, אינה מהווה שימוש ברכב מנועי, אלא כמוה כתקיפה באמצעות כלי כלשהו, כשדלת הרכב אינה משמשת את יעוד כלי הרכב ככזה, אלא משמשת ככלי נשק, ואינה בגדר הסיכון התחבורתי שחוק הפיצויים בא לכסות. עוד טוען הוא, כי השימוש שעשה הנפגע ברכב המנועי בעת אירוע התאונה, קרי - פתיחת דלת תא הנהג תוך כדי רדתו ממנו, גם אם מהווה הוא שימוש ברכב על-ידי הנפגע, אין קשר סיבתי וזיקה הולמת בינו לבין הנזק שנגרם עקב טריקת הדלת כאמור. לפיכך, לא אירע המאורע עקב שימוש ברכב מנועי, כמשמעותם בהגדרת המונח "תאונת דרכים" בחוק הפיצויים, ולנפגע אין עילת תביעה נגד חברת הביטוח. 4. טיעוניו של בא-כוח חברת הביטוח אינם נראים לי, ואין בידי לקבלם. בכך מצטרפת אני לתוצאה אליה הגיע כב' השופט קמא, אשר מצא כי לנפגע יש עילה, כאמור. 5. בטרם אכנס לניתוח הבעיות אשר באי-כוח הצדדים מעלים בטיעוניהם, מן הראוי להבהיר ולהזכיר מניין נובעת עילת הנפגע נגד חברת הביטוח במקרה דנן. 6. אין מחלוקת על כך שחברת ביטוח הוציאה פוליסה על-פי דין (ראה סעיף 5לכתב הגנתה של חברת הביטוח, בו הודתה באמור לסעיף 2לכתב התביעה). בתאונה לא היה מעורב רכב אחר. הנפגע הוא נהג הרכב. מכאן, שמדובר בתאונה עצמית של נהג הרכב, אשר תביעתו נגד חברת הביטוח מושתתת על הפוליסה שהוציאה על-פי דין, מכוח ס' 3(א)(2) ו-ב' לפקודת הביטוח, כפי שתוקן על-ידי סעיף 18(4) לחוק הפיצויים וזו לשונו: "3 (א) פוליסה לפי דרישותיה של פקודה זו, היא פוליסה שהוציא מבטח שהיה מורשה בשעת הוצאתה והיא מבטחת את - (1) ......... (2) בעלי הרכב הנוהג בו וכל אדם הנוהג בו בהיתר ממנו - מפני נזק גוף שנגרם להם בתאונת דרכים כמשמעותם בחוק". (ב) המבוטח בבטוח לפי סעיף קטן (א)(2) יהא זכאי לפצוי כפי שהיה זכאי לקבל נפגע אחר לפי החוק". (לא ברור מתוך כתבי הטענות, אם נהג המשאית היה גם בעליה, לא שאין לכך חשיבות בהקשר שלנו, כי אין כל טענה שהוא נהג ללא רשות הבעלים). 7. בהקשר למקור עילתו של נוהג ברכב, כאמור, וזכותו לפצויים על-פי חוק הפיצויים, ראה: ע"א 422/78 סלמון נ' תאגיד לפי חוק הפצויים לנפגעי תאונות דרכים. ע"א 579/79 סויסה נ' קרנית. ע"א 517/79 בן טובים נ' מוסך נוע בע"מ ואח'. ע"א 360/80 מיכון למטע בע"מ נ'קרן לפצויי נפגעי תאונות דרכים. 8. הגדרת "תאונת דרכים" בס' 1לחוק הפיצויים, היא כדלקמן: "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שמוש ברכב מנועי בין בנסיעת הרכב ובין בעמידתו". באם נקרא את סעיף 3(א)(2) לפקודת הביטוח, יחד עם הגדרת המונח "תאונת דרכים" לחוק הפיצויים, שאליו מפנה אותנו אותו סעיף, יובהר, כי על הפוליסה המוצאת כחוק, לבטח את בעל הרכב הנוהג בו וכל אדם הנוהג בו בהיתר ממנו, מפני נזק גוף שנגרם להם במאורע שבו נגרם הנזק עקב שימוש ברכב מנועי, בין בנסיעת הרכב ובין בעמידתו. 