## א. תיאור של בעלי הדין ## 1. התובע, מר אברהם כהן, יליד 1938, ת.ז. _________, תושב רחוב הגפן 12, אשקלון, אשר עבר ניתוח במרפאת הנתבעת. 2. הנתבעת, המרכז הרפואי "הדס", תאגיד בריאות הפועל בישראל, אשר כתובתו למסירת כתבי בי-דין הינה רחוב הרימון 3, אשקלון. ## ב. הסעד המבוקש ## 3. כבוד בית המשפט מתבקש לפסוק לתובע פיצויים בסך כולל של 250,000 ₪, בגין נזקי גוף, עוגמת נפש, פגיעה באוטונומיה, הוצאות רפואיות, הפסדי שכר והוצאות נלוות, כפי שיפורט להלן. 4. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעת בהוצאות המשפט של התובע, לרבות שכר טרחת עורך דין, אגרות בית משפט, ושכר מומחים, כפי שייקבע על ידי בית המשפט. 5. כבוד בית המשפט מתבקש להורות על מתן כל סעד נוסף ו/או אחר אשר יראה לנכון בנסיבות העניין. ## ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה ## 6. התובע, יליד 1938, עבר ניתוחי קטרקט בשתי עיניו במרכז הרפואי "הדס" באשקלון, במועדים 10.12.2009 ו-16.2.2010, בהצלחה רבה. 7. לאחר ניתוחי הקטרקט, ומשלא חל שיפור מספק בראייתו וחש כבדות בעפעפיו, הומלץ לתובע לבצע ניתוח עפעפיים להסרת עודפי עור, אשר נועד להקל על הראיה. 8. הניתוח נקבע ליום 4.7.2010 במרכז הרפואי "הדס" באשקלון, ובוצע על ידי ד"ר לוין, בסיוע ד"ר כהן, שהייתה מתמחה באותה עת. 9. במהלך הניתוח, לטענת התובע, פעלו הרופאים באגרסיביות, תוך גרימת כאבים עזים, וד"ר לוין אף גער בד"ר כהן. 10. התובע גילה לאחר הניתוח כי בוצע בו ניתוח גבות ולא ניתוח עפעפיים, כפי שהובטח לו והומלץ לו מלכתחילה. 11. בעקבות הניתוח, החל התובע לחוש כאבי ראש איומים ונאלץ לצרוך כמויות רבות של משככי כאבים. 12. פניית התובע לד"ר לוין בבקשה לפתור את בעיית העפעפיים נתקלה בסירוב לבצע ניתוח עפעפיים ללא תשלום של 6,000 ₪, בטענה כי הבעיה הפכה לקוסמטית. 13. התובע נאלץ לפנות למרכז הרפואי "שער שומרון", שם בוצע לו ניתוח עפעפיים, כפי שביקש מלכתחילה, על חשבון קופת החולים. 14. עילת התביעה נולדה עם גילוי העובדה כי בוצע ניתוח שונה מזה שהוסכם עליו, ועם התפתחות הנזקים הפיזיים והנפשיים כתוצאה מהניתוח. ## ד. העובדות המקנות סמכות לבית המשפט ## 15. עילת התביעה הינה בגין רשלנות רפואית והפרת חובת הסכמה מדעת, אשר התרחשו בתחומי מדינת ישראל. 16. סכום התביעה הכולל עומד על 250,000 ₪, ועל כן הסמכות העניינית נתונה לבית משפט השלום. 17. מקום מגוריו של התובע ומקום ביצוע הניתוח הינם באשקלון, ועל כן הסמכות המקומית נתונה לבית משפט השלום באשקלון. ## ה. פירוט הטענות ## ## הפרת חובת הסכמה מדעת ## 18. הנתבעת הפרה באופן יסודי את חובתה למסור לתובע מידע מלא ומהותי אודות הטיפול הרפואי המוצע, ובכך מנעה ממנו את היכולת לתת הסכמה מדעת לניתוח שבוצע בפועל, בניגוד מוחלט להוראות חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996. 