פסק דין סגנית הנשיא אלישבע ברק חבר קיבוץ, המשיב, השתחרר משירותו בצה"ל ועבד בעבודה שאין חולק שהיא עבודה מועדפת כנדרש בסעיף 174(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], ה'תשנ"ה-1995 (להלן - החוק). סעיף זה מזכה חייל משוחרר במענק למי שעבד בעבודה מועדפת מהסוג שנקבע על ידי שר האוצר באישור ועדת העבודה והרווחה. כאמור אין מחלוקת באשר למהות העבודה בה עבד המשיב. אישור שירות התעסוקה ניתן בדיעבד ואין עוד מחלוקת בפנינו כי הוא ניתן כדין (ראה דב"ע נז/12-02 גילי כהן - המוסד לביטוח לאומי - טרם פורסם). עבודתו של המשיב היתה במפעל השייך לקיבוץ בו הוא חבר. האם זכאי המשיב לגמלה האמורה? העובדות המשיב שירת בצה"ל בתקופה 14.11.1991 עד 2.11.1994. לאחר שחרורו מצה"ל התגורר המשיב, שהוא חבר קיבוץ נען, בקיבוץ נען. בתקופה 6.11.1994 עד 6.11.1995 הוא עבד בתעשייה במפעל "נען מפעלי השקיה" (להלן - המפעל). המשיב נשלח לעבודה זו על ידי סידור העבודה של הקיבוץ. תביעתו לקבלת מענק בגין עבודה מועדפת נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי בטענה כי לא נתקיימו בו דרישות סעיף 174 לחוק. מכתב הדחייה סימן את נימוקי הדחייה ברובריקות הבאות: "עבדת בעבודה מתאימה שאינה נחשבת כעבודה מועדפת". "לא עבדת פרק זמן נדרש בעבודה עבורה אתה תובע מענק: ב'עבודה נדרשת' שישה חדשים לפחות תוך 24 החדשים מיום ההשתחררות משירות חובה/מסיום השירות הלאומי". בהערות הוסף כי "הזכאות למענק הינה למי שעבד כשכיר". אני מציינת את פרטי התשובה משום שלאדם מהישוב קשה להבין ממכתב הדחייה על שום מה נדחתה תביעתו של המשיב. ראוי שפקידי התביעות יפרטו בצורה מובנת מדוע נדחות התביעות ספציפית לגבי כל מקרה, על מנת שאזרחים יוכלו לכלכל את צעדיהם ולהחליט אם יש מקום להגיש תביעה כנגד ההחלטות של פקידי התביעות. המשיב שובץ במפעל במסגרת סידור העבודה של הקיבוץ. מעמדו במפעל היה זהה למעמדם של שאר העובדים, הן חברי הקיבוץ והן עובדים שאינם חברי הקיבוץ. היה עליו פיקוח והוא עבד בשעות העבודה הקבועות למפעל, היינו, תשע שעות ביום, בין השעות 7.00 עד שעה 16.00. המשיב קיבל תמורה לעבודתו - זכות ללמוד באופן שעבודתו מימנה את שכר הלימוד. תמורה זו לא היה המשיב מקבל אלמלא עבד במפעל. לכל יום עבודה בקיבוץ יש ערך מסוים כך שהמשיב נדרש לעבוד מספר מסוים של ימים על מנת לכסות את שכר הלימוד שלו. בנוסף קיבל המשיב דמי מחיה ומגורים. סגן השופט הראשי ע' פוגל (תא 002589/97) קבעה, כי לאור כל האמור לעיל היה המשיב עובד של המפעל. מתעודת עובד ציבור מטעם המערער עולה גם כי המשיב מבוטח בענפים השונים של המוסד לביטוח לאומי, כולל ביטוח בריאות, פרט לביטוח אבטלה. השופטת פוגל ציינה כי לעובדה זו אין משמעות בשנה הראשונה לאחר שחרורם של חיילים מצה"ל באשר על פי סעיף 158(2) לחוק הם מבוטחים בביטוח אבטלה מיום שחרורם למשך שנה