התובע תיאר בכתב התביעה ובתחשיב הנזק מטעמו אליו צורף תצהיר, את נסיבות הפגיעה ומתיאור זה עולה תמונה לפיה, מעסיקתו לא הקפידה על קיום סביבת עבודה בטוחה ונאותה לעובדיה בכלל ולתובע בפרט. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סביבת עבודה בטוחה: פסק דין זה ניתן על דרך הפשרה לאור ההסדר הדיוני שהושג בין הצדדים עובר לישיבת ההוכחות שהיתה קבועה לשם שמיעת הראיות. התובע יליד 1968 שנפגע בתאריך 16/2/98 במהלך עבודתו אצל הנתבעת מס' 1 ונגרמו לו נזקי גוף בגינם הוא תובע קבלת פיצוי מהנתבעת 1 בתור מעסיקתו ומהנתבעת מס' 2 מכח היותה מבטחת אחריותה של הנתבעת 1. אין חולק בין הצדדים בדבר עצם פגיעתו של התובע במהלך עבודתו אצל הנתבעת 1 וכן לקיומו של כיסוי ביטוחי על ידי הנתבעת 2. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת נסיבות האירוע, מידת אחריותה של הנתבעת 1, קיומו של אשם תורם מצד התובע ושיעורו של אותו אשם תורם וכן קיימת מחלוקת מן הסתם בשאלת גובה הנזק. התובע תיאר בכתב התביעה ובתחשיב הנזק מטעמו אליו צורף תצהיר, את נסיבות הפגיעה ומתיאור זה עולה תמונה לפיה, הנתבעת 1 לא הקפידה על קיום סביבת עבודה בטוחה ונאותה לעובדיה בכלל ולתובע בפרט. אף אם אקבל את טענת ב"כ הנתבעת לפיה, הנסיבות אינן כפי שתואר על ידי התובע, עדיין מן הנתונים העובדתיים בדבר הצורך בהעברת עגלה ממקום למקום בשיטת עבודה לא בטוחה והעדר הקפדה נאותה על שלומם ובטיחותם של העובדים ובכללם התובע, אין מקום לטענה לפיה אין להטיל על הנתבעת אחריות בגין אירוע התאונה. לענין קיומו של אשם תורם באם ניתן לייחס לתובע קיומו של אשם כזה, הרי שמדובר בשיעור נמוך, בהתחשב בנסיבות האירוע ודרישת המעביד מהתובע בביצוע עבודתו. לענין גובה הנזק, עקב הפערים בין חוות הדעת הרפואיות שהוגשו מטעם הצדדים, מינה בית המשפט, כב' הרשם כתוארו דאז מר יהונתן אברהם, מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי. המומחה מטעם בית המשפט היה ד"ר נורמן דורון - מומחה לכירורגיה אורטופדית. יצויין כי, לתובע נגרם נזק מכך שגלגל של עגלה כבדת משקל עלה על כף רגלו השמאלית וכתוצאה מכך נגרם לו שבר של עצם הנויקולר, רגלו הושמה בגבס תקופה הקרובה לחודשיים ולאחר הורדת הגבס הוא עבר טיפולי פיזיוטרפיה. ד"ר דורון בפרק הדיון ומסקנות בחוות דעתו מציין את הדברים הבאים: ”יחיא בסאם נפגע בכף רגלו השמאלית בתאונת עבודה. בתאונה נגרם שבר של עצם הנויקולר משמאל. טופל בגבס למשך כחודשיים וחצי. בבדיקה הנבדק נעזר במקל הליכה כאשר קיים חוסר התאמה מוחלט בין הממצאים הקליניים לבין תלונותיו. בדיקת הקרסול וכף הרגל הראתה תנועה מלאה של כל המפרקים וכן לא נמצאה כל עדות לפגיעה עצבית היכולה להסביר את תלונותיו.השבר התחבר בעמדה טובה ללא כל הגבלות. לא מצאתי כל עדות לדיסטרופיה על שם סודאק". עקב קביעת ממצאים אלו על ידי המומחה, העריך הנ"ל כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה נשוא הדיון. למומחה לא נשלחו שאלות הבהרה והוא לא נחקר על חוות דעתו. למעשה אין מחלוקת בין הצדדים כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה בעקבות התאונה. קביעה זו אף תואמת את קביעת הוועדה הרפואית של המל"ל בפניה נבדק התובע בעקבות התאונה שהוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה. אין מחלוקת בין הצדדים, כי לתובע אושרה תקופת אי כושר לתקופה המקסימלית המאושרת על ידי המל"ל, קרי