פסק דין 1. זוהי תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, וכן פיצוי על נזקים בעקבות טענה להפרת התחייבות הנתבע למינויה של התובעת כמנהלת סניף. רקע עובדתי 2. א. התובעת עבדה בארה"ב מחודש נובמבר 85 ועד סוף חודש יוני 95 בחברת יונייטד מזרחי בנק אנד טרסט קומפני (להלן- החברה). עד סוף חודש דצמבר 94 עבדה התובעת בתפקיד מנהלת סניף בורו-פראק של החברה ובאותה עת נסגר הסניף. מינואר 95 ועד סוף יוני 95 עבדה כסגן נשיא של החברה בתפקיד ניהולי במחלקת דרום אמריקה - עסקי חוץ. התובעת פנתה למנכ"ל הנתבע דאז מר דוד בלומברג והביעה רצונה לחזור לישראל ולדבריה התנתה את חזרתה בכך, שתובטח לה עבודה כמנהלת סניף של הנתבע בישראל. מר בלומברג נענה לבקשה. התובעת הגיעה לישראל למו"מ בקשר לתנאי עבודתה מספר פעמים בחודשים פברואר, אפריל ומאי 95. ביום 10.5.95 בהיותה בארץ, ניתן לתובעת מכתבו של הנתבע החתום על ידי מר חנוך רוזנבלום ראש מטה הסניפים של הנתבע בנוסח הבא: "שמחתי לשמוע על כוונתך לחזור ארצה לאחר תקופה של כ- 10 שנים שנים בניהול סניף בורו - פארק ניו יורק. מאחר ובכוונתך להשתלב בארץ במסגרת בנק המזרחי, בתפקיד ניהול סניף, מוצע לך המסלול הבא: - תחילת עבודה עד 1.7.95 - במרוצת ששה חודשים לעבודתך בבנק בארץ, תעברי מסלול עבודה והשתלמות בנושאים שונים הקשורים בפעילות ובניהול סניף. - בתום מחצית השנה, תשובצי לתפקיד ניהול סניף. תיאום תנאי השכר, יעשה על ידי מר דב פוגל, סמנכ"ל, מנהל אגף כח אדם. אודה אם תודיעיני שבועיים לפני התאריך בו את מתכוונת להתחיל בעבודתך בבנק". (נספח ב' לתצהיר התובעת). ביום 18.5.95 השיבה התובעת למר רוזנבלום: " שמחתי לקבל את מכתבך מיום 10.5.98. אני מתכוונת להגיע ארצה בעה"ש בשבוע השלישי של יוני 95, ובכוונתי להתחיל לעבוד בבנק ביום א' ד' בתמוז (2.7.95) כפי שהצעת לי. אני בטוחה שכישורי כמנהלת סניף יתרמו להצלחת כל סניף שאנהל בבנק, לשביעות רצונם המלאה של שני הצדדים. אני ממתינה בקוצר רוח להתחיל במרץ קרירה חודשת בבנקאות בישראל". (נספח ג' לתצהיר התובעת). ב. ביום 27.6.95 עזבה התובעת את ארה"ב והגיעה ארצה. ביום 28.6.95 חתמה התובעת על טופס סטנדרטי של הנתבע שחלקו הראשון הינו "בקשה להתקבל לעבודה לתקופת נסיון" וחלקו השני "הצהרת סודיות ואי תחרות". (נספח א' לתצהיר פוגל). על פי נספח זה מבקשת התובעת להתקבל לעבודה לתקופת נסיון של 24 חודשים והיא מצהירה, כי ידוע לה, שהנתבע רשאי להפסיק את שירותה בכל עת אף לפני תום תקופת הנסיון תוך מתן הודעה מוקדמת. מוסיפה התובעת ומצהירה, על פי טופס זה, כי במקרה שעבודתה תופסק לא תהיינה לה כל טענות ומענות או תביעות כספיות נגד הנתבע בקשר עם עבודתה. ביום 2.7.95 החלה התובעת את עבודתה בנתבע. ביום 28.7.95 נשלח לתובעת המכתב הבא: " לכבוד גב' מימון מלכה עתודה הננו שמחים לאשר, כי התקבלת במוסדנו לתקופת נסיון של 24 חודשים. דרגתך נקבע ל- 