פסק דין 1. התובעת הגישה תביעה נגד הנתבעים, ע"ס 74,600 ₪, שעניינה תשלום תגמולי ביטוח בגין גניבת מכונית מסוג רנו [להלן: המכונית], אשר לטענתה נגנבה ביום 19.8.97. 2. התביעה הוגשה נגד נתבעת מס' 1 [להלן: הנתבעת], מבטחת המכונית וכנגד נתבע מס' 2, סוכן הביטוח. 3. הנתבעת דחתה את תביעת התובעת, ומכאן התביעה. 4. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בטענות הנתבעים, כדלקמן: א. לא הוכח "מקרה ביטוח", כהגדרתו בפוליסה. ב. לא הוכח קיומו של תנאי מוקדם לחבות הנתבעת בדבר המיגון הנדרש כפי שנקבע בפוליסה. ג. מנהל התובעת לא עמד בהסכם של בדיקת הפוליגרף כפי שהתחייב לעשות. ד. התובעת לא הוכיחה את הנזק, כנדרש לפי הוראות הפוליסה. 5. מטעם התובעת, העיד מנהל מטעמה, מר עדי תדהר והגיש תצהיר עם מוצגים, ת/1. 6. מטעם הנתבעים, העיד נתבע מס' 2, הגיש תצהיר בחקירה ראשית, נ/3. כמו כן, העידה גב' עפרה רנצר והגישה תצהיר בחקירה ראשית, נ/4, והוגשו שני מוצגים נוספים. תמצית העובדות 7. התובעת ביטחה אצל הנתבעת מכונית מסוג סקודה, לתקופה שמיום 1.1.97 ועד 31.12.97. 8. ביום 28.5.97, רכשה התובעת מכונית נוספת מסוג רנו וביקשה באמצעות מנהלה מר עדי תדהר תוספת לפוליסת הביטוח של הסקודה, באופן שהפוליסה תועבר למכונית הרנו. 9. הנתבעת הוציאה תוספת לפוליסה לביטוח מכונית הרנו שהיתה בתוקף מיום 1.6.97 עד ליום 31.12.97. 10. ביום 19.8.97, הודיעה התובעת לנתבעת על גניבת מכונית הרנו, אך התביעתה נדחתה, ועלי איפוא לדון במחלוקת שבין הצדדים. הוכחת מקרה הביטוח 11. לטענת הנתבעים, לא הוכיחה התובעת את מקרה הביטוח כנדרש מהוראות הפוליסה ולא עמדה בנטל השכנוע הנדרש כדי להוכיח את היסוד השלילי, או אי מעורבותה בגניבה, כפי שנקבע בע"א 391/89 ויסנר נ' אריה, פ"ד כרך מ"ז(1) עמ' 837 וכן בע"א 1845/90 סיני נ' מגדל, פ"ד כרך מ"ז(5) עמ' 661. 12. אין לי ספק כי בהתאם לפסקי הדין הנ"ל והוראות הפוליסה, על התובעת מוטל נטל השכנוע להוכחת מקרה הביטוח וכן כי לא היתה ידה במעל בגניבת הרכב והשאלה היא, באם הצליחה התובעת לעשות כן. 13. בהתאם לתצהיר מנהל התובעת, מר עדי תדהר [סעיף 18 לת/1], נגנב הרכב ביום 19.8.97 כאשר חנה ברח' דקר באשדוד, נמסרה הודעה למשטרה עוד למחרת היום ומסירת הודעה לנתבעת בוצעה מיד לאחר הגניבה [מוצג 8 לת/1] ומילוי שאלון על פרטי הגניבה [ת/9 לת/1]. 14. בנוסף, נחקר מנהל התובעת על כך ומסר הודעה לחוקר מטעם הנתבעת, נ/1 על אירוע הגניבה. 15. הנתבעים לא הביאו ראיה על התרחשות מקרה הביטוח או ראיה ממנה משתמע כי לתובעת יד במעל ודחיית התביעה נעשתה בנימוק של העדר מיגון לפי הוראות הפוליסה ולא נטען כלל כי לא הוכח מקרה הביטוח. 16. אני מקבל את תצהירו ועדותו של מנהל התובעת מר עדי תדהר על אירוע מקרה הביטוח ולא הוכח כל חשד על מערבותה של התובעת, חברה גדולה ורצינית, באירוע הגניבה. 