לגרסת התובע, פוטר מעבודתו ביום 14/8/97. לגרסת הנתבע, התובע לא פוטר מעבודתו כי אם עזב את עבודתו מרצונו החופשי.  המחלוקת, בענייננו, נסבה על נסיבות הפסקת עבודתו של התובע אצל הנתבע, האם כטענת התובע, פוטר מעבודתו או שמא, כטענת הנתבע, התפטר מיוזמתו. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מחלוקת לגבי נסיבות סיום העבודה:   1. בפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורין ופיצויי הלנה.   2. בכתב ההגנה נטען כי התובע לא פוטר מעבודתו כי אם התפטר. לחלופין, נטען כי גם אם התובע פוטר מעבודתו, הרי שפוטר בנסיבות של הפרת חובת הנאמנות כלפי מעבידו, נסיבות אשר שוללות את זכאותו לפיצויי פיטורים.   3. ביום 9/3/99 הגיש הנתבע כתב תביעה שכנגד בו הוא עותר להחזרת חוב אשר לטענתו חב לו הנתבע שכנגד בגין נזק שנגרם על ידו תוך כדי שנהג ברכב המעביד ברשלנות.   4. בכתב ההגנה לתביעה שכנגד נטען כי מהות התביעה שכנגד הינה נזיקית גרידא ולפיכך אין היא בגדר סמכותו העניינית של בית הדין הנכבד. לגופו של עניין נטען כי הנזק נשוא התביעה שכנגד שנגרם לתובע שכנגד כטענתו נגרם בשוגג ואין לו לתובע שכנגד להלין אלא על עצמו מן הטעם שכמעביד היה עליו לבטח את רכבו ואת הנוהג בו בביטוח צד ג'. כן נטען כי התובע שכנגד השתהה בהגשת תביעתו מאחר והארוע נשוא כתב התביעה שכנגד, שבגינו לכאורה נגרם לתובע שכנגד נזק, אירע עוד בטרם נסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים ולפיכך היה על התובע שכנגד לעתור לחוב כאמור מיד ובסמוך לקרות האירוע.   5. מטעם התביעה העידו התובע בעצמו, מר פיטר סמירנוב (להלן-סמירנוב), מר סמי שאול (להלן-שאול) ומר ציון דביר (להלן-דביר).   מטעם הנתבע העידו הנתבע בעצמו, מר אילן מורלי (להלן-מורלי) ובנו של הנתבע, מר ניר זיסמן (להלן-זיסמן).   6. אין מחלוקת לגבי העובדות הבאות: התובע עבד אצל הנתבע, בתפקיד נהג, בתקופה שבין 15/3/95 ועד 14/8/97. בתקופת העבודה כאמור התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין הנתבע. תלוש השכר בגין חודש 3/97 (ת/4) משקף את התשלום האחרון שקיבל התובע מידי הנתבע.   לאחר שעיינו בפרוטוקול הדיונים ובחומר הראיות שהובא בפנינו ובחנו טיעוני ב"כ הצדדים, להלן החלטתינו: 7. באשר לנסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים: לגרסת התובע, פוטר מעבודתו ביום 14/8/97. לגרסת הנתבע, התובע לא פוטר מעבודתו כי אם עזב את עבודתו מרצונו החופשי.   המחלוקת, אם כן, בענייננו, נסבה על נסיבות הפסקת עבודתו של התובע אצל הנתבע, האם כטענת התובע, פוטר מעבודתו או שמא, כטענת הנתבע, התפטר מיוזמתו. בנסיבות העניין, שוכנענו כי יש לקבל את גירסת התובע, לפיה פוטר מעבודתו, כפי שיפורט להלן.   התובע מסר בחקירתו בבית הדין את הסיבה לפיטוריו, לאמור: "במשך חודשיים לפני הפסקת עבודתי אמרתי שצריכים להחליף את הגלגלים הקדמיים..ראיתי שהוא לא מתכוון להחליף את הגלגלים ואז אמרתי שאני לא נוסע על הרכב. הוא אמר לי שאם אני לא נוסע שאלך לביתי". (ר' עמ' 5 לפרוטוקול).       