תקופה של 6 חודשים לאחר התאונה. התובע טוען כי גם בתום תקופה זו, הוא נותר משולל כושר עבודה לתקופה של 3 חודשים נוספים וכי למעשה עד עצם היום הזה, הוא לא הצליח למצוא עבודה עקב מגבלותיו. וועדה רפואית של המל"ל אישרה לתובע נכות זמנית בשיעור 10% לתקופה מ - 18/8/98 ועד 30/4/99 ובתום אותה תקופה כאמור, לא אושרה לתובע נכות צמיתה. טענותיו של ב"כ התובע בדבר הפגיעה בכושר עבודתו של התובע על אף הקביעה שלא נותרה נכות צמיתה, אינן עולות בקנה אחד עם האמור בחוות דעתו של ד"ר דורון. התובע טופל בעקבות התאונה הן על ידי רופאים באיזור מגוריו בתחומי הרשות הפלסטינית והן בתוך המדינה בבית החולים האנגלי בנצרת. פגיעתו של התובע איננה קלה, אך על פי המשתמע מחוות הדעת, הוא החלים מפציעותיו ולא נותרו בו מגבלות לאחר התאונה כאמור. בנסיבות אלו אינני רואה בסיס לקביעת קיומו של נזק בגין אובדן כושר השתכרות עתידי, אך לתקופת העבר ובשל מהות הפגיעה והטיפולים הממושכים בהם היה נתון התובע, יש מקום לפצות את התובע בגין הפסד שכר אף מעבר לתקופה שאושרה על ידי המל"ל. בנסיבות אף יש מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין אב הנזק של עזרת צד ג', בהתחשב במהות הפגיעה והצורך בקבלת עזרה החורגת מעזרה רגילה שבני משפחה רגילים להושיט. מחלוקת נוספת עלתה בין הצדדים במהלך הסיכומים והיא בנוגע לניכוי סכום ההשתתפות העצמית של הנתבעת 1 מכל סכום בו תחוייב הנתבעת 2. ב"כ הנתבעת 2 מתבססת בטיעון זה על הוראות סעיף 68 ו - 69 לחוק חוזה הביטוח תשמ"א - 1981. לסוגיה זו נדרשתי במסגרת פסק הדין שנתתי בת.א (עפולה) 2053/98 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' אבו ראז זוהיר ואח' (לא פורסם) שניתן בתאריך 23/2/04 שם קבעתי כי חבותו של מבטח הינה מכח הוראות פוליסת הביטוח כאשר המבטח נכנס בנעלי המבוטח בכפוף לתנאים שנקבעו בפוליסה ומכאן שאם המבוטח ישא בפיצוי הניזוק והמבטח ישפה אותו מתוקף תנאי הפוליסה, אין המבטח חייב לשאת בסכום ההשתתפות העצמית. בפוליסה נשוא הדיון נקבע סכום ההשתתפות העצמית על סך 2,500 דולר ארה"ב, כפי שוויים בשקלים חדשים במועד אירוע התאונה. עניין ההפרדה בין חיובה של הנתבעת 1 לבין חיובה של הנתבעת 2 לניכוי ההשתתפות העצמית, עלה אך ורק במסגרת הסיכומים עובר למתן פסק הדין, כאשר במהלך הישיבות עד לקביעת התיק להוכחות לא הועלתה טענה בדבר היות הנתבעת 1 חדלת פרעון או בהליכי כינוס או כל טענה אחרת בדבר ההודעה על התאונה או שההשתתפות העצמית של הנתבעת 1 לא שולמה לנתבעת 2 ומכאן שאינני רואה לנכון בשלב זה לקבל את הטענה בדבר הפחתת סכום ההשתתפות העצמית מסכום החיוב בו תחוייב הנתבעת 2. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, אינני רואה לנכון להורות על ניכוי שכרו של המומחה מטעם הנתבעים והמומחה מטעם בית המשפט מסכום הפיצוי שיפסק לתובע. על סמך טיעוני הצדדים, התעוד הרפואי והמסמכים שהוגשו, בהתחשב במידת האשם התורם שניתן לייחס לתובע, הקביעה בדבר העדר נכות צמיתה, תקופות אי הכושר בהן היה נתון התובע ותגמולי המל"ל, אני פוסקת לתובע פיצוי בגין נזקיו בעקבות התאונה סך של 30,000 ₪ להיום. לסך הנ"ל יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור 17.5% + מע"מ וכן האגרה ששולמה. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. בהתחשב בהסדר הדיוני שהושג בין הצדדים, ניתן בזאת פטור מתשלום 2/3 יתרת האגרה. סביבת עבודה