החלטה 1. לפנינו בקשה לסילוק על הסף של התביעה כנגד המבקשת, היא הנתבעת מס' 2 בתיק העיקרי, וזאת מהנימוק המרכזי של היעדר סמכות בינלאומית לבית הדין לעבודה בתל אביב לדון בתביעה. 2. הרקע לסכסוך בין הצדדים ותיאור העובדות הרלוונטיות, אשר הוכחו רק לכאורה, במסגרת ההליך הזמני (בש"א 5395/00), נקבעו בהחלטתנו מיום 28.1.01, כדלקמן - א. המבקשת והמשיבה הפורמלית הינן שתי חברות העוסקות בפיתוח ושיווק תוכנות מחשב לשווקים פיננסיים. המשיבה הפורמלית הינה חברה שהתאגדה כדין בישראל והיא עוסקת בפיתוח המוצרים. מקום מושבה ומרכז העסקים שלה הינו ברעננה. ב. המבקשת הינה חברה שהתאגדה במדינת דלאוור, ארצות הברית, על פי הדין הנוהג שם. החברה עצמה ממוקמת במדינת ניו - יורק בארצות הברית, והיא עוסקת בשיווק התוכנות המפותחות בישראל. ג. שאלת האבחנה בין שתי החברות רלוונטית, מאחר שלטענת המשיב יש לראות בשתי המשיבות ישות אחת, ולפיכך יש לראות אותו כמי שעבד עבור שתיהן. ד. ביום 27.5.99 נשלח למשיב מסמך מהחברות, בו נדונו תנאי שכרו של המשיב, ופרשנותו של מסמך זה נמצאת בלב המחלוקת בין הצדדים. ה. על סמך האמור לעיל, טוען המשיב כי החברות התחייבו להעביר לו 1.5% ממניות המבקשת. היינו, כי המסמך משקף התחייבות מחייבת ותקפה של החברות כלפיו, להעברת 1.5% ממניות המבקשת אליו. עוד טוען המשיב כי ההתחייבות כוללת את זכות החברה להחזיר את המניות, תוך חמש שנים, אך זאת תמורת תשלום של שווי המניות למשיב. 3. כאמור, אחת הטענות המשפטיות המרכזיות עליהן מבוססת התביעה, היא הטענה כי יש לראות במבקשת ובמשיבה הפורמלית ישות אחת. לפיכך יש לראותו כמי שהועסק על ידי שתי החברות כמעביד אחד או מעבידים במשותף, ובהיותו עובד של המבקשת (שהיא כאמור חברה שהתאגדה בארצות הברית) לבית דין זה נתונה הסמכות לדון גם בטענותיו כלפיה. הלכה למעשה, מתייחס המבקש אל המשיבות כאל גוף אחד, המכונה PFS, ללא אבחנה בין שני התאגידים. 4. טענה זו הועלתה עוד בסיכומי הצדדים לעניין צווי המניעה הזמניים להם עתר המשיב. בנושא זה קבענו כך - "... נראה לנו כי לכאורה ובשלב זה של הדיון, לא הוכח שהחברה האמריקאית היתה מעבידתו של המבקש [המשיב בבקשה שלפנינו - ו.ו.ל.], יחד עם החברה הישראלית. לכל האמור לעיל נוסיף עוד כי קשה להתעלם מהעובדה כי מדובר בשתי חברות שהתאגדו במדינות שונות, וחלים עליהם כללים שונים של פעילות משפטית ועסקית. כל חברה עוסקת בתחום פעילות שונה, שגם אם יש בו לקדם את האינטרסים המשותפים של שתי החברות, עדיין אין זהות בחברות עצמן. ויותר מכל, העובדה כי לא השתכנענו בשלב זה לכאורה כי ההפרדה בין שתי החברות היתה מלאכותית, כך שלכאורה, אין הצדקה על פי הדין לראות בשתי החברות יישות אחת או מעביד אחד, כטענת המבקש [כאמור, המשיב - ו.ו.ל.]." 5. במסגרת הבקשה לסילוק על הסף, טענה המבקשת טענות שונות, ביניהן - העדר עילה, העדר יריבות, העדר סמכות, וכן טענת פורום לא נאות. חלק מהטענות (כגון העדר סמכות) נדחו עוד בהחלטתנו מיום 28.1.01. בתשובת המבקשת לטיעוני המשיב, טענה המבקשת כי גם אם היתה המצאה למנהליה, הרי שעל פי כללי המשפט הבינלאומי הפרטי, אין לבית הדין לעבודה סמכות לדון בסכסוך בין המשיב ובין המבקשת. המבקשת הצביעה על הזיקות המטות את הכף למסקנה כי המקום הטבעי והנכון לבירור הסכסוך הוא ארצות הברית (המניות נשוא התביעה נרשמו