הכרעת דין 1. החלטתי לזכות את הנאשמים מחמת הספק. 2. הנאשמת 1 (להלן: "הנאשמת"), הינה חברה העוסקת ביבוא מוצרי חשמל ובכלל זה נורות (להלן: "הנורות") וגופי תאורה (להלן: "גופי התאורה"). הנורות וגופי התאורה יכונו להלן "הטובין". הנאשם 2 (להלן: "הנאשם"), הינו מנהל הנאשמת ומי שעסק ביבוא הטובין. 3. יבוא נורות חייב במס קניה ואילו יבוא גופי תאורה, פטור מתשלום מס קניה. 4. בין התאריכים 8.5.95 עד 10.6.98, הגישו הנאשמים 13 רשימוני יבוא, על מנת לשחרר את הטובין. עפ"י כתב האישום, הנאשמים הנמיכו את ערך הנורות, ע"י "העתקת" הנחות שקיבלו מגופי התאורה לנורות. לטענת התביעה, ע"י כך הנאשמים התכוונו ותכננו להתחמק מתשלום מס קניה בסך 325,311.- ש"ח. לנאשמים מיוחסות עבירות על סעיפים 22(א)(1), 22(א)(3) ו- 22(א)(5) לחוק מס קניה ועבירה על סעיף 212 (א)(9) לפקודת המכס. 5. הנאשמים מודים בעיקרון, שהנחות על גופי התאורה הועברו לנורות, אלא שלטענתם, הדבר נעשה במסגרת מדיניות שווק לקידום מכירות של הספקים מחו"ל, ובהתאם לתנאים מיוחדים של עסקות הרכש, דהיינו, הנחות כמות ע"פ היקף וע"פ מרחב זמן. לטענת הנאשמים, המדובר בתכנון מס עפ"י החוק, בלי שהייתה כוונה פלילית כלשהי. 6. מטעם התביעה העיד החוקר גלעד גולדברג, שגבה את הודעות הנאשם ת3/ ו- ת5/. באמצעותו הוגשו גם מסמכים נוספים וניירות עבודה. כן העיד מר אברהם לוי, מעריך המכס, שערך תעודת עובד ציבור ת8/, באשר לערך הגירעון, לפי חישובי המכס, בסך 315,311 ש"ח. 7. מטעם הנאשמים העידו 3 עדים, ע"ה1/, מר מרק מונטנו, מנהל היצוא של הספק האיטלקי מרינו קריסטל (להלן: "מר מונטנו"), ע"ה2/, הנאשם, וע"ה3/, מר דורון שבתאי (להלן: "מר דורון"), בעל עסק לסיטונאות חומרי חשמל. 8. מר מונטנו העיד, כי חברתו מייצרת גופי תאורה דקורטיביים ומוכרת גם נורות, שלא מתוצרתה. לדבריו, ניתנו הנחות גדולות על הנורות, שמחירן זול, הן בשל כמות הקניה והן כמקדם לשיווק גופי התאורה. 9. מר דורון, שהינו בעל עסק לסיטונאות בחומרי חשמל, הקונה מוצרים מספקים בארץ, העיד על נוהג של הנחות מעבר למחירוני הספקים, כשההנחות ניתנות בהתאם לגודל הקניה, למחזור החודשי ולמחזור השנתי (עמוד 42 לפרוטוקול). 10. לטענת הנאשם, לא הייתה מצידו כל כוונה פלילית, להתחמק מתשלום מיסי קניה. להוכחת טענה זו, מפנה הנאשם למסמכים נ3/ ו- נ4/, פניית בא כוחו לשלטונות המכס, עוד בתאריך 25.6.98, לפני פתיחת החקירה נגדו. לטענת הנאשם, ההנחות הגדולות על הנורות ניתנו, הן בשל מדיניות קידום המכירות של היצרן בחו"ל, והן בשל הכמויות הגדולות שרכשה הנאשמת, בהיותה סוכן בלעדי של הספק בחו"ל. לטענת הנאשם, העתקת הנחות על גופי תאורה לנורות הייתה בגדר תכנון מס, כשהרקע להנחות אלה היה כדוגמת מבצעים מיוחדים. יש יצרנים אלה ואחרים, המעניקים מתנה או הנחה בקניית מוצר מסוים או כמות מסוימת, 1+1, או קנה מוצר X וקבל מוצר Y, בהנחה כזו או אחרת, או במתנה. 