קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסק דין הצהרתי על בעלות ברכב:   בפניי תביעה למתן פסק-דין הצהרתי לפיה המבקשת הינה הבעלים של רכב מסוג טויוטה פור רנר, מס' רישוי 4335309, וכי אורה לרשות הרישוי לרשמו על שמה וכן צו המורה להטביע מספר שילדה ומנוע מקורי (להלן: "הרכב").   התובעת, שהינה חברת ביטוח, ביטחה את המכונית האמורה, אשר בעליה היה מר משה לוינקורן. המכונית האמורה נגנבה מהמבוטח ביום 8.9.96, כאשר התובעת שילמה למבוטח את ערכה, כך שהבעלות על הרכב עברה אליה.   ביום 18.1096 רכש המשיב מכונית מסוג טויוטה פור רנר ממר עמוסי אבנר. מספר הרישוי של המכונית האמורה היה 4558509. בדיעבד, הסתבר, כי על גבי מכונית זו הוצמדה לוחית רישוי מזוייפת וכי למעשה מכונית זו אינה אלא אותו רכב שמספרו המקורי היה 4335309, ואשר נגנב כאמור ממר לוינקורן. עובדת הזיוף נתבררה למשיב, בדיעבד, כאשר ביקש להעביר את המכונית מבחן רישוי שנתי, ואז הסתבר, כי מספרי השילדה והמנוע המוטבעים על גבי המכונית, שונים מהמספרים הרשומים ברשיון הרכב. הסתבר עוד, כי כאשר רכש המשיב את הרכב, נעשה שינוי כלשהו בטופס הרשיון, כך שבטופס הרשיון הופיעו מספרי שילדה ומנוע זהים למספרים המוטבעים במקור.   הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה, האם רכש המשיב את הרכב בתנאי תקנת השוק בהתאם להוראת סעיף 34 לחוק המכר, תשכ"ט-1968 הקובעת:   ”נמכר נכס נד על ידי מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר והמכירה היתה במהלך הרגיל של עסקיו, עוברת הבעלות לקונה נקיה מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת בממכר אף אם המוכר לא היה בעל הממכר או לא היה זכאי להעבירו כאמור, ובלבד שהקונה קנה וקיבל אותו לחזקתו בתום לב."   על פי סעיף זה, נדרשים כי יתמלאו שישה תנאים: א. כריתת חוזה מכר. ב. ממכר שהוא נכס נד. ג. מוכר הוא מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר. ד. היות המכירה במהלך הרגיל של עסקי המוכר. ה. קבלת הנכס לחזקת הקונה. ו. תום ליבו של הקונה. (ראה זמיר, חוק המכר, תשכ"ח-1968, פרוש לחוקי החוזים, בעריכת ג. טדסקי, הוצאת המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הארי סאקר, תשמ"ז-1987, בעמ' 690).   במקרה דנן, אין מחלוקת כי ארבעה מבין התנאים דלעיל נתקיימו. דא עקא, כי כל התנאים המפורטים בסעיף 34, הינם תנאים מצטברים. על כן על המשיב היה להוכיח, את קיומם של כל התנאים גם יחד. המחלוקת נטושה לגבי התנאים ג' וד', דהיינו השאלה, האם עיסוקו של האדם אשר מכר למשיב את המכונית היה עיסוק במכירת מכוניות, והאם העסקה היתה במהלך עסקיו הרגילים. בעוד המשיב טוען, כי למוכרי הרכב היה מגרש לממכר מכוניות, וכי עסקה זו היתה במהלך עסקיהם הרגיל, טוענת המבקשת כי המשיב רכש את הרכב מאדם פרטי שלא במהלך עסקיו הרגיל.   לטענת המשיב, הוא פנה למגרש למכירת והחלפת כלי רכב שהינו בבעלות ה"ה אבנר וגדי עמוסי. שם ראה הוא את הרכב וביקש לרוכשו. הוא בדק את הרכב ולאחר מכן הוסכם בין הצדדים כי ירכשו תמורת החלפתו במכונית מסוג מיצובישי גלאנט שהיתה בבעלותו וערכה עמד על סך של כ- 84 אלף ₪, וכן סך של 25 אלף ₪ במזומן. (ראה סעיפים 4-6 לתצהירו של המשיב).   