קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על שומה לפי מיטב השפיטה: המשנה לנשיא ת' אור:   1. המערער, בעל עסק לממכר שווארמה ושותף בתחנת טוטו, תוקף שומה לפי מיטב השפיטה שהוצאה לו על-ידי המשיב. על-פי השומה, נקבעה לו הכנסה על בסיס גידול הון בלתי מוסבר בסך 658,003 ש"ח. גידול ההון חושב על-ידי השוואה בין שתי הצהרות הון שהגיש המערער: האחת, ביום 31.12.89 והשניה ביום 31.12.93. להפרש בין הצהרות ההון, הוסיף המשיב הוצאות מחיה בהתאם לטבלאות המחיה של נציבות מס הכנסה המבוססות על סקרים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. טבלאות המחיה מתייחסות להוצאה חודשית למשפחה נכון למועד עריכת הסקר. המשיב הפחית מן הסכום הכולל סכומים שיש בהם כדי לשמש הסבר לגידול בהון, כגון, הכנסות מוצהרות ורווח ממכירת דירה. המערער השיג על השומה ומשהשגתו נדחתה, ערער עליה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.   2. טענות המערער בפני בית המשפט המחוזי נחלקו לשני סוגים. האחד, טענות כנגד עצם החלטת המשיב להוציא שומה על-פי מיטב השפיטה. השני, טענות כנגד חישוב סכומים שונים במסגרת השומה. באשר לטענות המערער לגבי עצם קביעת השומה, קבע בית המשפט, כי בהסתמך, בין היתר, על שינויים מהותיים שערך המערער בהצהרות ההון והעלמת חשבונות בנק שונים שניהל, רשאי היה המשיב להוציא שומה לפי מיטב השפיטה. בית המשפט המחוזי דחה טענות שונות של המערער ביחס לסכומים שונים שיש לשיטתו להפחית מהפרש ההון ואילו בנושאים אחרים קיבל את הסבריו בדבר גידול ההון.   3. לטענת המערער, כלל לא הוכח הנימוק המרכזי שנתן המשיב להוצאת השומה, דהיינו כי המערער דיווח על "הכנסות נמוכות ביותר בהתחשב לענף בו הוא פועל, במקום המרכזי של עסקו, ובעיקר לרמת נכסיו ופעילותו הבנקאית הענפה..." (הודעת המשיב מיום 17.12.1996 במסגרת עמ"ה 142/96). משכך, לא התקיים, לטענתו, התנאי הקבוע בסעיף 145(א)(2)(ב) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה), לפיו יש צורך בהימצאות טעמים טובים להוצאת שומה לפי מיטב השפיטה. כן טען המערער טענות שונות לעניין ההפרש בין הצהרות ההון אותו קבע בית המשפט המחוזי. לטענתו, נטל הראיה הראשוני להוכיח גידול בהון היה מוטל על המשיב, על פי הוראת סעיף 155 לפקודה והוא לא עמד בו.   לעומת זאת, טען המשיב, כי אין בית משפט זה צריך להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, וזאת משום שבית המשפט המחוזי דחה את מרבית טענותיו של המערער כעניין שבעובדה ובמהימנות. גם לגופו של עניין, טען המשיב, כי קביעת בית המשפט בדבר העובדות שהביאו להחלטה לקביעת שומה לפי מיטב השפיטה ובדבר ההיבטים השונים בקביעת השומה עצמה, היו נכונות.   4. בית המשפט המחוזי קבע כעניין שבעובדה שהמערער העלים פרטים אודות חשבונות בנק פעילים ובלשונו של בית המשפט:   "המדובר בנישום, שניהל מספר רב ובלתי ברור של חשבונות בנק בהם גילגל כספים שלו ושל אחרים, כאשר חלקם הוסתר לאורך כל הדרך מעינא בישא של המשיב" (פסק דינו של בית המשפט המחוזי, עמ' 77).     מכאן, שבהצטרף לעובדה שנתגלה אצל המערער גידול הון הבלתי מוסבר ולשינויים המהותיים שערך המערער בהצהרות ההון, נמצאו בידי המשיב טעמים טובים לעריכת שומה לפי מיטב השפיטה, על-פי סעיף 145 לפקודה.   5. המערער ביקש להראות, כי בית המשפט המחוזי לא לקח בחשבון סכומים מסויימים אותם היה עליו להפחית מהפרש ההון אותו קבע. בית המשפט המחוזי דן בכל הטענות הללו ושללן על רקע ממצאים אותם קבע, ועל יסוד אי אמון בגירסת המערער. המדובר בעניינים שבעובדה. בחנּו את הטענות ואת התשובה להן ואין עילה שערכאת ערעור תתערב בהן.   6. הנטל המוטל על מי שמבקש להפריך שומה שנעשתה לפי מיטב השפיטה אינו קל וכבר נאמר בעניין זה:   "נראה לנו שאחרי קביעת העובדות הנ"ל, שגם לדעת השופט עלה מהן ללא צל של ספק שהיה מקום לשומה לפי מיטב השפיטה, לא נשאר לשופט אלא לאשר את השומה, בלתי אם יעלה בידי הנישום להוקיעה כשרירותית, או כמופרכת מעיקרה או למשל, כבנויה על הנחות של עובדות או משפט המוטעות ביסודן" (ע"א 62/58 פקיד השומה תל אביב 1 נ' כץ, פ"ד יג 167; ר' גם ע"א 435/78 רוזנשטוק נ' פקיד שומה רחובות, פ"ד לה(4), 633; ע"א 42/84 אריה גרינברג ואח' נ' פקיד השומה רחובות, פ"ד מא(3), 57; ע"א 352/86 פקיד השומה נ' אורן, פ"ד מד(2), 554; ע"א 4403/96 פקיד השומה כפר סבא נ' גולדמן עמיר (טרם פורסם)).   ניסיונו של המערער לטעון כי נטל הראיה מוטל על המשיב בהסתמך על סעיף 155 לפקודה, לא יצלח. כבר נפסק כי סעיף 155 איננו מעביר את נטל הראיה, אשר על פי הרישא לסעיף 155 חל על הנישום (ע"א 2/81 שפירא נ' פקיד השומה חיפה, פ"ד לח(2), 414; ע"א 59/87 השקעות ותמלוגים בע"מ נ' פקיד שומה ת"א 1, פ"ד מד(19, 210). על פי סעיף 155 לפקודה, על המשיב "להצדיק" את החלטתו להוציא שומה לפי מיטב השפיטה. לצורך הרמתו של נטל זה אין חובה על המשיב להוכיח על-ידי ראיות מדויקות, ששומתו היא אכן מדויקת לחלוטין. בענייננו, אין ספק שהמשיב עמד בחובת ההצדקה שסעיף 155 מטיל עליו (ע"א 435/78 רוזנשטוק נ' פקיד שומה רחובות, פ"ד לה(4), 633). על סמך כל האמור לעיל, הערעור נדחה. המערער ישא בהוצאות המשיב סך 10,000 ש"ח.   המשנה לנשיא   השופט א' ריבלין: אני מסכים. ש ו פ ט   השופטת א' חיות: אני מסכימה. ש ו פ ט ת   הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור.   מיסיםערעור שומותגידול הוןשומה לפי מיטב השפיטהערעורשומה