החלטה 1. בפני בקשה להתיר לנתבעת להגיש מטעמה עדות ראשית של מר ארנון טיברג, ששמש כמנכ"ל הנתבעת בזמנים הרלוונטיים לתביעה, ו/או לאפשר לה להעידו מטעמה, בישיבת ההוכחות הקבועה ליום 5 באפריל 2001. 2. ב"כ הנתבעת מנמקת את בקשתו כדלקמן:- א. הבקשה להגשת תצהירו של מר טיברג נובעת מעדותם של התובע ושל מר טל רביב, בדבר קיומן של התחייבויות מצידו וכן בדבר קיומו כביכול של נוהג. ב. עדותו של מר רביב, שנשמעה לראשונה ביום 19 בפברואר 2001, ללא שהוגשה קודם לכן בתצהיר, הפתיעה את המבקשת בתוכנה. כך למשל, בעוד שהתובע מנה בתצהירו שלושה עובדים לשעבר של הנתבעת, שלטענתו קיבלו פיצויים מוגדלים ו/או מענק הסתגלות, העיד מר רביב לגבי תוכנו של נוהג הקיים כביכול אצל הנתבעת, בדבר תשלומים של מענקי פרישה מוגדלים. ג. לפי עמדתו של מר טיברג, כפי שנמסרה לב"כ הנתבעת, אין לדברים האמורים לעיל כל בסיס ובעדותו יתבקש מר טיברג, בין היתר, להבהיר את הדברים ובתוך כך להזים את עדויות התביעה בענין. ד. עדותו של מר טיברג, שנענה לבקשת הנתבעת והסכים להעיד בענין ואף הסכים להגיש תצהיר במקום עדות ראשית, חיונית ביותר ונדרשת על מנת שכל העובדות יהיו בפני בית הדין, בין היתר, גם מהטעם שמר רביב, המנהל בעצמו תביעה נגד הנתבעת, מנסה לייחס למר טיברג עצמו הבטחות ומעשים שיש בהם כדי ליצור לטעמו, נוהג ו/או מחוייבות של הנתבעת, גרסה, כפי שהעיד מר רביב, שלא פורטה בתצהירו של התובע. ה. עדי הנתבעת טרם נחקרו ולבד מעדי התובע לא נשמעה כל עדות, כך שלא יגרם כל נזק אם בית הדין יעתר לבקשה. 3. ב"כ התובע מבקש לדחות את הבקשה ולחילופין במידה ובית הדין יעתר לבקשה לאפשר לתביעה להגיש עדויות מטעמה, כל זאת, בין השאר, בנימוקים כדלקמן:- א. כל העובדות, הנזכרות בבקשה, שמר רביב העיד לגביהם והנתבעת כביכול הופתעה מכך, אין להן כל בסיס במציאות מאחר והן מופיעות בפרוטרוט בתצהיר עדותו הראשית של התובע, שם צויין במפורש שמו של מר טיברג (סעיף 1ג לתצהיר התובע) ונאמרו בו, בין השאר, הדברים הבאים לעניין הנוהג הקיים בנתבעת: "6. עפ"י נוהג הקיים בנתבעת מזה שנים ו/או גם מכוח תנאי מפורש ו/או מכללא בין הצדדים ו/או גם עפ"י התחייבות מפורשת של נציגי הנתבעת קיבלו ו/או גם זכאים היו לקבל עובדי הנתבעת הבכירים ובכל מקרה אלה שבמעמדי ובתפקידי עם סיום עבודתם פיצויים מוגדלים ו/או מענק הסתגלות" ... 9. למיטב ידיעתי קבוצת הבכירים האחרונה שסיימה עבודתו לפני וביניהם: מנהל השיווק (יוסף דואנייס), מנהל חברת הבת (עודד פדהוצר) ומנהל מחלקת החלפים (שלמה ארד) קבילו כולם כבעבר את התנאים כמפורט לעיל - הכל נהוג וכמקובל בנתבעת" ב. כעולה מהאמור בתצהירו, הביא התובע את כל העובדות העולות מעדותו של מר רביב, והדוגמא של שלושת העובדים הבכירים היא דוגמא בלבד לעובדים הבכירים