קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים פגיעה בברך 5% נכות: כתב התביעה וטענות הצדדים לפניי תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). אין מחלוקת לעניין החבות, ולכן עניינו של פסק דין זה הוא, בנזקים שנגרמו לתובע בעקבות התאונה. על פי כתב התביעה, התובע נפגע בתאונת דרכים בעת שנסע במשאית, ביום 18.1.07, כאשר משאית אחרת, גדולה יותר, התנגשה במשאיתו של התובע בעוצמה. התובע נחבל בגופו ופונה באמבולנס לחדר מיון, שם טופל ושוחרר לביתו. לבקשת התובע, מונה מומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורטופדיה, ד"ר נחום הלפרין. בחוות דעתו, מצא ד"ר הלפרין כי לתובע נכות צמיתה בשיעור של 5%, לפי מחצית הנכות שבתקנה 48(2)ז1 לתקנות הביטוח הלאומי, וזאת בשל פגיעה בברך הימנית. הצדדים חלוקים לגבי גובה הנכות הרפואית, כמו גם התפקודית, ולכך אתייחס בהמשך הדברים. טוען ב"כ התובע, כי יש לאמץ את האמור בחוות דעתו של המומחה הרפואי, ד"ר הלפרין, בדבר נכותו הצמיתה של התובע. ב"כ התובע הפנה לחווה"ד, לתשובות המומחה לשאלות ההבהרה של הצדדים ולחקירתו של המומחה על דוכן העדים. נטען, כי יש לדחות את טענת הנתבעת, לפיה אין לייחס את הנכות בברך לתאונה, שכן התלונה הראשונה של התובע על כאבים בברך הופיעה כחודש לאחר התאונה. כן ביקש ב"כ התובע לדחות את טענת ב"כ הנתבעת, לפיה יש לייחס את הנכות, כולה או חלקה, לתאונת דרכים בה נפגע התובע ביום 1.7.07, דהיינו מספר חודשים לאחר התאונה דנא. לעניין נזקיו של התובע, הצביע בא כוחו על הפסד שכר בתקופה של 16 ימים בשל היעדרות מן העבודה בסמוך לאחר התאונה, ירידה בשכר במשך 3 חודשים נוספים, והפסדי שכר בהמשך. כן ביקש ב"כ התובע לפצות את מרשו בשל הפסדי שכר בעתיד, עזרת הזולת, הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה, הכל בעבר ובעתיד. לעניין הנזק שאינו ממון, ביקש ב"כ התובע לפסוק למרשו סכום בשיעור של 10% מהסכום המקסימאלי על פי התקנות. מנגד, טענה הנתבעת, כי אין לייחס לתאונה נשוא התובענה את הנכות בברך ימין, באשר התובע התלונן על כאבים בברך כחודש לאחר התאונה והוא לא ציין פגיעה בברך בבדיקתו בחדר המיון. הוסיפה ב"כ הנתבעת וטענה, כי התובע נפגע בתאונת דרכים נוספת, ביום 1.7.07, והוא לא דיווח עליה למומחה מטעם ביהמ"ש. אם כן, הרי לכל הפחות יש לייחס מחצית מן הנכות לתאונה דנא ולא יותר. ב"כ הנתבעת טענה, כי התובע אינו אמין ונתנה דוגמאות לכך, לטענתה. לעניין הנזקים, טענה ב"כ הנתבעת, כי לתובע לא נגרם הפסד שכר בעבר וגם לא ייגרם לו הפסד שכר בעתיד. היא ציינה כי המדובר הוא בנכות נמוכה, אשר גם אינה מצריכה עזרת הזולת, לא בעבר ולא בעתיד, כמו גם לא הוצאות רפואיות ואחרות. לעניין הכאב והסבל טענה ב"כ הנתבעת, כי אין לפצות את התובע בסכום שיעלה על 9,000 ₪. נכותו של התובע בעקבות התאונה כאמור, ד"ר הלפרין קבע בחוות דעתו, כי לתובע נכות צמיתה בשיעור של 5% בגין פגיעתו בברך. ב"כ הצדדים שלחו למומחה שאלות הבהרה, איש איש על פי שיטתו. לאחר שבחנתי הן את חווה"ד, הן את התשובות לשאלות ההבהרה, הן את חקירתו של המומחה, והן את טענות הצדדים