האם נפילה ליד אוטובוס מהווה תאונת דרכים ? קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילה ליד אוטובוס: 1. התובע, יליד 1914, כבן 84 שנים, נפגע ביום 6.5.96 פגיעת גוף. התובע הגיש תביעה מכח הוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: "החוק"), הואיל ולטענתו פגיעות הגוף נגרמו לו כתוצאה מפגיעת אוטובוס שהיה נהוג ע"י נתבע 1 ומבוטח ע"י נתבעת 2 (להלן: "האוטובוס"). הנתבעת כפרה בחבותה לפצות התובע. לטענתה, הוא לא נפגע ע"י האוטובוס. 2. מבלי שהנתבעת זנחה טענתה להעדר חבות, היא הסכימה למינוי מומחה בתחום האורטופדי. פרופ' פינסטרבוש, שמונה כמומחה, קבע לתובע 20% נכות בהתאם לסעיף 48 (1) ו' של תקנות המל"ל. בסיכום הממצאים בחוות-דעתו הוא כותב: "קשיש ההולך בקושי רב ונתמך במקל. הנעת הירך מעוררת כאבים והתנגדות. קיימת הגבלה ניכרת בתנועה סיבובית של מפרק ימין, חלקה כנראה בגין כאב. בצילום שבוצע בשערי-צדק נראה בברור שבר של הטרוכנטר הגדול. בגלל קשיי ניידות לא בוצע צילום ביקורת". את הנכות הוא קבע לתובע: "בגלל הגבלה מכאיבה בתנועה סיבובית של מפרק ירך ימין, קשיי הליכה וצורך במקל". 3. האם התובע נפגע ע"י האוטובוס? אין חולק שהתובע נפגע ביום הנטען ופונה לבית-חולים; המחלוקת היא כאמור האם נפגע ע"י האוטובוס כגירסתו, או שנפל בסמוך לאוטובוס שהיה בעצירה - כגירסת הנתבעים. ארבעה עדים נשמעו בפני באשר לארוע התאונה: התובע, שני עדים מטעמו והנתבע. עד תביעה מס' 1, מר יעקב אדרי הוא אחיינו של התובע והוא היה גם נהג אוטובוס שהסיע את התובע ועוד קבוצת נוסעים לטיול לקברי צדיקים. הארוע ארע במהלך הטיול, עת האוטובוס עצר בחניה בסמוך לקברו של ר' מאיר בטבריה. מר אדרי העיד שהוא היה באוטובוס שלו ולאחר שהוריד את הנוסעים, הוא ראה את התובע "מקבל מכה מדופן האוטובוס ונופל מתחת לטמבון, לפני הגלגל הקדמי. הנתבע הספיק לעצור" (עמ' 2 לפרוטוקול, שורה 22 ) מחקירתו הנגדית עלו ספקות ממשיים האם הוא אכן ראה את ארוע התאונה, וחוששת אני שלא כך, הוא נשאל אם באותו רגע היה בתוך האוטובוס ותשובתו היתה: "או באוטובוס או בחוץ, אני לא זוכר. ראיתי אנשים צועקים רצתי גם אני לכוון האוטובוס" (עמ' 3 לפרוטוקול, שורה 16 ). כשנאמר לו שהוא רץ בשל צעקות האנשים ולא בגלל שראה את התאונה, חזר לגירסתו הראשונית אלא שאמר שראה את הארוע דרך השמשה של האוטובוס. אמירה זו לא התיישבה עם אמירתו דקה קודם, שהוא לא זוכר אם היה באוטובוס או בחוץ. ניתן היה להבין גם שאם הוא היה מחוץ לאוטובוס הוא לא יכול היה לראות בכלל את הנפילה וזאת בשל העובדה שבמקום חנו עוד כלי-רכב. אמנם נטען שהאוטובוס שלו חנה ברחבה העליונה שהיא מוגבהת מעט, אך כלל לא היה ברור שאם הוא עמד מחוץ לאוטובוס יכול היה לראות את הארוע, בין היתר כיון שבאותה עת חנו