שפרשו, סמוך להפסקת עבודתו של התובע, וקיבלו "כבעבר" פיצויים מוגדלים. ג. אין בבכקשה התייחסות כלשהי מדוע מר טיברג לא נתן תצהיר לאור תצהירו של התובע, שאם כך היו פני הדברים ניתן היה לתביעה להשלים עדויותיה או להביא עדים נוספים בהתייחס לתצהירו של מר טיברג, ואילו שלב עדויות התביעה הסתיים. ד. על פי ההלכה הפסוקה, אין בבית דין זה מקום ל"משחק פורמלי" בסוגיית דיני הראיות אך יחד עם זאת "בתי הדין לעבודה קשורים וקשורים בעקרונות הצדק לעניין ראיות בהליך שיפוטי" ו"חיוני הוא שימצו את האפשרויות שבסעיף 18(ד) לחוק גם על מנת להתוות את מהלך הדיון ולמנוע בכך הפתעות מהצדדים בתחום הראיות וסדר הדין" - דברים ההולמים את ההליך בו עסקינן. ה. על פי כתבי הטענות ורשימת המסוכמות והפלוגתאות, מיוחסות למר טיברג ידיעות והתנהגויות, אך למרות זאת בחרה ההגנה שלא להמציא תצהיר עדות ראשית מטעם מר טיברג. הטענה על פיה עדותו של מר רביב חשפה לראשונה את הטענה כי כל עובדיה הבכירים של הנתבעת קיבלו פיצויים מוגדלים היא חסרת כל בסיס. 4. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לבקשה אני קובעת כדלקמן:- א. תקנה 51 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 (להלן-תקנות בית הדין)) קובעת כי התובע מביא ראיותיו ראשון ולאחריו מביא הנתבע את ראיותיו, ובמקרים חריגים מותרת הבאת עדות הזמה או עדות מפריכה. ההחלטה על הגשת העדויות מטעם הצדדים בתצהירים הניתנת מכוח סעיף 18 (ד)(6) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן-חוק בית הדין לעבודה) לא באה לשנות את סדרי הדין אלא לפשט את הדיון, לייעל אותו ו"גם על מנת להתוות את מהלך הדיון ולמנוע בכך הפתעות מהצדדים בתחום הראיות וסדרי הדיון" (דב"ע ל/ 1-0 המסוד לבטוח לאומי נ' שוורץ, פד"ע א' 14,15). ב. הראיות שעל התובע להביא כוללות את כל הראיות, ללא יוצא מן הכלל, התומכות בכתב תביעתו והמפריכות את כתב ההגנה. משתמה פרשת ראיות התביעה, רשאי הנתבע להרצות את פרשתו ולהביא ראיותיו הוא, ובמקרים נדירים ירשה בית המשפט להביא ראיות מפריכות. ג. השלמת עדות ראשית אפשרית רק כאשר התובע שוכח להתייחס לנושא מסויים שבתביעתו או מבקש להרחיב נושא שהועלה בתצהירו או שנתגלתה עובדה או ראיה חדשה במהלך שמיעת ההוכחות. בקשה מטעם התובע להגיב לעובדות המפורטות בתצהיר הנתבע שאינן בגדר עובדות חדשות לא תענה מאחר ויהיה בכך משום אפשרות להביא, בדרך של השלמת עדות ראשית של התובע, ראיות סותרות או מפריכות לעדות הראשית של הנתבע, זאת לא היתה כוונתו של מתקין התקנות שקבע מפורשות את סדרי הדין, וכאמור, הנוהג של הגשת העדויות הראשיות בתצהירים - אין בו כדי לשנות את כוונתו. (מט/ 532/ 3 שלמה גינזבוג נ' הוצאת עיתון הארץ בע"מ - לא פורסם, דב"ע נג/ 9-22 שלמה גינזבורג נ' הוצאת עיתון