## א. תיאור של בעלי הדין ## 1. התובע, מר איתן כהן, ת.ז. _________, המתגורר ברחוב הנגב 18, באר טוביה, הינו אדם שנפגע בתאונה קשה, וכתוצאה מרשלנות רפואית של הנתבעת, סובל כיום מתסמונת כליאה קשה ובלתי הפיכה. 2. הנתבעת, "בית החולים המרכזי ירושלים", ח.פ. _________, הינה תאגיד המפעיל בית חולים ציבורי, אשר בו טופל התובע לאחר התאונה, והיא האחראית למעשי ומחדלי עובדיה ושל כל מי שפעל מטעמה. ## ב. הסעד המבוקש ## 3. כבוד בית המשפט מתבקש לפסוק לתובע פיצויים בגין נזקיו הרבים שנגרמו לו כתוצאה מהרשלנות הרפואית של הנתבעת, לרבות, אך לא רק, בגין ראשי הנזק הבאים: א. כאב וסבל: פיצוי בגין הכאב והסבל העצומים שנגרמו לתובע, אשר נותר במצב של תסמונת כליאה, מונשם ומוזן באופן מלאכותי, וסובל מסבל פיזי ונפשי בלתי נתפס. ב. הפסדי שכר והשתכרות: פיצוי בגין אובדן כושר השתכרות מלא ומוחלט של התובע, אשר היה אדם עובד ופעיל טרם התאונה, וכעת אינו מסוגל לעבוד כלל. ג. הוצאות רפואיות: פיצוי בגין כל ההוצאות הרפואיות שנגרמו וייגרמו לתובע בעתיד, לרבות אשפוזים, טיפולים, תרופות, ציוד רפואי, פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, קלינאות תקשורת, ועוד. ד. הוצאות סיעוד ועזרה: פיצוי בגין הוצאות הסיעוד והעזרה להן נזקק התובע באופן מלא וקבוע, 24 שעות ביממה, לרבות שכר מטפלים, עזרים מיוחדים, והתאמת סביבת מגורים. ה. הוצאות ניידות: פיצוי בגין הוצאות ניידות מיוחדות, לרבות רכישת רכב מותאם, התאמת רכב קיים, והוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים. ו. עזרת צד ג': פיצוי בגין עזרת צד ג' שניתנה וצפויה להינתן לתובע על ידי בני משפחתו, אשר נאלצו להקדיש את זמנם ומרצם לטיפול בו. ז. נזק ראייתי: פיצוי בגין הנזק הראייתי שנגרם לתובע עקב רישומים רפואיים לקויים ואי ביצוע בדיקות כנדרש, אשר הקשו על הוכחת מלוא נזקיו. ח. כל סעד אחר שייראה לכבוד בית המשפט צודק וראוי בנסיבות העניין. ## ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה ## 4. ביום 15.05.2020, נפגע התובע בתאונה קשה בבית בד, במהלכה נפגע בידו ובראשו, והובהל לבית החולים הנתבעת במצב קשה ובסכנת חיים. 5. התובע סבל מפגיעות קשות בפלג גופו העליון, לרבות פגיעת ראש, חתכים עמוקים בפנים, פגיעה קשה ביד, וכאבים בבית החזה ובבטן. 6. למרות מצבו הקשה של התובע והחשד לפגיעה רב-מערכתית, הטיפול שניתן לו בבית החולים הנתבעת היה רשלני, לקוי ובלתי מקצועי, והוא שהוביל לתוצאה הקשה של תסמונת כליאה. 7. עילת התביעה נולדה במועד התרחשות הרשלנות הרפואית, היינו, החל ממועד קבלת התובע לבית החולים הנתבעת ומתן הטיפול הרשלני, אשר גרם להחמרת מצבו ולנזקיו הבלתי הפיכים. ## ד. העובדות המקנות סמכות לבית המשפט ## 8. עילת התביעה נולדה בתחום שיפוטו של כבוד בית המשפט, שכן הטיפול הרפואי הרשלני שגרם לנזקי התובע ניתן בבית החולים הנתבעת, הממוקם בתחום שיפוטו של בית משפט זה. 9. סכום התביעה, אשר יעלה על 2,500,000 ש"ח, מקנה סמכות עניינית לכבוד בית המשפט המחוזי לדון בתביעה זו. ## ה. פירוט הטענות ## ## רשלנות בפענוח צילום רנטגן צווארי ## 10. הנתבעת התרשלה באופן חמור בפענוח צילום הרנטגן של עמוד השדרה הצווארי שבוצע לתובע, כאשר פענחה אותו בטעות כתקין, למרות שהצילום היה חלקי ובלתי מספק, והיו בו ממצאים מחשידים לפגיעה. 