תקנה 15 ביטוח לאומי לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956, נוקטת אמנם בביטוי "רשאית הוועדה לקבוע דרגת נכות יציבה גדולה עד מחצית מזו שנקבעה לצד המבחנים... " אך את הביטוי "רשאית הוועדה" יש לפרש כאילו נאמר "חייבת הוועדה", וזאת אף אם לא נדרשה לעשות כן על-ידי הנפגע (ראה דב"ע לא/25-0 דניאל כהן נ' המוסד פד"ע ב' 326). הוועדה חייבת גם לנמק אם היא נמנעת מלהפעיל את תקנה 15 ביטוח לאומי הנ"ל. יתרה מכך, תקנה 15 ביטוח לאומי גורסת גישה סובייקטיבית (דב"ע שם/776-01 רחל אדרי נ' המוסד פד"ע יג 272; דב"ע שם/1694-01 יוסף מלמד נ' המוסד פד"ע יג 327), כך שבעת הדיונים בוועדה חייבת היא, בין היתר, לבחון ולבדוק את אי-יכולתו של הנכה לחזור לעבודתו. ##להלן פסק דין בנושא תקנה 15 ביטוח לאומי:## 1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (להלן-"הוועדה") אשר קבעה ביום 29.5.02 כי דרגת הנכות הרפואית של המערער (בגין הפגיעה בשמיעה - יולי 94) היא בשיעור 14.5% וכי אין מקום להפעלת תקנה 15 ביטוח לאומי. קביעתה של הוועדה באה בעקבות פסק-דין מוסכם שניתן (ע"י השופט אילן סופר) ביום 20.3.02 ובו הסכימו הצדדים כדלקמן: "..... כי הערעור יתקבל באופן כזה שהדיון יוחזר לוועדה על-מנת שתתייחס לסיבות להפסקת עבודתו של המערער והאם יש בהן כדי להשפיע על הפעלתה של תקנה 15 ביטוח לאומי". כאמור, בית-הדין נתן תוקף של פסק-דין להסכמה הנ"ל והענין הוחזר לוועדה. 2. עניינו של המערער הוחזר לוועדה וזו החליטה ביום 29.5.02, בין היתר, כדלקמן: "מבחינת הליקוי בשמיעה לדעת הוועדה יכול לעבוד תוך שימוש באמצעי מיגון מתאימים כפי שנמקה מיום 29.8.01 - אין מקום להפעלת תקנה 15 ביטוח לאומי". 3. עיון בהחלטת אותה ועדה מיום 29.8.01, בטרם ניתן בהסכמה פסק-הדין הנ"ל מיום 20.3.02, מלמד כי שם היא החליטה כדלקמן: "הוועדה בדעה שהתובע מסוגל להמשיך בעבודתו, תוך שימוש באוזניות מגן ואטמים - אין מקום להפעלת תקנה 15 ביטוח לאומי". 4. ועתה, יושב בית-הדין ותוהה לשם מה הוחזר עניינו של המערער לוועדה על-פי פסק-הדין הנ"ל ובמה הועילו חכמים בתקנתם? שהרי, נאמר שם (בפסה"ד) כי על הוועדה להתייחס לסיבות להפסקת עבודתו של המערער וכי עליה לדון בשאלה אם יש בהן כדי להשפיע על הפעלת תקנה 15 ביטוח לאומי. והנה, מוצאים אנו לפנינו ממש אותה החלטה וממש אותן מילים, כאילו לא ניתן פסק-דין ביום 20.3.02 בעניינו של המערער וכאילו בית-הדין אינו קיים כלל. 5. זאת ועוד, בהופיעו בפני בית-הדין דבר המערער בכאב רב על היחס לו זכה מהוועדה שבפניה הופיע. לדבריו, הוא נסע על-פי הזמנת הוועדה לירושלים ושלושת חברי הוועדה שאלו אותו: "מתי הפסקת לעבוד"? המערער בקש להגיש להם מסמכים רפואיים אך אלה הודיעו לו כי "לא צריך". המערער קם והלך וזאת היתה תמצית הופעתו בפני הוועדה. יש לאמר את הדברים בזהירות רבה ואף על-פי כן מן הראוי שהדברים שלהלן ייאמרו בריש גלי ובפה מלא: בית-הדין בתוך עמו הוא יושב וזוהי איננה קלישאה. אין כמעט דיון בערעור על ועדה רפואית כלשהי מבלי שבית-הדין ישמע את אותה טענה