בית המשפט פסק כי אין להטיל על התובע רשלנות תורמת. לא היה לו נסיון קודם בעבודה זו של טיפוס לגובה רב בסולם דו-שלבי, כאשר הסולם נשען על עץ בשטח פתוח תוך חיבור כבל חשמל אל העץ. לא הוא נתן את ההוראות כיצד לעבוד. הוא עבד באותו אופן ובאותה שיטה כפי שהוטל עליו. לא סופקו לו אמצעי בטיחות בהם הוא לא השתמש. אין לומר כי מוטל עליו אשם מוסרי. אין לומר שהוא סטה באופן ברור, מרמת זהירות נדרשת. אין להטיל על עובד כזה את הנטל לסרב להוראות מעבידו, ולא לבצע את העבודה באופן שנדרש לעשותה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רשלנות תורמת של עובד חסר ניסיון: 1. התובע נפגע בתאונת עבודה ביום 13.4.95 (להלן - התאונה), כאשר עבד כפועל בשירות הנתבעת מס' 1 עירית חדרה. הוטל על הפועלים להתקין כבל חשמלי ביער חדרה, אשר באמצעותו יסופק החשמל מצריף שביער סמוך לאזור תחנת הרכבת לנקודת ההספקה שליד בימת הבידור שביער. את הכבל היה צריך למתוח בגובה של מספר מטרים, כאשר הכבל מחובר אל גזעי עצי האקליפטוס שביער חדרה. לרשות התובע עמד סולם דו-שלבי (ראה תמונות במצורף לחוות דעתו ת4/ של המהנדס איתן מרכוס). אורך הסולם, כאשר הוא פרוס לכל אורכו, בפתיחה מקסימלית - 10 מטר (ראה חוות דעתו נ2/ של מר בועז מוגילבקין). הסולם הושען על אחד העצים; התובע עלה למעלה על מנת לחבר את הכבל אל העץ. תוך כדי כך, נדחף התובע ממקומו על הסולם, אחורנית או הצידה עקב מתיחת הכבל ו/או משקלו, ונפל לארץ. הוא נפל מן הסולם ולא נפל יחד עם הסולם. בתאונה נפגע התובע קשות; נגרמו שברים באגן וברגליים, ונפגעו חוליות הגב; הוא הוכר כנכה על ידי המל"ל; נכותו הועמדה על 100 אחוזים לצמיתות; הוא מקבל תגמולי מל"ל בסכומים גבוהים, והתביעה דנן נסבה על אחריות הנתבעת בנזיקין. הצדדים חלוקים בשאלת האחריות: הן בשאלה אם רובצת אחריות בנזיקין על הנתבעת, והן בשאלה אם יש לקחת בחשבון רשלנות תורמת מצידו של התובע. הצעת ביהמ"ש לפיה תוכר האחריות כנגד תרומת רשלנות כלשהיא, נענתה בסירוב על ידי באת כח התובע. מכאן שיש צורך לדון בשתי השאלות הנ"ל. 2. אין חולק כי הנתבעת, כמעבידתו של התובע, חבה כלפיו חובת זהירות, וכי היקפה של חובה זו הוא נרחב. לטענת התובע התרשלה הנתבעת בכך שהטילה עליו להניח כבל חשמל כבד ללא עזרה וכח עבודה מתאים וללא אביזרי עזר מתאימים; העסיקה אותו כאמור במקום עבודה בלתי בטוח; לא דאגה למתקן הרמה נאות והפרה חובות חקוקות. עמדת הנתבעת היא כי חובת הזהירות מצידה לא הופרה; הכבל לא היה כבד; הסולם היה תקין; התובע היה מנוסה בעבודה מסוג זה, ומדובר, לשיטת הנתבעת, בהחלקה או בתאונה סתמית שאין עימה אחריות. 3. הבסיס לחובתה של הנתבעת כלפי התובע, הוא בחובת הזהירות הכללית. על האמצעים שחייב מעביד לנקוט בקשר לעובד עליו מוטל לטפס על סולם לגובה של מספר מטרים, ניתן ללמוד מפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש] התש"ל 1970. באשר לעבודות בניה ובניה הנדסית, אלה מוגדרות בסעיף 1 של הפקודה, וכן בצו הבטיחות בעבודה (עבודות בניה הנדסית) תשכ"ב 1961. בעניננו לא מדובר בעבודות בניה או בעבודות בניה הנדסית, אך ניתן ללמוד בכל זאת מהוראות הפקודה ומהוראות התקנות, על מידת הזהירות הנדרשת. סעיף 57 לפקודה קובע כי "כל סולם יהיה ממבנה טוב ויקויים כראוי". פרק ד' של תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה) תשמ"ח - 1988 מתייחס לסולמות וקובע כי לאתר הבניה יש לספק "סולמות ללא פגם, מחומר