11. פענוח שגוי זה של צילום הרנטגן היווה כשל קריטי בשרשרת הטיפול, שכן הוא מנע אבחון נכון של הפגיעה הצווארית הקשה ממנה סבל התובע, ובכך הוביל להחלטות טיפוליות שגויות ומזיקות. 12. רופאי הנתבעת, ובפרט הרדיולוג שפענח את הצילום, לא נקטו בזהירות הנדרשת מרופא סביר בנסיבות העניין, ולא זיהו את הסימנים המעידים על פגיעה בעמוד השדרה הצווארי, למרות שהיה עליהם לחשוד בכך לאור מנגנון הפגיעה הקשה. 13. העובדה כי חלק מהרופאים שהיו מעורבים בטיפול כלל לא ראו את צילום הרנטגן, או לא התייחסו אליו ברצינות הנדרשת, מעידה על רשלנות מערכתית וחוסר תיאום בתוך בית החולים, אשר תרמו לפענוח השגוי ולהשלכותיו. 14. אילו פוענח צילום הרנטגן כראוי, והפגיעה הצווארית הייתה מאובחנת בזמן, ניתן היה לנקוט בצעדים טיפוליים מתאימים, כגון ביצוע בדיקות הדמיה נוספות וייעוץ מומחים, ובכך למנוע או להפחית באופן משמעותי את הנזק שנגרם לתובע. ## אי ביצוע בדיקת סי.טי עמוד שדרה צווארי ## 15. הנתבעת התרשלה באופן חמור באי ביצוע בדיקת סי.טי (CT) של עמוד השדרה הצווארי לתובע, למרות שהיה חשד סביר לפגיעה צווארית לאור מנגנון הפגיעה הקשה ומצבו הקליני. 16. בדיקת סי.טי של עמוד השדרה הצווארי הינה בדיקת הדמיה חיונית במקרים של חשד לפגיעה טראומטית בצוואר, והימנעות מביצועה במקרה זה מהווה סטייה חמורה מסטנדרט הטיפול המקובל. 17. אילו בוצעה בדיקת סי.טי צווארית, סביר להניח שהיו מתגלים השברים בחוליות הצוואריות והפרגמנטים החופשיים בתעלה, ובכך ניתן היה לאבחן את הפגיעה בעורק הוורטברלי ולטפל בה בהתאם. 18. אי ביצוע בדיקת הסי.טי מנע מהצוות הרפואי לקבל תמונה מלאה ומדויקת של מצבו של התובע, ובכך תרם להחלטות טיפוליות שגויות, לרבות אופן ביצוע האינטובציה וההתמקדות בטיפול ביד בלבד. 19. הנתבעת לא הציגה כל הסבר סביר או רפואי לאי ביצוע בדיקת הסי.טי הצווארית, והימנעות זו מהווה רשלנות רפואית מובהקת, אשר קשורה בקשר סיבתי ישיר לנזקיו של התובע. ## אי הזמנת ייעוץ נוירוכירורגי ו/או אורטופדי ## 20. הנתבעת התרשלה באי הזמנת ייעוץ נוירוכירורגי ו/או אורטופדי מומחה לעמוד שדרה, למרות החשד לפגיעה צווארית קשה והצורך באבחון וטיפול מקיפים. 21. במקרים של פגיעות טראומטיות מורכבות בעמוד השדרה, קיימת חובה להיוועץ במומחים בתחום, על מנת להבטיח אבחון מדויק ותכנון טיפול מיטבי, והימנעות מכך מהווה רשלנות. 22. אילו הוזמן ייעוץ מומחים, סביר להניח שהם היו ממליצים על ביצוע בדיקות הדמיה נוספות, כגון סי.טי או MRI, ועל גישה טיפולית שונה, אשר הייתה עשויה למנוע את הנזק לעורק הוורטברלי. 23. אי הזמנת הייעוץ מנעה מהתובע את האפשרות לקבל את הטיפול המקצועי והמקיף ביותר, ובכך פגעה בסיכוייו להחלמה ולמניעת הנזק הבלתי הפיך שנגרם לו. 24. הנתבעת לא הציגה כל נימוק סביר לאי הזמנת ייעוץ מומחים, והתנהלות זו מעידה על חוסר זהירות ורשלנות בטיפול בתובע, אשר מצבו הצריך התייחסות מיוחדת ורב-תחומית. ## כשלים באנמנזה ובחשד לפגיעה צווארית ## 25. הנתבעת התרשלה בכך שהאנמנזה אודות מנגנון הפגיעה שנגרמה לתובע הייתה לקויה, ולכן לא עלתה רמת החשד הראויה לחבלה בצוואר, למרות שהיה עליהם לחשוד בכך לאור עוצמת הטראומה. 