החלטה בפני בקשה לאישור תביעה כתובענה ייצוגית על פי תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984. נושא התביעה הוא אי ניכוי חלק מתשלומים בגין תגמולים או קיצבה לפי סעיף 47 לפקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה") וזיכוי חלקי בלבד של דמי ביטוח לפי סעיף 45א לפקודה. הואיל והפקודה קבעה תיקרה לחישוב הזיכויים והניכויים נקבעה בשני הסעיפים הזכות של הנישום להעביר לזכות בת/בן הזוג, עודפי סכומים - ששולמו מעבר לתיקרה ושלא נהנה בגינם, כל זאת על מנת שייעשה ניכוי או זיכוי (לפי העניין) בחישוב המס של בת/בן הזוג. מכתבי הטענות של ב"כ הצדדים עולה כי נציבות מס הכנסה לא כפרה ואינה כופרת בדבר זכותם של בני הזוג להעביר ביניהם יתרות בלתי מנוצלות, כמוסבר לעיל, לצורך ניכוי או זיכוי בת/בן הזוג. אין מחלוקת בין הצדדים בפרוש הוראות הסעיפים 45א ו - 47 לפקודה. לטענת התובעים - נוסחו דו"חות ההכנסה כך שלא ניתן לבטא בהם העברות של עודפי תשלומים לבת/בן זוג הואיל ובטור המיועד לציון הסכום שהנישום שילם לא הוקצה פריט רישום סכומי העברת יתרות סכומים, שהנישום רוצה להעביר לבת/בן הזוג. התובעים מסתמכים על סעיף 12 ל"מגילת זכויות הנישום" האומר: "אם שילמת מס ביתר על פי הדו"ח שהגשת על הכנסותייך והדו"ח מבוסס על פנקסים שנוהלו כחוק, תוחזר לך יתרת הזכות בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק". נציבות מס הכנסה האחראית לנוסח "הדו"ח על הכנסה" שהנישום חייב להגיש, עליה מוטלת החובה להקפיד על ניסוח נכון של טופסי הדו"ח כדי לאפשר לנישום להנות מכל זכות שהפקודה קבעה. נציבות המס היא החייבת לערוך חישוב נכון של המס המוטל על הנישום והיא חייבת להשיב לנישום כל תשלום יתר. התובעים טוענים כי לא זיכו אותם במלוא ההטבות שהם היו זכאים להן על פי הפקודה בשל ניסוח רשלני של טופסי דו"חות הכנסה עד כדי הטעיתם. על פי הערכתם של התובעים נגרם חסרון כיס למספר רב של נישומים בשל המחדל המוסבר לעיל והם מבקשים אישור לתבוע בתובענה ייצוגית בשם כל קבוצת הנישומים שעניינם דומה. בנוסף לתביעת זכות ההשבה של תשלומי יתר כאמור, בעקבות חישוב נכון של מלוא ההטבות על פי הוראות הסעיפים 45א ו - 47 לפקודה, תובעים המבקשים סעד הצהרתי לפיו נציבות מס הכנסה היא החייבת לקבוע את הסכום שמעביר הנישום לזכות בת/בן הזוג ולערוך מחדש את חישובי המס. כמו כן תובעים המבקשים מתן צו הצהרתי בדבר חובתה של הנציבות לתקן את טופסי הדו"ח על ההכנסות באופן שניתן יהיה לכלול בהם את פרטי העברת זכות לתשלומי נישום לבת/בן זוג על פי הוראות הסעיפים 45א ו - 47 לפקודה. המשיבה מצהירה בתגובתה כי היתה תמיד מוכנה ותהיה מוכנה גם להבא להשיב למי מהתובעים כמו לכל נישום אחר, תשלומי יתר בגין זיכויים וניכויים על פי סעיפים 45א ו - 47 לפקודה. המשיבה כופרת בטענת התובעים שטופסי דו"חות ההכנסה לקויים בכך שאינם מאפשרים מתן פרטים על תשלומים שנישום רוצה להעביר לזכות בת/בן הזוג, לצורך ניכוי או זיכוי בת/בן הזוג. בטור בדו"ח המיועד לציון התשלומים כדמי ביטוח תגמולים וכו' לצורך חישוב על פי סעיפים 45א ו - 47 לא כתוב "שילם" כי אם "שולם". כך נכתב במתכוון כדי שהנישום יוכל לצרף את עודפי התשלומים שלו לסכומים בטור המקביל של בת/בן הזוג . המשיבה טוענת כי אין אפשרות פרקטית לערוך ב"נציבות" חישוב מלוא הזיכויים והניכויים מבלי לקבל מהנישום פרטים מלאים ואסמכתאות בדבר