מתאים למטרה שאליו הוא נועד או שלה הוא משמש, בכמות הדרושה". סעיף 73 של התקנות קובע כי "סולם שארכו עולה על 2 מטרים יהיה גבוה במטר אחד לפחות מהנקודה הגבוהה ביותר שאליה מגיע המשתמש בו". סעיף 74(א) של התקנות דורש כי "סולם נייד יועמד על בסיס אפקי איתן, יוסמך ויושען על סמך יציב באופן שווה על זקפיו כך שלא יזוז מקרית ממקומו בעת השימוש בו". סעיף משנה ב' קובע כי הסולם יוצב כאשר הוא "נשען במקום השענתו העליון והתחתון על שני זקפיו בשתי נקודות יציבות המצויות באותו המפלס; לא יושען סולם על אחד משלביו". עוד קובע סעיף 74 כי במקרים המתאימים יש צורך שיעמוד אדם ליד בסיס הסולם ויחזיק בו כדי למנוע הזזתו מהמקום ונדרש כי "יינקטו אמצעים נאותים למניעת התהפכותו או החלקתו (של הסולם) בעת השימוש בו". תקנות החשמל (התקנת כבלים), תשכ"ז - 1966 קובעות הוראות באשר להתקנת כבל עילי. סעיף 91 קובע: "כבל עילי ייתלה על גבי תיל נושא באמצעות חבקים מתאימים או התקני תליה נאותים אחרים או שהתיל הנושא יהיה כלול במבנה הכבל תוך ייצורו, או שמבנה הכבל יותאם לשאת את עצמו". לא הוברר טיבו של הכבל דנן, אך ברור שלא השתמשו בתיל נושא לתלות עליו את הכבל החשמלי. באשר למקרה דנן: נראה כי השתמשו בסולם תקין; אך שיטת העבודה לא היתה בטוחה ואף מסוכנת. הכבל היה כבד למדי; היה צריך למתוח אותו בין גזעי עצי האקליפטוס, והעבודה נעשתה בגובה רב כדי 5 מטר ואולי יותר. התובע הועמד בסכנת נפילה מן הלחץ והכח שהיה עליו להפעיל על הכבל לצורך חיבורו לגזע העץ, ומתיחת הכבל יצרה כח נגדי שסיכן את עמידתו על הסולם. סולם כשלעצמו לא יכול היה להישען באופן יציב על גזע העץ בחלקו העליון, ומן ההכרח שהוא הושען, בצד העליון, על אחד משלביו. בעבודה כגון זו חייבת היתה הנתבעת לדאוג לשיטת עבודה בטוחה. היה ברשותה כלי מתאים לצורך זה, מלגזה ו/או מנוף שבקצהו סל אדם. במתקן כזה היה צורך להשתמש בביצוע העבודה דנן, ואי השימוש בו מהווה הפרה של חובת הזהירות. שיטת העבודה היתה מסוכנת; לא היה הכרח בנקיטת שיטה כזאת, ולפיכך יש לקבוע שהנתבעת אחראית כלפי התובע בנזיקין. לא מדובר במקרה בהחלקה סתם. לא מדובר בסיכון סביר. אין בנמצא שיקול כלשהו אשר יצדיק הימנעות מהטלת חובה בנזיקין. על חובת הזהירות של המעביד כלפי עובדו, עמדתי לאחרונה בת.א. 1640/95 שפרה מרדכי נ' היכל בנימין (1990) בע"מ), מיום 9.5.00 ואסמכתאות שונות מבין פסיקותיו הרבות של בית המשפט העליון בנדון זה, הובאו שם. אני קובע איפוא כי הנתבעת אחראית כלפי התובע בנזיקין בגין התאונה. 4. באשר לרשלנות התורמת, ניתן להפנות בע.א. 663/88 שירזיאן יהודה נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז(3) 225 וע.א. 435/85 מחמור בע"מ נ' אסתר אטדגי (פרחן), פ"ד מא(4) 524. אינני סבור שיש להטיל על התובע רשלנות תורמת. לא היה לו נסיון קודם בעבודה זו של טיפוס לגובה רב בסולם דו-שלבי, כאשר הסולם נשען על עץ בשטח פתוח תוך חיבור כבל חשמל אל העץ. לא הוא נתן את ההוראות כיצד לעבוד. הוא עבד באותו אופן ובאותה שיטה כפי שהוטל עליו. לא סופקו לו אמצעי בטיחות בהם הוא לא השתמש. אין לומר כי מוטל עליו אשם מוסרי. אין לומר שהוא סטה באופן ברור, מרמת זהירות נדרשת. אין להטיל על עובד כזה את הנטל לסרב להוראות מעבידו, ולא לבצע את העבודה באופן שנדרש לעשותה. 5. הנתבעת תישא איפוא ביתרת נזקיו של התובע, ככל שנותרה יתרה כזו, ולא נבלעה בתגמולי המל"ל, בשלמות. רשלנות תורמתרשלנות