אחת. לגבי תקופה זו לא נדרשת מהחיילים המשוחררים תקופת אכשרה לצורך הזכאות לדמי אבטלה. טענות המערער בפנינו המערער לא חלק בפנינו על כך שמדובר בעבודה מועדפת ושהאישור בדיעבד של שירות התעסוקה הוא אישור כדין, כפי שנפסק בעניין גילי כהן הנ"ל. טענותיו כנגד פסק הדין הן: I. I. חברי קיבוצים אינם מבוטחים בביטוח אבטלה ולפיכך לא חל עליהם הפרק הדן בביטוח אבטלה. II. II. הזכות ללימודים ודמי מחיה ומגורים אינם תמורה לעבודתו של המשיב. זה אינו שכר אלא זכויות שהוענקו למשיב מכוח חברותו באגודה שיתופית. III. III. לא התקיימו, לטענת המערער, יחסי עובד-מעביד בין המשיב למפעל בו עבד. את התמורה מימן הקיבוץ כאשר המפעל הוא אישיות משפטית נפרדת. לא ניתן לראות יחסי עובד-מעביד בין המשיב למפעל כשצד ג', הקיבוץ, משלם את שכרו. IV. IV. חברותו של המשיב בקיבוץ יוצרת סטטוס מיוחד שאינו סטטוס של עובד. V. V. כשם שהקיבוץ שלח את המשיב לעבוד במפעל הוא יכול היה לשלחו לעבוד במזכירות, עבודה שלא היתה מזכה את המשיב במענק. VI. VI. על פי תקנות שירות התעסוקה (פטור חברי קיבוץ מזיקה לשירות התעסוקה) ה'תשכ"ג-1963 פטור חבר קיבוץ מזיקה לשירות התעסוקה. מהן מבקש המערער ללמוד כי מעמדו של חבר קיבוץ בכל גיל גובר על סטטוס אחר. VII. VII. בשנת 1999 תוקן החוק באופן שההוראות באשר לעבודה מועדפת חלות החל מ-1.4.1995 גם על חייל שהוא חבר קיבוץ. מכאן מבקש המערער ללמוד שבטרם נכנס התיקון מספר 33 לתוקף לא חל סעיף 174 על חברי קיבוצים. התיקון הוחל ארבע שנים למפרע, היינו, משנת 1995. מכאן, לטענת המערער, יש ללמוד שקודם למועד חלות התיקון לחוק לא נחשבו חברי קיבוצים לעובדים של המפעל בקיבוץ לצורך תשלום מענק בגין עבודה מועדפת. VIII. VIII. עוד טוען המערער כי עצם העובדה שהבחירה של סידור העבודה אינה של המשיב מוציאה אותו מהכלל לעניין המענק. אין בידי לקבל את טענותיו של המערער. יחסי עובד-מעביד בין המשיב למפעל א. האם מבחינת מהות היחסים התקיימו יחסי עובד-מעביד כאשר אנו בוחנים את היחסים בין המשיב למפעל מהבחינה המהותית עולה כי אלו יחסים האופייניים ליחסי עובד-מעביד. מהות עיסוקו היא כזו היוצרת יחסי עובד-מעביד. המשיב השתלב במפעל. אין מחלוקת שאילמלא עבד הוא בעבודה זו היה עובד בה מישהו אחר, ואילו אותו אחר היה חייל משוחרר הזכאי למענק על פי סעיף 174 לחוק, היה הוא זוכה במענק. יש על כן לבחון האם העובדה שהמשיב הוא חבר קיבוץ הופכת אותו למי שאינו עובד, שעה שעל פי הנסיבות והקריטריונים של יחסי עובד-מעביד הוא למעשה עבד במפעל. הנה כי כן מבחינת המהות מדובר ביחסי עובד-מעביד. השאלה היא האם העובדה שהוא חבר קיבוץ שהוצאות מחייתו על הקיבוץ, שאלמלא עבד במפעל היה עובד בעבודה אחרת בקיבוץ, האם כל אלה יש בהם כדי למנוע ממנו להיות זכאי למענק האמור. ב. האם המשיב עובד בשכר הקיבוץ דואג למחייתו של חבר הקיבוץ. הוא גם דואג לשכר לימוד