פסק דין 1. בפני תביעה למתן פסק דין הצהרתי הקובע כי שכרו החודשי של התובע אצל הנתבעת עמד על סך של 5,350 ₪ נטו. 2. בכתב התביעה נטען כי התובע, גזרן בגדים לפי עיסוקו, עבד אצל הנתבעת כגזרן וכמנהל עבודה החל מחודש נובמבר 1996 ועד ל- 12.1.1998, מועד בו נפגע בתאונת עבודה ומאז חדל לעבוד. עוד נטען כי לפני תחילת עבודתו סוכם בין התובע לבין מנהל הנתבעת כי שכרו יעמוד על סך של 5,350 ₪ נטו וכי זה השכר שקיבל במהלך 15 חודשי עבודתו אצל הנתבעת, כי הנתבעת לא המציאה לו תלושי שכר משך כל תקופת עבודתו ורק לאחר הפסקת עבודתו הנתבעת, בחודש מרץ 1998, המציאה לו הנתבעת באופן מרוכז את תלושי השכר שלתדהמתו הרבה דווח בהם על משכורות של כ- 3,200 ₪ ברוטו בלבד. עוד נטען כי התובע זקוק לתלושי השכר הנכונים לצורך "קבלת הפיצויים מהמוסד לביטוח לאומי בגין תאונת העבודה". לכתב התביעה צורפו המסמכים כלדקמן:- א. מסמך שלטענת התובע כתוב בכתב ידו של מנהל הנתבעת ומעיד על הסיכום כי שכרו של התובע יעמוד על סך של 5,350 ₪ נטו (נספח א'). ב. דפי חישוב שכרו של התובע שנערכו, לטענתו, על ידי מנהלת החשבונות של הנתבעת (נספח ב'). ג. תלושי שכר של התובע (נספח ג'). ד. מכתבו של עו"ד יעקב X מופנה לנתבעת שכותרתו "ווקנין אשר ת.ז. X(נספח ד'). 3. בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת, בין השאר, כי התובע הועסק כמנהל עבודה וטענה כי הועסק כגוזר בדים בלבד וכי פוטר ביום 12.1.1998 מעבודתו הן בשל "יכולתו המקצועית הדלה... ובעיקר בשל אישיותו הבעייתית" וכי התובע נהג לאיים ולתקוף פיזית עובדים אחרים וסמוך לפני פיטוריו הכה התובע עובד אחר של הנתבעת וזה היה ה"קש ששבר את גב הגמל" שבעטיו קיבל הודעת פיטורין. עוד נטען כי לאחר הודעת הפיטורין פנה התובע, עוד באותו הערב, לטיפול רפואי בטענה שנפגע בגבו בעת העבודה - דבר המוכחש. עוד הוסיפה הנתבעת כי שכרו של התובע הוא כמצויין בתלושי השכר וכי, כמו כל יתר עובדי הנתבעת, קיבל מדי חודש בחודשו את תלוש השכר והמחאה על סכום המשכורת אולם היה נוהג לקרוע את תלושי השכר ולפדות את ההמחאות על ידי ניכיונן אצל גורמים שלישייים. לעניין גמר החשבון נטען כי התובע קיבל את כל הזכויות המגיעות לו על בסיס תלושי השכר וכי חתם בהתאם לכך ביום 18.1.1998 על אישור. 4. בדיון ההוכחות שהתקיים בפני ביום 20.12.2000 לא הופיעו נציגי הציבור שהוזמנו כדין ועל מנת שלא לדחות את הדיון החלטתי לקיימו בהעדרם. במהלך הדיון העידו בפני התובע ומטעם הנתבעת העידו מר רקנטי, מנהל הנתבעת (להלן - מר רקנטי), וגב' דינה קינן, מנהלת החשבונות של הנתבעת (להלן- גב' קינן). במהלך הדיון הוגשו לתיק המסמכים כדלקמן:- א. כל הנספחים שצורפו לכתב התביעה. ב. מכתב מיום 18.1.98 חתום על ידי התובע מופנה לנתבעת המאשר כי התובע קיבל את כל המגיע לו כולל משכורת, הבראה, חופש, פיצויים וכו'. (נ/1) התובע חזר בעדותו על האמור בכתב התביעה והוסיף כי שכרו עמד