פסק דין 1. מהות התביעה: עניין לנו בתביעה כספית בגין אירוע תאונתי שארע לרכבו של התובע, לטענתו, ביום 28.03.96, ושהיה מבוטח אצל הנתבעת בביטוח מקיף. בכתב תביעתו מבקש התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו סך של 66,730 ₪ בגין אובדן מלא שנגרם לרכב המבוטח. 2. המסכת העובדתית: א. התובע היה הבעלים של רכב מסוג שברולט אסטרו מסחרי - מס' רישוי 06-000-65 שנת ייצור 1992 [להלן: "הרכב "] משנת 1985 ועד תאריך התאונה הנטענת ביום 28.03.96. ב. הרכב היה מבוטח בין התאריכים 26/08/95 ועד ל 31.07.96 [להלן: "תקופת הביטוח"], אצל הנתבעת בפוליסה מספר 21014279/95 [להלן: "הפוליסה"]. 3. הפלוגתאות בין בעלי הדין: טיעוני התובע: א. בתאריך 28.03.96 ארעה לתובע תאונה שעה שרכב שנסע מולו סינוור אותו וכתוצאה מכך איבד התובע את השליטה על הרכב, התנגש במעבר מים ורכבו ניזוק בצורה קשה. ב. בתאריך 04.06.96 בדק את הרכב שמאי מטעם הנתבעת אשר הכריז עליו כ"אובדן כללי" והעריך את נזקו של התובע בסך של 41,268 ₪. ג. על פי הפוליסה ותנאי הביטוח חייבת היתה הנתבעת לפצות את התובע בגין נזקיו אך כל דרישת התובע לפיצוי כאמור, לא הועילו. טיעוני הנתבעת: א. בידי הנתבעת ראיות לכך שהאירוע נשוא כתב התביעה לא התרחש כלל וכי אין כל הגיון באירוע כפי שנטען על ידי התובע. ב. נטל ההוכחה בדבר קרות מקרה הביטוח רובץ על המבוטח ומשלא הוכיח הנתבע את קרות מקרה הביטוח, הרי שיש לדחות את תביעתו. 4. המסכת הדיונית: בתיק נשמעו ראיות: מטעם התובע: עת/1, מר פרוג'ה מחמוד יוסף, התובע בעצמו, נחקר על תצהירו ת/1. כן הוגשו: חוו"ד השמאי זאב גליק צורפה וסומנה ת/2. תמונות מטעם הנתבעת: עה/1, מר גדי ויסמן, מומחה מטעם הנתבעת, נחקר על חוות דעתו נ/2. עה/2 , מר אושרי מסס אשר ביצע חקירה מטעם התובעת, נחקר על דו"ח חקירה שערך וסומן נ/3. כן הוגשו: הודעה לחוקר סומנה נ/1. בתום הבאת הראיות הגישו ב"כ הצדדים את סיכומי טענותיהם בכתב. 5. דיון והכרעה: לאחר שקראתי את כתבי הטענות, בחנתי ושקלתי את העדויות השונות, בדקתי את החומר המשפטי המצוי בתיק וכן נתתי דעתי לסיכומי ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את התביעה. להלן נימוקי להכרעתי זו: 6. תחימת היריעה המשפטית: לאור העובדה שהנתבעת אינה מודה בחבותה הביטוחית, יש להידרש תחילה לסוגיית החבות כלומר יש לבדוק האם אכן ארעה התאונה כדבריו של התובע או שמא המדובר ב"ביום תאונה", כפי שטוענת הנתבעת. אם יתברר כי לנתבעת חבות ביטוחית כלפי הנתבע, הרי שאז נידרש לסוגית הפיצוי הכספי המגיע לנתבע. 