75. רשמנו לפנינו, כי מועד תחילתת עבודתך 1.7.95. אנו מאחלים לך הצלחה". (נספח ד' לתצהיר התובעת). התובעת עבדה בתקופת ההשתלמות במספר סניפים. נסיונות לשבץ את התובעת לאחר מכן בתפקידים שונים באופן קבוע, לא עלו יפה. ביום 31.7.96, כתבה התובעת למר דב פוגל סמנכ"ל ומנהל אגף משאבי אנוש בנתבע את המכתב הבא: "הנדון: שיבוצי בעבודה א. מאז 4.7.96 אני ממתינה לשיבוצי בבנק. ב. לצערי עד היום לא שובצתי לשום תפקיד ניהולי בבנק. ג. ברצוני להזכיר, כי על פי התחייבות הבנק מיום 10.5.95 הובטח לי שיבוץ בתפקיד של ניהול סניף. בגלל הבטחה זו עזבתי את עבודתי בשלוחה של הבנק בניו- יורק שבו שימשתי 10 שנים בניהול סניף ברוקלין וחצי שנה כסגן נשיא במח' אמריקה הלטינית. ד. אני מצפה לשיבוצי כמובטח. ה. אוסיף עוד, מבלי לפגוע בדרישתי לקיום המובטח, נענתי מתוך רצון טוב וניגשתי לראיונות שהפניתם אותו אפילו לתפקיד סגן מנהל סניף. (סניף בת -ים, נאות רחל, רמת גן). חרף זאת לא שובצתי עד היום לא לתפקיד של מנהלת סניף כמובטח ולא לתפקיד של סגנית מנהל סניף. אשמח לשמוע, כי בעיתי תיפטר בקרוב". ( נספח ו' לתצהיר התובעת). ביום 1.8.96 שיגר הנתבע לתובעת מכתב הפסקת עבודה על פיו תופסק עבודתה ביום 30.8.96 (נספח ז' לתצהיר התובעת). משמעות ההסכם בין הצדדים 3. א. השאלה המרכזית העומדת להכרעתנו הינה, מהו תוכנו ומשמעותו של ההסכם שנכרת בין הצדדים. לקביעה זו השלכה ישירה לגבי השאלות האחרות שהועלו במסגרת תביעה זו. הסכם עבודה, ככל הסכם אחר, יש לפרש על פי תכליתו, תוכנו והגיונו המשפטי והכלכלי. המגמה הפרשנית היא להגיע לחקר הכוונה האמיתית של הצדדים תוך התרת מוסרותיהן של המילים הכתובות ( דב"ע נב/ 147-3, רבלון (ישראל) בע"מ נ. ברק ואח' פד"ע כה' 115). תכליתו של החוזה הינה, גם סובייקטיבית וגם אובייקטיבית ומשקפת את אומד דעתם של בעלי חוזה סבירים והגונים. (בג"צ 846/93 ברק נ. בית הדין הארצי לעבודה ואח' פ"ד נא (1) 3). התכלית האובייקטיבית מושפעת מעקרון תום הלב ונגזרת משיקולים של הגיון וסבירות (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ. אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ פ"ד נא (1) 265 בעמ' 313). ב. ביום 10.5.95 ניתן לתובעת מכתב (נספח ב' לתצהיר התובעת) על פיו מוצע לה מסלול עבודה והשתלמות בנושאים הקשורים בפעילות ובניהול סניף במשך ששה חודשים אשר בסיומם תשובץ לתפקיד ניהול סניף. ההצעה התקבלה על ידי התובעת (נספח ג' לתצהירה). התובעת טוענת, כי משמעות ההסכם שנחתם הינה, קבלת תפקיד של מנהל סניף מיד עם תום ששת חודשי ההשתלמות וללא כל קשר לבדיקת כישוריה והתאמתה לתפקיד זה. הנתבע לעומת זאת טוען, כי סוכם שהתובעת תועסק במסלול העתודה הניהולית של הנתבע וכי קבלת התפקיד מותנה ביכולת המקצועית והניהולית ובכך שתתפנה משרה מתאימה. אנו סבורים שיש להעדיף את פרשנותו של הנתבע על זו של התובעת. התובעת הגיעה ארצה