19. התובע הוטעה לחשוב כי הוא עתיד לעבור ניתוח עפעפיים, אשר נועד לפתור את בעיית כבדות העפעפיים ושיפור הראיה, בעוד שבפועל בוצע בו ניתוח גבות, אשר לא נתן מענה הולם לבעייתו המקורית ואף הותיר אותו עם מראה פנים שונה ולא רצוי. 20. הנתבעת לא הציגה בפני התובע את האלטרנטיבות הטיפוליות השונות, לרבות ההבדלים המהותיים בין ניתוח עפעפיים לניתוח גבות, הסיכונים והסיכויים הכרוכים בכל אחד מהם, ותוצאותיהם האפשריות, ובכך שללה ממנו את זכותו לבחור באופן מושכל את הטיפול המתאים לו. 21. העדר תיעוד רפואי מספק אודות הבדיקות שבוצעו לתובע טרם הניתוח, וההסברים שניתנו לו, פועל לחובת הנתבעת ומחזק את טענת התובע כי לא קיבל את המידע הנדרש לצורך קבלת החלטה מושכלת, ובפרט לא הוסבר לו כי מדובר בניתוח גבות. 22. חתימת התובע על טופס הסכמה לניתוח, שבו צוין סוג הניתוח בשפה שאינה עברית, אינה יכולה להיחשב כהסכמה מדעת, שכן לא הוכח כי תוכן הטופס הוסבר לו באופן ברור ומובן, וכי הוא הבין את משמעות ההבדל בין ניתוח עפעפיים לניתוח גבות. ## רשלנות בבחירת סוג הניתוח ## 23. על אף שהפסיקה מכירה בשיקול דעת רחב לרופא המנתח בבחירת סוג הניתוח, במקרה דנן, בחירת הנתבעת לבצע ניתוח גבות במקום ניתוח עפעפיים, כאשר הבעיה העיקרית של התובע הייתה כבדות עפעפיים שפגעה בראייתו, מהווה רשלנות מקצועית. 24. מומחה התובע קבע כי מצבו של התובע הצדיק ניתוח עפעפיים ולא ניתוח גבות, וכי ניתוח הגבות לא פתר את בעיית הראיה באופן מלא, עובדה שהוכחה בכך שהתובע נזקק בסופו של דבר לניתוח עפעפיים נוסף. 25. הנתבעת לא פעלה על פי הסטנדרט הרפואי המקובל והסביר, בכך שלא התאימה את סוג הניתוח לבעיה הרפואית הספציפית של התובע, ובחרה בטיפול שאינו מיטבי עבורו, דבר שהוביל לנזקים מיותרים ולצורך בניתוח מתקן. 26. התנהלות הנתבעת, אשר סירבה לבצע את ניתוח העפעפיים המתקן ללא תשלום, בטענה כי מדובר בניתוח קוסמטי, בעוד שרופאים אחרים מצאו התוויה רפואית לניתוח זה, מעידה על חוסר מקצועיות ורשלנות בשיקול הדעת הרפואי. 27. הנתבעת הייתה צריכה לצפות כי ניתוח גבות בלבד לא יפתור את בעיית כבדות העפעפיים של התובע באופן מלא, וכי ייתכן ויידרש ניתוח נוסף, ועל כן היה עליה ליידע את התובע על כך מראש ולהציע לו את האפשרות לניתוח עפעפיים מלכתחילה. ## כאבים חריגים לאחר הניתוח ## 28. התובע סבל מכאבי ראש איומים ומתמשכים באזור המצח לאחר הניתוח, אשר נמשכו חודשים ארוכים, וגרמו לו סבל רב וצורך בצריכת כמויות גדולות של משככי כאבים, דבר המהווה נזק גוף ישיר כתוצאה מהניתוח. 29. מומחה התובע העלה אפשרות כי הכאבים נבעו מפגיעה בקרום המכסה את עצם הארובה, וייתכן שאף פגיעה בעצבוב או זיהום, במהלך הניתוח, דבר המצביע על כשל בביצוע הניתוח או על חוסר זהירות מצד המנתחים. 30. הנתבעת לא סיפקה הסבר מספק לכאבים החריגים והמתמשכים שחש התובע, ולא הוכיחה כי מדובר בסיבוך בלתי נמנע או שאינו קשור לאופן ביצוע הניתוח, ובכך לא הרימה את הנטל להוכיח כי לא התרשלה. 31. גם אם מדובר בסיבוך נדיר, הרי שעל הנתבעת הייתה מוטלת החובה לנקוט בכל האמצעים הסבירים למנוע פגיעה כזו, או לכל הפחות ליידע את התובע על סיכון זה, דבר שלא נעשה. 32. העובדה כי ד"ר לוין ציין בפני רופא חדר המיון כי מדובר בתופעה מוכרת, אך לא סיפק הסבר מניח את הדעת או טיפול הולם, מחזקת את הטענה לרשלנות בטיפול בכאבים ובמעקב אחר מצבו של התובע. ## פגיעה אסתטית ומראה פנים לא רצוי ## 33. ניתוח הגבות שבוצע בתובע הותיר אותו עם מראה פנים שונה, כאשר קשת הגבות קמורה יותר, דבר שהתובע תיאר כ"מראה דרקולה" וגרם לו לעוגמת נפש רבה ולפגיעה בדימויו העצמי. 