7. שאלת החבות: א. נטל ההוכחה: עלינו לקבוע תחילה על מי מהצדדים מוטל נטל השכנוע להוכחת טענותיו, האם על הנתבע לשלול שהתאונה נגרמה או היתה יזומה בידו או האם על הנתבעת להוכיח זאת? בע"א 391/89 קבעה כב' השופטת נתניהו כך: "קרות מקרה הביטוח הוא עילת התביעה של המבוטח. מכאן שעל המבוטח [בהעדר הוראה בפוליסה לסתור] רובץ נטל השכנוע בדבר קרות מקרה הביטוח. נטל זה נשאר עליו עד הסוף אך אם הראה לכאורה כי קרה "מקרה הביטוח", תעבור חובת הראיות על המבטחת. אם בסוף היום לאחר שהובאו כל הראיות, לא השתכנע בית המשפט, לפחות ע"פ מאזן ההסתברות, כי נכונה גרסת המבוטח, כי אז תדחה התביעה". [ע"א 391/89 ויסנר אורית נ' אריה חברה לביטוח בע"מ , פ"ד מ"ז [1], 837]. לאמור, על הנתבע מוטל הנטל להביא ראיות גם אם ברמה של "ראיה לכאורה" שהמקרה שארע לא נתהווה כתוצאה ממעשה מכוון של הנתבע, ואז יעבור הנטל לנתבעת להוכיח כי מדובר במקרה שהמבוטח גרם לו במתכוון. ב. מסכת ראיותיו של התובע: בתצהירו [ת/1] מעיד התובע כך: "בתאריך 28.03.96 בשעה 17.00 או בסמוך לכך נהגתי ברכב מביתי שבקלנסואה לשיכון ותיקים ליד נתניה. שם היתה לי פגישה עם מר דוד בן אליהו. לאחר שנסתיימה הישיבה בשעה 19.00, נסעתי חזרה לקלנסואה, כאשר במשך כל הזמן ירד גשם כך שהכביש היה חלקלק ורטוב. כאשר הגעתי לאזור מושב בורגתה, ארעה לי תאונה, שעה שהרכב שנסע מולי סינוור אותי וכתוצאה מכך נאלצתי ללחוץ על דוושת הבלמים בעצמה רבה. במקום האירוע היה מעבר מים משני הצדדים והברזלים של המעקה היו מונחים על הכביש כך שהפריעו למעבר הרכב שלי. כתוצאה מהבלימה ההגה משך ימינה, ירדתי מהכביש והתנגשתי חזיתית בבטון שהיה במקום. הרכב ניזוק בצורה קשה ביותר". [סעיף 5 לתצהירו ת/1]. לבד מעדותו זו של התובע לקרות התאונה, לא הובאה בפני בית המשפט כל עדות או ראיה אחרת אשר בכוחה לאמת את גרסתו של התובע. מסמכיו הנוספים של התובע, הכוללים בין השאר אשור פניה לקבלת טיפול רפואי, למחרת יום התאונה המדוברת וכן חוות דעת שמאית לגובה הנזק של הרכב אין בהם כדי לשפוך אור לעניין קרות התאונה עצמה. יחד עם זאת, כל שנדרש התובע להציג הוא ראייה לכאורה לנכונות גרסתו. משמען של "ראיות לכאורה" , בהקשר הזה הוא ראיות אשר אם ינתן בהן מלוא האמון ואם יוענק להן המשקל הראייתי הדרוש - יהיה בכוחן לשמש בסיס לקבלת התביעה (ראה י. קדמי, על הראיות, חלק שלישי עמ' 1304). מכיוון שעדותו של התובע יכולה לשמש תשתית ראייתית לביסוס תביעתו. לפיכך משקלה הראייתי של עדות זו תבחן על כף המאזניים יחדיו עם ראיותיה של הנתבעת בשאלת קרות התאונה. ג. מסכת ראיותיה של הנתבעת: א. ביום 27.05.96, כחודשיים לאחר התאונה הנטענת, נערכה חקירה בעקבות הודעת התובע בדבר הנזק התאונתי שנגרם לרכבו. החקירה נערכה על ידי משרד החקירות "בן צור את גרץ" , ודו"ח החקירה