קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי על התנגשות ברכב: בתביעתו זו מבקש התובע לקבל פיצוי בגין נזקים שנגרמו לו עקב התנגשות בין רכב מסוג מיצובישי שבבעלותו (להלן: המיצובישי) לבין רכב מסוג מרצדס שהוא בבעלות הנתבע מס' 2 (להלן: המרצדס). אין חולק כי לא התובע ולא הנתבע מס' 2 נהגו בכלי הרכב המעורבים, אלא במציבושי נהג מר מימוני (להלן: מימוני) מטעמו של התובע ואילו במרצדס נהג נתבע מס' 1 מטעמו של הנתבע מס' 2. הנתבעת מס' 3 נתבעת מכוח היותה המבטחת של המרצדס. כיוון שהתובע לא נהג במיצובישי ואף לא נסע בו בעת ארוע ההתנגשות כי אז ברור כי לתובע אין כל ידיעה ממשית וישירה לגבי אופן קרות ההתנגשות. הוא הדין לגבי נתבע מס' 2. הצדדים חלוקים הן בשאלת האחריות והן בשאלת גובה הנזק. באשר לאופן התרחשותה של התאונה העיד מימוני כי בהיותו עומד בצומת כשבכוונתו לפנות ימינה חש במכה ש"חטף" המציבושי מאחור. באשר לפגיעה טען מימוני כי הפגיעה היתה "פגיעה של מעיכה". בחקירתו הנגדית העיד כי מכסה המטען נפגע, הטמבון נמעך ועוד חלקים בחלקו הפנימי של תא המטען שכתוצאה מהמכה לא ניתן היה לפותחו. מנגד העיד נתבע מס' 1 כי אמנם נהג במרצדס מאחורי המיצובישי, כאשר שני כלי הרכב שעמדו האחד אחר השני התכוונו לפנות ימינה בצומת. באשר לנסיבות קרות התאונה טוען נתבע מס' 1 כי מימוני ניסה להשתלב בתנועה בכביש הראשי, ומשלא עלה בידו, נסע מימוני לאחור על מנת לנסות ולפנות שמאלה. לטענת נתבע מס' 1, ההתנגשות ארעה מאחר ומימוני נסע לאחור מבלי לוודא כי הוא אכן יכול לסוע לאחור ועקב כך פגע במרצדס שהיתה מאחוריו. הן מימוני והן הנתבע מס' 1 אישרו כי למרצדס לא נגרם כל נזק, מלבד כיפוף של לוחית הזיהוי באמצעה. התובע צירף לכתב תביעתו חוו"ד של שמאי אשר לפיה במיצובישי נגרם נזק לחלקה האחורי, שכלל בין היתר רצפת מטען, פח אחורית, כנף אחורית שמאלית וכנף אחורית ימנית. הנתבעים טוענים כי ההתנגשות ארעה בשל נהיגתו הרשלנית של מימוני אשר נהג את המיצובישי לאחור ובכל מיקרה נטען על ידם כי הנזקים המפורטים בחוו"ד אינם מתישבים עם ארוע ההתנגשות, אף אם ביהמ"ש יאמץ את גרסתו של מימוני לגבי אופן קרות ההתנגשות. לאחר שנשמעו עדויותיהם של מימוני והנתבע מס' 1 וכן נשמעו טיעוני הצדדים, מצאתי לנכון להעדיף גרסתו של מימוני על פני גרסתו של נתבע מס' 1 לגבי אופן התרחשות התאונה, שכן זו מתישבת טוב יותר עם מצב כלי הרכב לפני התאונה כעולה מעדותם של שני הנהגים וכן עם תנאי הכביש שבו ארעה ההתנגשות. יצויין עוד כי מטעם התובע הוגש תרשים שערך מימוני. הנתבעים לא התייחסו כלל לתרשים זה ולא נשמעה מפיו של הנתבע מס' 1 כל עדות ביחס לתרשים או ביחס למצב עמידת כלי הרכב עובר להתנגשות. לכך יש להוסיף את העובדה כי הנתבע מס' 1 בעדותו נשמע ונראה מהוסס למדי וגם המנעותו מלמסור פרטים למימוני מיד לאחר ההתנגשות ודרישתו ממימוני כי יתלווה אליו לעסקו של הנתבע מס' 2, אף היא יש בה כדי לחזק גרסת מימוני כי