##דוגמא לכתב תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות## ## א. תיאור של בעלי הדין ## 1. התובעים, מר _________ וגב' _________, ת.ז. _________ ו-_________ בהתאמה, תושבי _________, _________, אשר רכשו כרטיסי טיסה בחברת אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ. 2. הנתבעת, חברת אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ, ח.פ. _________, חברה ישראלית העוסקת בהפעלת טיסות נוסעים ומטען, אשר משרדה הרשום נמצא בנמל התעופה בן גוריון, _________. ## ב. הסעד המבוקש ## 3. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, סך של 17,800 ש"ח בגין עגמת נפש ונזקים שנגרמו להם כתוצאה מאיחור בהגעת מזוודותיהם, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. 4. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין בתוספת מע"מ, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. ## ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה ## 5. ביום _________, רכשו התובעים כרטיסי טיסה בחברת אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ (להלן: "הנתבעת") לצורך טיסה מ_________ לטורונטו, קנדה, במטרה להשתתף באירוע חתונה משפחתי של אחיו של התובע מס' 1. 6. הטיסה המתוכננת יצאה ביום _________ מנמל התעופה בן גוריון, כאשר התובעים מסרו לנתבעת 9 מזוודות לבדיקה ולשילוח ליעדן בטורונטו. 7. עם הגעתם של התובעים לטורונטו ביום _________, התברר להם, לתדהמתם ולצערם הרב, כי שש מתוך תשע המזוודות שלהם לא הגיעו ליעדן במועד המתוכנן, אלא הגיעו רק בשעה 21:00 באותו יום, מספר שעות לאחר נחיתתם. 8. מזוודה נוספת, השביעית במספר, הגיעה ליעדה בטורונטו רק יום לפני חזרתם של התובעים ארצה, ובכך נמנע מהם השימוש בה כמעט לכל אורך שהותם. 9. איחור זה בהגעת המזוודות, ובמיוחד העובדה כי חלק ניכר מהציוד האישי והבגדים החגיגיים המיועדים לאירוע החתונה לא היה זמין במועד, גרם לתובעים עגמת נפש רבה, תסכול, אי נוחות משמעותית ופגיעה בהנאתם מהאירוע המשפחתי החשוב. 10. עילת התביעה נולדה ביום _________, עם גילוי אי-הגעת המזוודות במועד בטורונטו, והתגבשה עם אי-הגעת המזוודה השביעית עד סמוך למועד חזרתם ארצה. ## ד. הנזקים ## 11. התובעים נאלצו להתמודד עם מצב מביך ומתסכל, כאשר הגיעו לאירוע משפחתי חשוב ללא בגדים מתאימים וציוד אישי חיוני, דבר שפגע קגישותם, בכבודם ובהנאתם מהאירוע. 12. עגמת הנפש שנגרמה לתובעים כתוצאה מהאיחור בהגעת המזוודות, ובמיוחד מהעובדה כי נאלצו להתמודד עם חוסר ודאות ואי נוחות משמעותית במהלך שהותם בטורונטו, מוערכת בסך של 17,800 ש"ח. 13. נזק זה כולל את הפגיעה ברווחתם הנפשית, התסכול, הטרחה, אי הנוחות והעוגמה שנגרמו להם עקב התנהלות הנתבעת. 