17. לאור האמור לעיל, אני קובע כי הוכיחה התובעת את מקרה הביטוח ועמדה בנטל השכנוע המוטל עליה לגבי חוסר מעורבותה באירוע, כמתחייב מהוראות הפוליסה ומפסקי הדין בענין ויסנר ובענין סיני, הנ"ל. קיום תנאי מוקדם של דרישות המיגון 18. בפוליסת הביטוח אשר הונפקה לתובעת למכונית, נקבע תנאי מוקדם לחבות הנתבעת במקרה גניבה ו/או פריצה, הינו עמידה בדרישות הקבועה בפוליסה. 19. בתוספת לפוליסה אשר הונפקה ע"י הנתבעת למכונית, נקבעו אמצעי המיגון, כדלקמן: "נעילת מוט ההילוכים ברב בריח דגן רב"ל 45 או רב"ל 52 ובנוסף מערכת המנתקת שתי מערכות במנוע ללא מפסק או מפתח לנטרולה ובתוספת נעילה אלקטרו מכנית למכסה המנוע. מותנה בהיות המערכת תקינה ומופעלת כשהרכב אינו מאוייש". 20. אין מחלוקת כי במכונית הרנו, לפי גירסת מנהל התובעת, היתה מותקנת מערכת אזעקה, הכוללת גלאי נפח וניתוק מנוע ונעילה חשמלית, אך לא היה מותקן רב בריח. 21. אין ספק כי התנאי בדבר עמידה בדרישות המיגון הינו תנאי מוקדם ו/או תנאי מתלה בר תוקף, לפי סעיף 27 לחוק החוזים, חלק כללי, תשל"ג - 1973, הקובע כדלקמן: "חוזה יכול שיהיה תלוי בהתקיים תנאי או שיחדל בהתקיים תנאי". 22. במקרה שלפנינו, נקבע בפוליסה תנאי מוקדם לחבות הנתבעת במקרה של גניבה, הוא עמידה בדרישות המיגון, דהיינו נעילת מוט ההילוכים ברב בריח בנוסף למערכת האזעקה, דבר אשר לא הותקן במכונית ובכך הפרה התובעת את קיומו של תנאי המוקדם, בקשר למיגון, באם אחליט כי אכן הודיע מנהל התובעת לעדת ההגנה גב' עפרה רנצר, על קיומו של רב בריח במכונית. 23. לפי גירסת מנהל התובעת, בתאריך 28.5.97 שוחח טלפונית עם גב' עפרה רנצר וביקש ממנה להעביר את פוליסת הביטוח של מכונית הסקודה למכונית הרנו וכאשר נשאל על אמצעי המיגון הקיימים במכונית הרנו השיב כי יש במכונית הרנו מערכת אזעקה והוא מכחיש בתוקף אל גירסתה של גב' עפרה, לפיה מסר לה כי אמצעי המיגון כוללים רב בריח ואזעקה. 24. העידה בפני גב' עפרה רנצר והגישה תצהיר בחקירה ראשית, נ/2. 25. לפי עדותה ותצהירה, בשיחתה הטלפונית עם מנהל התובעת נמסר לה מפורשות כי במכונית הרנו מותקן רב בריח+ אזעקה, הכוללת גלאי סוללה גיבוי, ניתוק מנוע, כפי שנרשם באותה שיחה במזכר מיום 28.5.97, אשר צורף לתצהירה נ/4, וסומן באות ב'. 26. עפ"י המידע שקיבלה ממר תדהר, מילאה בקשה לשינוי פרטים בפוליסת הביטוח של הסקודה והעבירה אותה לנתבעת, אשר הנפיקה תוספת לפוליסה ביום 1.6.97. 27. אני מעדיף את עדותה של עדת ההגנה גב' רנצר, על פני עדותו של מנהל התובעת, מר תדהר, מהנימוקים הבאים: א. העדה עשתה עלי רושם מהימן והתרשמתי מעדותה בחיוב. ב. לא היתה כל סיבה הגיונית לפיה תציין העדה במזכר מיום 28.5.97 כי קיים רב בריח במכונית הרנו. ג. אמצעי המיגון נרשמו מפורשות בתוספת לפוליסה ששלחה העדה לתובעת במספר עותקים ולא היתה כל תלונה או הערה אודות המיגון הנדרש, כפי שנכתב בתוספת הפוליסה. ד. במזכר מיום 28.5.97 נרשמו מפי מנהל התובעת פרטים מזהים של הרכב, סוג הרכב, מספרו, מספר שלדה, רדיו, גרירה ומנהל התובעת מודה כי אכן מסר את כל הפרטים, אך מכחיש את הדבר העיקרי והחשוב של התקנתו של רב בריח במכונית, המהווה פרט חשוב לדחיית או לאישור התביעה. 