על סך של 26 ₪ נטו לשעות עבודה וכי במהלך החודש עבד 196 שעות ולא קיבל תלושי שכר. בחקירתו הנגדית הודה התובע כי אכן היתה לו תקרית עם עובד אחר אך זה היה 5 חודשים לפני שהפסיק את עבודתו בנתבעת וכי התלונה שהגיש נגדו העובד נחקרה והמשטרה החליטה לסגור את התיק בשל חוסר עניין לציבור. לשאלה כיצד היה מקבל את שכרו ענה התובע: "כל יום חמישי הייתי מקבל 600 ₪ עבור קניות לבית ו- 200 ₪ עבור דלק לאוטו ואת השאר היה נותן לי שיק. כשאני אומר השאר אני מתכוון למה שכתוב בכרטיסיות שהגשתי. הכוונה כרטיסיות בכתב ידו של אביו של מנהל הנתבעת מר יוסף מועלם" (עמ' 2 לפרוטוקול שורות 22-25) ובהמשך חקירתו הנגדית, כאשר התבקש להסביר את כרטיס המתייחס לחודש אוקטובר, אמר התובע: "כל המסמך מתייחס לחודש אוקטובר ובסוף המסמך יש את הסיכום של כל הסכומים שלקחתי באותו חודש (5,300 ₪) ומתחת לסכום זה מופיע המספר 1000 ₪ שפירושו לקיחת מקדמה. ה- 5,300 ₪ זה המשכורת שלי. אני לא יודע מה זה ה- 5,300 ₪. עכשיו אני נזכר איך זה היה - האבא יוסף היה רושם לי כל החודש כמה לקחתי ואת כרטיסיה הזו היה מעביר למנהלת החשבונות... והיא היתה מחשבת לפי הכרטיס ת/1" ולשאלה "אתה טוען שקיבלת סך של 5,300 ₪ לחודש" ענה התובע "נכון קבלתי לפעמים 5,000 ולפעמים 5,300 ₪. זה תX בכמות השעות שעבדתי באותו חודש וזה ללא השעות הנוספות" (עמ' 3 לפרוטוקול שורות 26-24) ובמשך לבקשתו של ב"כ התובע: "תאשר בבקשה את דברי: אני טוען שהמספר 5,300 ₪ שמופיע זה לא המשכורת שלך מכיוון שאתה מחבר את כל הסכומים שבכרטיס זה מה שנותן את ה- 5,300 ₪ שזה למעשה הסכומים שלקחת באותו חודש ולא המשכורת שלך" ענה התובע: "נכון. באותו חודש אכן קיבלתי סך של 5,300 ₪ וזה לא משקף את המשכורת שלי לאותו חודש זה המפרעות. זה לא היתה המשכורת שלי אלא מה שהייתי מושך. באמצעות הכטיסים האלה נכון שאי אפשר לראות את המשכורת אלא רק את המקדמות שקיבלתי" (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 20-14) ולשאלה "כיצד אתה מוכיח שמשכורתך היתה כפי שציינת קודם לכן. או 5,000 או 5,300 ₪". ענה התובע: "בתחילת עבודתי קיבלתי שכר של 5,000 ₪ ואח"כ קיבלתי 5,300 ₪. לפי הכטיסיות שצירפתי לכתב התביעה אני יכול להוכיח אך ורק את המקדמות שקיבלתי ואיני יכול להוכיח מה היתה המשכורת החודשית שלי. את המשכורת אני יכול להוכיח באמצעות החישובים שעשתה מנהלת החשבונות שאף הם צורפו לכתב התביעה ובאמצעות המסמך של מר רקנטי (ת/2) "(עמ' 4 לפרוטוקול שורות 25-23 עמ' 5 לפרוטוקול שורות 2-1) ובהמשך אמר: "הייתי לוקח מדי שבוע סך של 600 ₪ ה- 200 ₪ לא היו קבועים ובכלל לקחתי כל שבוע כל מה שהייתי צריך. לדוגמא אם הייתי צריך 5,000 ₪ למשכנתא הייתי מקבל אם הייתי צריך לחשבון חשמל הייתי מקבל גם כן. כל מה שהייתי צריך לשלם למדינה הייתי לוקח. כל מה שהייתי צריך להוצאות שלי ושל בני ביתה הייתי לוקח ממר יוסף מועלם וגם מר רקנטי (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 8-12). מנהל הנתבעת, מר רקנטי, העיד בפני כי משכורתו של התובע היתה בהתאם לתלושים וכי הוא אישית מסר לתובע מדי חודש בחודשו את משכורתו במעטפה יחד עם תלוש השכר. עוד הוסיף העד כי בין היתר היה נותן לתובע כספים כשהוא היה זקוק למחיה וכי ערך רישום בהנהלת החשבונות לגבי כל הסכומים נתן לתובע לרבות אלה שמעבר למשכורת (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 10-13). לשאלות בית הדין לא יכול היה העד לענות האם שכרו של התובע חושב על בסיס שעתי, אולם ציין שהתובע קיבל את כל שכרו בהתאם לתלוש המשכורת, וכי בגמר החשבון שנערך עם סיום עבודתו התחשבן איתו בכל הנוגע למקדמות שקיבל, בהתאם לתלושים, ובקיזוז כל המגיע לו בגין חופשה, פיצויי פיטורים והבראה. התחשבנות זו, הוסיף העד, אינה מופיעה בתלוש אלא בהנהלת חשבונות (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 17-26, עמ' 8 לפרוטוקול שורות 1-3). בחקירתו הנגדית אמר העד כי כל מה שקיבל התובע מעבר למצויין בתלוש היה גמילות חסדים אולם כאשר נשאל לגבי התעריף לשעה המופיע בתלוש חודש חודש ינואר 1998 אישר העד כי התעריף לשעה קפץ ב-300% משכר של 12.70 ₪ ₪ לשעה ששולם במשך 13 חודשים לשכר של 27.12 ₪ בחודש ינואר 1998, והסביר כי חודש לפני סיום עבודתו של התובע "הוא עלה לתפקיד גזרן בדרגה יותר גבוהה וזה הצדיק העלאה בשכר של 300% " ולשאלה: "לפני דקה אמרת שזה תרומה גמילות חסדים ועכשיו אתה טוען שהועלתי בדרגה" ענה העד: "אין קשר בין העזרה שנתתי לבין המשכורת שהוא קיבל בחודש ינואר" (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 1-8). הגב' קינן העידה כי היתה מוציאה את תלושי השכר לפי שעות עבודה ומקלידה אותם לתוך המחשב וכי את שעות העבודה קיבלה משעון הנוכחות. עוד הוסיפה העדה כי: "לגבי התובע ערכתי את החישוב של המשכורת לפי השעון. המשכורת של התובע היתה כפי שמצויין בתלוש" (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 23-26). בהתייחס לת/6 הסבירה העדה כי :"אשר כל הזמן היה בא ותמיד היו לו חילוקי דעות על תלוש המשכורת ועל צורת החישוב שלי בתוך התלוש. ואח"כ היה בא ואומר לי בואי תעשי לי חישוב כזה ובואי תעשי לי חישוב כזה. הייתי מכינה לו כל מה שהיה מבקש ממני. אבל זה לא היה קשור לתלוש" (עמ' 9 לפרוטוקול שורות 14-17). באשר לת/3 הבהירה העדה כי התלוש חושב לפי 109 שעות כפול ערך שעה של 27.17 ₪ לעומת תלוש חודש ספטמבר 97 שחושב לפי ערך שעה של 12.90 ₪ ולשאלה האם ידעה שהיתה לתובע העלאה במשכורת ענתה :"יכול להיות שהיה לו קידום בתפקיד. אני לא יודעת למה הוא קודם אלה ההוראות שקיבלתי. את ההוראות הייתי מקבלת מההנהלה ממר רקנטי או ממר מועלם. הייתי מקבלת את ההוראות בכתב או בעל פה" (עמ' 10 לפרוטוקול שורות 4-12). 