המשיב צירף לתצהירו זכרון דברים לעסקת החלפת כלי-רכב. על פי זכרון דברים זה, רכש המשיב את המכונית ממר עמוסי אבנר במישרין. לא נאמר בזכרון הדברים דבר באשר להיותו של מר עמוסי אבנר בעל עסק לממכר מכוניות. אף לא הוצגה חשבונית בגין העסקה. המשיב ציין בתחילה כי בעלי המגרש הם גדי ואבנר עמוסי וכי המכונית רשומה היתה על-שם מר אבנר עמוסי, כאשר שניהם היו נוכחים במקום העסקה (ראה עדותו בעמ' 1-2). מאידך, בהודעתו של המשיב במשטרה, נספח ו' לתצהירו, העיד המשיב, כי את הרכב רכש מעמוסי אבנר "שיש לבנו מגרש למכוניות..." והוסיף המשיב: "אני עשיתי את העסקה עם גדי ואביו אבנר בא רק לחתום להעברת הבעלות וקבלת הכסף." בכך, סותר המשיב את עדותו בבית-המשפט.   בהסכמת הצדדים, הוגשו המסמכים מתיק חקירת המשטרה (מוצג ת/1). בין היתר, הוגשו הודעותיהם של ה"ה עמוסי. מר גדי עמוסי העיד:   ”אני זוכר יום אחד הייתי במגרש של אלון או יוסי איזון... אני סתם ישבתי שם כחבר לעזור להם כי פעם התעסקתי בתחום הזה..."   מר גדי עמוסי מסר בהודעתו, כי באותו יום הציע לו בחור אלמוני לרכוש את המכונית. הוא קרא לאביו שירכוש את האוטו ובין השניים נרקמה עסקה. ובהמשך מוסיף מר גדי עמוסי:   ”אחרי כשבועיים אבא מכר אותו לשי עמוס..."   אף מר אבנר עמוסי מסר במשטרה דברים זהים:   ”הבן שלי גדי ישב במגרש ליד כביש הסרגל. המגרש שייך ליוסי איזון ועוד אחד בשם אלון. לפני כשנה וחצי התקשר אליי הבן ואמר לי כי יש רכב מצויין למכירה..."   ואכן, אף האב מעיד כי רכש את הרכב מאותו אדם פלוני אשר הציע את הרכב למכירה. בהמשך מסר האב, כי הסתבר לו שהרכב צורך דלק רב ואף הוצאות הביטוח גבוהות המה, ולכן ביקש למוכרו ואז הבן הפגישו עם המשיב לצורך קשירת העסקה.   מן האמור לעיל יוצא אפוא, כי ה"ה עמוסי לא עסקו בסחר בכלי רכב, לא היה להם מגרש לסחר בכלי רכב, וכי העסקה שנקשרה בינם לבין המשיב היתה עסקה פרטית רגילה.   כאמור, ההודעות במשטרה נמסרו בהסכמת שני הצדדים והינן מהוות חלק מחומר הראיות בתיק.   המשיב לא טרח לזמן את ה"ה עמוסי לעדות. סבור אנוכי, כי במקרה מעין זה, בו השאלה העיקרית העומדת על הפרק הינה שאלת עסקיו של המוכר, מן הראוי היה לזמן את המוכר לעדות. המוכר אינו אדם אלמוני, אלא אדם המוכר למשיב, כפי שהעיד בעמ' 1 שורה 20. על-כן, משנמנע המשיב לזמנו, מקים עליו הוא את החזקה כי לו זומן אותו עד לעדות, היתה עדותו פועלת לחובתו. (ראה לענין זה, ע"א 27/91, שמעון קבלו נ. ק. שמעון עבודות מתכת בע"מ, פד"י מט' (1) 450 וכן ע"א 465/88, הבנק למימון ולסחר בע"מ נ. מתתיהו, פד"י מה' (4) 651).   בנסיבות אלה, לא הצליח המשיב להרים את הנטל המוטל עליו, ולהוכיח כי רכש את הרכב בתנאי תקנת השוק. כאמור, אין חולקין על-כך, כי הרכב נשוא התביעה הינו אותו רכב אשר נגנב ממר לוינקורן, ואשר המבקשת שילמה את תמורתו והינה זכאית לבעלות בו.   לנוכח כל האמור, דינה של הבקשה להתקבל.   הואיל והוסכם בין הצדדים כי המשיב השקיע ברכב ממון רב בהתקינו בו מערכות שונות, והואיל והמבקשת מסכימה להשיב לו מערכות אלה, אני קובע, כי המבקשת תאפשר למשיב לפרק את המערכות שהותקנו בו ולהתקין בו את האביזרים המקוריים ובלבד שלא יפגע ברכב ובתקינותו.   בנסיבות הענין, בהן נפגע המשיב כתוצאה מעסקה גרועה, שהינה תוצאת מעשה מרמה, איני סבור כי מן הראוי להשית עליו הוצאות, ואני קובע כי כל צד ישא בהוצאותיו.   לנוכח כל האמור, אני נעתר לבקשה ומצהיר בזאת, כי המכונית שמספרה 4335309 הינה בבעלות המבקשת ועל רשות הרישוי לרשמה כך.   בעלותבעלות רכברכבפסק דין הצהרתי