28. המזכר שרשמה עדת התביעה והעתקו צורף לתצהירה, פרטיו נכתבו על ידה והיא אשרה את תוכנו, הן בתצהיר נ/4 והן בעדותה בפני ואני מקבל את עדותה כי תוכנו נכון ואין זה משנה כלל שלא נמצא המקור לפי דרישת ב"כ התובעת, שנעשתה רק במועד ההוכחות, בחלוף 4 שנים. 29. מהאמור לעיל, שוכנעתי כי אכן מנהל התובעת הודיע לעדת ההגנה גב' עפרה רנצר כי במכונית הרנו מותקן רב בריח ועל סמך הודעתו זו הוצאה תוספת לפוליסה והתקנת רב בריח במכונית מהווה תנאי מוקדם לחבותה של הנתבעת. 30. בפסק הדין בע.א. 1471/94 בענין גור יהודה נ' מגדל, שצורף לסיכומי ב"כ הנתבעת, נקבע כדלקמן: "זאת ועוד בצדק הגיע השופט המלומד לכלל מסקנה כי היה בפוליסת הבטוח תנאי מוקדם ומתלה לאחריות המשיבה, תנאי זה ענינו בהגנת הרכב המבוטח באמצעי מיגון המוגדרים בפוליסה שיש להפעילם בכל עת שהרכב אינו מאויש". 31. במקרה הנוכחי, התקנת רב בריח במכונית הינו תנאי מוקדם ומתלה לאחריות הנתבעת שענינו הגנה על המכונית מפני גניבה והפרתו משחררת את הנתבעת מאחריותה לפי הפוליסה. 32. פסק הדין עליו מתבססת ב"כ התובעת בסיכומיה [ע.א. 4819/92 אליהו נ' ישר, פ"ד כרך מ"ט(2) 749], לא חל על המקרה שלפנינו, שכן במקרה הנוכחי כפי שקבעתי, הודיע מנהל התובעת לעדת ההגנה גב' עפרה רנצר כי קיים במכונית מיגון נוסף מסוג רב בריח, כך שהנתבעת לא חייבת היתה לוודא קיומו של המיגון שהיה בידיעתו של מנהל התובעת, מאותו נימוק שונה המקרה עליו מתבססת ב"כ התובעת בסיכומיה בענין אלי חיים נ' הפניקס [ת.א. (שלום ת"א) 7460/96 מהמקרה הנוכחי. 33. לאור כל הנימוקים הנ"ל, מתבקשת המסקנה שהתקנת רב בריח במכונית מהווה אמצעי הגנה חיוני במכונית ומאחר ולא הותקן, משוחררת הנתבעת מלשלם לתובעת את תגמולי הבטוח עבור גניבת המכונית. אי הפעלת מערכת המיגון 34. ב"כ הנתבעים בסיכומיו טוען כי התובעת לא הוכיחה כי הפעילה את מערכת המיגון ביום הגניבה, שכן בהתאם לתנאי הפוליסה מותנית חבותה של הנתבעת לתשלום תגמולי הביטוח בהפעלת מערכת המיגון, כאשר הרכב אינו מאוייש. 35. לאחר עיון בסיכומי ב"כ הנתבעים, אני מחליט לדחות את הטענה הנ"ל מהנימוק כי טענה זו לא נכללה במכתב דחיית התביעה אשר שלחה הנתבעת לתובעת ביום 21.9.97, והדחיה התבססה אך ורק על הנימוק של אי קיום אמצעי מיגון כנדרש בפוליסה. 36. יתר על כן, לפי עדותה של עדת ההגנה גב' רנצר, הנתבעת היתה משלמת לתובעת את תגמולי הביטוח אם היה מותקן רב בריח ולא נטען כלל כי לא הוכח שהופעלה מערכת המיגון בזמן הגניבה. 