עוד כלי-רכב בחניון. לאחר שמיעת עדותו נטיתי לסבור שהוא לא ראה את התאונה אלא הזדעק למקום לאחר שהתובע היה שכוב על הארץ (ולפיכך אין לו כל אפשרות לתרום מידע באשר לארוע עצמו), אולם לאחר שמיעת עדותה של עדת התביעה מס' 2 הגב' אמסלם, משוכנעת אני שהוא לא ראה את התאונה; הגב' אמסלם העידה שראתה את התובע מתחת לאוטובוס, היא צעקה ונופפה בידים לנהג (הנתבע) שהיה באותה עת בעצירה - שלא יתחיל לנסוע, היא גם העידה שהיא רצה לקרוא למר אדרי, (עד התביעה הנ"ל), והיא זו שסיפרה לו על הנפילה. מדבריה עלו כמה עובדות: ראשית, שהאוטובוס היה בעצירה בזמן שהיא ראתה את התובע על הארץ; שנית, שהיא זו שהודיעה למר אדרי על התאונה; שלישית, את התאונה עצמה היא לא ראתה, אך היא עמדה ממש בסמוך, והיא לא העידה כאילו שמעה או ראתה את האוטובוס הנהוג ע"י נתבע 1 נוסע בסמוך לנפילת התובע. באשר לעדות התובע, היה קושי ממשי ביצירת תקשורת איתו, הוא בקושי שמע, והדברים תוארו בעמודים 8 ו- 10 לפרוטוקול; התובע לא זכר כמעט דבר, רק "זכר" שהלך, קיבל מכה ונפל, אחר כך העיד שמיד לאחר מכן התעלף, פתח את העיניים וראה את הגלגלים באים אליו, דקה אחר כך העיד שלא התעלף, קשה ביותר היה להבין מהי גירסתו ובודאי שלא ניתן לקבוע על-פיה מה גרם לנפילתו, ולא ניתן לקבוע שהאוטובוס היה בנסיעה ופגע בו כטענתו. גם אם היינו מבקשים להסתמך על הגירסה שמסר במשטרה בסמוך לתאונה, הרי שהדבר בלתי אפשרי שכן הוא העיד, שנפגע ע"י החלק האחורי של האוטובוס, והעיד שהאוטובוס נסע ברוורס (כך גם מסר לחוקרים כעולה מנ3/), כל העדים האחרים, (כולל עדי התביעה), העידו שהתובע היה שכוב ליד החלק הקדמי של האוטובוס ואף אחד לא העיד שהאוטובוס נסע ברוורס. הנתבע העיד, שהאוטובוס היה בעצירה מוחלטת והנוסעים היו בירידה, הוא ראה התקהלות ליד האוטובוס, ירד, ראה את התובע עומד, שאל אותו מה קרה, והוא אמר לו שהוא נפל והכל בסדר ולא קרה לו כלום (עובדה זו אושרה ע"י כל העדים) . בהמשך, אחרי שהתובע חזר מהביקור בקבר של ר' מאיר, הוא ביקש ממנו להילוות אליו ולגשת למשטרה כיון שמנסיון שלו למד שגם אם קורה מקרה של נפילה ליד אוטובוס כדאי לדווח כדי שאחר כך לא יטענו טענות, זאת הוא למד מסיפור שקרה לנהג אחר, אכן עולה שהוא פנה מידית למשטרה ודיווח ומעדות ע"ת מס' 4, שוטר במשטרת העמקים, עולה שנתקבלה תלונה והיא סווגה כתיק כללי ולא כתאונת-דרכים, לא נשלח בוחן ולא הוגש אישום כנגד הנהג. הנתבע גם לקח את התובע לביה"ח; באשר לשתיקתו בביה"ח כשלא טען דבר כנגד אמירת התובע שנפגע מהאוטובוס, איני סבורה שאת העובדה שהוא לא התערב בשיחה שלא נגעה לו ניתן לזקוף לחובתו, עדותו היתה מהימנה עלי וקיבלה כאמור תימוכין בעדותה של עדת התביעה הגב' אמסלם. 