המבקש מבקש היתר לעבוד בחברה הממשלתית לתיירות בתפקיד מנכ"ל החברה, באופן מיידי עם פרישתו, וללא תקופת הצינון הנדרשת על פי החוק. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עבודה לאחר פרישה ללא תקופת צינון: לפנינו בקשה לקיצור תקופת הצינון הקבועה בסעיף 4 לחוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה), תשכ"ט- 1969 (להלן:"החוק"). המבקש מועסק במשך 15 שנה בשירות המדינה ומזה ארבע וחצי שנים משמש כסמנכ"ל בכיר לפיתוח תשתיות והשקעות במשרד התיירות. במסגרת תפקידו של המבקש כסגן למנכ"ל, הוא שימש, בין השאר, כאחראי על פיתוח התשתיות התיירותיות והציבוריות וכן כיהן כיו"ר צוות תקציב ופיתוח, שהוא צוות משותף למשרד התיירות ומשרד האוצר, כאשר נציג החמ"ת משתתף כמשקיף. במסגרת תפקידו, קבע יעדי פיתוח בתחום תשתיות התיירות והמליץ על פיתוח התשתיות שיבוצעו על ידי החמ"ת. כמו כן, במסגרת תפקידו כסמנכ"ל היה המבקש מעורב בקביעת פעילותה ותקציבה של החמ"ת והמליץ לאשר ביצוע פרויקטים על ידה והיה מעורב ישירות בפיקוח על ביצועם. המבקש מבקש היתר לעבוד בחברה הממשלתית לתיירות (להלן:"חמ"ת"), בתפקיד מנכ"ל החברה, באופן מיידי עם פרישתו, וללא תקופת הצינון הנדרשת על פי החוק. המבקש נבחר לחמ"ת בהליך מכרז פומבי, בלווי נציג רשות החברות, שבמהלכו נבדקו 64 מועמדים על פי קריטריונים ונוהל עבודה שנקבע מראש, כולל ראיונות אישיים, שבסופם נבחר המבקש על ידי דירקטוריון החברה בהמלצת ועדת איתור. ביום 21.12.2010 הודיע מנכ"ל משרד התיירות למבקש, כי החל ממועד זה מופסקים קשרי העבודה שלו עם חמ"ת, אז חדל המבקש מלטפל בכל נושא הקשור לחמ"ת וכל סמכויותיו הועברו לטיפולו הישיר של המנכ"ל. המשיבה אינה מתנגדת למתן היתר ההעסקה כמבוקש וללא תקופת צינון. לשיטת המשיבה, על מעברו של המבקש ממשרד התיירות לחמ"ת חל החוק מבחינה פורמאלית וכן חלות המגבלות הקבועות בו בסעיפים 2-4. עם זאת, טוענת היא, כי נוכח מאפייניה המיוחדים של חמ"ת, הייחוד בפעילותה ולאור יחסי העבודה המיוחדים המתקיימים בינה ובין משרד התיירות (כפי שיפורטו להלן), הרי שבפרשנות מהותית של סעיפים 2, 3 ו- 4 לחוק, ולאור תכלית החוק, אין הצדקה להחיל את מגבלות חוק הצינון על המעבר של המבקש לחמ"ת. המשיבה פרטה את הטעמים הבאים לעמדתה: למרות שחמ"ת מאוגדת כחברה ממשלתית, היא משמשת ופועלת למעשה כזרוע ביצועית של משרד התיירות (כך נקבע ב"נוהל קביעת מדיניות הפיתוח, קבלת החלטות וביצוע תקציב פיתוח", מיום 31.07.2001)- החמ"ת קדמה למשרד התיירות ועסקה בכל תחומי הפעילות בהם עוסק המשרד כיום. לאחר שהוקם משרד התיירות בשנת 1964, הועברו אליו כל הסמכויות ותחומי האחריות שהיו לחברה בנושאים בהם עוסק המשרד כיום, למעט ביצוע פיתוח תשתיות תיירותיות ציבוריות ברחבי הארץ, אשר נשארו בידי החמ"ת. כמו כן, כעולה מן הבקשה, החמ"ת מבצעת עבודות פיתוח תשתיות תיירות עבור משרד התיירות בלבד, וכל תקציבה ממומן על ידי משרד התיירות באמצעות סעיף מפורש במסגרת תקציב המשרד. המשיבה מטעימה, כי הפרויקטים אותם מבצעת החמ"ת נקבעים על ידי משרד התיירות