37. לאחר וקיבלתי את עדותה של עדת ההגנה הגב' רנצר, לפיה נמסר לה ע"י מנהל התובעת כי הותקן במכונית הרנו רב בריח בנוסף לאזעקה, דבר שלא הותקן, הפרה התובעת את תנאי המיגון המתחייבים מהוראות הפוליסה, דבר המהווה דנאי מוקדם לקיום חבותה לתשלום תגמולי הביטוח לתובעת. מסירת הפוליסה לידי התובעת 38. לפי עדותה ותצהירה של עדת ההגנה גב' רנצר, עם קבלת תוספת הפוליסה למשרד נשלחה הפוליסה לתובעת במספר העתקים, עותק להנהלת חשבונות של התובעת, עותק ליועץ הביטוח ועותק לחברה נוספת שבבעלותה והיא בעצמה שלחה את הפוליסה הנ"ל. 39. מנהל התובעת מר תדהר, מכחיש כי הנתבעת קיבלה עותק הפוליסה טרם ארוע הגניבה, אך גם במקרה זה אני מעדיף את גירסת עדת ההגנה הגב' רנצר, על פני גירסת מנהל התובעת. 40. עצם העובדה כי התובעת שילמה את חובה בדמי הביטוח, בתוספת של הפוליסה לפני הגניבה, מוכיח כי ידעה אודות קיום הפוליסה ותנאיה, שאחרת, כיצד יכלה לשלם את החוב בלא חשבון?... 41. לפי עדותו ותצהירו של נתבע מס' 2, רמי איילון, במשרדו קיים נוהל קבוע לפיו כל פוליסה המגיעה נשלחת מיידית למבוטח, דבר אשר מחזק את גירסת הגב' רנצר, אשר שלחה את הפוליסה לתובעת עוד לפני הגניבה. 42. התובעת ידעה היטב את גירסת הנתבעים לפיה הפוליסה נשלחה לאנשים נוספים בחברה ואף על פי כן לא מצאה לנכון להעיד את מנהל החשבונות ואת היועץ הביטוחי, על מנת להזים את גירסתה של גב' רנצר, והיא הסתפקה בהכחשתו היחידה של מנהלה מר תדהר. 43. המנעות התובעת מלהוכיח פרט רלבנטי מעוררת, בדרך הטבע, את החשד כי יש דברים בגו וכי בעל דין אשר נמנע מהבאתו חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה נגדית, כפי שנקבע בע"א 465/88 הבנק למימון וסחר נ' סלימה, פ"ד כרך מה(4) עמ' 651. 44. מהאמור לעיל, אני קובע כי תוספת לפוליסת הביטוח המבטחת את מכונית הרנו נשלחה לתובעת ולגורמים נוספים אשר בשליטתה, עוד לפני הגניבה. סוגיית הפוליגרף 45. ביום 10.9.97, חתם מנהל התובעת על הסכם לפי הסכים להתייצב לבדיקת פוליגרף במכון פוליגרף, עליו הסכימו הצדדים [נ/2]. 46. מנהל התובעת חזר בו מהסכמה זו וגם במהלך הדיון, לפי הצעת ביהמ"ש, סירב לעמוד בהסכם. 41. ב"כ הנתבעים מסתמך על ההסכם הנ"ל ומבקש לדחות את התביעה, גם מנימוק זה, שכן המנעות מנהל הנתבעת מלהיבדק נחשבת לויתור על התביעה, כפי שנקבע בסעיף 5 להסכם, כדלקמן: "המבוטח מצהיר כי במידה וימנע, לאחר חתימתו על מסמך זה, מסיבה כלשהיא, מלעבור את בדיקת הפוליגרף יהווה הדבר ויתור על כל תביעותיו בגין האירוע הנדון ודין חתימתו על הסכם זה יהיה כדין חתימה על כתב ויתור סופי ומוחלט". 47. ב"כ הנתבעים מסתמך על ההלכה שנפסקה בע"א 61/64 ביאזי נ' לוי, פ"ד כרך מד(1) עמ' 446, לפיו יש לכבד כל הסכם בין בעלי הדין לפתרון הסכסוך כדי לברר את האמת ואין בהסכם כזה משום פגיעה בתקנות הציבור. 