לאחר עבודה של כ- 10 שנים בארה"ב. תהא אשר תהא הזיקה בין החברה בה עבדה לבין הנתבע, ברור שלצורך ניהול סניף בארץ דרושים ידע והכשרה המיוחדים לתחומי הבנקאות השונים בישראל. על מנת להשתלב בתפקיד אחראי של מנהל סניף, על העובד האמור להשתלם באותם תחומים כך שבסופה של תקופת ההשתלמות, יבדקו כישוריו ויכולתו למלא את התפקיד. זוהי, המשמעות שיש לייחס לששת חודשי העבודה וההשתלמות אשר נקבעו בנספח ב' לתצהיר התובעת. בסופם של אותם חודשים אמור היה הנתבע לבדוק האם אכן עמדה התובעת באמות המידה הדרושים לצורך קבלת התפקיד ורק אז לשבצה לתפקיד מנהלת סניף. אין מדובר בשיבוץ אוטומאטי תוך התעלמות מוחלטת מנתוניה של התובעת כפי שאמורים לבוא לידי ביטוי בתקופת ההשתלמות. מר פוגל מצהיר, כי הוא הסביר לתובעת טרם קבלתה לעבודה, את הפרוצדורה שהיא תדרש לעבור כדי להתמנות כמנהלת ואת התנאים לקבלת התפקיד ( סעיף 6 לתצהירו. עמ' 6 לפרוטוקול 5.10.99). התובעת מכחישה את דברי מר פוגל ( סעיף 3 ב' לתצהירה). בענין זה מהימנים עלינו דבריו של מר פוגל. התובעת מכחישה מכל וכול פגישה כלשהי עם מר פוגל לפני הגיעה לארץ ביום 28.6.95 (עמ' 7 ו- 8 לפרוטוקול 30.5.99). מאידך, הוצג מסמך מיום 28.2.95 (נספח י"א לתצהיר פוגל) שהינו מזכר משיחתו של מר פוגל עם התובעת באותו יום. ברור, איפוא, שהתובעת נפגשה עם מר פוגל בתקופת המו"מ שקדם לתחילת עבודתה וזאת בניגוד לעדותה. משכך, ראוי להעדיף את גירסתו של מר פוגל. תימוכין לכך שגם התובעת הבינה, כי אין מדובר במינוי ללא תנאי לתפקיד ניהול סניף, מוצאים אנו בהסכמתה לחתום על נספח א' לתצהיר פוגל. מסמך זה נחתם על ידי התובעת ביום 28.6.95 לאחר הגיעה ארצה וטרם תחילת עבודתה בפועל. על פי מסמך זה מבקשת התובעת להתקבל לעבודה לתקופת נסיון. בהמשך לחתימתה על המסמך האמור, נשלח לתובעת מכתב ביום 28.7.95 ( נספח ד' לתצהיר התובעת) על פיו התקבלה לתקופת נסיון של 24 חודשים. התובעת אכן טוענת, כי הובהר לה שמדובר בטופס סטנדרטי עליו חתמה ואין חתימתה פוגעת בהתחייבות הנתבע על פי נספח ב' לתצהירה ( סעיף 3 א' לתצהירה), אך אין היא זוכרת במדויק מתי נאמרו לה הדברים ובאילו נסיבות (עמ' 8-9 לפרוטוקול 30.5.99). התובעת לא טרחה להעביר לנתבע בכתב את שנאמר לה בענין זה לדבריה, על ידי מר רוזנבלום ומר פוגל. יש לציין, כי מר פוגל מודה שאמר לתובעת, כי מדובר בטופס סטנדרטי אך מוסיף שלא אמר לה, כי לטופס זה אין כל משמעות ( עמ' 6 לפרוטוקול 25.10.99). מסקנתנו מן האמור הינה, כי תנאי ההסכם שנכרת בין הצדדים כללו תקופת נסיון של עבודה והשתלמות בת ששה חודשים שלאחריהן אמור היה הנתבע לבדוק ולהעריך את כישוריה של התובעת לתפקיד מנהלת סניף. הנתבע אמור היתה לשבצה לתפקיד זה רק אם תעמוד באמות המידה הנדרשות למשרה זו ואין מדובר בקבלת התפקיד ללא תנאי. האם עמד הנתבע בהתחייבותו למסלול עבודה והשתלמות 4. א. מוסיפה התובעת וטוענת, כי הנתבע