9. מתוך הגדרת המונח "תאונת דרכים" כמצוטט לעיל, למדים אנו, כי לא די בכך שהמאורע גורם הנזק אירע תוך השימוש ברכב המנועי, היינו, בעת השימוש בו, אלא חייב המאורע לקרות עקב השימוש. מילים אלה מחייבות קיום קשר סיבתי בין השימוש לבין האירוע גורם הנזק (להלן - האירוע). יסוד הסיבתיות העולה מהגדרת המונח "תאונת דרכם" בחוק הפיצויים, ויחסי הגומלין בין סיבתיות לצורך פקודת הביטוח וסיבתיות לפי פקודת הנזיקין, העסיקו לא מעט את בתי-המשפט קודם לחקיקת החוק, בהקשר לחובת הביטוח על-פי פקודת הביטוח, אם כי במסגרת פקודת הביטוח נדון יסוד הסיבתיות לצורך קביעת חובת הביטוח, ואילו במסגרת חוק הפיצויים מטפלים אנו ביסוד הסיבתיות לעניין הטלת האחריות גופא. קיימות גישות שונות לעניין היזקקות לס' 64ו- 76לפקודת הנזיקין ככלי עזר לקביעת הקשר הסיבתי לפי חוק הפצויים (פרופ' אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, עמ' 19ס' 39; ד"ר גולדטיין, ביטוח נפגעי תאונות דרכים עמ' 72ס' 39, מאמרו של ש' מורד, "הקשר הסיבתי בין השימוש ברכב לבין הנזק, עפ"י חוק הפצויים לנפגעי תאונות דרכים"). 10. דעתי היא - ובכך אין הבדל בינה ובין דעת המלומדים הנ"ל כי יש לקבוע, ראשית כל, את הקשר הסיבתי-עובדתי בין השימוש לבין האירוע, ומשנקבע כי קיים קשר כזה, יש לקבוע אם קיים גם קשר סיבתי-משפטי. בשאלה כיצד, ועל-פי אילו קריטריונים, ניתן לקבוע את הקשר הסיבתי- המשפטי. חלוקות דעותיהם של פרופ' אנגלרד, ד"ר גולדשטיין ומר מורד במידה מסויימת, אלא שהעובדות שלפנינו אינן מחייבות בחירה בכלי עזר זה או אחר, מאחר והן מאפשרות קביעת הקשר הסיבתי על-פי הקריטריונים השונים למיניהם. 11. מן הראוי לבחון את פעולותיו של הנפגע מבחינת שאלת הקשר הסיבתי- העובדתי והמשפטי בינן לבין התאונה. לענין זה קובעת אני כדלקמן: (א) האירוע אירע תוך כדי שימושו של הנפגע בכלי הרכב, שהתבטא בפתיחת דלת תא הנהג ובהימצאות במצב של ירידה ממנו, כשהמגע הפיסי בין הנפגע וכלי הרכב קיים במלואו. בקשר לכך ראה ע"א 517/79 בן טובים נ' מוסך "נוע" שירותי מכוניות בע"מ ואח'. במקרה זה ירד נהג הרכב ממכוניתו שהוחנתה על-ידו במוסך לצורך טיפול. בעוד רגלו האחת בתוך המכונית והשניה על הקרקע, החליק על צפה שמנונית. השופטת בן-עתו קבעה, כי הפגיעה אירעה תוך השימוש ברכב, הואיל וכל עוד לא עזב הנפגע את כלי הרכב, עדיין נחשב הוא "משתמש". אלא שבכך לא סגי כדי להחיל את חוק הפיצויים, ויש לקבוע שהתאונה אירעה גם עקב השימוש בכלי הרכב; ואכן, בסוף פסק-דינה אומרת השופטת: "לפחות לכאורה ניתן לומר, כי מי שעומד איתן על שתי רגליו, עשוי להינצל מהחלקה, אפילו צועד הוא על גריז שמנוני, לא כן אדם שמציב כף רגלו האחת על הגריז, כשהשניה עדיין בתור המכונית, שאז הוא עלול לאבד ביתר קלות את שווי משקלו". מכאן, שמפאת העובדה שהנפגע השתמש