פסק דין 1. לפנינו ערעור על החלטת כב' הרשם הובר מיום 12.2.01, (להלן: "ההחלטה נשוא הערעור"), שתצוטט בהמשך. 2. ביום 30.4.97 ניתן ע"י כב' הרשם הובר, פסק כדין כנגד המערער, בהעדר הגנה והתייצבות, (להלן: "פסק הדין הקודם"). פסק הדין הקודם חייב את המערער לשלם למשיב שכר עבודה, פיצויי הלנת שכר, פדיון חופשה והוצאות משפט. 3. פסק הדין הקודם בוטל ע"י כב' הרשם, לבקשת המערער, ביום 17.9.00, אך כב' הרשם היתנה את ביטולו בהפקדת ערובה בסך 15,000 ₪, (להלן: "הערובה"), וזאת, תוך 60 יום. 4. רשם ביה"ד הארצי, כב' השופט מירון, האריך ביום 23.10.00 את המועד להפקדת הערובה עד לסיום הדיון בבקשת רשות הערעור, שהגיש המערער לבית הדין הארצי לעבודה בענין סכום הערובה, (להלן: "החלטת כב' השופט מירון"). 5. ביום 10.1.01, ומבלי שהיה מודע להחלטת כב' השופט מירון, החליט כב' הרשם הובר, כי מאחר והערובה לא הופקדה, הרי ש"באין הפקדה אני קובע לדחות את בקשה המערער לביטול פסק הדין שניתן ביום 30.4.97 (נ"ז/214-15)". 6. ביום 2.2.01 הגיש המערער בקשה שהובאה לדיון בפני כב' הרשם הובר להפקיד את הערובה ולבטול פסק הדין הקודם. ביום 12.2.01 ניתנה החלטת כב' הרשם הובר, היא נשוא הערעור שבפנינו, ובה נקבע: "עיינתי בבקשה כאן ובתגובת המשיב מיום 11.02.01. כן עיינתי בהחלטת רשם בית הדין הארצי כב' השופט הראשי מירון, מיום 23.10.00, לפיה מוארך המועד להפקדת הערובה ואקדים, שלא הייתי מודע להחלטת רשם בית הדין הארצי קודם שקבעתי - ביום 10.1.01 - לדחות את בקשת המבקש לביטול פסה"ד שמיום 30.4.97. יחד עם זאת ההחלטה מיום 10.1.01 מסיימת את ההתדיינות ואיני רואה מה תועלת יש כיום בהפקדת הערבון בקופת בית הדין, שהרי הרשם סיים לכאורה מלאכתו. לא תמצא שנפלה שגיאת קולמוס בהחלטה מיום 10.101 ויכול שאין הרשם מוסמך לשנות את אותה החלטה. מכאן שלא מן הנמנע שעל המבקש לתקוף את ההחלטה מיום 10.1.01, אם הוא עומד על ביטולה. לשלוח עותק מתגובת המשיב שמיום 11.02.01 אל ב"כ המבקש. לעיון במועדו. להודיע". 7. כאמור, הערעור שבפנינו מתייחס להחלטה נשוא הערעור, מיום 12.2.01, כפי שצוטטה לעיל. הערעור דן בערובה ובמועד להפקדתה. בערעור זה טען המערער, כי יש לבטל את ההחלטה נשוא הערעור, שכן, לאור החלטת כב' השופט מירון, ניתנה ההחלטה נשוא הערעור בחוסר סמכות מאחר "ובכל נקודת זמן בתקופת ההארכה" להפקדת הערובה, "עומדת בפני המערער האפשרות להפקיד את הערבון ובכך לבטל את פסק הדין". 8. הדיון בערעור נקבע ליום 5.4.01. ביום 4.4.01, לבקשת המשיב ולאחר עיון בתגובת המערער בנדון, נקבע על ידי בית דין זה, כי מאחר ואותו ענין, המתייחס לאותה החלטה נשוא הערעור, תלוי ועומד לדיון בפני בית הדין הארצי לעבודה, והצדדים ממתינים כבר להחלטתו בנדון, כיוון שכך, נדחה הדיון בערעור עד לאחר שתנתן החלטת בית הדין הארצי בנדון. 9. ביום 24.5.01 ניתנה ע"י נשיא בית הדין הארצי, כב' השופט ס. אדלר, החלטה בבר"ע 1202/01 הנוגעת לענייננו, (להלן: "החלטת הנשיא הראשונה), כדלקמן: "1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דין שניתן בהיעדר הגנה של רשם בית הדין האזורי לעבודה בתל - אביב (הרשם הובר דמ/214 - 15) ביום 30.4.1997, אשר חייב את המבקשת לשלם למשיב שכר עבודה בתוספת פיצויי הלנת שכר, פדיון חופשה והוצאות משפט. 2. לאחר עיון בבקשה, בפסק הדין, בהחלטות השונות, בתגובות הצדדים ובשאר החומר שבתיק הריני מחליט כי יש מקום ליתן רשות ערעור. 3. רשות הערעור ניתנת לענין אחד ואחד בלבד - האם יש מקום להפחית את פיצויי ההלנה ומאיזה מועד. 4. בקשת רשות הערעור תיחשב ככתב ערעור. הדיון בבקשה יתקיים על דרך של סיכומים בכתב. 5. המבקשים יגישו סיכומיהם עד ליום 31.5.2001. המשיבים יגישו סיכומיהם עד ליום 7.6.2001. העתקים מן הסכומים יוחלפו במישרין בין הצדדים, במקביל להגשתם לבית דין זה". 