לפיה הוועדה אינה שומעת כלל את המערערים המופיעים בפניה ומתייחסת אליהם בזלזול מופגן. אמנם, אין דיון זה שלפנינו עוסק בהתרשמויות ובמהימנות של צד זה או אחר. המדובר בערעור על החלטה של ועדה רפואית. ואף על-פי כן, אין בית-הדין יכול להתעלם לחלוטין מטענות מסוג זה החוזרות ונישנות מפיהם של מאות מערערים בפני בית-הדין. מן הראוי, שמי שמוסמך לכך יביא לתשומת לבם של חברי הוועדות השונות את מה שנאמר על-ידי מערערים רבים בפני בית-הדין. אין שום פגיעה חלילה בכבודם של חברי הוועדות הרפואיות השונות בכך שמישהו יסב את תשומת לבם לנאמר לעיל. 6. נחזור לענייננו ונציין שוב שאין שום הבדל בין החלטת הוועדה כפי שניתנה ביום 29.8.01 (לפני מתן פסק-הדין) לבין החלטת הוועדה כפי שניתנה ביום 29.5.02 (לאחר מתן פסק-הדין). יוצא, אפוא, שהוועדה לא התייחסה כלל לפסק-הדין שניתן על-ידי בית-דין זה ביום 20.3.02. 7. במקרה שלפנינו, נדרשה הוועדה במפורש על-ידי בית-הדין לבחון את השאלה אם יש להפעיל את תקנה 15 ביטוח לאומי בעניינו של המערער. הוועדה לא עשתה כן וממש העתיקה לתוך החלטתה מיום 29.5.02 את תוכן החלטתה מיום 29.8.01. תוצאת הדברים היא, כי הוועדה דנן לא קיימה כלל את החלטת בית-הדין מיום 20.3.02. בית-הדין אינו יכול להסתיר את מורת רוחו ממחדל זה של הוועדה. הוועדה התעלמה לחלוטין מקביעת הוועדה מדרג ראשון שם צויין במפורש כי יש מקום להפעלת תקנה 15 ביטוח לאומי במלואה משום שהמערער הפסיק לעבוד בגלל ליקוי השמיעה ממנו הוא סובל. אין חולקין כי הוועדה דנן (הוועדה הרפואית לעררים) רשאית לסטות מהחלטתה של הוועדה מדרג ראשון ואף לשנותה או לבטלה, ואולם עליה (על הוועדה הרפואית לעררים) לנמק במלא מדוע היא עושה כן. דבר זה לא נעשה במקרה שלפנינו. במקרה שלפנינו, המערער (יליד 1949) הוצא לגימלאות מעבודתו וועדה רפואית עליונה מיום 8.2.00 (ועדה לענין זכויות בקרן מקפת) קבעה לו נכות לצמיתות וברור לכל שאין למערער שום סיכוי לחזור לתפקידו או לעבודה הדומה לעבודה אותה עשה בטרם נשלח לגימלאות. לפיכך, על הוועדה שלפנינו לבדוק את אי-יכולתו של המערער לחזור לעבודתו ולא די לרשום בלשון לקונית ושרירותית: "אין מקום להפעלת תקנה 15 ביטוח לאומי". 8. אשר על כן, עניינו של המערער יוחזר לוועדה רפואית לעררים בהרכב אחר. הוועדה תדון בעניינו של המערער ותתייחס בהרחבה ובמפורש לסיבות שהביאו להפסקת עבודתו של המערער וכן תבחן הוועדה אם יש באותן סיבות כדי להשפיע על הפעלתה של תקנה 15 ביטוח לאומי. הוועדה תנמק בפירוט ובהרחבה רבה את החלטתה על-מנת שזו תוכל לעמוד בביקורת שיפוטית. 9. המשיב ישלם למערער הוצאות ערעור זה בסך של -.600 ש"ח. 10. העתק מפסק דין זה יומצא לכל אחד מחברי הוועדה שדנה בעניינו של המערער ביום 29.5.02. 11. העתק מפסק דין זה יומצא לצדדים בדואר רשום, עם אישור מסירה. 12. הצדדים זכאים לפנות לנשיא בית-הדין הארצי לעבודה, או אל סגנו, או אל שופט של בית-הדין הארצי שנתמנה לכך על-ידי הנשיא, בבקשת רשות ערעור על פסק-דין זה, בתוך 30 יום מהמצאתו. תקנה 15 (ביטוח לאומי)ביטוח לאומי