צורף וסומן נ/3. בדו"ח החקירה הועלו הממצאים הבאים: "שחזור האירוע: במהלך חקירתנו בתאריך 02.05.96, יצאנו אל מקום האירוע עם המבוטח לשחזור. עפ"י הצבעתו על מקום האירוע לא נראו סימנים בנתיב סטיית הרכב בתעלה כנטען. לטענת המבוטח לפיה חרשו את המקום טרקטורים נמצא אישור בהתייחס לעומק התעלה בלבד... במקום לא נמצאו שרידים המעידים כי הרכב היה במקום, למעט סימני עבודות הטרקטורים שגרפו מהאדמה בגובה התעלה לעמקה. עומק התעלה מהכביש אחרי עבודת הטרקטורים הינו 40 ס"מ. המבוטח הצביע על מיקום מדוייק בו נעצר הרכב, עפ"י דבריו נעצר רכבו במרחק של 2 מ' מסוף שולי הדרך, בקצה התעלה. במקום זה לא נראו סימנים לאימות טענתו. ביקור במגרש הרכב: בביקורנו במגרש הרכב "יזדי" צילמנו את הרכב והתרשמנו מהנזק הניכר בו ברכב הבחנו בסימני נזק בחלקו הקדמי בגובה של 110 ס"מ וכן בסימן פחיסה בגובה 130 ס"מ עילי כלפי מטה, הפנס הראשי הימני ניזוק והשמאלי נראה ללא נזק... ע"פ התרשמותנו מדובר בנזק שאינו אחיד. בחזית הרכב לא נראו סימני נזק מתאימים לטענות הגרריסט והמבוטח... סיכום: לאור העובדה כי מדובר בתעלה בגובה 40 ס"מ ורוחב של כ - 2 מטר עד לעצירת הרכב כנטען, כאשר חזיתו באדמה ושני גלגליו באויר, אני בדעה כי התדרדרות הרכב לתעלה והפגיעות שאירעו בו בחזית הרכב ובכנף הרכב הימני אינם מתקבלים על הדעת. ראוי לציין כי המבוטח הודיע על האירוע במשטרה כעבור 3-4 ימים ...". [דאה דו"ח חקירה אשר צורף וסומן נ/3]. על חוות דעת זו נחקר מר אושרי מסס, עה/2, אשר העיד כך: " ... אני ביצעתי את החקירה בתיאום בעל משרד החקירות. אני נפגשתי עם התובע במקום התאונה וגביתי את ההודעה וצילמתי את מקום התאונה. כל מה שנאמר ונכתב בחוות הדעת זה על בסיס רישומים שלי...". [עמ' 19 לפרוטוקול]. ב. חוות דעת נוספת, אשר הוגשה מטעם הנתבעת ויש לתת עליה את הדעת היא חוות דעתו של מר גדי וייסמן אשר קבע כדלקמן: "אם ננסה להתאים את הנזק ברכב לתיאור התאונה, כפי שעולה מתיאור התובע ניתן להגיע למסקנה כי הנזק שהתקבל בפועל אינו מתאים לתיאור נסיבות התאונה כפי שעולה מדברי התובע. עיקר תיאור התאונה הוא בכך כי התובע החליק עם רכבו לתוך ואדי ופגע במעביר מים. הרכב נפל ימינה לפני הפניה בדרך העפר ולאחר מכן פגע במעביר המים. במצב כזה לא ניתן להסביר את הנזק בצד ימין בפגוש הרכב. זאת ועוד, לא ניתן להסביר את הנזק במכסה המנוע של הרכב. נזק זה מאופיין על ידי פגיעות קשות שכיוונן כלפי מעלה ולמטה, ירידה ימינה לואדי ופגיעה במעביר מים לא גורמים לנזק כזה למכסה המנוע. לסיכום: ניתן להגיע למסקנה כי הנזק כפי שהתקבל בפועל לא התקבל בנסיבות המתוארות בכתב התביעה" [חוו"ד של מר ויסמן צורפה וסומנה