34. הנתבעת לא יידעה את התובע על השינויים האסתטיים הצפויים כתוצאה מניתוח הגבות, ובכך מנעה ממנו את היכולת לשקול את ההשלכות הקוסמטיות של הניתוח ולהחליט אם הוא מעוניין בשינוי כזה במראה פניו. 35. גם אם בעיני צד שלישי השינוי אינו דרמטי, הרי שמבחינת התובע, אשר התרגל למראה פניו במשך שנים רבות, שינוי כזה, שנכפה עליו ללא הסכמתו המפורשת, מהווה פגיעה משמעותית באיכות חייו וברווחתו הנפשית. 36. מומחה התובע ציין כי קשת הגבות אינה זהה בשתי העיניים וכי הצלקות מעל הגבות הינן גסות, דבר המעיד על תוצאה אסתטית בלתי מוצלחת, ואף רשלנית בנסיבות העניין. 37. הנתבעת לא הוכיחה כי השינוי במראה הפנים היה בלתי נמנע או כי התובע הסכים לו מדעת, ועל כן היא אחראית לנזק האסתטי ולעוגמת הנפש שנגרמו לתובע כתוצאה מכך. ## עוגמת נפש ופגיעה באוטונומיה ## 38. התובע סבל מעוגמת נפש רבה ומתמשכת כתוצאה מהפרת חובת הגילוי, מהכאבים העזים, ומהשינוי הבלתי רצוי במראה פניו, אשר פגעו קשות באיכות חייו ובשלוותו הנפשית. 39. הפגיעה באוטונומיה של התובע, אשר נשללה ממנו הזכות הבסיסית להחליט על גופו ועל הטיפול הרפואי שיקבל, מהווה נזק בלתי ממוני משמעותי המצדיק פיצוי הולם. 40. התנהלות הנתבעת, אשר סירבה לבצע ניתוח מתקן ללא תשלום, הגבירה את תחושת העוול והתסכול של התובע, והחמירה את עוגמת הנפש שנגרמה לו. 41. התובע נאלץ לעבור הליך משפטי ממושך ומתיש על מנת להשיג צדק, דבר שהוסיף לסבלו ולעוגמת נפשו, ועל כן יש לפסוק לו פיצוי הולם בגין רכיב זה. 42. תחושת התובע כי נעשה בו עוול וכי בוצעו בו "ניסויים" ללא הסכמתו, גם אם לא הוכחה כוונה זדונית, מעידה על פגיעה עמוקה באמון במערכת הרפואית ועל עוגמת נפש ניכרת. ## נזקים כלכליים והוצאות ## 43. התובע נאלץ לשאת בהוצאות כספיות ניכרות לצורך מימון חוות דעת מומחה רפואי, אשר הייתה חיונית לביסוס תביעתו, ועל כן יש לחייב את הנתבעת בהחזר מלא של הוצאה זו. 44. התובע נאלץ למכור רכב קלנועית, ששימש אותו לפרנסתו, בהפסד כספי, על מנת לממן את חוות הדעת, ובכך נגרמו לו הפסדי שכר ועבודה, אשר יש לפצותו בגינם. 45. התובע נאלץ לפנות לבדיקות רפואיות, נסיעות וטיפולים רפואיים נוספים, לרבות הניתוח המתקן במרכז הרפואי "שער שומרון", ועל כן יש לפסוק לו פיצוי בגין הוצאות אלו, על דרך האומדנה. 46. הכאבים המתמשכים והצורך בטיפול רפואי נוסף גרמו לתובע הפסדי שכר לתקופה מסוימת, שכן לא יכול היה להמשיך בעבודתו כשיפוצניק וכמוכר מתכות, ועל כן יש לפצותו בגין הפסדים אלו. 47. הנתבעת אחראית לכלל הנזקים הכלכליים שנגרמו לתובע כתוצאה ישירה ועקיפה מהתרשלותה והפרת חובת הגילוי, ועל כן יש לחייבה בהחזר מלא של כל ההוצאות וההפסדים. ## העדר תיעוד רפואי מספק ## 48. הנתבעת נמנעה מלהציג את מלוא התיעוד הרפואי הרלוונטי, לרבות יומן הניתוחים ורישומי מרפאת האוקולופלסטיקה, למרות בקשות חוזרות ונשנות מצד התובע, ובכך פגעה ביכולתו להוכיח את טענותיו. 49. העדר תיעוד רפואי מסודר ושלם פועל לחובת הנתבעת, שכן חובה עליה לשמור תיעוד מלא ומפורט של כל הטיפולים והבדיקות שבוצעו למטופליה, ובפרט בניתוחים אלקטיביים. 