26. איסוף אנמנזה מדויקת ומקיפה הינו שלב קריטי באבחון ובתכנון הטיפול, ובמקרה זה, כשל באנמנזה הוביל להחמצת אבחנה של פגיעה צווארית, שהייתה בעלת השלכות הרות אסון. 27. רופאי הנתבעת לא ייחסו חשיבות מספקת לתיאור התאונה ולפגיעות הרבות מהן סבל התובע, ובכך החמיצו את ההזדמנות להעלות חשד סביר לפגיעה בעמוד השדרה הצווארי. 28. היה על הצוות הרפואי להבין כי פגיעה רב-מערכתית כפי שסבל התובע, ובפרט פגיעות ראש ופנים, מחייבת חשד גבוה לפגיעה צווארית, ובהתאם לכך לנקוט בצעדי אבחון וטיפול מתאימים. 29. כשל זה באנמנזה ובחשד לפגיעה צווארית מהווה רשלנות רפואית, שכן הוא הוביל לשרשרת של טעויות באבחון ובטיפול, אשר בסופו של דבר גרמו לנזקיו הקשים של התובע. ## רשלנות בביצוע אינטובציה ## 30. הנתבעת התרשלה בביצוע האינטובציה (הכנסת צינור לקנה הנשימה) לתובע, כאשר לא נשקלה האפשרות לבצע אינטובציה דרך האף, או לבצע טרכיאוסטומיה, על מנת למנוע ניוד של החוליות הצוואריות. 31. במצב של חשד לפגיעה צווארית, קיימת חובה לנקוט בזהירות מירבית בעת ביצוע אינטובציה, ולשקול חלופות שימנעו תנועה מיותרת של הצוואר, אשר עלולה להחמיר את הפגיעה. 32. האינטובציה דרך הפה, כפי שבוצעה, כרוכה בפשיטה חזקה של הצוואר, פעולה אשר עלולה לגרום לפגיעה נוספת בצוואר ובעורק הוורטברלי, במיוחד כאשר קיימת פגיעה קודמת. 33. הנתבעת לא הוכיחה כי לא הייתה אינדיקציה לביצוע אינטובציה בדרך אחרת, או כי נשקלו חלופות אלו ונדחו מסיבות רפואיות מוצדקות, ובכך הפרה את חובת הזהירות כלפי התובע. 34. גם אם הייתה אינדיקציה לאינטובציה מיידית, היה על הצוות הרפואי לנקוט בטכניקה זהירה יותר, שתמזער את הסיכון לפגיעה נוספת בצוואר, והימנעות מכך מהווה רשלנות. ## נזק ראייתי ונטל ההוכחה ## 35. הנתבעת גרמה לתובע נזק ראייתי חמור בגין רישומים רפואיים לקויים ואי ביצוע בדיקות כנדרש, אשר מנעו מהתובע להוכיח באופן מלא את רשלנותה ואת הקשר הסיבתי לנזקיו. 36. אי תיעוד נאות של הטיפול הרפואי, לרבות החלטות טיפוליות, בדיקות שבוצעו או לא בוצעו, ושיקולים רפואיים, מהווה הפרה של חובת התיעוד הרפואי ופוגע ביכולת התובע להוכיח את תביעתו. 37. בנסיבות העניין, בהן הנתבעת לא עמדה בחובת התיעוד ובחובת ביצוע הבדיקות הנדרשות, חל הכלל "הדבר מדבר בעדו", ולפיכך יש להעביר את נטל ההוכחה לכתפי הנתבעת להוכיח כי לא התרשלה. 38. הנתבעת לא הצליחה להוכיח כי לא התרשלה, וכי הנזק שנגרם לתובע לא נבע מכשלים בטיפול הרפואי שניתן לו, ובכך לא עמדה בנטל ההוכחה שהועבר אליה. 39. הנזק הראייתי שנגרם לתובע מחייב את כבוד בית המשפט להקל עם התובע בנטל ההוכחה, ולהסיק מסקנות לחובת הנתבעת, אשר מנעה מהתובע את האפשרות להוכיח את תביעתו במלואה. ## ניתוק קשר סיבתי בין התאונה לנזק הסופי ## 40. כתוצאה מהטיפול הרשלני והשגוי שניתן לתובע בבית החולים הנתבעת, ניתק הקשר הסיבתי בין התאונה הראשונית בבית הבד לבין התוצאה הסופית הקשה של תסמונת כליאה. 41. גם אם הנזק לעורק הוורטברלי נגרם כתוצאה מהחבלה עצמה, הרי שהעדר הטיפול המתאים והרשלנות באבחון ובמעקב הם שגרמו לתוצאה הקשה והבלתי הפיכה. 42. רשלנות הנתבעת, אשר כללה פענוח שגוי של צילום רנטגן, אי ביצוע סי.טי, ואי הזמנת ייעוץ מתאים, היוותה גורם מכריע בהתפתחות הנזק ובחומרתו, ובכך ניתקה את הקשר הסיבתי עם התאונה המקורית. 