קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא יחסי עובד מעביד בין שומר לבין חברת שמירה: .Iההליך .1ערעור ברשות על החלטה ("פסק-דין") של בית-הדין האזורי בבאר-שבע (אבבית-הדין - נויגבורן; נציגי הציבור - ה"ה טביב והנגבי; תב"ע מב/12-3) בה נקבע "כי היחסים בין התובע (המשיב דנן) לבין הנתבעת (המערערת) במהלך שנת 1980היו יחסי עובד ומעביד" וכי טענת הנתבעת, "לעניין ויתור", נדחית. .2ואלה העובדות, כפי שקבען בית-הדין האזורי: א) המשיב החל לעבוד אצל המערערת כשומר שכיר ב-1979; ב) בראשית ינואר 1980שינתה המערערת את מעמדו של המשיב ל"קבלן משנה זוטר" והתייחסה אליו בהתאם. לא נערך הסכם בכתב; ג) בינואר 1981שוב שונה מעמדו של המשיב - ל"שכיר"; ד) המערערת קיבלה על עצמה, עבור מזמינים, את השמירה על מתקנים מסוימים. .3בית-הדין קמא פסק כפי שפסק, לעניין קיום יחסי עובד-מעביד בשנת 1980, על סמך "כל העדויות והראיות ובהתחשב בכל הנסיבות" (סעיף 3לפסק-הדין) ובמיוחד קבע, כי אין לקבל את גרסת המערערת "כאילו הורשה המשיב להעסיק עובדים", ולמעשה לא הועסקו עובדים, לא נמסר לו שטח לשמירה בתור קבלן, וכל שעשה היה לקיים משמרת אחת בשטח; הוסע למקום השמירה במכונית מטעם המערערת; היה מצויד בנשק שסופק לו על-ידי המערערת; לא הגיש חשבוניות מס; לא נרשם כעוסק מורשה; לא נרשם כעובד עצמאי בביטוח הלאומי ובמס ההכנסה. אשר למבחן ההשתלבות: המשיב היה גם היה משולב בעסק של המערערת, ומאידך - לא היה לו עסק משלו. .4בבואנו לתאר, על כל שלביו, את הליך הערעור, ולפסוק בו, עלינו להזכיר כי הערעור נסב על שתי ההחלטות של בית-הדין קמא: מהות היחסים בשנת 1980וטענת גמר חשבון וויתור. על כך נסבו נימוקי הערעור, עיקרי הטיעון והטיעון בעל-פה עצמו. בתום הדיון הוחלט, בהסכמת הצדדים, כי פסק-הדין שיינתן יתייחס רק למהות היחסים בשנת 1980וישאיר פתוח - ער לפסק-דין סופי - את עניין הוויתור. וזאת בהנחה, כמובן, שיוגש ערעור על פסק-הדין הסופי. אי לכך נתייחס, מכאן ואילך, אך ורק לשאלת "מהות היחסים 1980". .5עיקר טענות בא-כוח המערערת בנימוקי הערעור היו, כי בית-הדין האזורי שגה בקובעו שבין הצדדים למשפט התקיימו ב- 1980יחסי עובד-מעביד, בעוד שהמסקנה המתחייבת מכלל הראיות היא, שיחסים אלה היו של ספק שירותים ומקבל שירותים; חובת ההוכחה היתה מוטלת על המשיב והוא לא עמד בה; לא המערערת היא זו שהיתה צריכה להוכיח קיומו של "עסק"; עדותו של העד אפרים פרחאן - שנתמכה על ידי שני עדים נוספים - מלמדת, כי המשיב קיבל "קטע" לשמירה והוא היה רשאי לבצע בו את מלאכת השמירה בעצמו או על-ידי אחרים; למערערת לא היתה זכות להציבו במקום אחר; חומר הראיות מלמד עוד, כי דווח על המשיב כעל עצמאי הן למס הכנסה והן לביטוח לאומי. בטיעונו בעל-פה הוסיף הפרקליט המלומד וטען, כי המשיב כלל לא הכחיש שנעשה עמו הסכם, לפיו יעבוד כקבלן וכי רשאי היה להעסיק אחרים תחתיו. המשיב לא אמר בתצהירו שהוא היה חייב לבצע את העבודה בעצמו, אישית, והעובדה שלמעשה עבד בעצמו אינה מעלה או מורידה. בדברי תשובתו טען בא-כוח המשיב, כי מסקנתו של בית-הדין בסוגיה שבמחלוקת הולמת את מסכת העובדות כפי שנקבעו על סמך הראיות. בית-הדין קמא סמך את