50. אי הצגת טופס הסכמה לניתוח חתום כדין, או תיעוד המעיד על הסבר מפורט שניתן לתובע אודות סוג הניתוח והחלופות, מחזקת את טענת התובע כי לא ניתנה הסכמה מדעת. 51. העובדה כי מסמך ההפניה לניתוח נחתם בתאריך שאינו תואם את רצף האירועים, וכי חסרים בו פרטים מהותיים כגון מדבקות המרפאה וחותמת הרופאה, מעלה חשד לאי סדרים בתיעוד הרפואי. 52. הנתבעת לא סיפקה הסבר מניח את הדעת להיעדר התיעוד, ובכך מנעה מבית המשפט לבחון את העובדות לאשורן, ועל כן יש לפרש את העדר התיעוד לרעתה. ## אחריות שילוחית של הנתבעת ## 53. הנתבעת, כמרכז רפואי, אחראית באופן שילוחי למעשיהם ומחדליהם של הרופאים והצוות הרפואי שפעלו מטעמה ובמסגרת תפקידם, לרבות ד"ר לוין וד"ר כהן. 54. גם אם הרופאים פעלו מתוך שיקול דעת מקצועי, הרי שהנתבעת אחראית לוודא כי שיקול דעת זה מופעל בהתאם לסטנדרטים המקובלים, וכי חובת הגילוי וההסכמה מדעת מקוימות במלואן. 55. הנתבעת כשלה בפיקוח על הרופאים ובאכיפת נהלי הסכמה מדעת, ובכך אפשרה את התרחשות הרשלנות והפרת החובה כלפי התובע. 56. הנתבעת לא הוכיחה כי נקטה בכל האמצעים הסבירים למנוע את הנזקים שנגרמו לתובע, ועל כן היא נושאת באחריות מלאה לנזקים אלו. 57. העובדה כי התביעה נגד הרופאים נדחתה בשל הודעת חסינות, אינה פוטרת את הנתבעת מאחריותה הישירה והשילוחית לנזקים שנגרמו לתובע. ## קשר סיבתי בין הרשלנות לנזק ## 58. קיים קשר סיבתי ישיר ועובדתי בין הפרת חובת הגילוי וביצוע ניתוח הגבות ללא הסכמה מדעת, לבין הנזקים שנגרמו לתובע, לרבות הכאבים, השינוי במראה הפנים, ועוגמת הנפש. 59. אילו היה התובע מקבל את מלוא המידע אודות סוגי הניתוחים והחלופות, הוא היה בוחר בניתוח עפעפיים, אשר היה פותר את בעייתו באופן יעיל יותר ומונע את הצורך בניתוח נוסף ואת הנזקים הנלווים. 60. התובע הוכיח כי אילו הייתה ניתנת לו האפשרות לבחור, הוא לא היה מסכים לניתוח הגבות, ועל כן יש לראות בהפרת חובת הגילוי כגורם ישיר לנזקיו. 61. הנזקים הכלכליים, לרבות הוצאות חוות הדעת והפסדי השכר, נגרמו כתוצאה ישירה מהצורך להוכיח את הרשלנות והפרת חובה, ועל כן קיים קשר סיבתי ברור בינם לבין מעשי הנתבעת. 62. הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי הנזקים היו נגרמים גם ללא התרשלותה, ועל כן יש לקבוע קשר סיבתי מלא בין מעשיה ומחדליה לבין נזקי התובע. ## חובת יידוע מוגברת בניתוח אלקטיבי ## 63. הניתוח שעבר התובע היה ניתוח אלקטיבי (לא דחוף), ולכן חובת היידוע של הנתבעת הייתה מוגברת, וכללה חובה להסביר באופן מפורט את כל האלטרנטיבות הטיפוליות, הסיכונים והסיכויים. 64. במקרה של ניתוח אלקטיבי, כאשר קיימות שתי אפשרויות טיפוליות שונות (ניתוח גבות וניתוח עפעפיים), חובה על הרופאים ליידע את המטופל על כל אחת מהן, על יתרונותיה וחסרונותיה, ועל ההשלכות האסתטיות והתפקודיות. 65. הנתבעת כשלה בחובתה המוגברת ליידע את התובע על האפשרות לניתוח נוסף במקרה של בחירה בניתוח גבות, ועל השינויים האסתטיים שייגרמו כתוצאה מכך, ובכך הפרה את חובתה כלפיו. 