48. ב"כ התובעת מבקשת לדחות את טענות ב"כ הנתבעים, מהנימוקים הבאים: א. ההסכם לא חתום על ידי הנתבעת. ב. ההסכם מהווה חוזה אחיד המכיל תנאים מקפחים ולפיכך בטל. ג. מנהל התובעת הבין כי חתימתו נועדה לאמת או לקעקע את עצם גניבת הרכב ולא קשורה בדרישות המיגון או שיחותיו עם עדת ההגנה גב' רנצר הקשורה בהעברת פוליסת הביטוח למכונית הרנו. ההסכם אינו חתום על ידי הנתבעת 49. מתוך עיון בהסכם הפוליגרף, נ/2, מסתבר כי ההסכם לא נחתם על ידי הנתבעת אלא אך ורק ע"י מנהל התובעת מר תדהר. 50. בהתאם להלכה שנפסקה בע"א 551/89 מנורה נ' סדובניק, פ"ד כרך מ"ו(3) עמ' 158, נקבע מפורשות כי כאשר חברת הביטוח לא חתמה על הסכם הפוליגרף היא אינה צד לו ולכן לא תוכל להיבנות מן ההסכם, כך שיש ממש בטענת ב"כ התובעת כי לא ניתן להסתמך על הסכם שאינו חתום על ידי הנתבעת. חוזה אחיד 51. ב"כ התובעת, הן בכתב התשובה שהגישה והן בסיכומיה, טוענת כי הסכם הפוליגרף מהווה חוזה אחיד כמשמעו בחוק החוזים האחידים, תשמ"ג - 1982 [להלן: החוק], המכיל תנאים מקפחים ויש לבטלם. 52. סעיף2 לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982, מגדיר חוזה אחיד כדלקמן: " "חוזה אחיד" נוסח של חוזה שתנאיו כולם או מקצתם נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסויימים במספרם או בזהותם" 53. תנאיו של הסכם הפוליגרף נ/2, נקבעו מראש בידי הנתבעת בלבד על מנת שישמשו לה במקרים רבים בתביעות של מבוטחים בלתי מסויימים אשר זהותם לא ידועה ולדעתי, מהווה חוזה אחיד לפי חוק החוזים האחידים הנ"ל. 54. כב' השופט גולדברג, בפסק הדין בע"א 551/89 מנורה נ' סדובניק, שצוטט לעיל, קובע כי הסכם הפוליגרף הוא "חוזה אחיד" על פי הגדרתו של סעיף 2 לחוק החוזים האחידים ובעמ' 164, קובע כדלקמן: "אוסיף עוד, כי הטופס האמור הוא "חוזה אחיד" על פי הגדרת סעיף 2 לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג 1982". 55. תנאי מקפח מוגדר בסעיף 3 לחוק, כדלקמן: "תנאי מקפח וביטולו 3. בית המשפט ובית הדין יבטלו או ישנו, בהתאם להוראות חוק זה, תנאי בחוזה אחיד שיש בו - בשים לב למכלול תנאי החוזה ולנסיבות אחרות - משום קיפוח לקוחות או משום יתרון בלתי הוגן של הספק העלול להביא לידי קיפוח לקוחות [להלן - תנאי מקפח]". 56. סעיף 4 לאותו חוק, קובע חזקות של תנאים שביהמ"ש יראה אותם כתנאים מקפחים, ולענייננו, כלדקמן: "חזקות 4. חזקה על התנאים הבאים שהם מקפחים: (1) תנאי הפוטר את הספק, באופן מלא או חלקי, מאחריות שהיתה מוטלת עליו על פי דין אילולא אותו תנאי, או המסייג באופן בלתי סביר את האחריות שהיתה מוטלת עליו מכח החוזה אילולא אותו תנאי; (6) תנאי השולל או המגביל זכות או תרופה העומדות ללקוח על פי דין, או המסייג באופן בלתי סביר זכות או תרופה העומדות לו מכח החוזה, או המתנה אותן במתן הודעה בצורה או תוך זמן בלתי סבירים, או בדרישה בלתי סבירה אחרת; (8) תנאי השולל או המגביל את זכות הלקוח להשמיע טענות מסוימות בערכאות משפטיות או להיזקק להליכי משפט אחרים, והכל למעט הסכם בוררות מקובל;". 