קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיקול זמני במסגרת תביעה אזרחית: לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט רומנוב) מיום 12.11.97 בתיק המרצה 8299/97 (ת.א. 22223/94) להטיל עיקול זמני על נכסים שונים של המבקש. הרקע לבקשה הוא כדלקמן: המשיבים הגישו תביעה אזרחית כנגד המבקש לפיצוי בסכום של 200,000 ש"ח בטענה כי הוא גרם למותו של בנם, נער בן 14 כאשר ירה מחוץ לביתו בבית סאחור יריות אשר אחת מהן פגעה בנער בהיותו בבית, עם הוריו. כתוצאה מהפגיעה, נהרג הנער בו במקום לעיני בני משפחתו. התביעה הוגשה בנובמבר 1994, וההליך תלוי ועומד בפני בית משפט השלום וטרם נסתיים. במהלך הדיון בתביעה, פנו המשיבים לבית המשפט הדן בענין בבקשה להטיל עיקול זמני על נכסי המבקש כדי להבטיח את יכולתם להיפרע ממנו באם יינתן פסק דין לזכותם. בית משפט קמא נענה לבקשה והטיל עיקול זמני על בית מגוריו של המבקש, על מכוניתו הפרטית וכן על חסכונותיו בבנק, ועל קופת גמל וקרן השתלמות (להלן - "נכסי המבקש"). העיקולים הוטלו בדרך של רישום בלבד. הנמקת בית משפט קמא לצעד שננקט על ידו התבססה על נימוקים עיקריים אלה: (א) אשר לתשתית הראייתית, ייחס בית המשפט משקל לעובדה כי בהליך פלילי קודם שהתנהל כנגד המבקש בגין אותו ארוע הוא הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירה של גרימת מוות ברשלנות בניגוד לסעיף 304 לחוק העונשין. אף שהותרה הבאת ראיות סותרות לפסק הדין הפלילי והמשפט מצוי בעיצומו, יוחס משקל לפסק הפלילי כמרכיב חשוב במסגרת קיומן של ראיות לכאורה לאחריות המבקש לגרימת מותו של הנער. (ב) בית המשפט מצא כי קיים חשש שאם לא יוטל העיקול עלולים המשיבים להיפגע אם בסופה של הדרך ינתן לזכותם פסק דין ממנו לא יוכלו להיפרע, והוסיף כי מאחר שהמבקש לא פירט קיומם של נכסים נוספים מעבר לבית, המכונית והחשבונות הכספיים, לא הוסר חששם של המשיבים לקושי במימוש פסק הדין העתידי באופן המניח את הדעת. המבקש עותר לרשות ערעור על החלטה זו ומונה טענות רבות שאלה עיקריהן: (1) לא הוכח התנאי ההכרחי בתקנה 360(א) לתקנות סדר הדין האזרחי לפיו אי מתן צו העיקול עלול להכביד על ביצוע פסק הדין. דרישה זו לא באה על סיפוקה כאן ולפיכך לא הונחה התשתית ההכרחית להטלת העיקול. (2) יתר על כן, גם מבחינה ראייתית, לא היה מקום להסיק כי יש לייחס משקל לפסק הדין המרשיע בפלילים, שכן המבקש לא הודה בחבותו בהליך האזרחי והוא עומד על טענתו כי לא התרשל בגרימת המוות, אלא פעל כאדם סביר תוך הגנה עצמית. (3) לא ניתנה על ידי המשיבים התחייבות כדין לפיצוי המבקש באם יגרם לו נזק על ידי העיקול למקרה שהתביעה תידחה או שהצו יפקע מסיבה אחרת. ניתנה התחייבות צד ג' בלבד להבדיל מהתחייבות אחד המשיבים שדורשות תקנות סדר הדין האזרחי. (4) צו עיקול זמני אינו ניתן כדבר שבשגרה בתביעות נזיקין, אלא במקרים חריגים בלבד שמקרה זה אינו נמנה עליהם. (5) היקף הנזק לא הוכח אף לכאורה, והסיכוי כי כל סכום התביעה ייפסק לטובת התובעים הינו קלוש. מכאן, שלא היה מקום להטיל עיקול במלוא היקפה של התביעה. הוריתי על קבלת תשובת המשיבים לבקשה, ובקשתי התייחסות הצדדים לאפשרות דיון בבקשה כבערעור לגופו. בעקבות תגובותיהם, אני מחליטה לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור לגופו. לאחר שבחנתי את נימוקי הבקשה ואת תשובת המשיבים, באתי לידי מסקנה כי יש לקבל את הערעור ולבטל את צו העיקול שהוטל על נכסי המבקש, מהטעמים הבאים: על רקע חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אשר הכיר בזכות הקניין כזכות חוקתית, חלו שינויים שונים בחקיקה האזרחית וביניהם בסדר הדין האזרחי , ובכלל זה במוסד העיקול הזמני. השינויים בענין זה נועדו להביא לאיזון שונה בין עניינו של תובע להבטיח כי בצוע פסק דין העתיד להינתן לטובתו לא יוכשל, מול עניינו של