14. בנוסף, נגרמו לתובעים הוצאות משפטיות ושכר טרחת עורך דין בגין הצורך להגיש תביעה זו. ## ה. פירוט הטענות ## ## אחריות הנתבעת לאיחור בהגעת כבודה ## 15. הנתבעת, כחברת תעופה המפעילה טיסות בינלאומיות, נושאת באחריות מוחלטת להובלת כבודת הנוסעים ליעדה במועד ובשלמות, וכל איחור או אובדן מהווים הפרה של חובתה החוזית והחוקית כלפי התובעים. 16. על פי הוראות חוק התובלה האווירית, התש"ם-1980, המחיל את אמנת ורשה על הדין הישראלי, הנתבעת אחראית לנזקים שנגרמו עקב איחור בהובלת כבודה, אלא אם הוכיחה כי נקטה בכל האמצעים הסבירים למנוע את הנזק או שלא היה באפשרותה לנקוט בהם. 17. הנתבעת לא כפרה בעובדות המפורטות בכתב התביעה בדבר איחור בהגעת המזוודות, ובכך למעשה הודתה באחריותה העקרונית לאירוע, וטענותיה מתמקדות רק בגובה הנזק ובגבולות האחריות. 18. איחור בהגעת שבע מתוך תשע מזוודות, כאשר אחת מהן הגיעה רק יום לפני החזרה ארצה, מהווה כשל תפעולי חמור ורשלנות מצד הנתבעת, אשר לא עמדה בחובתה לספק שירותי תובלה סבירים ויעילים. 19. הנתבעת לא הציגה כל ראיה המעידה כי נקטה בכל האמצעים הסבירים למנוע את האיחור בהגעת המזוודות, ובכך לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה על פי חוק התובלה האווירית. ## הפרת חוזה התובלה ## 20. רכישת כרטיסי הטיסה והפקדת המזוודות יצרו חוזה מחייב בין התובעים לנתבעת, במסגרתו התחייבה הנתבעת להוביל את התובעים ואת כבודתם ליעדם במועד ובשלמות. 21. איחור משמעותי בהגעת שבע מזוודות מתוך תשע, ובמיוחד הגעתה של מזוודה אחת רק בסמוך למועד החזרה, מהווה הפרה יסודית של חוזה התובלה, אשר פגעה באופן מהותי ביכולתם של התובעים ליהנות מנסיעתם. 22. הפרת החוזה על ידי הנתבעת גרמה לתובעים נזקים ישירים ועקיפים, לרבות עגמת נפש, תסכול, אי נוחות והוצאות בלתי צפויות, אשר הנתבעת מחויבת לפצות בגינם. 23. הנתבעת, כספקית שירותי תעופה, מחויבת לקיים את התחייבויותיה החוזיות בתום לב ובדרך מקובלת, ואיחור כה משמעותי בהגעת כבודה אינו עולה בקנה אחד עם חובות אלו. 24. התובעים מילאו את כל התחייבויותיהם על פי החוזה, לרבות תשלום מלא עבור כרטיסי הטיסה והפקדת המזוודות כדין, ולכן זכאים לאכיפת החוזה ולפיצוי בגין הפרתו. ## עגמת נפש ופגיעה בהנאה ## 25. איחור בהגעת מזוודות, במיוחד כאשר מדובר בטיסה לאירוע משפחתי חשוב כגון חתונה, גורם לעגמת נפש רבה, תסכול, מבוכה ופגיעה משמעותית בהנאתם של הנוסעים מהנסיעה ומהאירוע עצמו. 26. התובעים נאלצו להתמודד עם חוסר ודאות מתמשך לגבי מועד הגעת המזוודות, דבר שהעיב על שהותם בטורונטו וגרם להם דאגה ומתח מיותרים, במיוחד לאור חשיבות האירוע המשפחתי. 27. העובדה כי התובעים הגיעו לאירוע החתונה ללא בגדים מתאימים וציוד אישי חיוני, גרמה להם מבוכה רבה ופגעה בכבודם ובחוויה הכוללת של האירוע, אשר היה אמור להיות שמח ומרגש. 28. הפסיקה הכירה בזכותם של נוסעים לפיצוי בגין עגמת נפש שנגרמה להם כתוצאה מאיחור או אובדן כבודה, וזאת מעבר לפיצוי הממוני בגין נזק לרכוש, לאור הפגיעה ברווחתם הנפשית. 