4. ועוד מספר הערות : פסק הדין אליו הופנתי ע"י ב"כ התובע, רע"א 5971/95, אינו רלוונטי לעניננו, שכן השאלה שעל ביהמ"ש להכריע בתיק זה היא עובדתית בלבד: האם פגיעת התובע ארעה עקב האוטובוס או עקב נפילת התובע שהיתה ליד האוטובוס, ודעתי היא כאמור לעיל שהנפילה היתה ליד האוטובוס ובלא קשר אליו (לא כתוצאה מפגיעה מהאוטובוס ולא נטענה טענה שהתובע נבהל מהאוטובוס ועקב כך נפל). נטען בסיכומי התובע שהאוטובוס חנה במקום אסור לחניה. דע עקא, שטענה זו הועלתה לראשונה בסיכומים וכבר מטעם זה יש לדחותה, מעבר לכך לא הובאו ראיות שהאוטובוס חנה במקום אסור, להיפך, הובאו ראיות שהוא חנה "בחניון". 5. לטענת התובע מאחר והנתבעת הסכימה למנות מומחה ולא טענה כנגד החבות, יש לראות אותה כמושתקת מלטעון את הטענה בדבר העדר חבות. אינני מקבלת טענה זו, ההסכמה למינוי היתה מחוץ לכותלי ביהמ"ש ובמסגרת מו"מ לפשרה, כשלא קדמה לה כל הסכמה או הודאה בחבות. נסיון לסיים בפשרה ע"מ להמנע מניהול דיון, הוא מבורך, וגם בפני בטרם שהתנהלו הוכחות ולאחר שהתנהלו הוכחות הסכימה הנתבעת לשמוע הצעת פשרה ואיני מוצאת בכך פסול ובודאי שאיני מוצאת בכך ויתור על טענה כלשהי. מכל הנאמר לעיל, התוצאה שיש לדחות התביעה. 6. במידה ודעתי הנ"ל לא תתקבל, ורק לשם כך, אתייחס לשאלת הנזק. אין חולק שלתובע מגיע פיצוי בגין הנזק הלא ממוני בהתאם לשיעור נכותו ולקבוע בתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות-דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו - 1976, בניכוי גיל ובתוספת ריבית כחוק מיום התאונה. באשר לעזרה בבית - התובע ואשתו, שניהם מקבלים עזרה מהמל"ל, לא הוגשה אמנם תעודת עובד. ציבור, אך עלה שהתובע מקבל עזרה בהיקף של שלוש פעמים בשבוע, ואשתו מידי יום או ארבע פעמים בשבוע (עדות התובע בעמ' 11 לפרוטוקול ונ3/). משמע, מידי יום יש עזרה של לפחות מטפל אחד, עזרה לאשת התובע משמעה מטבע הדברים גם עזרה בצרכי הבית המשותפים לתובע ואשתו. מטעמים השמורים עימם בחרו בני משפחתו של התובע כולל אלו שהיו נוכחים באולם לא להעיד, על-סמך עדות התובע מתקשה אני לקבוע מה בדיוק היקף העזרה לו זקוק, ואולם נראה לי לאור שיעור הנכות שנקבעה לו 20%, ולאור האמור בנ3/ שהוא מתהלך בכוחות עצמו, שהעזרה כיום יש בה לסייע לצרכי התובע, ככל הקשור לפגיעתו בתאונה, יכול והמצב ישתנה בעתיד ביחס לאשתו החולה , ועזרה זו תפחת, רק בשל כך הייתי מוצאת לפסוק לו סכום גלובאלי אותו הייתי מעמידה על-סך של 15,000 ש"ח. לגבי העבר, ביחס לתקופה הסמוכה לתאונה, הייתי פוסקת פיצוי על העזרה המוגברת של בני המשפחה בסך 3,000 ש"ח. 7. ואולם, כאמור לעיל, איני סבורה שפגיעת התובע נגרמה בשל האוטובוס, ואני דוחה את התביעה. התובע ישא בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט ב"כ בסך כולל של 3,000 ש"ח בתוספת מע"מ. נפילהאוטובוס