בארצות הברית, נוחות הצדדים והאפשרות לאכוף את פסק הדין בארצות הברית, העובדה כי המדובר בחברה אמריקאית). בתשובה טען המשיב כי אין לסלק תביעה על הסף, אלא במקרים נדירים, וכי מהחלטת בית הדין בהליך הזמני עולה כי השאלות העובדתיות דורשות ליבון והבהרה עובדתית. כמו כן, בירור מירב הזיקות לצורך קביעת הסמכות הבינלאומית בנפרד מבירור העובדות לגבי פעילות שתי החברות, כאשר העובדות המשמשות בסיס לשתי ההכרעות הינן זהות, משמעו ניהול הליכים כפול. בנוסף, המשיב חזר על טענותיו בדבר קיום יחסי עבודה עם המבקשת ופעילות שתי החברות כאשכול חברות, והצביע על עובדות התומכות בטענתו כי הפורום הנאות לבירור סכסוך הוא בית הדין לעבודה בישראל. 6. המשיב אף ביקש להוסיף ולהגיב לגבי טענות מסויימות שעלו בטיעוני המבקשת, אך לאור התוצאה, הבקשה מתייתרת. 7. כאמור, חלק מטענות המבקשת נדחו בהחלטה קודמת. טענות אחרות (כגון העדר יריבות), לא נדחו אולם לאור החלטתנו כי נדרש בירור עובדתי לפני הכרעה בשאלה מיהו המעביד, הרי שהטענה בדבר העדר יריבות בין המבקשת ובין המשיב הינה מוקדמת ומכל מקום היא דורשת בירור עובדתי לפני ההכרעה. 8. מכאן לשאלה - מהו הפורום הנאות לבירור הסכסוך. שאלה זו קשורה לנושא הסמכות הבינלאומית. במקרה שלפנינו, שאלת הסמכות הבינלאומית קשורה בקשר הדוק לשאלת זיהוי המעביד, זאת מאחר שלגבי שתי השאלות יש ראשית לקבוע עובדתית, מהן הזיקות הקושרות את המשיב (התובע) אל המבקשת. בין שהמדובר בזיקות מתחום המשפט הבינלאומי הפרטי ובין שהמדובר בבירור הקשר - בהקשר לטענה של המשיב כי שתי החברות היו למעשה יישות אחת שהעסיקה אותו והתחייבה בפניו. על הקשר שבין שתי השאלות, עמדנו עוד בהחלטה הקודמת, שם קבענו כי - "הצדדים טענו גם לנושא הסמכות הבינלאומית, אך בנושא זה לא שמענו די ראיות. יש להדגיש כי שאלת הסמכות הבינלאומית קשורה לשאלות נוספות, כגון זהות המעביד ומהות הסכסוך, שהן שאלות מורכבות - עובדתית ומשפטית, וראוי שכל אלה יידונו ויוכרעו במסגרת ההליך העיקרי, כאשר תובא בפנינו תשתית עובדתית רחבה יותר." 9. נקודת המוצא בשאלת הסמכות הבינלאומית הינה - "הכלל במשפט הבינלאומי הפרטי הינו, כי גם במקום שבו קיימת סמכות בינלאומית, ניתן תמיד לבית-המשפט שיקול-דעת אם להפעיל את סמכותו." (בה"נ 6867/97 דודרו מושל מרתה נ' מושל אברהם, פ"ד נב (1) 840). למעשה, הטענה בפי המבקשת בהקשר זה היא טענת "פורום לא נאות". המבחן המרכזי לטענת "פורום לא נאות" הוא מבחן "מירב הזיקות". כיום גישת בית המשפט העליון לגבי מבחן זה הינה כי - לאור המציאות המודרנית וההתפתחויות הטכנולוגיות, אין מייחסים עוד למבחן של מירב הזיקות את המשקל שהיו מייחסים לו בעבר לעניין טענת הפורום הבלתי נאות (ראו רע"א 2705/97 הגבס א' סיני (1989) בע"מ נ' The Lockformer Co. ואח' (טרם פורסם); רע"א 2303/96 אליהו מסיקה נ' פרופ' וינקו דולנס (טרם פורסם); תורת הפרוצדורה האזרחית, עמ' 115)." (רע"א 2736/98 Habboud Bros. Co. נ' Nike International Ltd., פ"ד נד(1) 614) לפיכך עלינו לבחון האם במקרה שלפנינו מתקיימים שיקולים המצדיקים סילוק התביעה בשל טענת פורום לא נאות, מעבר למבחן מירב הזיקות. 