ידו על האמור בתצהירו של המשיב ובחקירתו בבית-הדין: קיבל את משכורתו אחת לחודש, לא העסיק עובדים, לא היה לו משרד להספקת שירותי שמירה; עבודתו היתה לשמור באתרים אליהם נשלח והמערערת היתה מפקחת על עבודתו; עליו היה להתייצב למקום העבודה בשעה קבועה (06.00) ולעמוד על משמרתו עד שעה קבועה (18.00) וזאת במשך כל תקופת עבודתו; סופק לו כלי נשק והוא עסק בפועל בשמירה; הוא היה מצויד ב"כרטיס עבודה של עובדים"; כאשר נקרא לשרת במילואים, היה מודיע על כך למערערת וזו דאגה להעמיד שומר אחר תחתיו, והמשיב היה "מראה לו את העבודה". כאשר שירת במילואים ביוני-יולי 1980, הביא למערערת את האישור של הצבא "והם שילמו לו (לי) את החודש". .Iiפסק-הדין .1שוב צפה ועולה השאלה הישנה-נושנה: עובד או קבלן עצמאי, כאשר האחד טוען כי החוזה שנערך היה חוזה בין שני בעלי עסק, לפיו התחייב האחד לספק שירותים לשני, תמורת תשלום מוסכם, והשני משיב: לא כי, אין לי ולא היה לי "עסק" משלי - ומה נשתנתה עבודתי ב- 1980מהעבודה שלפניה ומהעבודה שלאחריה, כאשר הייתי, לכל הדעות, עובד שכיר ולא "קבלן עצמאי". .2ראשית לשאלת מעמדו של המשיב על-פי הכינוי בו כונה בחוזה. על כגון דא נאמר, כי - "התואר שבו מכנים אדם בחוזה שבין שניים, אין בו כדי לקבוע את 'מעמדו' של אדם, ואף קביעה חד-משמעית שהיחסים בין שניים אינם יחסי עובד-מעביד, אין בה כדי לקבוע, עת מהותם של היחסים מצביעים על ההיפך" (דב"ע לב/43-3, [1], בע' 290) וכן כי: "...התשובה לשאלה, אם פלוני הוא 'עובד' או לא, היא מסקנה משפטית ממערכת עובדות מסוימות... האמור בהסכם יכול וישקול, אך ברור שהקובע הוא מכלול היחסים בין הצדדים..." (דב"ע לא/27-3, [2], בע' 190). .3המבחן המקובל למען אבחן בין עובד לבין "מפרנס עצמאי", מבחן ההשתלבות, שני יסודות לו: האחד חיובי - היותו של העובד משולב במערך הארגוני של המעביד, והשני שלילי - אי-היותו של העובד בעל עסק משלו שבאמצעותו מספק הוא שירותים לזולת כגורם חיצוני. .4על קיומו של היסוד הראשון, הפן החיובי - לא היו חילוקי דעות בין הצדדים. המערערת לא העלתה כלל טענה, כאילו המשיב אינו משולב במערך מפעלה. אלא מאי? היא טוענת שלמשיב עסק משלו - עסק של שמירה, ובעזרת עסק זה סיפק לה המשיב שירותים באחת הגזרות בהן קיבלה המערערת על עצמה לספק שירותי שמירה למזמין מסוים. לשון אחר: קבלן ראשי וקבלן משנה. עצמאותו של המשיב כאדון לפעלו התבטאה בעיקר בכך, שהוא רשאי היה להפקיד את השמירה בגזרה הנ"ל לעובד מעובדיו. .5מהן העובדות ב"שטח"? למשיב אין עסק משלו: לא "מפעל" -ולו פנה בחדר, עם או בלי טלפון, כסא, שולחן, נייר כתיבה, ולא "מערך ארגוני" - ולו אדם אחר, שבינו ובין המשיב קיימים יחסי עובד ומעביד. כל שיש למשוב "להציע", הוא כושר עבודתו הוא, ואותו הוא העמיד לרשות המערערת. מה שנשתנה ב- 1980- להבדיל מ- 1979ו- 1981- הוא שהמשיב כונה אותה שנה "קבלן משנה", לא קיבל תלושי משכורת והיה רשאי לקיים את השמירה באמצעות אחר, אם כי הלכה למעשה שמר כל העת בעצמו. בשאר התנאים לא חל כל שינוי. צדק איפוא בית-הדין קמא בפסקו כפי שפסק. .6הערעור נדחה. בקביעת הוצאות בהליך העיקרי יובא בחשבון ערעור זה. שומריםחברת שמירהיחסי עובד מעביד