לא עמדה בהתחייבותו להעבירה מסלול של עבודה והשתלמות וכי הטיפול מצד הנתבע היה לא איכפתי ולא מתאים לתפקיד שיועד לה. עלינו לבדוק איפוא, האם הוכיחה התובעת את טענתה זו. כבר בשלב זה יש לציין, כי חלק מהנתונים להלן, לא צויינו משום מה, בתצהירה של התובעת והם התבררו רק במהלך החקירות הנגדיות. ב. התובעת שובצה לעבודה בסניף בית אירופה ומשם נשלחה לחונכות בסניף בר אילן. התובעת היתה גם בסניף בני- ברק במחלקת אשראי שם צפתה בעבודה, ביצעה עבודה מעשית והשתתפה בקורסים ( עמ' 9 לפרוטוקול 30.5.99. סעיף 11 לתצהיר פוגל, נספח ב' לתצהיר פוגל). בשלב מאוחר יותר הועברה התובעת לסניף גבעתיים שם הוכשרה בצמוד למנהל הסניף. בסיומה של התקופה התקבלה חוות דעתו לגבי התאמתה של התובעת לניהול הסניף ( נספח ג' לתצהיר פוגל). ג. לגירסת הנתבע, על פי חוות דעתו של מנהל סניף גבעתיים אשר ניתנה בחודש ינואר 96 דהיינו, בתום ששה חודשי עבודה, הוצע לתובעת תפקיד מנהל סניף שלומי של הנתבע. לגירסתו, הואיל ועל פי חוות דעתו של מנהל סניף גבעתיים, התובעת היתה מתאימה לנהל סניף המעסיק עד 10 עובדים וזאת בלווית חונך צמוד בשלושת החודשים הראשונים, הסניף שהתאים לקריטריונים אלו היה סניף שלומי. המכרז לתפקיד זה פורסם ביום 10.12.95 וההצעה הוצעה לתובעת כחודש או חודשיים לאחר מכן ( עמ' 9 לפרוטוקול 25.10.99). התובעת סרבה לקבל את התפקיד. ( סעיף 12 ס"ק א- ג' לתצהיר פוגל). התובעת מכחישה מכל וכל את הטענה, כי הוצע לה תפקיד זה. (סעיף 14 א' לתצהירה. עמ' 9 לפרוטוקול 30.5.99). במחלוקת זו שבין הצדדים מקובלת עלינו גירסתו של מר פוגל. ביום 19.6.96 רשם מר פוגל מזכר על פיו הוא ומר רוזנבלום הציעו לתובעת לנהל את סניף שלומי אך היא סרבה ואף ניסתה להתכחש להצעה זו ( נספח ד' לתצהיר פוגל). אף שהדברים נרשמו מספר חודשים לאחר האירוע, הרי שמדובר בתרשומת שנעשתה לפני הפסקת עבודתה של התובעת ולפני הגשת התביעה דנן ויש ליחס לנתונים את המשקל הראוי. יש לציין כי ב"כ התובעת בסיכומיו ( סעיפים 143-142 ) טוען, כי גם אם הוצע לתובעת תפקיד זה, הרי מדובר בהצעה שלא בתום לב וזאת מכיוון שהתובעת התגוררה במרכז הארץ עם הגבר שהכירה ומוסיף וטוען, כי הנתבע לא ראה בסירוב התובעת להצעה זו כהפרת הסכם (סעיף 144). טענות עובדתיות חלופיות מסוג אלו אינן מוסיפות לאמינות גירסתה העובדתית של התובעת. ד. לגירסת הנתבע, לאחר דחיית הההצעה לנהל את הסניף בשלומי, הוצע לתובעת להתמנות לסגן מנהל בסניף רמת גן או בסניף נאות רחל, תפקידים שהתפנו באותה עת. גם לכך סרבה התובעת. (סעיף 12 ג' לתצהיר פוגל). התובעת מודה, כי פנתה לראיון עם מנהלי אותם סניפים אך מוסיפה, כי המנהלים אמרו לה שהם לא מוכנים לקבל מישהו שתוך תקופה קצרה יגש למכרזים של מנהל סניף. בהתייחס לטענה זו, מודה מר פוגל כי לא זכור לו אם התובעת אמרה לו את הסיבה לסירובה לאותם תפקידים וכי יתכן וניהלה חלק מהשיחות בנושא