57. סעיף 3 לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג - 1982 הנ"ל, קובע כי בדיקת הקיפוח מתבצעת בשים לב למכלול תנאי החוזה ולנסיבות אחרות, היינו, יש לבדוק כל תנאי על רקע החוזה כולו ולתת את הדעת גם להוראות אחרות העשויות לאזן תנאי שנראה לכאורה מקפח. 58. בע"א 1/79 מפעלים לניקוי יבש קשת בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד לד(3) 365, קובע כב' השופט שמגר, כדלקמן: "הגינותו או חוסר הגינותו של תנאי פלוני אינה נבחנת על פי כלליה של תורה כללית בלתי מזוהה זו או אחרת, תוך בחירה בין השיטות הכלכליות החלופיות והמגוונות אלא על פי התפיסות המוסריות והחברתיות הנהוגות בחברה חופשית בעלת משטר חוקתי וחברתי כגון זה שלנו". 59. בהתאם להלכה הנ"ל על ביהמ"ש לבדוק באם ההסכם נ/2 עומד בתפיסה מוסרית וחברתית צודקת ואין בו פגיעה או שלילת זכות כלשהיא של המתקשר בהסכם. 60. סעיף 5 להסכם נ/2, עליו מסתמך ב"כ הנתבעים, קובע כדלקמן: "המבוטח מצהיר כי במידה וימנע, לאחר חתימתו על מסמך זה, מסיבה כלשהי, מלעבור את בדיקת הפוליגרף, יהווה הדבר ויתור על כל תביעותיו ובגין הארוע הנדון ודין חתימתו על הסכם זה יהיה כדין חתימה על כתב ויתור סופי ומוחלט". 61. סעיף 5 הנ"ל פוטר את הנתבעת מאחריותה לתשלום תגמולי הביטוח כליל, לאור תוצאות בדיקת הפוליגרף ובעיקר, שולל את זכותו של התובע לפנות לערכאות זכות העומדות לו עפ"י דין בכך שעומד בניגוד לתפיסה מוסרית וחברתית צודקת, כפי שנקבע בפסק הדין מפעלים לניקוי יבש קשת נ' היועץ המשפטי, הנ"ל. 62. בפסה"ד בענין מנורה נ' סדובניק הנ"ל, ניתן להבין כי הסכם הפוליגרף נכנס לגדר ההגדרה של חוזה אחיד כמשמעותו בחוק החוזים האחידים, תשמ"ג - 1982, ובו תנאי בלתי סביר המסייג את זכות הלקוח או התרופה העומדת לזכותו, ובעמ' 164 לפסק הדין - קובע כב' השופט גולדברג, כדלקמן: "אוסיף עוד, כי הטופס האמור הוא "חוזה אחיד" על פי הגדרת סעיף 2 לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג 1982, אלא טענה בדבר היותו מקפח לא נטענה על ידי המשיב, לפיכך די אם נאמר כי לפחות על פני הדברים ולפי נוסחו של ההסכם דנן, לפנינו תנאי המסייג באופן בלתי סביר זכות או תרופה העומדת לו [ללקוח - א.ג.] מכוח החוזה כאמור בסעיף 4(6) לחוק. זאת בשים לב גם לכך שהבדיקה בפוליגרף אינה נזכרת בפוליסה כלל ושהוצבה כדרישה נוספת רק לאחר מעשה, שהמבוטח פנה לקבל את תגמול הביטוח". 63. לאור האמור לעיל, אני מקבל את טענת ב"כ התובעת לפיה סעיף 5 להסכם הפוליגרף בטל בהיותו תנאי מקפח ועומד בניגוד לסעיף 3 לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג - 1982. 64. בנסיבות הענין, מנהל התובעת יכול היה לחזור בו מן הסכמתו להיבדק במכונת הפוליגרף, הגם שבדיקה כעין זו אינה מחייבת אותו לבצעה לפי הוראות הפוליסה. גובה הנזק - שווי הרכב 65. ב"כ הנתבעים בסיכומיו טוען כי יש לדחות את התביעה גם מהנימוק שלא הוכיחה התובעת את שווי הרכב כמתחייב מהוראות הפוליסה וכי אין להתבסס על המחירון של השמאי לוי יצחק, אשר דף מהחוברת של מחירון הרכב הוגש לביהמ"ש. 66. מדובר ברכב של חברה שיש להפחית ממחיר המחירון אחוזים גבוהים. כמו כן, מדובר ברכב של חברת השכרה או חברת ליסינג. 