ומפוקחים על ידו. לשיטת המשיבה, נוכח מערכת יחסי הגומלין ההדוקה והמיוחדת בין החמ"ת למשרד, לאור מאפייניה של החמ"ת והיותה גוף הממלא באופן בלעדי את תחום ביצוע פיתוח תשתיות תיירותיות ציבוריות בארץ, קיים יסוד סביר להניח שחרף אישיותה המשפטית הנפרדת של החמ"ת כחברה ממשלתית, ניתן לראות בה כזרוע ביצועית שהיא למעשה מעין אורגן של המשרד. עובדה זו מקבלת משנה תוקף לאור היות החמ"ת גוף שמילא בעבר את כל הפונקציות של משרד התיירות עד להקמתו וממשיך למלא באופן מלא ובלעדי את תחום ביצוע פיתוח תשתיות תיירותיות ציבוריות ברחבי הארץ, כאמור. לשיטת המשיבה, כדי שהסייגים הקבועים בחוק יחולו על עובד שירות ציבור כמשמעותו בחוק, נדרש קיומם של שני תנאים בסיסיים- האחד, שאותו עובד פרש מהשירות הציבורי; והשני, שמדובר בהענקת זכות ל"אחר", "פלוני" שהוא חיצוני לשירות המדינה. מבחינה פורמאלית, החוק אמור לחול על כל מעבר של עובד ציבור לגוף אחר שאינו שירות הציבור ובכלל זה, גם תאגידים על פי חוק וחברות ממשלתיות. עקרון זה, טוענת המשיבה, עולה גם מלשון סעיף 14 (ב)(5) לחוק הקובע כנסיבה מקילה למתן היתר- מעבר לחברה ממשלתית. יחד עם זאת, טוענת המשיבה, כי בעניינה של חמ"ת, על אף היותה חברה ממשלתית המאוגדת כאישיות משפטית נפרדת, הרי שלאור הנסיבות האמורות לעיל, ניתן לראותה כזרוע ביצועית ותפעולית של המשרד בתחום עיסוקו הפועלת מתוך זהות אינטרסים עם המשרד בתחומי פעילותה; ולפיכך, נכון יותר לראותה כמעין אורגן של המשרד, חלף ראייתה כ"אחר" או "פלוני" כמשמעותם בחוק הצינון. לאור זאת, טוענת היא, כי ראוי שעל המעבר של המבקש לא יחולו הסייגים הקבועים בסעיפים 2, 3 ו-4 לחוק. לשיטת המשיבה, פרשנות זו מתיישבת עם תכלית החוק. המשיבה סבורה, כי אין כל חשש לפגיעה בטוהר המידות במעבר המבקש לחמ"ת עם פרישתו, שכן משרד התיירות מבצע את רוב הפרויקטים שלו בנושא פיתוח תשתיות תיירות באמצעות החמ"ת ואין לחמ"ת תחרות עם גופים אחרים. כמו כן, תקציב החמ"ת אמנם נגזר מהיקפי הפרויקטים בהם מדובר, כאשר לדירקטוריון החברה יש שיקול דעת להתנגד לפרויקט בהיעדר יכולת לבצע אותו או היעדר תקציב מספיק, אולם, לא מדובר בשיקולים מסחריים של שוק תחרותי במטרה למקסם רווחים. יתרה מכך, בנסיבות אלה, לאור קשרי הגומלין המיוחדים בין החמ"ת למשרד התיירות יכול שתיווצר טובת הנאה למדינה במינויו של המבקש למנכ"ל החמ"ת, שכן, הצלחת החברה היא הצלחה ישירה של המשרד. אשר על כן, מטעימה המשיבה, החשש אותו ביקש המחוקק למנוע (מניעת אפשרות של עובד הציבור לנצל את מעמדו לקידום ענייניו האישיים לאחר פרישתו אצל גורם שבענייניו הוא החליט), אינו מתקיים. כמו כן, הנסיבות המיוחדות של חברת חמ"ת, שונות באופן מהותי מהמקרים השכיחים אותם ביקש המחוקק למנוע, עת מדובר במעבר של פורש לגוף עסקי, תחרותי, חיצוני לשירות המדינה הפועל מתוך כוונת רווח. המשיבה מוסיפה, כי במקרה זה, בשל הנסיבות המיוחדות של פעילות החמ"ת, ויחסי הגומלים שלה עם המשרד, כאמור, מעברו של המבקש לחמ"ת שונה ממעבר לחברה ממשלתית אחרת שאינה פועלת בנסיבות דומות, ולפיכך, מצדיק