בהמשך חקירתו חזר התובע על עדותו כאמור וציין: "כעבור שעה ראיתי את בני והוא אמר לי שאיני עובד יותר ושאלך לביתי... כעבור עשרה ימים הוא נתן לי מכתב פיטורים". (ר' עמ' 6 לפרוטוקול). גרסה זו של התובע לא נסתרה ולא הופרכה בחקירתו הנגדית והיא מהימנה עלינו.   כמו כן, לתמיכת גירסתו, הציג התובע בפני בית הדין את מכתב הפיטורים שלטענתו קיבל מידי הנתבע. (ת/2). אומנם הנתבע מכחיש כי מכתב זה הומצא לתובע על ידו ולטענתו התובע זייף את מכתב הפיטורים ואף גנב ממנו את חותמתו אשר טבועה על המכתב (ר' עמ' 19 לפרוטוקול), אולם בנסיבות העניין לא מקובלת עלינו טענה זו.   מעיון במכתב הפיטורים עולה כי התובע פוטר מעבודתו בשל התנהגותו האלימה והפוגעת. גירסת הנתבע באשר לזיוף מכתב הפיטורים אינה מתיישבת עם תוכנו, שכן באם היה מעוניין התובע לזייף מכתב פיטורים בשם הנתבע, הרי שיש להניח כי לא היה מנמק את הפיטורים בנימוק המופיע במכתב הנ"ל, שהרי נימוק זה מרע את מצבו.   יתרה זאת, אף מעדותו של הנתבע עצמו עולה כי התובע פוטר מעבודתו.   בראשית חקירתו העיד הנתבע כי הוא מעולם לא פיטר את התובע והתובע הוא זה שברח ממקום העבודה. (ר' עמ' 19 לפרוטוקול). בהמשך חקירתו, לשאלת ב"כ התובע מדוע העסיק את פיטר במקום התובע, השיב הנתבע: "גם אותו סילקתי רק בגלל השתייה.. כולם יודעים מדוע פיטרתי את התובע..". (ר' עמ' 22 לפרוטוקול). כמו כן, לשאלת ב"כ התובע מדוע המשיך להחזיק את התובע אם הוא נהג גרוע, השיב הנתבע: "בגלל זה התפטרתי ממנו". (ר' עמ' 24 לפרוטוקול).    עדותו של הנתבע באשר לנסיבות הפסקת עבודתו של התובע אינה עקבית ולו רק זאת, יש בה אף כדי לתמוך בגירסת התובע, לפיה פוטר מעבודתו.   אשר על כן, לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי התובע פוטר מעבודתו.   8. באשר לשאלת זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים: לטענת הנתבע, יש לשלול זכאות התובע לפיצויי פיטורים וזאת נוכח נסיבות הפסקת עבודתו של התובע, תקיפת הנתבע וגרימת חבלה ממשית לנתבע, בבחינת ביצוע עבירה פלילית והפרת חובת אמונים.   ככלל, אין בית הדין ממהר לפסוק שלילת פיצויי פיטורים וסנקציה זו מיועדת לעבירות משמעת חמורות במיוחד בנסיבותיהן.   לעניין נטל ההוכחה במקרים כגון אלה נפסק: "...לצידו של הכלל כי פיצויים מגיעים למי שפוטר - מספר סייגים ויוצאים מן הכלל...המשתית את טיעונו על חריג מן הכלל, עליו הראייה שנתקיים בעניינו כל הדרוש לקיום החריג. כך במעביד הטוען שהוא פטור מחובת תשלום לעובד שפיטר...". (דב"ע מח/159-3 שלום נ' סובל שור ושות', פד"ע כ', 290, 294).   בענייננו, לא עלה בידי הנתבע להרים את נטל ההוכחה כנדרש.   לגרסת הנתבע, התובע התנהג באלימות גופנית ומילולית, תוך תקיפת הנתבע במקום עבודתו וגרימת חבלה ממשית לנתבע.    בחקירתו בבית הדין, מסר הנתבע את גירסתו, לאמור: "אני הסתובבתי ולא ראיתי מה הוא עושה וקיבלתי מכה בראשי...התובע הגיע מאחורי והיכה אותי. באותו הרגע שנפלתי התובע נעלם מהמקום ... כאשר הסתובבתי לאחר קבלת המכה ראיתי אותו בורח מהמקום". (ר' עמ' 19 לפרוטוקול). וכדבריו: "אני לא נתתי לתובע פיצויים מכיוון שהוא נתן לי מכה בראש ולמי שמתנהג כך לא מגיעים פיצויים". (ר' עמ' 22 לפרוטוקול).   לתמיכת גירסתו של הנתבע באשר לקרות ארוע התקיפה העיד מורלי אשר מסר בחקירתו: "בבוקר אחד הגעתי לעבודה ומצאתי את הנתבע ליד הרכב מעולף ואמר לי שהתובע נתן לו מכה ונעלם". (ר' עמ' 27 לפרוטוקול). עם זאת, מורלי ציין בהמשך חקירתו כי הוא לא נכח בארוע עצמו וכל עדותו היא מפי הנתבע. גם זיסמן אשר העיד לתמיכת גירסתו של אביו, מסר בעדותו: "אבי סיפר לי על קרות הארוע. בארוע עצמו לא נכחתי..". (ר' עמ' 30 לפרוטוקול).   בחקירתו הראשית מסר הנתבע כי ארוע התקיפה ארע בשעה 5:00 לערך כאשר כרבע שעה לאחר מכן הגיעו מורלי ובנו, זיסמן. עדות זו אינה מתיישבת עם עדותו של מורלי, שם מסר כי הגיע למקום העבודה בשעה 6:00, קרי, כשעה לאחר קרות הארוע. בעדותו ציין מורלי כי בהגיעו לעבודה מצא את הנתבע מעולף, אולם הנתבע בעצמו מסר בחקירתו הנגדית כי התאושש בתוך מספר דקות ולפיכך לא ברור כיצד מורלי שהגיע כשעה לאחר קרות הארוע מצא את הנתבע עדיין "מעולף".   גם זיסמן ציין בעדותו כי הגיע כשעה לאחר קרות הארוע וכי מצא את אביו, הנתבע, "חצי מעולף". (ר' עמ' 29 לפרוטוקול).   במסמך שכתב הנתבע לעו"ד חיל (נ/1) מציין הנתבע כי הנהג סמי שאול ראה אותו מעולף.   שאול בעדותו בבית הדין ציין: "את האירוע שארע ביום 14/8/97 לא ראיתי...לא ראיתי את הנתבע במצב כזה או אחר ... אני לא ראיתי". (ר' עמ' 15 לפרוטוקול).   מהאמור לעיל, עולה כי אף לא אדם אחד נכח בעת הארוע שארע לכאורה. כן עולה, כי העדויות שהובאו לתמיכת גירסתו של הנתבע עניינן בעדות שמועה בלבד וזאת מפיו של הנתבע בעצמו.   יתרה מזאת, מעדותו של הנתבע עולה כי פגיעתו כתוצאה מהארוע הנטען הייתה חמורה: "נפלתי על הקרקע והתמלאתי בדם ... קיבלתי מכה רצינית ... . (ר' עמ' 19 לפרוטוקול). תמוה בעיננו מדוע לא פנה הנתבע לקבלת טיפול רפואי בביה"ח בעת שנחבל באופן חמור. אומנם הנתבע מסר בעדותו כי לא פנה לביה"ח מהסיבה שעובדיו איימו עליו ולפיכך הוא ניגש לטיפול בקופה"ח בלבד, אולם הנתבע לא הוכיח גירסתו זו ונמנע מלהציג בפני בית הדין כל אישור על פנייתו כאמור.   לעניין מידת ההוכחה בנסיבות כגון אלה, כבר נפסק: "מידת ההוכחה היא של נטיית מאזן ההסתברות וכמות הראיות שיש בהן לשכנע את השופט בנטייתה של ההסתברות, קשורה במהותו וחומרתו של הנושא" (ע"א 475/81 יעקב זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פד"י מ' (1) 589).   בנסיבות העניין, הנתבע לא הביא ולו עד אחד אשר יעיד עדות ראייה באשר לקרות הארוע. כמו כן, לא הוצג בפנינו כל אישור המעיד על פנייתו לקופה"ח לצורך קבלת טיפול רפואי וכעולה מעדויות הצדדים, לא הוגשה כל תלונה במשטרה בגין ארוע התקיפה.   משכך הדבר, סבורים אנו כי הנתבע לא עמד במידת ההוכחה הנדרשת בפסיקה ואין להסתפק בעדויות שמיעה בלבד במקרים כגון אלה.    אשר על כן, אנו קובעים כי התובע פוטר מעבודתו בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים כחוק.   לפיכך, בהתאם לתקופת עבודתו וגובה שכרו, זכאי התובע לפיצויי פיטורים בסך של 13,717 ₪.   9. באשר לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים: בנסיבות העניין, משהנתבע שילם לתובע, במועד פיטוריו, את כל זכויותיו המגיעות לו על פי חוק, פרט לפיצויי הפיטורים, שוכנענו כי הנתבע סבר בתום לב שנשללת זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים עקב התנהגותו. משכך, לא מצאנו כי יש מקום לחייב את הנתבע בפיצויי הלנה ואנו מפחיתים את פיצויי ההלנה לגובה הפרשי הצמדה וריבית בלבד.   10. באשר לתביעה שכנגד: לטענת ב"כ הנתבע שכנגד (להלן-התובע), עילת התובענה של התביעה שכנגד אינה בסמכותו העניינית של בית הדין הנכבד ולפיכך יש לדחותה. אין לקבל טענה זו.   עילת התובענה בתביעה שכנגד עניינה בנזק שנגרם ע"י התובע, עת ברשלנותו בזמן שנהג ברכב פגע בשלט בטון בשער הכניסה של "אוסם", חברה אליה נשלח ע"י התובע שכנגד (להלן-הנתבע) לצורך ביצוע עבודתו.   כבר נפסק כי בית הדין הנכבד מוסמך לדון בתביעת מעביד לשיפוי נזק שנגרם לו על-ידי עובד במהלך העבודה. (ר' דב"ע לג/63-3 רדיו אקשטיין נ' נסים קוריאל פד"ע ה 281).   לפיכך, לבית הדין הנכבד מוקנית הסמכות לדון בתביעה שכנגד, תביעה שעילתה בגדר סמכותו העניינית.    אין חולק בענייננו באשר לעצם קרות הארוע, קרי, התובע אינו מכחיש כי תוך כדי נהיגה במשאית לצורכי עבודתו, התנגש בשלט בטון בשער הכניסה של חברת "אוסם".   לגרסת הנתבע, כעולה מכתב התביעה שכנגד, הנזק שנגרם כתוצאה מהתאונה הנ"ל עמד על סך של 17,550 ₪, מהם הנתבע שילם לחברת אוסם סך של 7,550 ₪ בצירוף 3,000 ₪ השתתפות עצמית. לפיכך, עותר הנתבע לתשלום הסכום הנ"ל בסך של 10,550 ₪ מידי התובע.   בחקירתו הנגדית מסר הנתבע את הפרטים הבאים: "שילמתי סך של 18,000 ₪. הביטוח לא החזיר לי את כל הסכום אלא רק סך של 5,000 ₪ כי אוסם עושה מה שהוא רוצה. התובע חייב לי מעל סך של 13,000 ₪. (ר' עמ' 24 לפרוטוקול).   עדות זו אינה מתיישבת עם האמור בכתב התביעה שכנגד ויתרת מזאת, הנתבע כלל לא הרים את נטל ההוכחה באשר לגובה הנזק שנגרם לו ושבגינו הוא עותר לפיצוי. כראייה לתביעתו, הציג הנתבע בפני בית הדין חשבונית מס אשר ממנה ניתן ללמוד כי הנזק שנגרם לחברת "אוסם" עמד על סך של 17,550 ₪. עם זאת, מהמסמך הנ"ל לא ניתן ללמוד האם חברת הביטוח כיסתה חלק מהתשלום הנ"ל ובמידה ועשתה כן, לא ניתן כלל לדעת מהו אותו סכום שכוסה על ידה.   על מנת להוכיח את הנזק שנטען בכתב התביעה שכנגד ובכדי שיהיה ניתן לאומדו, היה על הנתבע להציג בפני בית הדין אישורים מחברת הביטוח שמהם ניתן ללמוד מהו אותו סכום שכוסה ע"י חברת הביטוח ובהתאם היה ניתן לאמוד את הנזק שבגינו עותר הנתבע לתשלום מידי התובע.   משלא הועיל לעשות כן הנתבע ובהעדר כל ראייה לאומדן הנזק הנתבע, הרי שהנתבע לא הוכיח בפני בית הדין את הנזק בגינו הוא תובע ולפיכך מן הטעם הזה דינה של התביעה שכנגד להידחות.   11. סוף דבר - הנתבע ישלם לתובע את הסכומים הבאים: א. בגין פיצויי פיטורים סך של 13,717 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/9/97 ועד לתום 30 יום מיום קבלת פסק הדין שאם לא כן יתווספו לסכום הנ"ל פיצויי הלנה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. ב. בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד סך של 1,500 ₪ בצירוף מע"מ צמודים כדין מהיום.   פיטוריםהתפטרות או פיטוריםהתפטרות