29. גובה הפיצוי בגין עגמת נפש צריך לשקף את חומרת הפגיעה, את משך האיחור, את נסיבות הנסיעה ואת ההשפעה על התובעים, ובמקרה זה, לאור חשיבות האירוע, הפיצוי הנדרש הינו סביר והולם. ## חובת זהירות של הנתבעת ## 30. על הנתבעת, כחברת תעופה מקצועית, מוטלת חובת זהירות מוגברת כלפי נוסעיה וכבודתם, הכוללת את החובה להבטיח את הגעת המזוודות ליעדן במועד ובשלמות. 31. הנתבעת הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה בכך שלא נקטה באמצעים מספקים למנוע את האיחור בהגעת המזוודות, ובכך גרמה לתובעים נזקים ועגמת נפש. 32. התנהלות הנתבעת, אשר הובילה לאיחור כה משמעותי בהגעת חלק ניכר מהכבודה, עולה כדי רשלנות, שכן חברת תעופה סבירה וזהירה הייתה פועלת למנוע מצב כזה. 33. הפרת חובת הזהירות של הנתבעת היא הגורם הישיר והבלעדי לנזקים שנגרמו לתובעים, ועל כן הנתבעת חבה בפיצויים בגינם. 34. הנתבעת הייתה צריכה לצפות כי איחור בהגעת מזוודות, במיוחד בטיסה ליעד מרוחק ולאירוע מיוחד, יגרום לעגמת נפש ואי נוחות לנוסעים, ולכן עליה לשאת באחריות לתוצאות מחדליה. ## תחולת אמנת ורשה וגבולות אחריות ## 35. חוק התובלה האווירית, התש"ם-1980, מחיל את הוראות אמנת ורשה (כפי שתוקנה בפרוטוקול האג) על תובלה אווירית בינלאומית, ובכלל זה על אחריות המוביל לאיחור בהגעת כבודה. 36. אמנת ורשה קובעת גבולות אחריות לפיצוי בגין איחור או אובדן כבודה, כאשר הפיצוי המרבי עומד על כ-20 דולר ארה"ב לקילוגרם מטען, אלא אם הוכח שהנזק נגרם בזדון או בפזיזות. 37. במקרה דנן, משקלן הכולל של שבע המזוודות שלא הגיעו במועד עמד על כ-157.5 ק"ג, ולפיכך הפיצוי המרבי על פי אמנת ורשה עומד על כ-3,150 דולר ארה"ב. 38. יחד עם זאת, גבולות האחריות הקבועים באמנה מתייחסים בעיקר לנזק ממוני ישיר לכבודה, ואינם שוללים פיצוי בגין עגמת נפש ונזקים לא ממוניים, במיוחד כאשר מדובר בהפרה יסודית של החוזה. 39. הפסיקה הכירה בכך שגבולות האחריות באמנת ורשה אינם חלים באופן גורף על כל סוגי הנזקים, ובמקרים מסוימים, כגון עגמת נפש חמורה, ניתן לפסוק פיצויים מעבר למגבלות אלו. ## נטל ההוכחה ## 40. על פי חוק התובלה האווירית, נטל ההוכחה כי נקטה בכל האמצעים הסבירים למנוע את הנזק או שלא היה באפשרותה לנקוט בהם, מוטל על הנתבעת. 41. הנתבעת לא עמדה בנטל הוכחה זה, שכן לא הציגה כל ראיה המעידה על נקיטת אמצעים סבירים למניעת האיחור בהגעת המזוודות, ובכך לא הצליחה לשלול את אחריותה. 42. העובדה שהנתבעת לא כפרה בעובדות המפורטות בכתב התביעה בדבר איחור בהגעת המזוודות, מחזקת את טענת התובעים כי הנתבעת אחראית לאירוע. 43. התובעים הציגו בפני בית המשפט את כל המסמכים הרלוונטיים, לרבות כרטיסי טיסה ואישורי משקל מזוודות, ובכך עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם להוכיח את עצם האיחור ואת היקף הכבודה. 