עדיין ברכב בעת ההחלקה, נפגמת יציבותו, ומפני כך החליק על הגריז השמנוני, כך שהתאונה נגרמה לא רק תוך השימוש בכלי הרכב, אלא גם עקב השימוש בו; ואין נפקא מינה שלא רק העמידה הבלתי יציבה הביאה לקרות התאונה, אלא גם השמנוניות שעל הרצפה היתה בין גורמיה. לנפגע הוקנתה תביעה נגד חברת הביטוח על-פי ס' 3(א)(2) לפקודת הביטוח, ומוקנית לו זכות לפיצוי כשל נפגע על-ידי ס' 18(4) לחוק הפיצויים). (ב) האירוע אירע תוך כדי שימושו של הנפגע בכלי הרכב בתור שכזה, הואיל ופתיחת דלת תוך יציאה מתא הנהג הן פעולות לוואי, הנעשות באופן רגיל כחלק משימוש בכלי רכב. ראה גם ע"א 517/79 הנ"ל. (ג) האירוע אירע עקב השימוש ברכב על-ידי הנפגע. פעולותיו עובר לתאונה לא הצטמצמו בקשר של זמן ומקום אירוע, אלא היה כאן שימוש פעיל מצד הנפגע ברכב, שהכין את הרקע לאירוע ואיפשר את קרות התאונה. (ד) בכל האמור לעיל, יש כדי למלא אחר דרישות הגדרת המונח "תאונת דרכים" כהגדרתו בחוק הפיצויים, ובכך קמה לנפגע בתאונה עצמית, קרי - המבוטח, עילה נגד חברת הביטוח על-פי ס' 3(א)(2)לפקודת הביטוח, ומוקנית לו זכות לפיצוי כשל נפגע אחר לפי חוק הפיצויים (ס' 3(ב) לפקודת הביטוח). 12. לאור הקביעות הנ"ל, אין חשיבות לשאלה אם גם הפוגע השתמש ברכב בתור שכזה בעת האירוע, כפי שלא היתה כל חשיבות לכך שהשמנוניות על רצפת המוסך, בפסק-הדין שהוזכר, לא היוותה כלל שימוש ברכב. (היה בה כדי להעמיד לנפגע עילה בנזיקין נגד האחראי לאותה שמנוניות וחלקלקות שעל הרצפה, אלמלא יוחדה לו העילה על-פי חוק הפיצויים. (ס' 8א' לחוק)). 13. המערערת טוענת, כי הפעולה הפלילית של הפוגע, לא זו בלבד שלא היוותה שימוש בכלי רכב בתור שכזה, אלא היא ניתקה את הקשר הסיבתי-משפטי בין פעולות הנפגע לבין התאונה, והיא לא היתה בגדר סיכון תעבורתי. אין בידי לקבל טענות אלה. (א) סבורתני שהאירוע אירע גם תוך כדי שימושו של הפוגע בכלי הרכב בתור שכזה. טריקת דלת התא, על-פי חזותה ובטוייה החיצוניים, מהווה שימוש בכלי רכב, בהיותה מסוג הפעולות שמשתמשים ברכב עושים אותן במהלך השימוש בו, אינני מוצאת, שלצורך החוק יש להבדיל לענין הגדרת השימוש, בין סגירת דלת בזהירות, בהיסח הדעת, ברשלנות או בזדון. עלינו לזכור כי מצויים אנו במסגרת חוק ספציפי שעלינו לפרשו בהתאם לרוחו ולמטרותי. לצורך קביעת האחריות גופה, אין ניזקקים עוד לשאלת האשם, ואין סיבה להיזקק לשאלה זו לעניין פירוש הביטוי "שימוש". (ב) האירוע אירע עקב שימושו של הפוגע ברכב, שהרי, אלמלא טרק את הדלת על רגלו של התובע, לא היתה התאונה קורית. (ג) בעמ' 24ס' 44לספרו, מביע אנגלרד דעתו, כי במקרה של תקיפות הבאות כתוצאה מוויכוח בין נהגים על דרך נהיגתם, שהן שכיחות למדי בארצנו, יש יסוד לטעון, כי כאן קיים קשר ממשי בין הנהיגה לתקיפה, דבר שהיה מאפשר לראות בנזק הגוף תוצאה שבאה עקב השימוש ברכב מנועי. אינני מוצאת לנכון לפסוק הלכה כללית ברוח זו. מן הראוי, שהדבר ייבדק וייקבע בכל מקרה על-פי נסיבותיו; אלא שכאשר גם הפוגע וגם הנפגע הם נהגים, ושניהם משתמשים ברכב בעת האירוע והתוקף משתמש בכלי הרב של הנפגע בעת שהוא מבצע את התקיפה, ניתן לומר שקיים קשר ממשי בין הנהיגה והתקיפה, ובכך, הקשר הסיבתי הדרוש. 