קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שחרור ממעצר על גניבת רכב: כנגד שני המשיבים הוגש לבימ"ש זה כתב אישום על פיו מיוחסות להם עבירות פריצה לרכב, חבלה במזיד ברכב, גניבת הרכב, אחזקת כלי פריצה, שהיה בישראל שלא כדין (משיב 2), נהיגה בזמן פסילה (משיב 1) - כל אלו מעללי ליל ה27/08/98-, שבו עפ"י הנטען בכתב האישום הגיעו המשיבים ביחד עם אחר (להלן: "ראג'א) לשכונת קרית מנחם, כשהם נוסעים ברכב מסוג גולף, שם פרצו לרכב מסוג הונדה, שברו את מנעול דלת הנהג, חיבלו במנעול ההגה ומנגנון ההתנעה, התניעו את ההונדה והסתלקו עמה. בד בבד עם כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את שני המשיבים עד תום הליכי משפטם, וזאת עפ"י הנטען על יסוד שתי עילות: "מהות העבירות, נסיבותיהן וחומרתן" מקימות עילת מעצר בשל קיום יסוד סביר לחשש סיכון בטחון הציבור ולגבי משיב 2 אשר הוא תושב אלבירה - חשש ששחרורו יביא להתחמקותו מהליכי השפיטה. בעת הדיון בפני אתמול הודיעה נציגת המבקשת כי היא מסכימה לשחרורו של המשיב 1 בתנאי חלופת מעצר (כמפורט בפרוטוקול) - לא כן לגבי משיב 2, זאת באשר הוא תושב אזור שבו יתקשו רשויות ישראליות לאכוף התייצבות. הדיון - והחלטה זו - עניינם איפוא במשיב 2 בלבד. הסניגור המלומד עו"ד זילברברג חולק על קיומן של ראיות לכאורה כמו גם עילות מעצר - ובכל מקרה סבור הוא כי אין כל הצדקה להפלות בצורה כה צורמת בין שני המשיבים ויש לאפשר גם למשיב 2 שחרור בתנאי חלופה. אין מחלוקת שמי שנתפס ברכב הגנוב הינו אותו ראג'א. אשר אף הודה בגניבתו. המשיבים נתפסו לא הרחק ממקום תפיסת ראג'א כשהם נוסעים במכונית גולף השייכת למשיב מס' 1. הראיה העיקרית המקשרת את המשיב 2 לשותפות בביצוע העבירות היא עדותו של אותו ראג'א. ראג'א מסר מספר הודעות במשטרה - באחת נטל על עצמו מלוא האחריות למעשה - עפ"י הודעה זו הגיע במונית לבדו למקום חניית ההונדה, הוא שפרץ אליה והסתלק עמה מהמקום. באחרת סיפר כי הגיע יחד עם המשיבים במכונית הגולף. המשיב 2 הוא שניגש להונדה פרץ לתוכה והתניע אותה ולאחר זאת נכנס הוא - ראג'א - אל ההונדה ונסע עמה מהמקום - עד שנעצר במחסום א-ראם בצפון ירושלים ונתפס. יש טעם בדברי הסניגור המלומד כאשר הוא מצביע על חולשת הראיות כנגד שולחו, המשיב 2. היות כל מבנה התביעה מבוסס על עדות שותף ראג'א מי שנתפס עם הרכב הגנוב, ומסר כמה גירסאות סותרות; עדותו תהא זקוקה לחיזוק - וכזה לא נמצא לטענתו. הוא מצביע על כך שמכונית הגולף שבה נסעו המשיבים שייכת למשיב מס' 1, כך שאף ממנה לא "יצמח" קשר של ממש אל המשיב 2. עם זאת מוכן אני לצאת לצורך החלטה זו מהנחה כי די בכל אלו כדי לשמש "ראיות לכאורה" (לפחות עפ"י המבחנים הפחות מחמירים). מוכן אני לצאת מהנחה שאותו ראג'א לכשיוזמן להעיד "יבחר" לעדותו בגירסה המסבכת את המשיב ועדותו תעמוד ב"מבחני המעבר" מראיה לכאורה לעדות מרשיעה וכי שופט אשר ישב על מדין באישום יסתפק בראיות עליהן מצביעה נציגת המבקשת (ביצוע סיבוב פרסה מהיר תוך נסיון להימלט בסמוך לפני המחסום בו נעצר, קשר קירבה משפחתית וסתירות בין עדות המשיב לעדות ראג'א בדבר היכרות קודמת) ביניהם כחיזוק לעדות - כנגד המשיב 2. מוכן אני לקבל גם כי קיימת עילה למעצר המשיב 2 בשל מקום מגוריו המצוי במקום שם יתקשו רשויות ישראליות לכפות התייצבותו. ואף שספק בעיני אם נסיבות המקרה מצביעות על מסוכנות - (אלא אם תאמר כי יצאה הלכה מלפני בתי המשפט בישראל כל אימת שמדובר ב"עבירת רכב" תהיינה נסיבותיה אשר תהיינה מקימה