קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסלות שופט עקב הצעת בית משפט / פסילת שופט עקב הצעה דיונית: ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת ד' אבניאלי, להלן: בית המשפט או השופטת) מיום 16.12.2010 בה"פ 36210-10-10, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת. 1. בין הצדדים מתקיים דיון בבקשה לצו מניעה זמני שהגישה המערערת, במסגרתה ביקשה להורות על איסור כל פעולה בקרקע עליה היתה רשומה משכנתא ראשונה לטובתה וכן הערות אזהרה. המערערת טענה כי הקרקע נמכרה ומושכנה לטובת אחר תוך הסרת המשכנתא והערות האזהרה לטובתה ללא הסכמתה ותוך זיוף לכאורה של ייפוי הכח מטעמה. ביום 19.10.2010 ניתן צו ארעי האוסר על העברת זכויות מכל מין וסוג בקרקע, ונקבע דיון בבקשה במעמד הצדדים. לאחר דיון ארוך, במהלכו נחקרו המערערת ועד מטעמה, הגישה המערערת בקשה לפסילת המותב או להעברת התיק למותב אחר. המערערת טענה כי נפל פגם בעובדה שלקראת תום חקירתה, הציע בית המשפט למשיבים לגשת מיד לסיכומים ללא חקירות נגדיות של המצהירים מטעם המשיבים ומבלי לקבל את עמדת המערערת להצעה. המערערת טענה גם  שקמה עילת פסלות נוספת בהתחשב בחילופי הדברים שנשמעו והוקלטו במהלך הדיון וה"מצוקה" שהביע בא-כוחה לאור הצעת בית המשפט. המשיבים התנגדו לבקשה. 2. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט התייחס לטענות המערערת וקבע כי הן יתבררו במסגרת הדיון בבקשה גופה. בית המשפט הוסיף כי הצעתו - שניתנה בתום חקירה נגדית ארוכה שנערכה למערערת - לוותר על התצהירים ולגשת לשלב הסיכומים, היא הצעה דיונית שנועדה לייעל את הדיון, כאשר הצו הארעי ניתן כבר בחודש אוקטובר, אך חקירתה של המערערת השתרעה על פני חודשיים תמימים שכן המערערת מתגוררת דרך קבע בחו"ל, ואף הקשתה על ניהול חקירה קצרה ועניינית. בית המשפט הוסיף כי לאור התנגדות בא-כוחה של המערערת, שטען כי הוא "במצוקה" עקב הצעת בית המשפט, נקבע כי המצהירים ייחקרו על תצהיריהם וכי החלטה בבקשה לצו המניעה הזמני תינתן רק לאחר מכן. חרף החלטה זו הודיע בא-כח המערערת כי ישקול להגיש בקשת פסילה. בית המשפט קבע כי לא אמר כל אמירה נחרצת לגבי סיכויי הבקשה לסעד זמני, וכי אין בהצעה שהוצעה כדי להביע עמדה לגבי סיכוייה, בוודאי כאשר התקבלה התנגדותו של בא-כח המערערת ונקבע כי המצהירים ייחקרו על ידו, כמבוקש. לפיכך קבע בית המשפט כי אין יסוד לטענה שננעלה דעתו או כי קיים חשש ממשי למשוא פנים כלפי המערערת. 3. מכאן הערעור שלפניי. המערערת חוזרת על טענותיה ביחס לקרקע ולנסיבות מכירתה. לדבריה, כפי שעולה מפרוטוקול הדיון המוקלט, בית המשפט הציע הצעה שאותה כינה  "מהפכנית": לוותר על כל התצהירים והעדים ולגשת ישירות לסיכומים, כאשר בא-כח המערערת לא צריך לתת את הסכמתו להצעה. אז העלה בא-כח המערערת את הטענה שההצעה מצדיקה עילת פסילה שכן גורל הבקשה ברור. בא-כח המערערת הבהיר כי המצוקה שהביע נובעת מדברי בית המשפט ולא מתוכן עדות מרשתו. לדעת המערערת, אסור לבית המשפט לייעץ לצד למשוך את תצהירו מתיק בית המשפט, ובוודאי שלא תוך כדי אמירה השוללת את דעת הצד שכנגד בעניין. המערערת טוענת כי ההצעה למשוך את תצהירי המשיבים שתכליתה להימנע מחקירה נגדית מונעת ממנה את השימוש בכלי זה באופן החותר תחת אושיות ההליך. לדעתה, אין כל אפשרות סבירה שבית המשפט היה מציע למשיבים להישאר ללא גרסה משלהם, אלא אם מובטחת להם הזכייה בדיון. המערערת סבורה כי יש פגיעה מוחשית וברורה במראית פני הצדק וחזקת מקצועיותו של בית המשפט אינה ערובה מספקת לשמירה על מראית תקינות ההליך. כרגע, המצב הוא שעל בית המשפט לפסוק נגד הצעתו שלו, הדומה יותר ל"סיוע" לצד שכנגד. לפיכך, לדעתה, דעתו של בית המשפט ננעלה ויש לפסול אותו או לחלופין, להעביר את התיק למותב אחר. 4. המשיבים 1, 2, 8-9 ו-11 הגישו, כל אחד בנפרד, תשובתם לערעור. טענות המשיבים דומות, לפיהן דין הערעור להידחות על הסף שכן