עבור חבר הקיבוץ התלוי במספר ימי העבודה שהוא עובד בקיבוץ בטרם יצא ללימודים. המשיב עובד והקיבוץ דואג בתמורה לכל צרכיו. יש לראותו לצורך חוק הביטוח הלאומי כעובד בשכר. ה\ ג. רלוונטיות העובדה שהמענק מועבר בסופו של דבר לקיבוץ אין לנו ידע על הדרך בה יעשה המשיב שימוש במענק שיקבל. נראה לי שלעובדה זו אין חשיבות לצורך הכרעה בסוגיה שבפנינו. טול לדוגמא חבר קיבוץ העובד מחוץ לקיבוץ. משכורתו עוברת לקיבוץ. אין דבר זה מפחית ממעמדו כעובד. טול עתה חבר קיבוץ שהוא חייל משוחרר, אשר עובד במפעל המוכר כעבודה מועדפת מחוץ לקיבוץ. דומה כי לא היתה במקרה כזה מחלוקת שהוא זכאי למענק בגין עבודה מועדפת גם אם הסכום היה משולם לקיבוץ. כך אם חייל משוחרר היה מחויב בחוזה למסור את כל רווחיו לבן משפחתו, באופן שהיה ידוע מראש שכל סכום מענק לא יוותר בידיו אלא ימסר ישירות לאחר, האם היה הדבר שולל ממנו את זכאותו למענק. הוא הדין במי שיש לו אפוטרופוס והמענק מועבר ישירות לאפוטרופוס. ניתן לגזור גזירה שווה מההלכות שנפסקו לגבי תשלום פיצויים בגין נזק שנגרם לאלמנות חברות קיבוץ כתלויות בבעליהן לאחר שבעליהן נפטרו בגין עוולה. כך פסק בית המשפט העליון כי גם אלמנה חברת קיבוץ זכאית לפיצויים כתלויה למרות שפרנסתה על הקיבוץ (ד"נ 24/81יעקב חונוביץ, קבוץ הסוללים והמגן חברה לבטוח בע"מ נ. אאידה כהן, אביגיל כהן, רמון כהן, אלינור כהן, חגית קם, שמעון קם, שרון קם, עדנה ברס, עודד ברס, יוסי ברס, יובל ברס, פ"ד לח(1), 413). בענייננו המענק ניתן לחייל שהשתחרר משירותו הצבאי על מנת שיהיה לו לפרנסתו בתחילת דרכו האזרחית. אין מקום להפלות חבר קיבוץ מכל חייל משוחרר אחר. החייל זכאי לגמלה אם נתמלאו בו התנאים לכך. ד. האם רלוונטית השאלה איזו אישיות משפטית משלמת את שכרו של המשיב טוען המערער כי הקיבוץ ומפעלו הם שתי אישיויות נפרדות. בכך אין לדעתי רבותא. יש וגם מחוץ להסדרי הקיבוצים הגוף המשלם את השכר אינו המעסיק, יש ועובד בתאגיד מקבל את שכרו מאישיות משפטית נפרדת מהאישיות המשפטית המעסיקה. הדבר נעשה בהסדר בין שני התאגידים כאשר התאגיד המעסיק מחזיר לתאגיד המשלם את השכר בדרך אחר. הדבר יכול ויעשה לדוגמא משיקולי מס. ה. האם היות המשיב בסטטוס של חבר קיבוץ מונע ממנו להיות גם בסטטוס של עובד נראה לי שגם טענה זו דינה להדחות. יכול אדם להיות בסטטוס של עובד ועם זה להיות גם בסטטוס אחר, כגון סטטוס של אדם נשוי. הוא הדין באשר לסטטוס של חבר קיבוץ. אין בעיני מניעה שהמשיב יהיה בסטטוס של עובד בצד היותו בסטטוס של חבר קיבוץ. ה. תיקון 33 לחוק הביטוח הלאומי - פרשנותו ראינו אם כן שהיחסים בין הצדדים היו יחסי עובד-מעביד. האם תיקון 33 מלמד על כך שקודם לתיקון לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין חבר קיבוץ למפעל של הקיבוץ בו הוא מועסק? אין לקבל פרשנות זו. אין ללמוד מכלל הן, מכלל היות התיקון חל