ניכוי שכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט בתיק פלת''ד

בית המשפט דן בשאלת ניכוי שכר טרחת מומחה מטעם בית משפט אשר קבע שלא נותרה נכות כתוצאה מתאונת דרכים: בית המשפט ציין כי: "כבר במעמד הדיון בבקשה למנוי המומחה, טען ב"כ הנתבעת כי מאחר ומדובר בפנסיונר עם בעיות רפואיות רבות ומשמעותיות יותר מהפגיעה בתאונה הקלה, אין צורך בחוות דעת למרות שיש ראשית ראיה למנוי המומחה. ב"כ התובע עמד על המנוי ומשקבע המומחה כי לא נותרה נכות עותרת הנתבעת לנכוי שכרו מסכום הפיצוי. מאחר ואין מחלוקת כי היתה יותר מראשית הראיה הדלה הנדרשת עפ"י הפסיקה לצורך המנוי ולתובע לא עומדת דרך אחרת להוכחת נזקיו, אין מנוס מלראות שכר המומחה כהוצאת משפט להן זכאי כל תובע הזוכה בתביעתו ועל כן אין לנכותו מסכום הפצוי." קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט שלא קבע נכות: 1. התובע, יליד 1924, נפגע בתאונת דרכים ביום 20.3.99 . אין מחלוקת לגבי חבותה של הנתבעת עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשלה"ה - 1975. המחלוקת היחידה הינה לגבי גובה הנזק, לגביה הסמיכוני הצדדים לפסוק על דרך הפשרה מכח סמכותי לפי סעיף 4 ג' לחוק הנ"ל. 2. הפגיעה א. לתובע לא נגרמה, כמפורט בתעודת חדר מיון, חבלה ישירה אך הוא התלונן על כאבים בברך שמאל ובעמוד שדרה תחתון המקרינים לאגן. למעט קושי בכיפוף ברך שמאל ורגישות במישוש מעל עמוד שדרה מתני, לא נמצא כל ממצא פתלוגי. הומלץ לתובע על הזרקות לברך שמאל אך לא ברור אם עבר אותן . ב. ד"ר קורן, אשר נתמנה כמומחה רפואי מטעם ביהמ"ש, מצא בבדיקתו הקלינית תנועות מלאות לכל הכוונים ללא חוסר נוירולוגי הן בעמוד שדרה צוארי והן בעמוד שדרה מתני. בברך שמאל נמצאה התפתחות של שנויים נווניים קשים הנובעים מהפגיעה והכריתה המיניסקאלית זמן רב לפני התאונה. לדעת ד"ר קורן אין לתאונה הנדונה כל חלק בתמונה הקלינית של ברך שמאל. הפגיעה כולה על חשבון מצב קודם לתאונה הנדונה. גם התלונות לגבי כתף שמאל לא יוחסו ע"י ד"ר קורן לתאונה הנדונה בשל הזמן שחלף מיום התאונה לתחילת תלונותיו כשהמהלך האורתופדי מצומצם. לאור כל האמור לעיל, שלל ד"ר קורן הוותרות נכות לצמיתות כתוצאה מפגיעתו של התובע בתאונה הנדונה. 3. נ ז ק י ם א. נסיעות בעבר ובעתיד מששלל ד"ר קורן כל קשר בין התמונה הקלינית בברך שמאל לפגיעה בתאונה הנדונה, נובעות כל הוצאותיו כתוצאה מקשיי ניידות ממצבו עובר לתאונה וללא קשר אליה. הנני דוחה אפוא הדרישה בראש נזק זה. ב. הוצאות רפואיות התובע המציא קבלות על הוצאות רפואיות שהוא זכאי להחזירן בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק סה"כ 4,863 ₪. ג. עזרה וסיעוד לעתיד משלא נותרה לתובע כל נכות לצמיתות בגין פגיעתו בתאונה הנדונה, אין להניח כי יגרמו לו קשיי תיפקוד בעתיד ואם יגרמו הרי מקורם יהיה במצבו הרפואי עבר לתאונה וללא קשר אליה. ד. כאב וסבל "מבחינה משפטית צודק המערער בטענתו, שביהמ"ש היה מוסמך לפסוק לו פיצויים כאמור בתקנה 2 (ב) הנ"ל (למרות שנקבעה נכות בשיעור 5% בלבד - מ.ש.). אך אין פירושו של דבר שיש לפסוק בדרך שגרה את הפיצוי המקסימלי הקבוע בתקנה זו. סעיף 2 (ב) קובע את מקסימים הפיצויים המגיעים לנפגע בגין נזק לא ממוני באותם מקרים שהתקנה חלה, ובמסגרתה על ביהמ"ש לפסוק את הפיצוי הנראה לו הולם עפ"י נסיבותיו של הענין הנדון לפניו". [ע.א. 583/89 כראדי נ' דן ואח' פד"י מה' (3) 133, 135]. בענייננו כשלתובע לא נגרם שבר, הוא לא אושפז, לא הוכח כי נזקק לטיפולים חודרניים ואליבא דד"ר קורן, המהלך האורתופדי היה מצומצם , נראה לי לנכון לפצותו בסך 3,600 ₪. ה. שכר המומחה כבר במעמד הדיון בבקשה למנוי המומחה, טען ב"כ הנתבעת כי מאחר ומדובר בפנסיונר עם בעיות רפואיות רבות ומשמעותיות יותר מהפגיעה בתאונה הקלה, אין צורך בחוות דעת למרות שיש ראשית ראיה למנוי המומחה. ב"כ התובע עמד על המנוי ומשקבע המומחה כי לא נותרה נכות עותרת הנתבעת לנכוי שכרו מסכום הפיצוי. מאחר ואין מחלוקת כי היתה יותר מראשית הראיה הדלה הנדרשת עפ"י הפסיקה לצורך המנוי ולתובע לא עומדת דרך אחרת להוכחת נזקיו, אין מנוס מלראות שכר המומחה כהוצאת משפט להן זכאי כל תובע הזוכה בתביעתו ועל כן אין לנכותו מסכום הפצוי. 4. לאור כל האמור לעיל, הנני מחייבת הנתבעת לשלם לתובע 8,463₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל, וכן אגרת משפט ושכ"ט עו"ד בשעור 13% + מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית כחוק. ניכויים ממשכורתתאונת דרכיםשכר טרחהמומחהמומחה מטעם בית המשפטשכר טרחת מומחה