בסיכומיהם, מצאתי כי אין מקום לשנות מחוות דעתו של המומחה, לפיה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 5%. נכון הדבר, כי למומחה התברר, בדיעבד, כי התובע נפגע בתאונת דרכים נוספת, ואולם אין ראיה קבילה על כך כי בשל אותה תאונה, התובע התלונן על פגיעה בברך. המומחה הסביר בעדותו, בעמ' 17, ש': 14 ואילך, מדוע מצא לנכון לקבוע את הנכות האמורה, משאמר, בין היתר: "כפי שכתבתי במכתבים, אני מאוד התלבטתי, אבל מאחר שהיה לי, בזה אסכם ואחסוך חלק מהשאלות, התלבטתי, כי לא הייתה לי פגיעה טיפוסית לקרע במיניסקוס. הופעת הסימפטומים כפי שתוארו, היו רק חודש לאחר הפגיעה. כלומר, סיפור לא טיפוסי. הבן אדם מתלונן על כאבים בברך. באוגוסט 07' הבדיקה היחידה שיש לי, בדיקת הדימות היחידה שיש לי מראה איזה שהוא נזק בצד החיצוני של הברך. בבדיקה הקלינית שלי החוזרת במרץ ויולי, יש כאבים בצד החיצוני של הברך. אני מפיק גם איזה שהם קליקים, רעשים תוך כדי תנועה בצד החיצוני של הברך. כל הדברים האלה אינם טיפוסיים, אבל אם יש לי כאב ואם יש לי ממצא באולטרסאונד ואם לאחר מכן בבדיקת MRI קיים גם חשד לקרע במיניסקוס החיצוני, חשבתי שזה יהיה נכון לתת לו 5% נכות בהנחה של איזה שהוא נזק למיניסקוס החיצוני. נתתי לו מחצית מאחוזי הנכות שמותאמים לקרע במיניסקוס, שזה בדרך כלל 105 (צ"ל 10% - י.א), בגלל שמדובר בחשד לקרע ב- MRI, בגלל שמדובר כאן בכל ההליך שדיברתי עליו והסיבה שייחסתי את זה לתאונה, למרות שעבר חודש ימים, בגלל שלא היה לי בעבר שום סיפור אחר על תאונה אחרת ובגלל שאנו יודעים שלפעמים שיש תאונה ויש כמה בעיות ויש בעיות יותר רציניות כמו גב או צוואר, אז התופעות של כאבים נוספים יכולים להופיע מאוחר יותר, גם חודש". אכן, כטענת ב"כ התובע, המומחה שקלל את כל הנתונים ומצא לנכון לייחס לחבלה בתאונה נכות בשיעור של 5%. אין מחלוקת בין הצדדים, כי לא קיימות ראיות לפגיעה בברך לפני התאונה דנא. המומחה השיב לשאלת הבהרה של ב"כ התובע, אשר באה בעקבות שאלות הבהרה של ב"כ הנתבעת, לעניין התאונה הנוספת המאוחרת, וכתב את הדברים הבאים: "אם ביהמ"ש יקבע שלא הייתה חבלה בברך בשתי התאונות המוזכרות, בסעיף התלונות בבדיקה הרופא ב- 22.7.07 למרות התלונות על כאבים בברך ימין וגב אזי כל הנכות שקבעתי בחוות דעתי מקורם בתאונה נשוא התביעה". על פי הסכמת הצדדים, המסמך נ/1 מיום 22.7.07, לא הוגש לאמיתות תוכנו ולכן לא אוכל לומר כי מונחת בפניי ראיה לכך שבתאונה המאוחרת יותר, הייתה לתובע פגיעה בברך. לא רק זאת, אלא שד"ר הלפרין אישר בתשובות לשאלות ההבהרה של ב"כ התובע, כי כל האבחנות שבגינן הוא קבע נכות, הופיעו כבר בין מועד התאונה דנא לבין התאונה המאוחרת. בנוסף, אישר המומחה, בעמ' 23, ש': 4-7 לפרוט', כי אם היה בודק את התובע בסמוך לפני התאונה השניה, והיה מוצא את אותם הממצאים, הוא היה קובע לתובע 5% נכות. אשר על כן, משלא הוכח שהתובע נפגע בברך ימין בתאונה המאוחרת, מצאתי לנכון לאמץ את חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש לעניין נכותו הרפואית של התובע. בנסיבות העניין, נוכח מקצועו של התובע בעבר, נהג משאית, ועבודתו