זה עם מר סטמפלר שהיה אחראי על העתודאים (עמ' 8 לפרוטוקול 25.10.99). מר סטמפלר לא הובא לעדות מטעם הנתבע ואין כל מסמך של הנתבע המתעד את ההפניות לאותם סניפים. בנסיבות אלו מקובלת עלינו גירסתה של התובעת בעניין זה. ה. משלא עלו יפה נסיונות השיבוץ בסניף רמת גן ובסניף נאות רחל, נשלחה התובעת בחודש פברואר 96 לעבודה בסניף רמלה כדי למלא את תפקידו של סגן מנהל הסניף. ( סעיף 12 ד' לתצהיר פוגל). לתובעת טענות שונות באשר לעבודה בסניף זה. לדבריה, התעלם ממנה מנהל הסניף, לא ניתנה לה זכות חתימה ולא סמכויות ורק ביום 31.5.96 ניתנה לה זכות חתימה זמנית (נספח ה' לתצהירה). התובעת עבדה בסניף רמלה עד ליום 3.7.99. מנהל הסניף מר אמנון חצרוני דיווח למר רוזנבלום שאין הוא מרוצה מתפקודה של התובעת (סעיף 12 ה' לתצהיר פוגל. נספח ח' לתצהיר פוגל. עמ' 9 לפרוטוקול 25.10.99). ו. בחודש מרץ 96 במהלך עבודתה של התובעת בסניף רמלה, הגישה התובעת מועמדותה למכרז לאיוש תפקיד מנהל סניף גני תקווה(סעיף 12 ה' לתצהיר פוגל. נספחים ה' ו' לתצהיר פוגל). בחוות הדעת שנתקבלה ממר שלמה צווייג מנהל אזור ירושלים בנתבע אשר תחת פיקוחו היה גם סניף רמלה, נכתב, כי בשלב זה אין התובעת מסוגלת לנהל סניף בארץ בשל חוסר הידע בסיסי בהליכי העבודה בסניף (נספח ז' לתצהיר פוגל). חברי ועדת המכרזים לא מצאו את התובעת מתאימה לתפקיד זה. ז. הנתבע המשיך והציע לתובעת להתמנות כסגנית מנהל בסניף בת- ים. התובעת טוענת, כי מנהל סניף בת ים אמר לה שהוא לא רוצה מישהו לתקופת עבודה של חצי שנה בלבד. באותו זמן, נדרשה התובעת לעבור מבחן מורשי חתימה, מבחן שאותו נדרשה לעבור כבר בשלב קודם בתקופת ההשתלמות. התובעת סרבה לעבור מבחן זה בטענה שעברה מבחן דומה בעת עבודתה בבנק לאומי בטרם יציאתה לחו"ל (סעיף 12 ז' לתצהיר פוגל. נספח ד' לתצהיר פוגל. עמ' 11 לפרוטוקול 30.5.99) בסופו של דבר, בין השאר בגין סירוב זה, לא קיבלה התובעת את התפקיד בסניף בת ים. ח. התמונה המתקבלת ממכלול העובדות דלעיל הינה, כי הנתבע עמד בהתחייבויותיו להעביר את התובעת מסלול של עבודה והשתלמות על מנת לאפשר לה ללמוד ולהוכיח את כישוריה לקראת תפקידה הפוטנציאלי כמנהלת סניף. הדבר לא יצא לפועל הואיל ולדעת הנתבע, לא עמדה התובעת באמות המידה הנדרשות למילוי תפקיד זה ובפועל לא נמצא לה תפקיד הולם אחר. איננו מוצאים תום לב, חוסר הגינות או נתונים כלשהם המצביעים על חוסר איכפתיות וחוסר רצינות בהתנהגותו של הנתבע . חוות הדעת מטעם גורמים שונים בנתבע אשר באו במגע עם התובעת היו מעורבות, אולם אלו שניתנו לקראת סוף תקופת ההשתלמות גרסו, כי אין התובעת מתאימה לתפקיד (נספחים ז' ח' לתצהיר פוגל). לתובעת עצמה חלק בתוצאה זו בכך שסרבה לעבור מבחן מורשי חתימה. לאור מסקנתו, איננו נדרשים לשאלה האם הציגה התובעת בפני הנתבע מצג שווא באשר לאופי עבודתה בארה"ב (סעיף 9 לתצהיר פוגל). דיינו בעובדות שצויינו לעיל