43. הטיפול הרשלני של הנתבעת יצר סיכון חדש ומשמעותי, אשר התממש וגרם לנזקיו של התובע, ובכך הפך את רשלנותה לגורם הדומיננטי והמכריע בשרשרת האירועים. 44. הנתבעת לא הוכיחה כי הנזק היה נגרם לתובע גם ללא רשלנותה, וכי הטיפול שניתן היה סביר ומקצועי, ובכך לא עמדה בנטל להוכיח כי לא ניתק הקשר הסיבתי. ## הפרת חובת הגילוי וקבלת הסכמה מדעת ## 45. הנתבעת הפרה את חובת הגילוי כלפי משפחת התובע, כאשר לא מסרה להם כל מידע בנוגע לנזק לחוליות הצוואריות ולעורק הוורטברלי, ובכך מנעה מהם את האפשרות להשפיע על ההחלטה הטיפולית. 46. במצב בו התובע לא היה מסוגל לקבל החלטות בעצמו, חלה על הנתבעת חובה מוגברת למסור למשפחתו את מלוא המידע הרפואי הרלוונטי, על מנת לאפשר להם לקבל החלטה מושכלת. 47. אי מסירת המידע אודות הפגיעה הצווארית והקרע בעורק הוורטברלי, וההתמקדות בטיפול ביד בלבד, מנעה מהמשפחה לשקול את הנזק מול התועלת שבטיפול זה, והובילה להחלטה שגויה. 48. המבחן לקיומו של קשר סיבתי בתביעת רשלנות רפואית בגין העדר "הסכמה מדעת" הינו, האם אילו נמסרו לחולה או למשפחתו כל העובדות וההסברים לעניין מצבו הרפואי, היו מקבלים על עצמם את הטיפול. 49. במקרה זה, אילו נמסר המידע המלא למשפחה, סביר להניח שהיו דורשים טיפול מקיף יותר בפגיעה הצווארית, ובכך ניתן היה למנוע את הנזק הקשה שנגרם לתובע. ## העברת נטל הראיה לנתבעת ## 50. אירוע הנזק לתובע מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת לא נקטה זהירות סבירה בטיפולה בתובע, החל משלב צילום הרנטגן, מאשר עם המסקנה שהיא נקטה זהירות סבירה. 51. לאור זאת, עבר נטל הראיה לכתפי הנתבעת להוכיח כי לא התרשלה, וכי הנזק שנגרם לתובע לא נבע מכשלים בטיפול הרפואי שניתן לו. 52. הנתבעת לא עמדה בנטל הראיה שהועבר אליה, ולא הוכיחה כי פעלה בזהירות סבירה ובסטנדרט הטיפול המקובל, ובכך לא סתרה את חזקת הרשלנות העולה מהנסיבות. 53. העברת נטל הראיה מוצדקת במיוחד במקרים של רשלנות רפואית, בהם המידע הרפואי נמצא בשליטת הנתבעת, והתובע מתקשה להוכיח את רשלנותה ללא שיתוף פעולה מלא. 54. גם ללא הסתמכות על תורת הנטלים, רשלנות הנתבעת הוכחה באופן ברור וחד משמעי, אך העברת הנטל מחזקת את עמדת התובע ומחייבת את הנתבעת להוכיח את חפותה. ## אחריות שילוחית של בית החולים ## 55. הנתבעת, "בית החולים המרכזי ירושלים", אחראית באופן שילוחי למעשי ומחדלי עובדיה, לרבות הרופאים, האחיות, הטכנאים וכל צוות רפואי אחר שטיפל בתובע. 56. כל הכשלים והרשלנות שתוארו לעיל בוצעו על ידי עובדי הנתבעת במסגרת תפקידם ובמהלך עבודתם, ולכן הנתבעת נושאת באחריות מלאה לנזקים שנגרמו לתובע. 57. הנתבעת, כגוף המפעיל בית חולים, חבה חובת זהירות כלפי מטופליה, ועליה לוודא כי עובדיה פועלים במקצועיות, בזהירות ובהתאם לסטנדרטים הרפואיים המקובלים. 58. הנתבעת לא עמדה בחובת הזהירות המוטלת עליה, ולא פיקחה כראוי על עובדיה, ובכך אפשרה את התרחשות הרשלנות הרפואית שגרמה לנזקיו של התובע. 59. אחריותה השילוחית של הנתבעת הינה אחריות מוחלטת, ואין היא יכולה להתנער ממנה בטענה כי מדובר במעשים של עובדיה בלבד, שכן היא הגוף המוסדי האחראי על מתן הטיפול הרפואי. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה.כתב תביעהמסמכיםרפואהתביעות רשלנות רפואיתרשלנות