התשלומים שלו/ה ושל בת/בן הזוג לעניין ההטבות על פי סעיפים 45א ו - 47 לפקודה. שוכנעתי כי יש ממש בטענה זו של המשיבה. מטענות בעלי הדין עולה המסקנה כי אם תביעה זו תאושר כתובענה ייצוגית תעמוד להכרעה שאלה משותפת יחידה לכל קבוצת התובעים והיא האם אומנם גרמה נציבות מס הכנסה לכך שנמנע מנישומים לדווח על העברת תשלומים לזכות בת/בן הזוג לצורך ניכוי וזיכוי בת או בן הזוג בעודפי סכומים העולים על התיקרה הקבועה כדי להנות מהטבות על פי הפקודה. באשר לגובה סכום ההשבה - לכל יחיד מחברי הקבוצה, צריך יהיה לערוך חישוב נפרד, כך שמספר הבירורים של תביעות ההשבה יהיה כמספר כל חבריי הקבוצה. עובדה זו יש בה כדי להטיל ספק רב ביעילות ובכדאיות של ניהול התביעה כתובענה ייצוגית, זאת אפילו אם היה צורך ממשי בהכרעת ביהמ"ש בשאלה אם טופסי הדו"חות על ההכנסה יש בהם כדי להטעות, כטענת התובעים. אלא שבעניינינו אין כלל צורך ממשי בהכרעה כזו. המשיבה לא התנתה אף פעם את הסכמתה ולא הגבילה את חובתה להשיב לנישומים סכומי כסף שצריך היה לנכות מהכנסתם או לזכותם מכוח הוראות הסעיפים 45א' ו - 47 לפקודה, בכך שיוכיחו כי הוטעו על ידי נוסחו של הדו"ח על הכנסתם. כאמור, המשיבה לא כפרה ואינה כופרת בזכותו של נישום להעביר לבת/בן הזוג יתרת תשלומים, מעבר לתיקרה הקבועה לצורך זיכוי של בת הזוג (או בן הזוג, לפי העניין) להטבה בגינם. לפיכך אין כל צורך ממשי בהכרעת ביהמ"ש בעניין נוסח הדוח על הכנסה. כל שדרוש לנישום כדי להנות מההטבות האמורות וכדי לקבל החזר של סכומים שהוא היה זכאי להם, הוא להגיש לפקיד השומה דרישה מלווה בפרטים ואסמכתאות בדבר התשלומים הרלוונטים ששולמו על ידו ועל ידי בת/בן הזוג. לצורך קבלת החזר תשלומים אין הנישום זקוק לפס"ד בדבר זכותו העקרונית להשבה. אך גם אם נחשוש שמא לא תנהג המשיבה, שהיא המדינה, כמצופה וכמוצהר על ידי ב"כ בתגובתה, די יהיה בתביעה של נישום יחיד בדבר זכותו כאמור, ואין כל רבותא בניהול תובענה ייצוגית. שוכנעתי בנסיבות העניין כי התובענה הייצוגית המבוקשת אינה בשום פנים "דרך יעילה והוגנת ביותר להכרעה", להיפך, איך בה צורך כלל. זאת ועוד, בפקודה מצויות הוראות מפורשות בדבר חובת החזרת תשלומי יתר. כמו כן נקבעה דרך המאפשרת לנישום להשיג על החלטות בעניין השבת תשלומי יתר. בסעיף 160ג' בפקודה נקבע: "כל הרואה עצמו מקופח בהחלטתו של פקיד השומה בדבר סכום שיש להחזירו לפי סעיף זה תהיה לו אותה זכות לערעור על ההחלטה שהיתה לו אילו היה רואה עצמו מקופח בשומה שנעשתה לו". משנקבעה על ידי המחוקק הדרך לברור זכות השבת תשלומי יתר, אין עוד מקום לברור הסכום בבתי משפט. זו ההלכה הקיימת וביהמ"ש העליון חזר עליה ברע"א 2425/99 בעניין עיריית נס ציונה ואח' נ' י.ח. ייזום והשקעות בע"מ ואח' (תקדין עליון 2000 (3) עמ' 1217). בהסתמך על האמור לא מצאתי צורך להתייחס ליתר טענותיהם של בעלי הדין, אף כי נהניתי מקריאתם. עלי לציין כי כתבי הטענות שהגישו ב"כ הצדדים ראויים לשבח, הושקעה בהם מחשבה משפטית מעמיקה והם ערוכים היטב. על יסוד הטעמים המפורטים לעיל , אני דוחה את הבקשה. בהתחשב בנושא שהועלה על ידי המבקשים, אני סבורה כי נציבות מס הכנסה תפרסם הבהרה בגין העברת יתרות לזכות בת/בן זוג לעניין הסעיפים 45א ו - 47 לפקודה. בהתחשב בתועלת לציבור הרחב מעצם העלאת הנושא על ידי המבקשים, איני פסקת הוצאות - כל צד ישא בהוצאותיו. תביעה ייצוגיתתקסד"א 1984 (הישנות)