כדי להגיע למסקנה, כי אין למצוא פגם בהתנהגות הנתבע בכל הקשור לתקופת עבודתה של התובעת. נזקי התובעת 5. קביעותינו, כי ההסכם שנכרת בין התובעת לנתבע לא כלל התחייבות למינויה של התובעת ללא תנאי לתפקיד מנהל סניף וכי הנתבע עמד בהתחייבויותיו בכל הקשור לתקופת העבודה וההשתלמות, משמעותן דחיית התביעה לפיצויים בגין הנזק שנגרם לתובעת על פי טענותיה. כפועל יוצא, אין מקום לדיון ולהכרעה בשאלות הנוגעות להערכות בקשר לאפשרויות שהיו לתובעת להמשיך ולעבוד במקום עבודתה בארה"ב, לפיצוי שקיבלו עובדים שפוטרו מאותו מקום עבודה ולהוצאות השונות שהוציאה התובעת בגין המעבר מארה"ב לישראל ובחזרה לארה"ב. למעלה מן הצורך נעיר, כי ספק רב אם פרטי הנזק להם טוענת התובעת כגון אלו הקשורים לשכירות דירה בארץ, רכישות שונות, הפסדים בגין תכולת הבית בארה"ב והוצאות לסידורים בארה"ב, עומדים במבחני תיחום הנזק, דהיינו מבחן הסיבתיות ומבחן הצפיות מכח סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א - 1970. בנוסף, מן ההיבט הראייתי מדובר ברכיבים שחלקם הגדול ניתן היה להוכחה באמצעות מסמכים כמו הסכם שכירות, קבלות על קניות שונות וכרטיסי טיסה. התובעת לא הציגה ולו גם מסמך אחד להוכחת פרטי הנזק הללו. גם אם היינו מגיעים למסקנה, כי אכן הפר הנתבע התחייבות מהתחייבויותיו, לא ניתן היה לפצות את התובעת בפרטי הנזק המפורטים בסעיף 14 לכתב התביעה ובסעיף 18 לתצהירה של התובעת וזאת בהעדר ראיות מספיקות. התביעה לפיצויי פיטורים עבור תקופת העבודה בארה"ב 6. בכתב התביעה (סעיף 18 א') טוענת התובעת, כי הנתבע חייבת לשלם לה פיצויי פיטורים בגין עבודתה בארה"ב. מתצהירה של התובעת (סעיפים 1 ס"ק א- ג' ) ומסיכומי בא כוחה ( סעיפים 212-200) עולה, כי לטענתה מדובר באותו מעביד כך שיש לראות את התובעת כמי שעבדה עבור הנתבע מחודש נובמבר 1985 (תחילת עבודתה בחברה בארה"ב) ועד ליום 30.8.96. מר דוד קמחי אשר שימש בתקופה הרלוונטית כממונה על הפעילות הבינלאומית של הנתבע מצהיר, כי החברה והנתבע הינם שני יישויות משפטיות לכל דבר וענין. החברה הוקמה ביום 2.5.78 כחברה בנקאית אמריקאית שקיבלה רשיון בנק ממדינת ניו יורק. מהקמתה ועד לשנת 1984 כ- 60% מההון העצמי של החברה הוחזק ישירות על ידי הנתבע. עם הקמת חברת האחזקות הבינלאומיות בהולנד UNITED MIZRAHI OVERSEAS HOLDING COMPANY B.V. ב- 1984, כל המניות של החברה הועברו אליה והבנק בניו יורק הפך לחברת בת בבעלות מלאה של חברת האחזקות. עם הקמת חברת האחזקות, הנתבע החזיקה ב- 54.7% ממניותיה. משנת 1995 הנתבע מחזיק ב- 100% ממניות חברת האחזקה (סעיף 6 לתצהיר קמחי). מוסיף העד ומציין, כי הנתבע והחברה מנהלים ענייניהם בנפרד מעסיקים עובדים על פי נהלים שונים ועל פי דין שונה (סעיף 7) ואין לנתבע מעורבות בקביעת תנאי העבודה או סיום תנאי העבודה של עובדי החברה ( סעיף 9). הדוח הכספי המאוחד של הנתבע כולל את המאזן של