הנתבע שזכות קניינו לא תיפגע מעבר למידה הראויה בטרם הונחה תשתית ראייתית מספקת המצביעה על אחריותו ועל זכות התובע לסעד ממנו. שינויים אלה משתקפים כיום בהוראות תקנה 360(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, המניחה עתה שני תנאים עיקריים למתן צו עיקול: האחד - קיומה של תובענה לסכום כסף הנתמכת במסמך או בראיות מהימנות המקימות זכות לכאורה. והשני - על מבקש העיקול לשכנע כי "אי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק הדין". הדגש עבר מהצורך לייחד נכסים לצורך ביצוע עתידי של פסק-הדין, לצורך למנוע שינוי מצבו לרעה של מבקש העיקול, וכדברי המשנה לנשיא ש. לוין בענין רע"א 8420/96 דן מרגלית נ. משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ - מיום 31.7.97 (טרם פורסם): "לענין זה רלבנטית השאלה אם אמנם עומד המשיב להבריח את נכסיו או לעשות מעשה אחר שיש בו כדי להכשיל את פסק הדין, ושומה על בית המשפט לבחון את מאזן הנזקים ולשקול את מאזן האינטרסים הקיים בין המבקש לבין המשיב". ראה גם בש"א 4459/94 סלמונוב נ. שרבני, פד"י מט(3) 479. נטל ההוכחה לגבי קיומם של שני תנאים אלה רובץ מטבע הדברים על מבקש העיקול. באשר לתנאי הראשון, נראית לי גישתו של בית משפט קמא, אשר ייחס משקל להליך הפלילי בו הורשע המבקש בגרימת מוות ברשלנות בהקשר לפרשה נשוא ההליך האזרחי, ונראה לי כי בדין הסיק כי לצורך מתן צו עיקול, באה הדרישה הראייתית הלכאורית כדי סיפוקה. אולם לא כך הוא באשר לתנאי השני: על המשיבים רובץ הנטל לשכנע את בית המשפט כי אי מתן צו העיקול עלול להכביד על ביצוע פסק הדין וענין זה אינו תיאורטי, אלא יש להצביע על גורמים קונקרטיים שיש בהם כדי להעמיד בספק את יכולתו או נכונותו של המבקש לבצע פסק-דין עתידי, באם ינתן נגדו. לא מצאתי בחומר הראיות ובהנמקת בית משפט קמא התייחסות ישירה להיבט זה, תוך נקיבת גורמים של ממש שקיומם מצביע על חשש להכבדה אפשרית על ביצוע עתידי של פסק הדין באם צו העיקול לא ינתן. גם בסיכומי טענותיהם של המשיבים בפני לא הצביעו על עילה של ממש המעידה על כך. למותר לומר, כי עצם התמשכות ההליך האזרחי עד למתן פסק דין אינו מספיק, כשלעצמו, להצביע על חשש להכבדה כזו, וגם הטענה כי עיקול ברישום בלבד לא יגרום נזק משמעותי למבקש אין בה כדי להוות תחליף למילויו של התנאי האמור הנדרש כתנאי מוקדם למתן צו עיקול. על בית המשפט להשתכנע, בראש וראשונה, כי יש מקום להוצאת צו עיקול מהטעם שאי נתינתו עלול להכביד על ביצוע פסק הדין, ורק לאחר שתנאי זה הוכח, ולאחר שנמצא כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית לאחריות הנתבע, בא שלב איזון עניינם של שני הצדדים באשר לטיבו של העיקול, והיקפו וכל כיוצא באלה. מכאן, שהנימוק כי עיקול שהוטל ברישום בלבד אינו מסב נזק של ממש לנתבע אינו יכול להוות תחליף להוכחת התנאי בדבר התשתית הראייתית ותנאי ההכבדה, והוא הדין בנימוק שהובא על ידי בית משפט קמא לפיו הנתבע לא פירט נכסים נוספים שברשותו מעבר לאלה שבגינם הוטל העיקול. הנכסים שעוקלו הם נכסים בסיסיים בעלי ערך משמעותי ואין אינדיקציה להיות המבקש מוגבל ביכולתו הכלכלית. המשיבים לא יצאו, איפוא, ידי חובת נטל ההוכחה המוטל עליהם להוכיח את תנאי ההכבדה על ביצוע פסק הדין, ומשכך, אין מקום להשארת צו העיקול שניתן בעינו, ודינו להתבטל. אין בהחלטה זו כדי לשלול אפשרות בחינה מחודשת להוצאת צו עיקול זמני אם תיווצרנה בשלב כלשהו במהלך המשפט נסיבות חדשות אשר תנחנה תשתית למילויים של התנאים הנדרשים להוצאת צו עיקול. צו העיקול יבוטל, איפוא. המשיבים ישלמו את הוצאותיו של המבקש בבקשה זו בסכום של 1,000 ש"ח בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום, אולם סכום זה יעמוד לתשלום לא לפני מתן פסק הדין של בית משפט השלום בתביעה העיקרית. עיקול זמניתביעה אזרחיתעיקול