10. מבחינה מסויימת, בנושא הסמכות הבינלאומית אנו עומדים בפני מעגל שוטה - אם אכן אין סמכות בינלאומית, הרי שיש לסלק התביעה על הסף, אולם סילוק התביעה על הסף יהיה במקרה זה עוד לפני שקבענו מיהו המעביד של המשיב. אם יקבע בדיעבד כי שתי החברות אכן היו מעבידות במשותף של המשיב, הרי שרק אז יתברר כי ההחלטה על סילוק התביעה על הסף מטעמים פרוצדוראליים, היתה נמהרת וככל הנראה - שגויה. 11. ניתן היה להוסיף ולהקשות בטענה כי במסגרת הליך הזמני, המשיב לא הצליח להוכיח ולו לכאורה כי אכן מדובר ביישות אחת, מכאן שייתכן שיש מקום לטענה כי אם הקשר בין המשיב והמבקשת לא הוכח ולו לכאורה, אין מקום להמשך ניהול התובענה ביניהם. התשובה לכך מצויה בהחלטתנו מיום 28.1.01 בה קבענו כי ההליך העיקרי הוא המסגרת הדיונית הראויה לבירור כל השאלות העובדתיות שלא התבררו עד תום בהליך הזמני. 12. כיצד נפתור, אם כן, את הבעיה? השלב הראשון הוא בחינת הראיות שהוצגו בתיק עד כה. יש לזכור כי טרם התקיים דיון הוכחות בתיק והבקשה שלפנינו מבוססת על האמור בכתבי הטענות. התשתית העובדתית שנפרשה בפנינו מאז ההחלטה בצו הזמני לא השתנתה, מאחר שהתיק טרם הגיע לשלב ההוכחות. בנסיבות אלה, החלטתנו כי יש מקום להמתין עד שתיפרש בפנינו תשתית עובדתית רחבה ורלוונטית, לפני הכרעה בשאלת זיהוי המעביד (עמ' 8 להחלטתנו מיום 28.1.01), עומדת בעינה. כמו כן, מאחר שהתשתית העובדתית לא השתנתה עד שלב זה, נראה לנו כי לא יהא זה נכון לסלק את התביעה על הסף, מבלי שהיתה למשיב ההזדמנות להביא את כל הראיות אשר יש בהן לתמוך בטענותיו. 13. זאת ועוד, אין לשכוח כי המהות קודמת לפרוצדורה. כללי המשפט הבינלאומי הפרטי קובעים מהי הערכאה שתדון בסכסוך בעל היבטים בינלאומיים. לעומת זאת, השאלה מיהו המעביד נותן ההתחייבות למשיב, הינה שאלה הנוגעת למהותו של הסכסוך ולקביעה שעל בית הדין להכריע בה - האם המשיב זכאי לזכויות להן הוא טוען. מנקודת מבט זו, נראה לנו כי יש לתת משקל רב יותר לבירורה של השאלה המהותית - זיהוי המעביד, ולא לבעיה הפרוצדורלית - מהי הערכאה שתדון בסכסוך. 14. לאחר שבחנו את כל השיקולים לעיל, נראה לנו כי בנסיבות המיוחדות של תובענה זו, לא יהא זה נכון לקבל את טענות המבקשת, מאחר שיש בהן להכשיל את התביעה העיקרית. ניהול התביעה ללא הצטרפותה של המבקשת, ימנע בירור עובדתי מלא של מהות היחסים בין המבקשת ובין המשיבה הפורמלית, וכפועל יוצא מכך - לא ניתן יהיה לברר בשלמות את שאלת זיהוי המעביד, שהיא שאלה מרכזית עליה מבוססת כל התביעה. 15. כאשר אנו מצרפים לכל הנימוקים שהוצגו לעיל, את הגישה הכללית המבכרת בירור המחלוקות לגופן על פני סילוק התביעה על הסף מטעמים פרוצדורליים (ר' למשל דב"ע נב/ 217-3 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי - הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פד"ע כז 3), המסקנה הבלתי נמנעת הינה כי יש לדחות את הבקשה לסילוק התביעה כנגד המבקשת על הסף. יחד עם זאת ועל מנת לייעל את הדיון, איננו סבורים כי יש מקום להשאיר לסוף הדיון את השאלה המקדמית בדבר הפורום הנאות, ועל כן אנו מחליטים על פיצול הדיון, כך שבשלב הראשון תתברר השאלה האם המבקשת היתה מעבידתו של המשיב, ואם כן מה הפורום הנאות לדיון בסכסוך בין הצדדים. 16. סוף דבר - הבקשה לסילוק על הסף נדחית, והדיון יפוצל, כך שראשית תתברר השאלה האם המבקשת היתה מעבידתה של המשיב. המבקשת תגיש כתב הגנה תוך 30 ימים ממתן החלטה זו. לאור התוצאה, אין צו להוצאות. סמכות בינלאומיתבית הדין לעבודה