נ/2]. מר וייסמן נחקר על חוות דעתו וכן העיד: "ש. האם יתכן כי הפגיעה של מכסה הרכב היתה מתקרת הגשרון? ת. לא סביר. הכח שגרם לנזק במכסה המנוע נעשה על ידי דבר מה שלוחץ את הרכב מלמעלה למטה. לו פגע בתקרת הגשרון, כיוון הנזק מלפנים לאחור ובצילומים ניתן לראות בבירור כי כיוון הכח מלמעלה כלפי מטה. ש. האם יכול להיות כי זה כן מהתקרה כי התקרה כן מלמעלה? ת. התקרה לא נפלה על הרכב... הרכב שנכנס מתחת לגשרון, כפי שאתה מציע כיוון הנזק הוא מלפנים לאחור. התקרה סטטית לוחצת מלפנים לאחור. ממה שאנו רואים בצילומים הנזק הוא נזק לחיצה מלמעלה למטה... ש. הפגיעה היתה צריכה להתקבל בצד שמאל של הרכב? ת. כן. אך בפועל אין מכה בצד שמאל...". [עמ' 15 לפרוטוקול]. ד. דיון ומסקנות: א. התרשמתי מדו"ח החקירה שערך החוקר מר אושרי מסס, אשר ממנו ניתן לראות כי החוקר ירד לעמקם של הדברים והוציא תחת ידו דו"ח חקירה מפורט וברור. שוכנעתי, אם כן, להעניק לדו"ח החקירה ולעדותו של החוקר משקל ראייתי מלא ואני נותן בעדותו אמון מלא. ב. אמינה עלי גם עדותו של המומחה מר גדי וייסמן. התרשמתי מפרטי השכלתו של המומחה אשר הינו מוסמך למדעים בהנדסה אזרחית במגמה להנדסת תנועה ודרכים, מהניסיון הרב שצבר המומחה בכל הנוגע לחקירת תאונות דרכים ולכן החלטתי להעניק אמון מלא בעדותו. ג. ראיות התובע כוללות למעשה את עדותו היחידה שאין לה ולו דבר מה שבכוחו לסייע ולתמוך בגרסתו של התובע. לאור עדויות ההגנה אשר לא נסתרו ובהן נתתי אמון מלא, הרי שהתובע שעליו הוטל הנטל להוכיח את קרות מקרה הביטוח לא עמד בנטל השכנוע ולא הוכיח את קרות מקרה הביטוח, ואין ליתן אמון בגרסתו. מסקנה: לא שוכנעתי אם כן, שהאירוע נשוא כתב התביעה התרחש כפי שנטען על ידי התובע. אשר על כן, אין לנתבעת חבות ביטוחית כלפי התובע ויש לדחות את תביעתו. לסיכום: כלל ידוע הוא שנטל השכנוע להוכחת טענה מסוימת מוטל על הצד שהטענה מקדמת את עניינו במשפט (ראה לעניין זה ע"א 1845/90, סיני נגד מגדל, פ"ד מז (5) 681). הזכות שהתובע טוען לה מותנית בכך שנתקיימו העובדות המולידות את הזכות האמורה. על בעלי הדין לשכנע את בית המשפט בקיום אותן העובדות בהן מותנית התוצאה המשפטית הנובעת מן ההלכה שהוא מסתמך עליה. במקרה שלפנינו כשל התובע ולא הוכיח כי מקרה הביטוח התרחש. משלא עמד הנתבע ולא הרים את נטל השכנוע אשר היה מוטל עליו לאורך כל הדרך הרי דין תביעתו להידחות. 8. לאור האמור לעיל התוצאה היא כדלקמן: א. אני דוחה את התביעה. ב. אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ בסך כולל של 5,000 ₪, סכ ום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. רכבפיצוייםאובדן גמור (טוטאלוס)ביטוח מקיףנזק לרכב