11. לטענת התביעה, תכנון מס צריך להעשות ע"פ החוק ומראש ולא רטרואקטיבית. במקרה זה, לטענת התביעה, הנאשם מודה שהעביר הנחות מגופי תאורה לנורות, דבר שהוא תכנון להתחמק מתשלום מס. לטענת התביעה, גם העובדה שהנאשמים לא ערערו על "הרמת המחיר" מעידה על כך. 12. לטענת הסניגור, הפסיקה מכירה בלגיטימיות תכנון המס ועושה הבחנה בין עסקה בדויה לעסקה מלאכותית. הבחנה שנידונה בפירוט רב בע"פ 1182/99, הורוביץ נ' מדינת ישראל, שצורף כאסמכתא 3 לסיכומי הסניגור (להלן: "פס"ד הורוביץ"). לטענת הסניגור, במקרה דנן, לא מדובר בעסקה בדויה, אלא בעסקה אמיתית, הנסמכת על חשבונות אמיתיים ונכונים, גם אם בסופו של דבר המחיר לא מקובל על המכס, מכל מקום,לא הייתה לנאשמים כוונה פלילית, להתחמק מתשלום מס. הסניגור מפנה גם לפסיקה נוספת, פסקי דין בעניינים אזרחיים, לפיהם יכולים להיות חילוקי דעות, באשר למחיר העסקה המוצהרת, לעומת קביעת רשויות המכס, או מחיר השוק, כדי לחזק את טענת הנאשמים, כי לא הייתה להם כוונה פלילית. לחילופין, טוען הסניגור, כי גם אם אין לקבל את המחיר המוצהר, הרי שלא מדובר בגירעון בסך 315,311 ש"ח, אלא בסך 49,268 ש"ח, כמפורט במוצג נ19/. 13. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, נותר בלבי ספק, באשר לכוונה הפלילית, מצד הנאשמים. ראשית, עפ"י העדויות והמסמכים השונים שהוגשו ע"י הצדדים, נראה, כי אין מחיר קבוע וברור של הנורות, כאשר המחירים משתנים בצורה משמעותית מעסקה לעסקה, בין היתר, בהתחשב בכמות הרכישה ובהיקפה. העידו על כך כל עדי ההגנה וגם מהמוצג נ13/א', שהוא מחירון מוצרים של ניסקו - יבואנית נורות מאותה תוצרת, רואים זאת. שנית, מדיניות השיווק, כפי שהעיד עליה מר מונטנו, יש לה הגיון כלכלי משלה. בעמ' 35 בשורה 22: הוא אמר - "מבחינתנו החשוב היה להיפטר מכמות מסוימת של נורות ולקדם מכירות באמצעות הנורות". ובעמוד 36 בשורה 18 - "מה שעשינו זה מכיוון שהוא הזמין כמויות גדולות, נתנו לו הנחה נוספת על הנורות, אבל לא היינו מעונינים לתת הנחות על התאורה הדקורטיבית". והנאשם אמר על כך, בעמ' 48, שורה: 17 - "בעסקה משולבת, האינטרס של הספקים שלנו בשני המקרים שהם גם יצרנים של גופי תאורה וגם ספקים של נורות, לקדם באופן אבסולוטי מכירת גופי תאורה דרך הנורות". ובעמ' 49, שורה: 16 - "המתודיקה הזו קיימת בקנה וקבל, לפעמים, שזה מקרה מוקצן להנחה, קנית מוצר אחד וקיבלת את השני ללא חיוב". אם בסופו של דבר, תנאים מיוחדים אלה, או ההנחות הגדולות המותנות בכמות, בהיקף ובמדיניות, צריכים להתקבל ע"י המכס, לצורך השווי או ערך השוק, זה עניין אחר, בפן האזרחי, אולם בפן הפלילי, יש ספק אם הייתה כוונה פלילית להתחמק מתשלום המס. אנו עוסקים בפן הפלילי, בו נדרשת כוונה פלילית ויש, כאמור, ספק אם זו קיימת. שלישית, הספק מתחזק, נוכח העובדה שעוד לפני שנפתחה חקירה נגד הנאשמים (החקירה נפתחה ב- 14.7.98) הם פנו ביוזמתם לרשויות המכס, באמצעות בא כוחם, המוצג נ3/ וביקשו התייחסות לתכנון זה של המס. מי שיש לו כוונה פלילית, לא עושה כן. 14. נוכח פס"ד הורוביץ, המכיר בתכנון מס ומאבחן בין עסקה בדויה לעסקה מלאכותית, נראה שגם במקרה דנן, אכן היה תכנון מס ולכל היותר, הייתה עסקה מלאכותית, שלא לוותה בכוונה פלילית. אחרי ככלות הכל, אין מחלוקת, כי החשבונות שצורפו לרשימונים הם חשבונות אמיתיים ונכונים, כאשר יש הסבר להנחות, עפ"י תנאים אלה ואחרים, כפי שפורט. כאמור, המכס לא חייב לקבל את הערך המוצהר והוא רשאי לקבוע את השווי, עפ"י הסמכות המוענקת לו בחוק, אולם לא בכל מקרה שיש מחלוקת, באשר לשווי השוק, יש כוונה פלילית. לכן, גם אין משמעות לעובדה שהנאשמים לא ערערו על "הרמת המחיר". 15. אשר על כן, ומחמת הספק, אני מזכה את הנאשמים מכל העבירות שיוחסו להם בכתב האישום. זיכוי מעבירהמס קניהמיסים