ממועד מסוים, את הלאו, היינו, שקודם לכן לא התקיימו יחסי עובד-מעביד, כאשר הלכה למעשה התקיימו יחסים אלו. מהו התיקון האמור? תיקון מספר 33 לחוק תוקן בשנת 1999 באופן שהוסף לו סעיף 174א, הקובע: "מענק לחבר אגודה שיתופית הוראות סעיף 174 יחולו גם לגבי חייל שהוא חבר אגודה שיתופית שהיא קיבוץ או מושב שיתופי ואשר רואים אותו כעובד לפי הוראות סעיף 3". סעיף 3 לחוק הביטוח הלאומי קובע: "אגודה שיתופית לעניין חוק זה רואים חבר אגודה שיתופית העובד במפעל האגודה או מטעמה כעובד ואת האגודה רואים כמעבידו; ואולם בחבר אגודה שיתופית שהיא קיבוץ או מושב שיתופי רואים את החבר כעובד, ואת הקיבוץ או המושב השיתופי כמעבידו, אם החבר עוסק בתפקידו במסגרת סידור העבודה ולא על פי התקשרות אישית בינו לבין מעביד אחר, אף אם אין התפקיד מבוצע במפעל האגודה או מטעמה". תיקון 33 התקבל בכנסת ביום 26.1.1999 (ספר החוקים מספר 1702 מיום 7.2.1999). התיקון קבע כי הוא יחול על חיילים שהשתחררו משירות חובה סדיר החל מיום 1.4.1995. מכאן מבקש המערער ללמוד כי חיילים חברי אגודה שיתופי שהיא קיבוץ או מושב שיתופי שהשתחררו קודם ליום 1.4.1995 אינם נחשבים כעובדים, היינו, קודם לתיקון 33 חבר קיבוץ שעבד במפעל של קיבוץ בעבודה שהוכרה כעבודה מועדפת לא היה, על פי הטענה, "עובד". הוספת סעיף 174א יכול היה לחדש, אך יכול היה גם להצהיר ולהבהיר מצב קיים. יש לבחון את מהות היחסים בין הצדדים ואת תכליתו של החוק המעניק מענק בגין עבודה מועדפת המתבצעת על ידי חייל משוחרר. כאמור מהות היחסים היו של עובד-מעביד. כפי הראיתי העובדה שהקיבוץ קיבל את הכסף אין בה רבותא, העובדה שהשכר משתלם על ידי שכר לימוד ומחיה גם בהם אין רבותא ואין גם מניעה שהמשיב יהא בסטטוס של חבר קיבוץ ובסטטוס של עובד כאחד. גם אלמנה חברת קיבוץ זכאית לפיצויים כתלויה בבעלה למרות שמחייתה על הקיבוץ. תכליתו של החוק היא לעודד עבודה של חיילים משוחררים בעבודות הדרושות למדינה. עמד על כך השופט הראשי ח' סומך בעניין דוד בן שימול ואחרים (בל 1199/98; 1200/98; 1201/98; 1202/98 דוד בן שימול ואחרים - המוסד לביטוח לאומי - לא פורסם) בקבעו: "מטרת החוק - גישתו העקרונית של הנתבע לפיה חייל משוחרר בן קיבוץ איננו זכאי למענק, יש בה כדי להפלות בין חיילים משוחררים בני קבוץ לבין בני עיר. גישה זו אינה עולה בקנה אחד עם הוראות החוק. לא תיתכן מחלוקת, כי גם בנוגע לבני קיבוצים עשוי המענק לשמש תמריץ לעסוק בעבודה נדרשת, שהרי אלו יכולים לבחור בעבודה מכל סוג ולאו דווקא בעבודה נדרשת ויכולים אף לבחור בעבודה מחוץ לקיבוץ אם רצונם בכך" (סיעף 3 לפסק הדין). לסיכום לאור כל האמור עבד לדעתי המשיב בעבודה מועדפת והוא זכאי למענק על פי סעיף 174 לחוק. אם דעתי תתקבל ישלם המערער למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך -.3,000 ₪ תוך 30 יום. עבודה מועדפת / מענק שחרור