התייחסות משפטית שונה, כך שעל מעברו של המבקש לא יחולו הסייגים הקבועים בסעיפים 2,3 ו-4. המשיבה מציינת, כי יש ללמוד מעניין וע 1030/06 משה ריגל נ' מדינת ישראל (להלן: "עניין ריגל"), לענייננו, בשל הדמיון לנסיבות המקרה דנן. המשיבה מטעימה, כי בעניין זה, קבעה הוועדה, כי מר ריגל, אשר שימש כמנכ"ל משרד התיירות וביקש לעבור לחברה הממשלתית לתיירות, יוכל לעבור ולשמש כמנכ"ל החברה ללא תקופת צינון, זאת מאחר שדובר במעבר לגוף המשמש כזרוע של המדינה אשר אמור לעבוד בתיאום מלא עם המדינה ואשר ימשיך לשמש ככזה גם בעתיד, ולפיכך, לא מתעורר חשש לטוהר מידות ולא ניתן לדבר על ניצול קשרים אישיים לצורך המעבר. לאחר שבחנו את נסיבות הבקשה, טענות המבקש ועמדת הנציבות, הגענו לידי מסקנה, כי לא ניתן לקבל את הבקשה לקיצור תקופת הצינון כמבוקש. כמו כן, אין בידנו לקבל את עמדת המשיבה, לפיה, לאור תכלית החוק ראוי שמגבלות החוק לא יחולו במקרה דנן. סעיף 4(א) לחוק קובע מפורשות, כי- "מי שפרש משירות הציבור ובתפקידו בשירות הציבורי היה מוסמך להחליט, על פי שיקול דעתו, על הענקת זכות לאחר או להמליץ על הענקת זכות כאמור, או שהיה ממונה על עובד אחר בשירות הציבור המוסמך כאמור, לא יקבל זכות מאדם שנזקק במהלך עסקיו להחלטתו בתחום הסמכות האמורה." מטרתו של סעיף זה היא להורות לעובד הציבור להימנע מלנצל בתקופת שירותו את מעמדו וסמכויותיו לטובת קידום ענייניו האישיים אצל הגורם שאליו הוא מבקש לעבור עם תום תפקידו, כאשר מתוקף תפקידו הציבורי הוא בעל הסמכות להחליט בענייניו של אותו גורם, אם במישרין ואם בעקיפין. תכלית זו נועדה למנוע את הפגיעה בטוהר המידות של השירות הציבורי ושמירה על אמון הציבור. לאור תכלית זו, יש להקפיד על תקופת הצינון הקבועה בחוק וחריגים יותרו רק באותם מקרים בהם תכלית זו אינה נפגעת. מעבר מיידי של המבקש עובד הציבור מן השירות הציבורי אל החברה שנזקקת לשירותיו כעובד ציבור, אינו עולה בקנה אחד עם תכלית החוק ובעיקר עם מראית פני תקינות התנהלותם של נושאי משרה בשירות הציבורי. מלשון ותכלית החוק, עולה בבירור כי מעברו של המבקש ממשרד האוצר לחמ"ת, אינו נמלט מגדר המגבלות הקבועות בסעיפים 2, 3, 4 לחוק, כפי שטוענת המשיבה, וכך גם קבענו באופן דומה בוע' 717/10 אברהם דור נ' נציבות שירות המדינה (החלטה מיום 4.03.2010). המחוקק קבע בסעיף 14(ב)(5) הוראה הקובעת מפורשות כי הוועדה תוכל להביא בחשבון, בין יתר שיקוליה, את העובדה כי מקום העבודה המבוקש הוא בתאגיד ממלכתי או בחברה ממשלתית. היינו, כי בבחינת הבקשה להיתר, תוכל הוועדה להתחשב בכך שהמעבר למקום העבודה המבוקש הוא לתאגיד ממלכתי או לחברה ממשלתית, כשיקול לקולא בלבד. ברם, אין ההוראה קובעת כי מעבר זה, יוצא מכלל החוק באופן אוטומטי, וכי מתייתרת הבחינה של ההגבלות הקיימות מכוח החוק על הבקשה. (ר' וע' אברהם דור, לעיל, וכן, וע 302/08 ליאור שילת נ' מדינת ישראל- נציבות שירות המדינה). לאור דברים אלה, סבורים אנו, כי קיצור מוחלט של תקופת הצינון כפי בקשת המבקש, ובהסכמת המשיבה, אינו מספק, ובנסיבות העניין, ראוי יהיה לקצר את תקופת