החברה וזאת מכח כללי החשבונאות. שלושה מעובדי הנתבע היו חברי מועצת המנהלים של החברה שמנתה 8 חברים. יו"ר מועצת המנהלים של החברה היה עד שנת 1995 מר בלומברג מנכ"ל הנתבע. מר קמחי עצמו היה בתקופה מסויימת יו"ר מועצת המנהלים של החברה ובתקופה אחרת מנכ"ל שלה. (עמ' 2,1 ו- 4 לפרוטוקול 25.10.99). הנתונים שפורטו לעיל מצביעים בבירור, כי החברה הינה אישיות משפטית נפרדת מהנתבע. העובדה, כי משלב מסויים מחזיק הנתבע במלוא מניותיה של החברה וכי עובדי הנתבע חברים במועצת המנהלים של החברה, אינן עילות מספיקות להרמת מסך. ככל שהטענה הינה לרצף זכויות מכח סעיף 1 לחוק פיצויי הפיטורים התשכ"ג - 1969, הרי שלא מדובר על עבודה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה. יש להוסיף ולציין, כי על פי עדותה של התובעת, תנאי העבודה, השכר והתנאים הסוציאליים בארה"ב שונים מאלו שבארץ. בארה"ב נקבעו תנאי העבודה על ידי החברה ובארץ על ידי הנתבע וכשהתובעת הגיעה ארצה התקבלה כעובדת חדשה של הנתבע בארץ ( עמ' 3-2 לפרוטוקול 30.5.99). התביעה לתשלום פיצויי פיטורים בגין תקופת העבודה בארה"ב נדחית. התביעה לפיצויי פיטורים עבור תקופת העבודה בארץ 7. לטענת הנתבע עבור תקופת עבודתה בישראל, קיבלה התובעת פיצויי פיטורים לפי שכר חודשי בסך 9,269 ₪ . סך 5,040 ₪ שולם לתובעת על ידי שחרור הכספים בקופות הגמל עתיד ב', יסודות וגמולה ויתרת הסכום על ידי שחרור הכספים מקרן הפנסיה גלעד ( סעיף 17 לתצהיר פוגל. טופס 161 נספח י' לתצהיר פוגל). לטענת התובעת, זכאות היא לפיצויי פיטורים על יסוד משכורת חודשית בסך 9,736.26 ₪ (סעיף 15 לתצהירה. תלוש שכר נספח ה' לתצהירה). כן טוענת היא כי לא הוכחו הסכומים המופקדים לזכותה בקרנות השונות. שכרה של התובעת כמפורט בתצהירה, מעוגן בתלוש השכר נספח ח' לתצהירה. התובעת לא נחקרה בשאלה זו. הנתבע מצידו לא הגיש פירוט של רכיבי השכר שלשיטתו יש לקחתם בחשבון פיצויי הפיטורים ועדי הנתבע לא העידו בפירוט בשאלה זו. בנסיבות אלו קובעים אנו, כי שכרה החודשי של התובעת לצורך חישוב פיצויי הפיטורים הינו 9,736.26 ₪ ועל כן זכאית היא לפיצויי פיטורים בסך 11,359 ₪. הנתבע יציג בפני ב"כ התובעת תוך 30 יום מיום קבלת פסה"ד, אישורים של הקופות והקרנות בהן הצטברו כספי הפיצויים ואשר שוחררו לזכות התובעת. ככל שעל פי האישורים הנ"ל אין בכספים הללו כיסוי מלא עד לסך 11,359 ₪ ישלם הנתבע לתובעת את הסכום החסר וזאת בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מירבית מיום 30.8.96 ועד ליום התשלום בפועל. סיכום 8. בכפוף לאמור בסעיף 7 לעיל, נדחית התביעה על כל עילותיה. התובעת תשא בהוצאות הנתבע ובשכ"ט עו"ד (כולל) בסך 5,000 ₪ בצרוף מע"מ. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מירבית מיום קבלת פסה"ד על ידי התובעת ועד ליום התשלום בפועל. פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטורים