מעצר עד תום ההליכים גניבת רכב

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מעצר עד תום ההליכים גניבת רכב: 1. הבקשה: כפי שהוגשה במקורה, היתה לעצור את שלושת המשיבים עד תום ההליכים במשפט עפ"י כתב האישום שהוגש כנגדם בתיק ת.פ. 2007/98. בתום הדיון בבקשה, שהתקיים בפני בתאריך 29/04/98, הסכימה נציגת המבקשת לשחרור המשיב מס' 3 בערובה בתנאים שייקבעו על ידי - וכך נעשה. 2. האישום: עפ"י כתב האישום מיוחסות למשיבים עבירת גניבת רכב, בניגוד לסעיף 413 ב(א) של חוק העונשין תשל"ז1997-; למשיבים 1 ו2- (להלן: "המשיבים") מיוחסת גם עבירת כניסה לישראל שלא כדין, בניגוד לסעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב1952- - בהיותם, שניהם, תושבי רמאללה אשר נתפסו בירושלים כאשר אין בידם היתר שהייה בירושלים כדין. 3. ראיות לכאורה: ב"כ המלומד של המשיבים, עוה"ד א. עטרי, חולק על קיומן של ראיות לכאורה ולפיכך יש צורך לבחון, בקצרה, את חומר הראיות שהצטבר בתיק החקירה. אין מחלוקת שהמשיבים נתפסו בתאריך 20/04/98 בשעה 16.10 כאשר הם (יחד עם המשיב 3) נמצאים בתוך מכונית מסחרית כשבתוך אותה מכונית מועמס רכב, קטנוע, שאיננו שייך להם. העד רוני לחאם, בנו של בעליו הרשום של הקטנוע, העיד כי בשעה 15.30 החנה את הקטנוע בשטח החניה הקרוב לסינימטק בדרך חברון וכאשר חזר לאחר כמחצית השעה גילה שהקטנוע איננו. נציגת המבקשת סומכת על ראיות אלו כראיות לכאורה לביצוע עבירת הגניבה ע"י המשיבים כשהיא מסתמכת, על חזקת החזקה התכופה. ב"כ המלומד של המשיבים איננו חולק על כי נסיבות המקרה מתאימות להסתמכות על אותה חזקה ואולם, לדבריו, יש בפי המשיבים הסבר להימצאות הקטנוע בידיהם - היינו, כפי שמסרו בהודעותיהם במשטרה, שקנו את הקטנוע זמן קצר קודם לתפיסתם ע"י המשטרה מאדם אחר. אותו אדם לא אותר אך עוה"ד עטרי סבור כי לכשיאותר יוכל לאשר את דברי המשיבים ובכך לסתור את החזקה. לגבי המשיב מס' 2 מוסיף עוה"ד עטרי וטוען כי בהיותו נכה ברור כי לא היה ולא יכול היה להיות שותף לגניבת הקטנוע ועל כן לגביו אין יסוד לשימוש בחזקה הנ"ל. בתשובה לטענות ב"כ המשיבים מצביעה נציגת המאשימה על סתירות שונות בעדויותיהם של המשיבים. סבור אני כי די בחזקתם התכופה של המשיבים בקטנוע - זמן כה קצר לאחר שנלקח מהמקום שבו הוחנה ע"י בעליו - כראיה לכאורה לאשמת המשיבים בעבירה המיוחסת להם. עיקרון "החזקה התכופה" מתיר לביהמ"ש לקבוע כי מי שמחזיק ברכוש גנוב זמן קצר לאחר גניבתו מעורב בגניבת הרכוש בין בפועל ובין כשותף או לפחות בידיעת דבר הגניבה [ע"פ 831/81 שרף נ' מ"י פ"ד לז 174 בעמ' 177 וכן ע"פ 117+153+172/81 בן חמו נ' מ"י פ"ד לו(3) עמ' 57 בעמ' 64]. אמנם, ככל חזקה, ניתנת היא לסתירה - ואולם שעתה של זו תבוא בעת שמיעת הראיות. בשלב זה שבו אין ביהמ"ש בוחן את מהימנות הראיות ואף איננו מעמיד את גירסאות ההגנה אל מול גירסאות התביעה, די בראיות הקיימות אשר אם, לאחר שיעברו את מבחן המהימנות בעת הדיון באישום לגופו, יימצאו "איתנות" ולא יסתרו - די יהיה בהם כדי להצביע על אשמת המשיבים מעבר לכל ספק סביר. כך הוא כאמור לגבי ראיות המאשימה המפורטות לעיל - ולמעלה מן הדרוש אוסיף כי לא רק שלא נמצאה תמיכה לגירסת המשיבים (פרט לדבריהם שלהם עצמם), ואף מצויות