ההתנגשות ארעה מאחר והנתבע מס' 1 לא שמר על מרחק והוא זה שפגע ברכבו של התובע. ביהמ"ש סבור כי אם הנתבע מס' 1 היה משוכנע בצדקת גרסתו כי אז לא היתה כל סיבה להמנעותו מלמסור פרטים למימוני מיד לאחר ההתנגשות. לפיכך לענין האחריות הנני קובעת כי זו חלה על הנתבעים. לנוכח מסקנתי זו כל שנותר עתה לברר היא שאלת קיומו של קשר סיבתי בין ארוע ההתנגשות לבין נזקי המיציבושי כפי שהם כלולים בחוו"ד של השמאי. באשר לכך העיד מימוני כי היתה פגיעה של מעיכה בטמבון ובמכסה תא המטען ואף הנתבע מס' 1 הודה כי הבחין בפגיעה בטמבון של המיצובישי. אמנם הנתבעים עוררו טענה כי הנזק הנטען הנו מופרז וכי יש לחשוש בדבר קיומו של קשר סיבתי בין אירוע ההתנגשות לבין הצורך בהחלפה או תיקון של החלקים שניזוקו כמפורט בחוו"ד של השמאי. יחד עם זאת לא שמעתי מפי הנתבעים טענה ממשית או מפורטת, מהם אותם רכיבים שהצורך בתיקונם או בהחלפתם אינו נובע ואינו קשור לארוע ההתנגשות ובאין כל ראיה לסתור, אין לי אלא לקבל את חוו"ד של המומחה מטעמו של התובע כי בבדיקתו את הרכב ביום29/7/00, כעולה מהתאריך המופיע על גבי התמונות שצולמו על ידו, נגרמו לרכב נזקים בחלקו האחורי ואלו כוללים בין היתר רצפת מטען, פח אחורי, כנף אחורית ימנית וכנף אחורית שמאלית. ביהמ"ש סבור כי התובע יצא ידי חובת ההוכחה המוטלת עליו בצרפו חוו"ד שמאי אשר פרט את אשר ראו עיניו סמוך לאחר התאונה. משלא באה כל ראיה סותרת מצד הנתבעים ואלה אף לא הפריכו את האמור בחוו"ד של המומחה מטעם התובע, כי אז עלה בידי התובע להוכיח כי הנזקים המפורטים בחוו"ד של המומחה מקורם וסיבתם הוא ארוע ההתנגשות. המומחה בחוו"ד קובע כי הואיל והתובע בחר לתקן את המיצובישי בכוחות עצמו כי אז הפיצוי המוצע הינו על בסיס גלובלי, אותו העמיד בסכום של 4,669 ₪ ללא מע"מ. התובע סבור כי יש לפצותו במלוא נזקיו עפ"י דו"ח השמאי, דהיינו בסכום של 5,539 ₪. ביהמ"ש סבור כי בתקנו הרכב בעצמו, זכאי התובע לפיצוי בסכום הגלובלי אותו קבע השמאי דהיינו סך של 4,669 ₪ . כן זכאי התובע להחזר בגין שכרו של המומחה כעולה מהקבלה שצרף התובע. באשר להפסדי ימי עבודה אשר התובע מצא לנכון להעמידו בסכום של 1,500 ₪, טענו הנתבעים בדיון, כי אין להתחשב בהכנסה ברוטו כתוצאה מהפעלת המונית (היא המיצובישי) אלא יש להתייחס להכנסה נטו בניכוי הוצאות. אכן נראית לי טענת הנתבעים בענין זה ואין ספק כי ישנה מידה רבה של הפרזה בהערכת התמורה המתקבלת מהפעלת המונית. לפיכך ולאחר ששקלתי טענות הצדדים מצאתי לנכון להעמיד הפיצוי לתובע בסכומים כדלקמן: סך של 4,669 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 17/7/00 ועד למועד התשלום המלא בפועל .נ סך של 797 ₪ בגין שכר טירחת שמאי וזאת ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. פיצוי בגין עמידת המונית בסכום של 500 ₪ מיום מועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.ב הוצאות משפט בסך של 150 ₪. רכבפיצוייםהתנגשות