לא צורף לו תצהיר כדין וכי הוגש ממניעים פסולים וכצעד אחרון - לנסות ולהשפיע על הכרעת המותב ולעכב את הדיון. לגופו של ערעור טוענים המשיבים כי הצעת בית המשפט נועדה לייעל את הדיון ולמנוע בזבוז זמן שיפוטי יקר, בין היתר, בשל דחיפות ההליך, וכי בית המשפט איפשר למי מהצדדים לסרב להצעה. מדובר במעשה של יום ביומו במערכת המשפט, לדבריהם ואין מדובר בהצעה "מהפכנית", הלכה למעשה. המשיבים טוענים כי בית המשפט היא בקיא בתיק, ייחד זמן ניכר לשמיעת הבקשה וטענות המערערת, וההצעה שהציע - אף אם טעה בהעלאתה - אינה מקימה עילה לפסילתו. המשיב 11 הצביע על החלטת בית משפט מיום 15.11.2010, לפיה הותיר את הצו הארעי על כנו ואף סירב להגדיל את גובה הערובה שהפקידה המערערת, כראיה להפרכת טענת הפסלות. המשיב 10 הצטרף לאמור בתגובת המשיבים 8-9 לבקשת הפסלות אשר הוגשה לבית המשפט קמא. 5. לאחר ששקלתי את הערעור ואת הנטען בו ועיינתי במכלול החומר, לרבות פרוטוקול הדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות ולו בשל העובדה שלא צורף לו תצהיר כדין. לגופו של עניין, נחה דעתי כי הצעת בית המשפט, אשר הוצעה לאחר חקירה ממושכת של המערערת ועד מטעמה, הינה הצעה דיונית שנועדה לייעל את המשך הדיון בבקשה, כפי שסבר בית המשפט נוכח הדברים ששמע עד אותה עת. אכן, בית המשפט סבר כי לא נדרשת עמדת המערערת להצעה, ואולם, נוכח התנגדותו של בא-כוחה, הוחלט כי המצהירים ייחקרו בסופו של דבר על התצהירים שהגישו וההליך יימשך כסדרו. הלכה היא כי אין בהחלטות דיוניות, כשלעצמן, כדי לבסס עילת פסלות, ולא כל שכן כאשר מדובר בהצעה דיונית במסגרת דיון בבקשה לסעד זמני, אשר כלל לא התקבלה (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 175 (2006)). זאת ועוד, אף אם הצעת בית המשפט נבעה מהתרשמותו מחקירת המערערת, הרי שמדובר בדעה "לכאורית" בלבד, הנכונה לשלב הדיון בו נמצא ההליך, תוך שבית המשפט פתוח לאימוצה של דעה שונה בתום החקירות והסיכומים. אכן, ההליך השיפוטי מחייב הנחות כלשהן בדבר סבירותן של טענות משפטיות. על הנחות אלה לשוב ולהיבחן במהלך הדיון המשפטי עד אשר הן הופכות למסקנות מגובשות היטב. חזקה על השופט כי מקצועיותו תאפשר לו לבחון את התרשמותו הלכאורית לכל אורך שלבי ההליך מבלי שדעתו תינעל באופן מלא על דעה מסוימת (ע"א 11618/05 לב שירמן נ' אנדריי צ'נקוב (, 8.6.2006)). וכידוע, לשם פסילת שופט צריך שתהא לו דעה קדומה, וצריך להראות כי אין כל סיכוי שדעתו זו תשתנה במהלך המשפט (ע"א 9179/06 פלונית נ' פלוני (, 15.5.2007); בג"ץ 2148/94 גלברט נ' כבוד נשיא בית המשפט העליון, פ"ד מח(3) 573 (1994); יגאל מרזל, לעיל בעמוד 192)). רק בנסיבות בהן ברור כי בית המשפט מנוע מלשנות את הנחותיו המוקדמות, וכי דעתו "נעולה", יש מקום להורות על פסילתו. 6. במקרה דנן, מדובר כאמור, בהצעה דיונית לייעול ההליך שהציע בית המשפט לאחר חקירה ממושכת של המערערת ועד מטעמה, וזאת לאור התרשמותו מהדברים שנאמרו לפניו עד אותה עת. בית המשפט סבר כי ניתן לעבור לשלב הסיכומים בבקשה לסעד זמני בטרם הכרעה בה, אך בהתחשב בהשגותיו של בא-כח המערערת, חזר בו מההצעה ולפיכך ההליך יתקיים כסדרו, תוך הותרת זכות המערערת לחקור את המצהירים מטעם המשיבים. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי עולה מההצעה שהציע בית המשפט שקיימת דעה קדומה (להבדיל מדעה לכאורית) כלשהי מצדו כלפי המערערת, או כי יש בה כדי להעיד על קיומו של חשש ממשי לקיומו של משוא פנים כלפיה. אף לא מצאתי כי בית המשפט גיבש דעה נחרצת וסופית בבקשה לסעד זמני באופן שדעתו "ננעלה", וכי אין עוד טעם בהמשך ניהול ההליך בפניו. לפיכך, דין הערעור להידחות. נוכח המסקנה אליה הגעתי לא ראיתי לנכון לאפשר למערערת להגיש תגובה לתשובות המשיבים. הערעור נדחה. המערערת תישא בהוצאות המשיב 1, המשיב 2, המשיב 11 והמשיבים 8-9 (יחד) - לכל אחד - סך של 2,400 ₪. שופטיםהצעת פשרהפסלות שופט