כיום כפועל ייצור, והקשיים עליהם הוא מצהיר בתצהיר עדותו הראשית, אשר לא נסתר בנקודה זו, יש לקבוע כי נכותו התפקודית של התובע היא כנכותו הרפואית בשיעור של 5%. הפסד שכר בעבר התובע הוכיח בתצהירו ובנספחים שצרף, כנספחים ט' ו- י', כי הוא נעדר מהעבודה במשך 16 ימים לאחר התאונה וכי באותם החודשים הוא השתכר סכום של 9,606 ₪,במקום 10,722 ₪ (חישוב לפי משכורת ממוצעת של 5,361 ₪ עובר לתאונה), וזאת לאחר שהתובע קיבל שכר חלקי עבור תקופת ההיעדרות, בהיות מעבידו "מעסיק מורשה". הפסד השכר של התובע בגין אותם הימים היה בסך 1,116 ₪ ולסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מפברואר 07' ועד היום. הוכח כי התובע חזר לעבודתו ועבד שם בחודשים מרץ עד מאי ומשכורתו הייתה 10,779 ₪, במקום 16,083 ₪. ניתן לומר ברמת סבירות גבוהה כי ההפסד נגרם עקב קושי להמשיך ולתפקד כרגיל עקב הפגיעה בתאונה. אם כך, ההפסד שנגרם לו היה בסך 5,304 ₪ והוא זכאי לפיצוי בשל כך והוא ישולם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאפריל 07' ועד היום. קיים קושי לערוך חישוב מדויק של הפסדי השכר הנוספים של התובע בהמשך הדרך ועד היום, שכן הוא התפטר ממקום עבודתו, ניסה לעבוד כנהג מונית ולא הצליח בכך לאורך זמן, הוא עבד במקום עבודה נוסף כנהג הסעות וכיום הוא עובד בתור פועל ייצור ומשכורתו כ- 6,000 ₪ ברוטו בחודש. בגין תקופה נוספת זו, יש לחשב את הפסדי השכר של התובע באופן גלובאלי ואני מוצא לנכון להעמיד סכום הפיצוי על סך 10,000 ₪. הפסד שכר בעתיד התובע עבד בעבר ועובד גם כיום, בעבודה הכרוכה במאמץ פיזי. התובע הוא אדם צעיר ובנסיבות אלה, לא מן הנמנע שכושר עבודתו של התובע בעתיד נפגע ולכן קבעתי כי נכותו התפקודית היא בשיעור של 5%. יש לערוך במקרה הזה חישוב גלובאלי ואני פוסק לתובע פיצוי בגין ראש נזק זה בסך של 25,000 ₪. עזרת הזולת בעבר ובעתיד אינני סבור כי התובע נזקק בעבר או כי ייזקק בעתיד לעזרה מרובה של הזולת, בעקבות פגיעתו בתאונה דנא. בנסיבות אלה, יש להעמיד הפיצוי בראש נזק זה על סך 5,000 ₪. הוצאות רפואיות ונסיעה בעבר ובעתיד גם ראש נזק זה יש לקבוע באופן גלובאלי, כאשר יש לקחת בחשבון שהטיפולים הרפואיים להם יזדקק התובע מכוסים במסגרת ביטוח בריאות ממלכתי. סביר, כי התובע יבקר מפעם לפעם אצל רופא ויאלץ לשלם השתתפות עצמית עבור תרופות. על כן, אני מעמיד הפיצוי בגין ראש נזק זה, ובהתחשב בגילו הצעיר של התובע, על סך של 2,000 ₪. כאב וסבל אינני מוצא כי יש לחרוג במקרה הזה מן החישוב הקבוע בתקנות ולכן תפצה הנתבעת את התובע בשל נזק שאינו ממון, בסך של 9,214 ₪. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים האמורים לעיל, וכן אגרת משפט, חלקו של התובע בשכר המומחה, כאשר לשני סכומים אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום בו נשא בהם התובע בפועל. לסכומי הפיצוי יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13%. כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן, הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד התשלום בפועל. זכות ערעור - כחוק. ברכייםנכותתאונת דרכים