הצינון לתקופה בת 5 חודשים, החל מיום פרישתו של המבקש מתפקידו במשרד התיירות. העדר תקופת צינון באופן מוחלט אינו יוצר את הניתוק הנדרש בין תפקיד בכיר ביותר בשירות המדינה לבין חברה ממשלתית שענייניה נדונו באופן ישיר ומובהק על ידי המבקש, ואת מראית העין הכרוכה בכך. הובהר לעיל כי במסגרת תפקידו של המבקש כסגן מנכ"ל הייתה לו מעורבות של ממש בפעילותה ותקציבה של החמ"ת. כמו כן, תפקידו של המבקש הינו תפקיד בכיר במשרד התיירות. לא אחת פסקנו, כי- "..14. ככל שהמשרה רמה יותר ובעלת עוצמות השפעה בחזית רחבה והיקף בעל משמעות מהמעלה הראשונה, כך יש להקפיד יותר שמטרת החוק לא תסוכל גם באופן מעשי וגם מבחינת מראית הדברים. מטבע הדברים, עיני הציבור נשואות למי שממלא תפקיד במעמד ובהשפעה מרכזיים במשק. לפיכך ראוי כי לא יהיה במקרים מעין אלה, ולו ספק, בטוהר המידות ובמראית ההגונה והראויה של נסיבות קבלת התפקיד החדש... כגודל המשרה, כך גודל הצפיות וכך גודלה של העין הציבורית בה יש לבחון את העניין ומראיתו..." (ו"ע (י-ם) 6031/03 ניר גלעד נ' מדינת ישראל - נציבות שירות המדינה, ) בבחינת דרגת הבכירות של המבקש, שהינו סמנכ"ל בכיר לפיתוח תשתיות והשקעות במשרד התיירות, אשר השפעתו על ענייני המשרד, בפרט בתחום בו עוסקת החמ"ת, היא נרחבת ומהותית, ראוי לנקוט בגישה קפדנית יותר בבחינת הבקשה לקיצון תקופת הצינון, זאת גם בשים לב לעובדה שלמבקש הייתה השפעה ישירה על החמ"ת, לאור היותו יו"ר צוות תקציב ופיתוח, אשר, כאמור, אחראי על קביעת יעדי פיתוח וממליץ על ביצועם על ידי החמ"ת, מבצע מעקב אחר ביצוע המשימות על ידי החמ"ת ומעורב בקביעת פעילותה ותקציבה של החמ"ת, לרבות המלצה על ביצוע פרויקטים על ידה ופיקוח על ביצועם. עם זאת, בהתחשב בעובדה, כי מדובר בחברה ממשלתית בעלת אופי מיוחד, שעיקר פעילותה היא לצורך ביצוע פרויקטים של תשתיות תיירות עבור משרד התיירות בלבד, והיא בבעלות המדינה ומשמשת את צרכיה, ניתן לקצר את תקופת הצינון הקבועה בחוק. ויוטעם, בעניין ריגל שציינה המשיבה, אין כל קביעה שראוי כי חוק הצינון לא יחול בנסיבות מעין אלה. יתר על כן, צוין בעניין ריגל, כי מעורבותו של המבקש בפעילות המכניסה אותו לגדר הוראות חוק הצינון ומגבלותיו, נפסקה כארבעה חודשים קודם למתן ההחלטה. נסיבה זו לא התקיימה במקרה שלפנינו (ראו גם וע' אברהם דור, לעיל). יחד עם זאת, התחשבנו בשיקולים שציינה המשיבה בקיצור תקופת הצינון. אשר על כן, אנו מתירים למבקש להתחיל לעבוד בחמ"ת, לאחר תקופת צינון של חמישה חודשים החל מיום פרישתו ממשרד התיירות (21.12.2010). יובהר, כי אנו לא רואים לנכון לקבל את מועד הגשת המועמדות של המבקש לתפקיד ביום 12.08.2010 כמועד ממנו חלה מעין "תקופת צינון פנימי", כפי שטוען המבקש; שכן, מהבקשה עולה, כי המבקש לא נמנע באופן מוחלט מטיפול בענייני החמ"ת (לדבריו, החלטותיו היו לא מהותיות ובתיאום ואישור עם המנכ"ל של המשרד) והמשיך וביצע פעולות הקשורות לחמ"ת במהלך תקופה זו ועד ליום 21.12.2010 (המועד בו הורה המנכ"ל של המשרד על הפסקת עבודתו של המבקש עם החמ"ת). תקופת צינוןפרישה