14. על-מנת לתמוך בטיעוניו, הביא בא-כוח חברת הביטוח דוגמאות שונות מהפסיקה האמריקאית, והתייחס בין השאר לדברי פרופ' אנגלרד בעמ' 23, 24, סעיף 44לספרו (מהם הסתייג השופט קמא). אלא שכל המקרים שהוזכרו אינם משליכים לענייננו. בכל אותם פסקי-דין (למעט אחד שעובדותיו אינן דומות לאלה שבפנינו), היה הרכב, לגבי הנפגע או לגבי הנפגע והפוגע גם יחד, זירת אירוע בלבד, מבלי שנעשה על-ידם שימוש כלשהו בו, פרט לעצם הימצאותם או הימצאות אחד מהם בו, בעת האירוע. לפיכך, לא נעשה "שימוש" ברכב שבעקבותיו נגרם האירוע. א. Genesee regional transportation- tickner v. Rochester. במקרה זה היה האוטובוס זירת האירוע לגבי הפוגע והנפגע גם יחד, כשהפוגע תקף את הנתבע בתוך האוטובוס. ב. Feltner v. Hartford accident and indemnity co. במקרה השני היה הרב מקום הימצאו של הנפגע - קרי זירת האירוע, ואילו הפוגע היה מחוץ לרכב והשתמש בכלי נשק, רובה, כדי לפגוע בנפגע. (שני פסקי- הדין נזכרים בספרו של אנגלד, עמ' 24ס' 44הערת שוליים 49, 50). בשני המקרים הנ"ל, בוצע המעשה הפלילי על-ידי שימוש בכלי נשק ממש, ועקב זאת נגרם האירוע. במקרה דנן, השימוש בכלי הרכב, ככזה, היווה מעשה פלילי והתאונה קרתה עקב שימוש זה; בא-כוח חברת הביטוח טרח, חיפש, מצא וציטט פסקי-דין אמריקאיים ומקומיים אשר, לדעתו, תומכים בטיעוניו, אלא שבסברו כך, טעה ביישום ההגיון המשפטי שמאחורי המסקנות באותם פסקי-דין על-פי העובדות נשוא אותם מקרים, לעובדות המקרים שבפנינו. פסקי-הדין מובאים בספר - 1979-. 1978 automobil law reports insurance cases יש להעיר, כי בכל אותם פסקי-דין נדונה שאלת הקשר הסיבתי בין השימוש לבין האירוע לעניין חלות פוליסות וחבות חברות הביטוח על-פי הפוליסה, ואילו אנו דנים בנושא לעניין הגדרת המונח "תאונת דרכים" על-פי חוק הפיצויים אליה הופנינו על-ידי ס' 3(א) 2לפקודת הביטוח. מכל מקום, אין במסקנות שם כדי לסייע לטיעון בא-כוח חברת הביטוח. ג. בפסק-הדין (. 9854no) . Family ins. Co. V. Boyer et. Al ,National נורתה יריה מתוך אקדח שהיה בידי נוסע שישב במכונית, והכדור פגע באדם שפתח אותה עת את דלתה האחורית של המכונית. נקבע שם, כי אין קשר בין השימוש באקדח והשימוש ברכב. אכן, שם לא אירע המקרה עקב השימוש ברכב על-ידי הפוגע, וגם לא עקב השימוש ברכב על-ידי הנפגע. המקרה קרה תוך השימוש ברכב על-ידי הפוגע והנפגע ומבחינתו היה זה מקום הימצאו בעת