הארץ - לא פורסם) לאור האמור לעיל, טענתו של ב"כ התובע, על פיה, במידה ומר טיברג היה נותן תצהיר לאור תצהירו של התובע, ניתן היה לתביעה להשלים עדויותיה או להביא עדים נוספים בהתייחס לתצהירו של מר טיברג - דינה להידחות, שכן מתן אפשרות לתובע להגיב על ראיות הנתבעת בדרך של הבאת נוספות מטעמו פוגעת בעקרון הבסיסי של שוויוניות בדרך הבאת הראיות, שאם לא כן שומה על בית הדין להתיר לנתבעת להגיב על הראיות החדשות שמביא התובע באמצעות ראיות משלה, ואין סוף לדבר, ובודאי שלא יהיה בכך כדי לפשט ולייעל את הדיון. ד. בסעיף 6 לכתב התביעה נאמר כדלקמן:- "עפ"י נוהג הקיים בנתבעת מזה שנים ו/או גם מכוח תנאי מפורש ו/או מכללא בין הצדדים ו/או גם עפ"י התחייבות מפורשת של נציגי הנתבעת קיבלו ו/או גם זכאים היו לקבל עובדי הנתבעת ובכל מקרה העובדים במעמדו ובתפקידו של התובע עם סיום עבודתם פיצויים מוגדלים". ברשימת המוסכמות והפלוגתאות בהתייחס למקור הזכאות לפיצויים נאמר כדלקמן:- "האם התובע זכאי לתבוע פיצויים מוגדלים בדרך שהדבר נתבע על ידו בכתב התביעה, לחלופין האם זכאי התובע לפיצויים מוגדלים והאם קיימת לתובע עילה להענקת הסעד המבוקש על ידו בכתב התביעה." ובסעיף 6 לתצהירו של התובע נאמר כדלקמן:- "עפ"י נוהג הקיים בנתבעת מזה שנים ו/או גם מכוח תנאי מפורש ו/'או מכללא בין הצדדים ו/או גם עפ"י התחייבות מפורשת של נציגי הנתבעת קיבלו ו/או גם זכאים היו לקבל עובדי הנתבעת הבכירים ובכל מקרה אלה שבמעמדי ובתפקידי עם סיום עבודתם פיצויים מוגדלים ו/או מענק פרישה". כעולה מן האמור לעיל, ובהתייחס לנוהג שהיה קיים, לשיטת התובע, בנתבעת ו/או בהתייחס, לשיטת התובע, להתחייבות מפורשת של נציגי הנתבעת לא עלה שמו של מר טיברג. רק בחקירתו הראשית של מר רביב עלה לראשונה במפורש שמו של מר טיברג כמי שהיה המחליט בהקשר למתן מענק הסתגלות או פיצויים מוגדלים ובהמשך כמי שסיכם את תנאי הפרישה עם מר דואנייס. בהקשר זה יצויין כי, כעולה מתצהירו של התובע, שמו של מר טיברג עלה רק בסעף ג1 לתצהיר ולעניין תוספת השכר בלבד. ה. משכך פני הדברים, ועל מנת שבפני בית הדין תעמוד התשתית העובדתית המלאה, מן הראוי לאפשר לנתבעת להגיש מטעמה תצהיר עדות ראשית של מר טיברג, אשר יוכל להתייחס לכל אותן עובדות שהועלו בעדותו של מר רביב ושל התובע, לעניין הנוהג והתחייבויותיו של מר טיברג, ומאחר ועובדות אלה לא פורטו בתצהירו של התובע, לא התאפשר לנתבעת להתייחס אליהם בתצהיר שכבר הוגש מטעמה. 5. לאור האמור לעיל, יגיש ב"כ הנתבעת תצהיר עדות ראשית של מר טיברג וזאת לא יאוחר מיום 20.3.2001, עם עותק ישירות לב"כ התובע. לאור האמור בסעיף 4ג. להחלטה, בקשתו של ב"כ התובע, לאפשר לו להגיש עדויות מטעם התובע, בתגובה לתצהירו של מר טיברג, נדחית בשלב זה. עדותדיוןמסמכיםתצהיר עדות