היא את חזקת הסיכון לגבי כל מי שנוטל בה חלק) - מוכן אני לצאת מהנחה כי גם עילת מעצר זאת התקיימה. אך עם זאת אין אני מוכן לקבל את הטענה כי אין מקום לשקול חלופת מעצר רק בשל כך שהמשיב הוא תושב "שטחים" כנ"ל. במספר החלטות אשר ניתנו על ידי בעבר הבעתי, בכל הענווה, דעתי - לאחר שסרקתי וסקרתי שורה ארוכה של החלטות אשר יצאו מלפני בתי המשפט לערכאותיהן כי לא יצאה הלכה מבתי המשפט בישראל אשר יצרה "נוסחה" לפיה אישום בעבירת רכב - נגד תושב שטחים = מעצר עד תום הליכים בלא אפשרות חלופה. החלטותי הנ"ל אף עמדו במבחן ערעורים לכב' בית המשפט המחוזי. עדיין - וזו ההלכה - בכל מקרה גם כאשר מדובר בעבירת רכב בה נחשד "תושב שטחים" מצווה בית המשפט לבחון כלום אין למצוא חלופה שפגיעתה בחרות הנאשם - אשר הוא בשלב זה - אל נשכח - בחזקת חף מכל פשע, קטנה מפגיעת המעצר. במקרה זה שבפני מצטרפים מספר טעמים נוספים שיש בהם כדי להגביר את הצורך במציאת חלופת מעצר: - כפי שציינתי כבר לעיל העד העיקרי - בעצם היחיד, אשר מסבך את המשיב בעבירה הוא אותו "שותף" ראג'א. המשפט כנגדו טרם החל. הווה אומר שהמשפט נגד המשיבים שבפני יוכל להתחיל רק לאחר שיסתיים משפטו של אותו ראג'א. גם אם יתקיים משפטו של ראג'א ב"מהירות שיא" יש להניח כי יחלפו חדשים מספר לפחות עד תחילת משפטם של המשיבים - וכל אותה עת נמק המשיב - כשהוא כאמור, בחזרת זכאי - בין חומות הכלא. נציגת המבקשת איננה רואה קושי רב בבעיה זו. סבורה היא כי משפטו של אותו ראג'א יסתיים עד מהרה - שהרי מצויה בפנינו הודאתו המלאה באשמתו. בתשובתה זו טמון "פח" - ולא רק בשל שהודאה במשטרה עדיין איננה הודאה במשפט וכבר היו דברים מעולם - אלא שאם יעמוד ראג'א בהודאתו, לפחות לפי זו מגירסאותיו - בה לקח על עצמו את כל האשמה בלא כל קשר למשיבים - כי אז תישאר התביעה בלא ראיות כנגד המשיבים. התביעה צריכה איפוא, לצפות לכך שהעד ראג'א יבחר לכל אחד מן המשפטים את הגירסה הנוחה לתביעה. מרשה אני לעצמי, בכל הכבוד, לפקפק בהתרחשות "תרחיש" זה. אין , לדעתי, להתעלם מהאבחנה שנעשתה בין שני המשיבים. משהסכימה המבקשת לשחרור המשיב 1. אכן מכיר אני ומודע להלכה אשר הכירה בצדק באבחנה כזו - אך עדיין אפליה היא המשאירה טעם רע. זה אולי הכרח - ובשל כך בל יגונה - אולם יש, לעניות דעתי, לשאוף לצמצום מירבי של "הפליות" מסוג זה ולשמור על כך כי לא תהיינה צורמות עד כדי לקומם חוש צדק סביר. כאשר אני שוקל, במצטבר, את כל נסיבותיו של המקרה שבפני והשיקולים הלגיטימיים השונים - לרבות חולשת הראיות כנגד המשיב, העובדה שבודאי לא היה הרוח החיה בפרשה, העובדה שמדובר במקרה ראשון - ויחיד, העדר כל עבר עברייני, גילו הצעיר יחסית התוצאות מרחיקות הלכת של מעצרו עד תום ההליכים - והתקופה הארוכה הצפויה) - סבור אני שראוי לעשות כל מאמץ למצוא אף לו "תחליף מעצר". בחנתי את ההצעות שהוצעו ע"י הסניגור ונחה דעתי שיש בהן כדי להבטיח במידת סבירות רבה את מטרות המעצר בלא לפגוע בחרות המשיב. לפיכך אני מורה על שחרור המשיב ממעצרו בתנאים דלקמן: (א) הפקדת 15,000.- ש"ח במזומן להבטחת התייצבותו לדיון; (ב) התחייבות עצמית וערובת צד ג' של שני תושבי ירושלים - ע"ס 25,000.- ש"ח כל אחד - להבטחת התייצבותו כדין. (ג) המשיב ישהה בתנאי מעצר בית בבית אחותו עו"ד גב' בוטיינה דוקמק בנין אל ראמוני הכביש הראשי טל. 050-388701, ולא יותר לו לצאת אלא על מנת להתייצב למשפטו לכשיוזמן לכך. (ד) כל עוד לא עמד בתנאים ישאר במעצר. שחרור ממעצרגניבת רכברכבביטוח גניבת רכבמעצר