5. הצדדים סכמו טענותיהם בעל פה. התובע הפנה לעדויות ולמסמכים שהובאו בפני בית הדין וטען כי משכורתו עמדה על סך של 27.12 ₪ נטו לשעת עבודה - דבר העולה מהמסמכים בכתב ידו של מר רקנטי וביקש מבית הדין ליתן פסק דין הצהרתי על פיו שכרו היה 27.17 ₪ נטו לשעה וכי עבד משרה מלאה ואף שעות נוספות. ב"כ הנתבעת טען כי התובע אינו מדייק בחלק גדול מטענותיו וביקש לקבוע כי המוצהר בתלושי השכר הוא אכן שהשכר שקיבל התובע בפועל. עוד טען, ב"כ הנתבעת, בין השאר, כי על פי עדותה של מנהלת החשבונות משכורתו של התובע היתה כפי שדווח בתלושי השכר, שהוצאו לו מדי חודש בחודשו, ובמידה והתובע קיבל תוספת - זה היה בחודש האחרון לעבודתו כתוצאה משינוי בתפקידו. 6. הכלל הוא כי תלושי השכר מהווים ראיה לגבי המשכורת המשתלמת לעובד, ועל כן מקום בו ניתן תלוש שכר חזקה שהוא משקף את המציאות, אלא אם הוכח מעדויות אמינות אחרת. (דב"ע מז/ 146-3 יוסף חוג'יראת נ' שלום גל, פד"ע כ' עמ' 19). הטוען נגד תלושי השכר עליו נטל ההוכחה. 7. לאחר ששמעתי, בחנתי והתרשמתי מהעדויות שהובאו בפני, עיינתי בפרוטוקול הדיון ובמסמכים שצורפו לכתבי הטענות והוגשו לתיק במהלך הדיון, אני קובעת כדלקמן:- התובע לא עמד בנטל ההוכחה ולא הוכיח כי שכרו החודשי אצל הנתבעת עמד על סך של 5,350 ₪ נטו, כנטען בכתב התביעה. הסתירות בעדותו של התובע, כעולה מהאמור בסעיף 4 לפסק הדין, הן סתירות אמיתיות ומהותיות היורדות לשורשו של עניין ומעמידות בספק את מהימנות עדותו. במהלך עדותו בפני שינה התובע מספר פעמים את גירסתו לעניין השכר, ובכל מקרה אף לא טען, במהלך עדותו, כי שכרו במשך כל תקופת עבודתו בנתבעת עמד על סך של 5,350 ₪ נטו (עמ' 3 לפרוטוקול שורות 25- עמ' 4 לפרוטוקול שורה 9). משכך פני הדברים, ולאור העובדה כי הסעד לו עתר התובע הוא מתן פסק דין הצהרתי על פיו שכרו החודשי אצל הנתבעת במשך כל תקופת עבודתו עמד על סך של 5,350 ₪ נטו - די באמור לעיל כדי לדחות את תביעתו של התובע. למעלה מן הצריך יצויין כי, גם לשיטתו של התובע, אין בכרטיסיות אותן צירף לכתב התביעה כדי להוכיח מה היה שכרו (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 10-11). לא שוכנעתי, לאחר עיון בנספחים ולאור עדותה של הגב' קינן ומר רקנטי, כי יש בחישוביה (נספח ב' לכתב התביעה) ובנספח א' לכתב התביעה כדי לתמוך בגירסתו של התובע כפי שהועלתה בכתב התביעה, הגם שלא נעלמה ממני העובדה שבחודש ינואר 1998 עמד שכרו של התובע על סך של 27.12 ₪ לשעה, עובדה שאין עליה מחלוקת והיא אף עולה מתלוש השכר הרלבנטי אך אין בה כדי להוות תשתית עובדתית מספקת לצורך מתן הסעד המבוקש. עוד אציין כי לא שוכנעתי כי התובע לא קיבל תלושי שכר במהלך עבודתו בנתבעת וגם בעניין זה לא השכיל התובע לעמוד בנטל ההוכחה. 8. על יסוד קביעותי כאמור בסעיף 7 לעיל התביעה נדחית. התובע ישא בהוצאות הנתבעת ושכ"ט עו"ד בסך של 1000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק שישולמו תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. תלוש שכר