66. העובדה כי הניתוח היה בעל פן קוסמטי, מחייבת יידוע מפורט עוד יותר על השינויים הצפויים במראה הפנים, שכן שיקולים אסתטיים הם חלק בלתי נפרד מהחלטת המטופל בניתוחים מסוג זה. 67. הנתבעת לא עמדה בסטנדרט הגבוה הנדרש בניתוחים אלקטיביים, ובכך פגעה בזכותו של התובע לקבל החלטה מושכלת וחופשית באשר לטיפול בגופו. ## התנהלות הנתבעת לאחר הניתוח ## 68. הנתבעת, באמצעות ד"ר לוין, סירבה לבצע ניתוח מתקן לעפעפיים ללא תשלום, בטענה כי הבעיה הפכה לקוסמטית, למרות שהתובע הלין על כך כבר בסמוך לאחר הניתוח. 69. סירוב זה, בניגוד לעמדת רופאים אחרים במרכז הרפואי "שער שומרון" שמצאו התוויה רפואית לניתוח עפעפיים, מעיד על חוסר אחריות ועל ניסיון להתנער מאחריות לנזקים שנגרמו. 70. העובדה כי ד"ר ורשינין הפנתה את התובע למרכז רפואי אחר לצורך ניתוח עפעפיים, מחזקת את הטענה כי גם היא הכירה בצורך בניתוח זה, וכי הנתבעת לא סיפקה מענה הולם לבעייתו. 71. הנתבעת לא פעלה בתום לב ובאופן סביר לאחר הניתוח, בכך שלא הציעה לתובע פתרון הולם לבעייתו, אלא דרשה תשלום עבור טיפול שהיה צריך להיכלל בסל הבריאות. 72. התנהלות זו של הנתבעת, אשר הובילה את התובע לסבל נוסף ולצורך בחיפוש אחר טיפול במקום אחר, מהווה רכיב נוסף של רשלנות והפרת חובה. ## הפרת חובה חקוקה ## 73. הנתבעת הפרה את הוראות סעיף 13 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, אשר קובע כי לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם כן נתן לכך הסכמה מדעת, וכי על המטפל למסור מידע רפואי הדרוש לקבלת החלטה. 74. הפרת חובה חקוקה זו מהווה עילה עצמאית לתביעת נזיקין, ועל הנתבעת לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהפרה זו. 75. הנתבעת לא עמדה בחובתה למסור לתובע מידע אודות האבחנה, הטיפול המוצע, הסיכונים והסיכויים, וטיפולים חלופיים, ובכך הפרה את החובה החקוקה המוטלת עליה. 76. הפרת החובה החקוקה פגעה בזכותו הבסיסית של התובע לאוטונומיה על גופו ולקבלת החלטות מושכלות בנוגע לבריאותו, ועל כן יש לפסוק לו פיצוי הולם בגין פגיעה זו. 77. הנתבעת לא הוכיחה כי קיימת הצדקה כלשהי להפרת החובה החקוקה, ועל כן היא נושאת באחריות מלאה לנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מכך. ## נזקים בלתי ממוניים ## 78. התובע סבל מכאב וסבל פיזי ונפשי ניכרים כתוצאה מהניתוח הרשלני ומהפרת חובת הגילוי, לרבות כאבי ראש מתמשכים, אי נוחות, ופגיעה במראהו. 79. עוגמת הנפש שנגרמה לתובע כתוצאה מהתחושה כי הוטעה, כי בוצע בו ניתוח שלא רצה, וכי נאלץ להתמודד עם תוצאותיו הבלתי רצויות, הינה נזק בלתי ממוני משמעותי. 80. הפגיעה באוטונומיה של התובע, אשר נשללה ממנו הזכות לבחור את הטיפול הרפואי המתאים לו, מהווה נזק בלתי ממוני נוסף המצדיק פיצוי. 81. התובע נאלץ לעבור ניתוח נוסף, אשר כרוך בכאב, אי נוחות, וסיכונים, ועל כן יש לפצותו בגין הסבל הנוסף שנגרם לו כתוצאה מכך. 82. כלל הנזקים הבלתי ממוניים שנגרמו לתובע, לרבות כאב, סבל, עוגמת נפש ופגיעה באוטונומיה, מצדיקים פיצוי בסכום משמעותי, כפי שנתבע. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה.ניתוחכתב תביעהמסמכיםרפואהרשלנות רפואית (בניתוח)תביעות רשלנות רפואיתרשלנות