האירוע, ותו לוא. ד. בפסק-הדין ,hartford fire ins. Co. V. State farm .co . Automobile ins נפגע אדם שנמצא מחוץ למכונית, מפליטת כדור מיקרית מכלי נשק שהוחזק בידי אדם שנמצא בתוך מכונית חונה. גם כאן, נקבע כי אין קשר בין השימוש ברכב לבין האירוע. ואכן, גם כאן הרכב שימש כמקום הימצאו המיקרי של הפוגע, והפגיעה לא נגרמה עקב השימוש. ה. בפסק-הדין ,aetna casualty and surety co. V. Goldan הובלה פצצה במכונית ממקום אחד למישנהו. בהגיעה ליעד, הורדה הפצצה מהמכונית והוצמדה למכונית אחרת. המכונית האחרת התפוצצה כאשר הנהג התניעה, ועל-ידי כך הפעיל את הפצצה. נקבע שהפוליסה שהתייחסה למכונית מובילת הפצצה לא חלה, בהיעדר קשר סיבתי בין הובלת הפצצה במכונית הראשונה ובין התפוצצות המכונית השניה, עקב הפעלת הפצצה על-ידי התנעת המכונית השניה. אכן, המכונית הראשונה שימשה רק כמובילת הפצצה למקום היעד ותו לא. ו. בפסק-הדין ,stonewall ins. Co. V. Wolfנפגע נער שישב במכונית נוסעת, בשעה שנפלט כדור מכלי נשק שהוחזק בידי נער אחר, שנמצא מחוץ למכונית. גם כאן, נדחתה התביעה נגד חברת הביטוח מחוסר קשר סיבתי. אכן, לגבי הנער הנפגע, היתה המכונית רק זירת האירוע ואילו הנער הפוגע כלל לא עשה שימוש במכונית. ז. בפסק-הדין . ,okey v. State farm mutual automobile ins. Coנפגע אדם שנמצא בתוך מכונית על-ידי יריה שנורתה מבחוץ. התביעה נדחתה מחוסר קשר סיבתי. ג כאן, לפי מבחננו, היתה המכונית זירת האירוע מבחינת הנפגע והפוגע כלל לא השתמש במכונית בעת האירוע. ניתן לסכם ולומר, שבכל אותם מקרים אירע המקרה תוך שימוש בכלי הרכב על-ידי הנפגע, הפוגע, או שניהם, ולא עקב השימוש בו. ח. מקרה אמריקאי נוסף שצוטט על-ידי בא-כוח חברת הביטוח, שונה מהמקרה שלנו, והוא co. V. Lagaly& ,earl w. Baker ילד ירד מאוטובוס, חצה כביש בריצה ונפגע על-ידי מכונית אחרת. נקבע, כי קיים קשר סיבתי בין הפעלת האוטובוס, פתיחת הדלת דרכה ירד הילד - לבין האירוע. יש להעיר, שהמקרה מתייחס לחוק מסויים באוקלהומה, לעניין אחריות מבטחי אוטובוס המוביל תלמידי בית-ספר. מענין לציין, כי השופט קמא מזכיר בס' 10להחלטתו פסק-דין של כב' השופט בייסקי בת"א 2166/78 (לא פורסם), שגם בו נדון מקרה בו נפגע ילד ברדתו מאוטובוס כשהפגיעה נגרמה על-ידי מכונית אחרת לאחר הירידה, ונקבע כי נהג האוטובוס שפתח את הדלת על-מנת להוריד את הילד "עשה פעולה שהיא חלק בלתי נפרד מהשימוש באוטובוס לרבות לענין הקשר הסיבתי בין פעילות זו לאירוע התאונה". לא נזדמן לידי, לצערי, פסק-הדין במלואו. לכאורה, נראית התוצאה מרחיקת לכת; אלא שאיני צריכה להיזקק לאותם פסקי-דין אמריקניים וישראליים במערכת עובדות המקרה שלפנינו. ט. פסק-דין מקומי נוסף שאוזכר, בו נדונה חובת הביטוח לפי פקודת הביטוח לפני היכנסו לתוקף של חוק הפיצויים, הוא ע"א 