44. בהיעדר כל הסבר סביר או ראיה מצד הנתבעת למניעת האיחור, יש להסיק כי הנתבעת התרשלה במילוי חובותיה וכי היא אחראית לנזקים שנגרמו. ## פגיעה בציפייה לטיסה חלקה ## 45. התובעים רכשו כרטיסי טיסה בחברת תעופה מובילה מתוך ציפייה לטיסה חלקה ולשירות מקצועי, הכולל את הגעת כבודתם ליעדה במועד. 46. איחור כה משמעותי בהגעת המזוודות פגע באופן חמור בציפייה לטיסה חלקה ונטולת דאגות, והפך את חווית הנסיעה למתסכלת ומעיקה. 47. הציפייה הסבירה של כל נוסע היא כי חברת התעופה תדאג להעברת כבודתו באופן יעיל ובזמן, וכי לא ייאלץ להתמודד עם חוסר בציוד אישי חיוני במהלך נסיעתו. 48. הנתבעת הפרה את אמון התובעים בה ובשירותיה, ובכך פגעה בציפייה הלגיטימית שלהם לקבל שירות תעופה הולם ומקצועי. 49. פגיעה זו בציפייה, יחד עם עגמת הנפש והטרחה שנגרמו, מצדיקה פסיקת פיצויים הולמים לתובעים. ## חוסר תום לב בהתנהלות הנתבעת ## 50. הנתבעת, בהתנהלותה, לא פעלה בתום לב כלפי התובעים, בכך שלא סיפקה להם מידע מספק בזמן אמת לגבי מיקום המזוודות ומועד הגעתן המשוער. 51. חוסר שקיפות זה, יחד עם אי-היכולת לספק פתרון מיידי לבעיה, מהווה חוסר תום לב מצד הנתבעת, אשר מחויבת לנהוג בהגינות כלפי לקוחותיה. 52. הנתבעת לא הציעה לתובעים פיצוי הולם או פתרונות חלופיים בזמן אמת, ובכך הגבירה את תסכולם ואת עגמת נפשם. 53. התנהלות הנתבעת, אשר כפרה באחריותה לגובה הנזק למרות הודאתה בעובדות האיחור, מעידה על חוסר תום לב וניסיון להתחמק מאחריותה המלאה. 54. חובת תום הלב חלה על הנתבעת לא רק בשלב ההתקשרות החוזית, אלא גם בשלב ביצוע החוזה ובמקרה של הפרתו, ובמקרה זה הופרה חובה זו. ## נזקים לא ממוניים ## 55. הנזקים שנגרמו לתובעים אינם רק ממוניים, אלא כוללים גם נזקים לא ממוניים משמעותיים, כגון עגמת נפש, תסכול, אי נוחות, מבוכה ופגיעה בהנאה מהנסיעה. 56. נזקים אלו, אף שקשה לכמתם בכסף, הם ממשיים ומשפיעים באופן ניכר על איכות חייהם ורווחתם הנפשית של התובעים. 57. הפסיקה הכירה בחשיבות פיצוי בגין נזקים לא ממוניים, במיוחד במקרים של הפרת חוזה או עוולה נזיקית הגורמת סבל נפשי. 58. גובה הפיצוי בגין נזקים לא ממוניים צריך להיקבע על ידי בית המשפט בהתאם לנסיבות המקרה, תוך התחשבות בחומרת הפגיעה ובהשפעתה על התובעים. 59. במקרה זה, לאור חשיבות האירוע המשפחתי וההשפעה השלילית של איחור המזוודות על חווית התובעים, הפיצוי הנדרש בגין עגמת נפש הינו סביר והולם. ## אחריות מוגברת של מוביל אווירי ## 60. על מוביל אווירי מוטלת אחריות מוגברת, כמעט מוחלטת, כלפי כבודת הנוסעים, וזאת לאור השליטה הבלעדית שלו על תהליך ההובלה והסיכונים הכרוכים בו. 61. אחריות זו נובעת מהאופי המיוחד של תובלה אווירית, הכוללת סיכונים רבים שאינם בשליטת הנוסע, ולכן יש להטיל את האחריות על הגורם המקצועי והמיומן. 62. הנתבעת, כחברת תעופה בינלאומית, מחזיקה בידע, במומחיות ובאמצעים הטכנולוגיים הנדרשים כדי להבטיח את הגעת הכבודה במועד ובשלמות. 