בהודעותיהם סתירות לא מעט - מרשה אני לעצמי (בזהירות מרובה כמובן) להביע ספקותי באשר לסבירותה של גירסה זו. אינני סבור גם כי עובדת היות המשיב מס' 2 נכה מוציאה אותו מחזקת המעורבים בגניבה, בין משום שאין כל ראיה לכך שנכותו מנעה ממנו, בפועל לקחת חלק, במעשה ובעיקר - משום שבנוכחותו יחד עם חבריו יש לראות בו שותף למעשה, כל עוד לא הוכח אחרת. 4. עילת המעצר: נציגת המאשימה מצביעה על שתי עילות מעצר: חשש הימלטות מאימת הדין - בהיות המשיבים תושבי רמאללה - אזור שבו אין עוד לאל ידי רשויות הבטחון הישראליות להבטיח התייצבות נאשמים למשפטם ו"מסוכנות" הנובעת מעצם טיבה של העבירה - גניבת רכב אשר "הוכרזה" כמכת מדינה ועבירה שהעוסקים בה מסכנים את בטחונו הכלכלי של הציבור. ב"כ המלומד של המשיבים חולק על דבריה על שני מרכיביהם: לטענתו, יש להבחין בין גניבת קטנועים לגניבת כלי רכב אחרים ואין כל ראיה לכך כי גם גניבת קטנועים היא מכה נפוצה אשר "מסוכנת" מעצם טיבה. אינני מקבל טענתו זו של עוה"ד עטרי; משנקבע כי עבירות גניבת רכב נפוצות עד כדי היותן מסוכנות לציבור מעצם טיבן, לא נעשתה הבחנה בין סוגי כלי רכב ואף איני מוצא הגיון בעריכת הבחנה כזו. מניח אני כי גניבת הקטנועים איננה כה נפוצה בשל שסוג רכב זה שכיח פחות מאשר כלי רכב אחרים אך העבירה אותה עבירה היא וכאמור אין כל מקום לערוך הבחנה בין סוגי כלי רכב שונים. זאת ועוד, בנסיבות המקרה שבפני הצטרפו לחומרה שבעצם טיבה של העבירה המיוחסת למשיבים נסיבות נוספות המחמירות את המעשה - שותפות של שלושת הנאשמים אשר חברו יחד ואף טרחו להשתמש לצורך ביצוע המעשה ברכב נוסף. 5. יחד עם כל זאת, משהסכימה המאשימה כי משיב 3 ישוחרר ממעצרו (בתנאים) הביעה בכך דעתה שמה שמוטריד אותה, לגבי המשיבים 1 ו2- הוא רק עילת החשש מהימלטות ממשפטם - בהיותם תושבי רמאללה בעוד המשיב 3 הינו תושב ירושלים. הזדמן לי להביע דעתי, בכל הענווה, בהחלטה אשר ניתנה על ידי אתמול בב"ש 1539/98 - כי גם כאשר מדובר בנאשמים שהם תושבי השטחים בהם התרופפה אחיזת רשויות אכיפה הישראליות - עדיין מצווה ביהמ"ש לבחון כלום קיימת חלופת מעצר, היינו דרך להבטיח את מטרת המעצר באופן שפגיעתו בחירותו של הנאשם תהא פחותה. במקרה שבפני יש יתר תוקף למטרה זו, בעיקר כשמדובר במשיב 2 בשל נכותו אשר בודאי מקשה לאין ערוך המצאותו במעצר, ובודאי אף מקשה עליו לקחת חלק בעבירות נוספות. עוד יש לציין כי לשני המשיבים אין כל רישום פלילי קודם. 6. חלופת המעצר המוצעת: הצעת ב"כ המשיבים כי המשיבים ישהו במעצר בית בביתו של משיב 3, איננה סבירה בעיני הן משום החשש כי בדרך זו יתאפשר "לחבורה" לשוב ולהתלכד לביצוע עבירה נוספת והן - ובעיקר - משום שמהחומר אשר בתיק, לרבות פרוטוקול דיון קודם להארכת מעצר, עולה כי משפחתו של משיב 3 חרדה מפני קירבתם של משיבים 1 ו2- לבנם, המשיב 3, ומבקשת למנוע כל מגע ביניהם בטענה כי המשיבים 1 ו2- הם האחראים להסתבכותו של המשיב 3. 7. יחד עם כל זאת, על מנת שלא לנעול בפני המשיבים את האפשרות להציע חלופת מעצר אחרת שתתקבל על דעתי כהולמת, אהיה נכון לשקול חלופה כזאת אם תוגש בקשה בדוקה ומפורטת. 8. המשיבים ישארו איפוא במעצר עד תום הליכי המשפט אלא אם תינתן החלטה אחרת. מעצר עד תום ההליכיםמעצרביטוח גניבת רכברכבגניבת רכב