753/75 בלגה נ' עזבון המנוח טפט ו- 3אח'. באותו מקרה עלתה משאית. תוך כדי נסיעה, על מוקש שהוטמן קודם לכן במקום. אירעה התפוצצות ונפגעו כמה מנוסעיה. בבית-המשפט העליון (השופטת בן-פורת) נקבע, כי השימוש ברכב, קרי - הפעלת המוקש על-ידי עליית הרכב עליו תוך כדי נסיעה - הוא היוצר את הקשר הסיבתי הדרוש בין השימוש ובין האירוע, וכי התאונה אירעה עקב השימוש, ומכאן חבות חברת הביטוח. הכוונה הפלילית של מניח המוקש לגרום לתאונה מסוג זה, (שבוודאי לא היה בה משום שימוש ברכב) לא ניקה את הקשר הסיבתי בין השימוש לבין האירוע. המקרה אובחן ממקרה שבו נזרק רימון מחוץ לרכב אל תוך רכב נוסע. במקרה כזה, קבע בית-המשפט, שלא קיים קשר סיבתי בין השימוש ברכב ובין האירוע. גם מקרה זה בו נזרק רימון, כאמור ניתן לבחון בקריטריונים שהוזכרו לעיל, לאמור: הרכב היה רק בבחינת זירת האירוע, ומיותר לומר שזורק הרימון בודאי שלא השתמש ברכב, כך שהתאונה לא אירעה עקב השימוש בכלי הרכב. 15. לסיום, אתייחס להיזקקותו של השופט קמא לפירוש הביטוי "עקב" בחוקי עבודה ובחוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט- 1959, חוק משפחות חיילים שנספו במערכה, תש"י- 1950. אינני סבורה שיש לאמץ את המבחנים הנוקטים לעניין פירוש הביטוי "עקב" בחוקי עבודה ובחוק הנכים. לחוק הפיצויים. כפי שעשה השופט קמא, למרות הדמיון בין נסיבות האירועים שם מבחינת הקשר הסיבתי בינם ובין האירוע, (בעיקר ד"נ 40/75 עליאן נ' קצין התגמולים). פירושו של ביטוי המופיע בחוק זה או אחר, תלוי לא מעט בשיקול המדיניות המשפטית לעניין אותו חוק, ובהתחקות אחר כוונתו של המחוקק בהשתמשו באותו ביטוי, ובמטרותיו של אותו חוק. עדים אנו להרחבה ניכרת של הביטוי "עקב השירות" לצורך הענקת זכויות לנכים ולמשפחות שכולות על-פי חוק הנכים ועל-פי חוק משפחות חיילים שניספו במערכה. בנושא השאלת פירושו של ביטוי מחוק אחד למישנהו, ראה ע"א 863/79, (לא פורסם), ס' 3לפסק-הדין, בו נאמר: "ביטויי-מפתח עליהם סובב חוק, צריכים להתפרש מתוכו של אותו חוק ועל פי מטרתו התחיקתית. אין כל טעם להיזקק להגדרות שניתנו על רקע שונה ולשם השגת מטרה שונה" (השופט א' ברק). .16אשר על כן, סבורתני, כי בצדק דחה בית-משפט קמא את עתירת חברת הביטוח לדחות את התביעה נגדה על הסף, ויש לדחות את הערעור ולחייב את המערערת בהוצאות ערעור זה בסך 1000שקלים + מ.ע.מ. סכומים אלה צמודים למדד ונושאים ריבית כמשמעותם בחוק פסיקת ריבית, חל מהיום ועד התשלום בפועל. הנשיא ב' כספי: אני מסכי. הנשיא התורן השופט ש' דורי: אני מסכים. אשר על כן, אנו דוחים את הערעור ומחייבים את המערערת בהוצאות הערעור בסך 1000שקלים + מ.ע.מ., כשסכומים אלה צמודים למדד ונושאים ריבית כמשמעותם בחוק פסיקת ריבית, החל מהיום ועד התשלום בפועל. רכבדלת רכבתאונת דרכיםטריקת דלת