63. איחור בהגעת מזוודות, במיוחד בהיקף כה נרחב, מעיד על כשל מערכתי או תפעולי מצד הנתבעת, אשר אינו עולה בקנה אחד עם אחריותה המוגברת. 64. הטלת אחריות מוגברת על הנתבעת תעודד אותה לנקוט באמצעים מחמירים יותר למניעת מקרים דומים בעתיד, ובכך תשפר את השירות לנוסעים. ## פיצוי הולם וצודק ## 65. הפיצוי בסך 4,000 ש"ח שנפסק במקרים דומים, מהווה בסיס לפיצוי הולם וצודק גם במקרה דנן, וזאת לאור חומרת עגמת הנפש והנזקים שנגרמו לתובעים. 66. יש להתחשב בכך שהתובעים נסעו לאירוע משפחתי בעל חשיבות רבה, וכי איחור המזוודות פגע באופן מהותי ביכולתם ליהנות מהאירוע ולהשתתף בו כראוי. 67. הפיצוי צריך לשקף לא רק את הנזק הממוני הפוטנציאלי, אלא גם את הפגיעה ברווחתם הנפשית של התובעים ואת הטרחה הרבה שנגרמה להם. 68. פסיקת פיצוי הולם וצודק תהווה מסר ברור לנתבעת ולחברות תעופה אחרות כי עליהן לקיים את התחייבויותיהן כלפי נוסעיהן במלואן. 69. כבוד בית המשפט מתבקש לפסוק לתובעים פיצויים בסכום המבוקש, אשר ישקף את מלוא הנזקים שנגרמו להם, לרבות עגמת נפש והוצאות. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה. ##להלן דוגמא לפסק דין## התובעים רכשו כרטיס טיסה בחברת אל על לצורך טיסה לטורונטו לארוע החתונה של אחיו של התובע מס' 1. בעת שהגיעו התובעים לטורונטו התברר להם כי שש מזוודות מ-9 המזוודות שלהם לא הגיעו ליעדן במועד, אלא הגיעו רק בשעה 21:00, מספר שעות לאחר נחיתתם בטורונטו, ואילו מזוודה אחרת השביעית הגיעה ליעדה אך ורק יום לפני חזרתם ארצה. התובעים תובעים את הסך 17,800 ש"ח בגין עגמת נפש שנגרמה להם כתוצאה מאיחור בהגעת המזוודות. את עגמת הנפש הם תיארו בכתבי הטענות ובעדותם בבית המשפט. יש לציין שהנתבעת לא כפרה בעובדות המפורטות בכתב התביעה ובתוספת לו, אותה הגישו התובעים, אך שכפרה באחריותה לענין האיחור בהגעת המזוודות ובגובה הנזק. בהתאם לחוק התובלה האוירית, אשר מחילה את אמנת ורשה לתוך הדין הקיים בארץ, קיימת הגבלת אחריות לגבי אבדן מטען או איחור בהגעתו, כאשר הפיצוי המירבי הינו כ- 20 דולר לכל קילוגרם מטען. מהמסמכים אותם צירפו התובעים לביהמ"ש עולה שבסה"כ היו להם 9 מזוודות במשקל כולל של 203 ק"ג, דהיינו משקל ממוצע לכל מזוודה הינו 22.55 ק"ג. מאחר ושבע מזוודות לא הגיעו ליעדן במועד הרי שהמשקל הכולל של המזוודות שלא הגיעו הינו 157.5 ק"ג. לפי חישוב זה הפיצוי המירבי 3,150 דולר ארה"ב. לאור זאת, ולאור העובדה שרוב הציוד בסופו של יום הגיע לידי התובעים והציוד שרכשו נשאר ברשותם, סבור אני שהפיצוי הנאות בנסיבות הענין הינו 4,000 ש"ח. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים ביחד ולחוד, כדלקמן: את הסך 4,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל; את הוצאות המשפט בסך 500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. תביעות נגד חברות תעופהכתב תביעהמסמכיםפיצוייםתעופהאובדן מזוודה / כבודה