67. ב"כ הנתבעים מסתמך על פסק דינו של כב' השופט עדיאל בבר"ע 3327/97 [מחוזי ירושלים] בענין אליהו נ' קירף קתרינה, שם נקבע כדלקמן: "אינני סבור שמחירון כלי רכב, כפי שהוא מפורט במחירון של לוי יצחק הוא בגדר מידע בסיסי המצוי בתחום ידיעתו של כל אדם משכיל ולא ניתן לראות בו כעובדה שהיא מן המפורסמות שאינן מצריכות ראיה". 68. ב"כ הנתבעים אף מסתמך על ע"א 355/80 נתן אנסימוב נ' מלון טירת בת שבע, פ"ד כרך לה(2) 800, שם נקבע מפורשות כי על התובע להוכיח את נזקיו להנחת דעתו של ביהמ"ש. 69. ב"כ התובעת בסיכומיה חוזרת ומסתמכת על דף המחירון של לוי יצחק אשר הוגש, שם נקבע מחירו של הרכב בסך של 44,000 ₪ ומתעלמת מן העובדה כי המחיר כולל מע"מ וכי המדובר ברכב אשר נרכש מאדם פרטי ולא מחברה. 70. אכן, קיימת לאחרונה נטיה של בתי המשפט, לפיה יש לקבוע את שווי הרכב לפי המחירון של לוי יצחק ע"מ לחסוך הבאת עד מומחה ובעיקר, לאור הנימוק כי חברות הביטוח מסתמכות על המחירון בקביעת פרמיית הביטוח, כפי שנפסק בת.א. [שלום ת"א] 83053/98 פרי ירוחם נ' איילון, ת.א. [שלום ת"א] 57734/99 נעמי כהן נ' הכשרת הישוב, תקדין-שלום 2001(1) עמ' 341, ופסקי דין נוספים שצוטטו בסיכומי ב"כ התובעת. 71. מחיר המכונית לאחר הפחתת מע"מ יהא סך של 37,606 ₪ ויש לנכות 20% בהיות המכונית רשומה על שם חברה ועל כן, השווי יהא סך 30,185 ₪ בלבד. 72. התובעת לא הוכיחה יתר פרטי הנזק הנטענים על ידה, כגון אבדן ימי עבודה ועגמת נפש ולא אוכל לפסוק לה כל סכום בראש נזק זה. 73. לאור האמור לעיל, אני מחליט כדלקמן: א. התובעת הוכיחה את מקרה הביטוח ועמדה בנטל השכנוע כדי לשכנעני שלא היה לה כל קשר לאירוע הגניבה. ב. אין מחלוקת כי ביום הגניבה לא היה מותקן במכונית רב בריח, כפי הנדרש בפוליסה, וזאת לאחר והעדפתי את עדותה של עדת ההגנה גב' עפרה רנצר, על פני עדותו של מנהל הנתבעת, עדי תדהר. ג. אי התקנת רב בריח, שהינו תנאי מוקדם לחבות הנתבעת לתשלום תגמולי הביטוח, בהתאם להוראות הפוליסה - הופר ע"י התובעת ופוטר את הנתבעת מתשלום תגמולי ביטוח לתובעת. ד. הסכם הפוליגרף [נ/2] הינו חוזה אחיד, לפי חוק החוזים האחידים, תשמ"ג - 1982. ה. הפוליסה נמסרה לתובעת לפני אירוע הגניבה. ו. סעיף 5 להסכם נ/2 המחייב את מנהל התובעת לעבור בדיקת פוליגרף ובמידה ולא יעשה כן מוותר על תביעותיו, בהיותו תנאי מקפח העומד בניגוד לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג - 1982. ז. ערך המכונית שהוכח עומד ע"ס 30,185 ₪ בלבד. 74. מאחר והתובעת הפרה את הוראות הפוליסה בדבר מיגון המכונית ולא היה מותקן ביום הגניבה רב בריח כמתחייב מהוראות הפוליסה בדבר המיגון המכונית, דין התביעה להידחות. 75. אני דוחה את התביעה ומחייב את התובעת לשלם לנתבעים סך של 5000 ₪, הוצאות כוללות. מקרה ביטוחשאלות משפטיותהגדרות משפטיותפוליסה