10. ביום 10.6.01, לאחר החלטת הנשיא הראשונה, והגם שלא הוגשו סיכומי המערער כאמור, נתן כב' השופט מירון החלטה, (לבקשת ב"כ המשיב), המאריכה ב- 10 ימים את המועד להגשת הסיכומים. 11. ביום 12.6.01 ניתנה החלטה נוספת של כב' הנשיא, (להלן: "החלטת הנשיא השניה"), כדלקמן: "1. לפני בקשה לתיקון החלטה מיום 24.5.2001 ובקשה להארכת מועד להגשת סיכומים. 2. לענין הארכת המועד - רשם בית הדין הארצי, השופט מירון האריך את המועד בהחלטה מיום 10.6.2001 ב- 10 ימים נוספים. על כן אין מקום ליתן למבקש הארכת מועד נוספת. (ההדגשה שלי - א.ל.). 3. לענין תיקון ההחלטה - בהחלטתי מיום 24.5.2001 קבעתי כי רשות הערעור ניתנת לענין אחד ואחד בלבד - השאלה אם יש מקום להפחית את פיצויי ההלנה ומאיזה מועד. אינני מוצא מקום לשנות את החלטתי זו, והמערער אף לא מעלה נימוק מדוע יש לתקן את ההחלטה. על פי תקנה 80 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 "בית הדין הנותן רשות לערער רשאי לפרש את הבעיה שעליה ניתנה רשות ערעור...". על המבקש לזכור עוד כי ברשות ערעור עסקינן ואין הערעור בגדר זכות המוקנית לו. 4. הדיון בערעור יתנהל בבית הדין האזורי לעבודה בתל - אביב. המבקש יגיש סיכומיו עד ליום 20.6.2001 לבית הדין האזורי בתל אביב. המשיב יגיש סיכומיו, או השלמה לסיכומיו אם כבר הגישם, עד ליום 26.7.2001 לבית הדין האזורי בתל - אביב. העתקים מן הסיכומים יוחלפו במישרין בין הצדדים, במקביל להגשתם לבית הדין". 12. למרות שתי החלטות הנשיא, לא הגיש המערער עד היום את סיכומיו לענין הפחתת פיצויי ההלנה ומאיזה מועד, כפי שנדרש במפורש בשתי החלטות הנשיא. כזכור, הערעור המקורי שלפנינו, עניינו בערובה ובמועד להפקדתה. ענין זה מוצה כבר בשתי החלטות כב' הנשיא. אשר לענין פיצויי ההלנה - בהעדר סיכומים, כאמור, לא ניתן כלל להתייחס לנושא זה. 13. עקב אי הגשת סיכומי המערער, בניגוד כאמור לשתי החלטות הנשיא, הגיש המשיב ביום 25.6.01 בקשה למחיקת הערעור, ביטול עיכוב ההליכים וחיוב המערער בהוצאות ובשכ"ט עו"ד, (להלן: "הבקשה למחיקת הערעור"). המערער התבקש להגיב על הבקשה למחיקת הערעור. בתגובתו התעלם המבקש משתי החלטות כב' הנשיא, לא התייחס כלל לענין הסיכומים ו/או לגוף הערעור, דהיינו, לפיצויי ההלנה, אלא שב וביקש מבית הדין לקיים דיון בערעורו המקורי, על ההחלטה נשוא הערעור. המערער חזר וביקש מבית הדין גם ב- 26.8.01 לקיים דיון דחוף בערעורו. במקום להגיש את הסיכומים לענין פיצויי ההלנה, כפי שהורה לו בית הדין הארצי, שטח המערער שוב את כל טענותיו הקודמות באשר להחלטות כב' הרשם הובר, טענות שלגביהם כמצוטט לעיל, כבר ניתנו שתי החלטות כב' הנשיא. בסעיף 4 לבקשתו לקיום דחוף בערעור, מיום 9.9.01, מתייחס המערער במפורש להחלטות הנשיא לענין הגשת הסיכומים וסיבת אי הגשתם על ידו, בציינו, בין היתר: "4. לענין ההחלטה של בית הדין הארצי, שעל המבקש להגיש את הערעור עד 20/6/2001, זאת לא הוגשה מסיבה אחת, בית הדין טעה בהחלטה שנתן בענין הנ"ל...". טענותו האמורה תמוהה, בלתי מקובלת ואין בה כל ממש. 14. אשר על כן, מאחר ולמרות שתי החלטות כב' הנשיא, ולמרות הארכה שניתנה למערער להגשת סיכומיו, לא הוגשו סיכומי המערער כלל עד היום, הרי שלפי תקנה 52(ג) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991 - "דינו של בעל דין שלא הגיש סיכומיו במועד שבו נדרש להגישו, כדין בעל דין שלא התייצב במועד שנקבע לדיון, זולת אם הורה ביה"ד אחרת". לפיכך, לאור תקנה 49ב(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב - 1991, הננו מורים על מחיקת הערעור. עיכוב ההליכים למימוש פסק הדין הקודם, יבוטל. המערער ישא בהוצאות המשיב ובשכ"ט עורך דינו לענין מחיקת הערעור, בסך של 500 ₪ בצירוף מע"מ כדין. ערובהערעור