פסק דין 1. שמואל אולצקי (להלן - התובע), עיתונאי במקצועו, הועסק אצל נידיילי תקשורת בע"מ (להלן - הנתבעת) כעיתונאי במקומון רמת-גן גבעתיים (להלן - המקומון) מחודש 1/94 עד 10/96. לטענת התובע במהלך כל תקופת העסקתו בנת' התקיימו יחסי עובד ומעביד בינו לבין הנת' ולפיכך חבה לו הנתבעת תשלום פדיון חופשה, דמי הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתו אצלה. 2. הנתבעת, מאידך, טוענת שיש לדחות את התביעה על הסף בהיות מעמדו של הת' כשל "משתתף חופשי" בעיתון. 3. בתיק זה העידו, מטעם התביעה, התובע בעצמו ומטעם ההגנה - דוד מנור. 4. מתצהיר התובע עולות העובדות כלהלן: א. בחודש ינואר 1994 התקבל הת' לעבוד, במקצועו כעיתונאי, במקומון היוצא לאור ע"י הנתבעת; ב. במהלך כל תקופות עבודתו יצא המקומון לאור אחת לשבוע כאשר כמעט בכל עתון התפרסמה כתבה של התובע; ג. הכתבות שהכין הת' היו בדרך-כלל בנושא שעורך העיתון בחר בו והוא גם שקבע את גודל הכתבה. היתה גם אפשרות שהת' יציע נושא לכתבה וכאשר הדבר נראה לעורך, הוא אישר לת' הכנת הכתבה כפי שהוצעה על ידו; ד. מערכת העיתון היתה ממוקמת בר"ג כאשר לעורך היה חדר משלו ואילו לעיתונאים היו תאים המופרדים זה מזה באמצעות מחיצות, כאשר בכל תא ציוד, ריהוט בסיסי ומכשיר טלפון; ה. הת' הגיע למערכת, בדר"כ, פעמיים בשבוע - פעם אחת לצורך פגישות עם מרואיינים להם נזקק במסגרת הכנת הכתבה ופעם נוספת כדי לפגוש את העורך, למסור לו את הכתבה השבועית שהכין ולקבל הנחיות לגבי נושאים לכתבות שהוא היה מעונין בהם בגליונות העיתון העתידיים; ו. את הכתבות עצמן הכין הת' לעיתים בביתו ולעיתים במערכת; ז. הכתבות נכבתו בכתב יד הת' והודפסו ע"י מזכירת המערכת והועברו לדפוס ע"י העורך, לאחר הגהות הת'; ח. במערכת נתקבלו כל ההודעות הטלפוניות והפקסימליות הקשורות לכתבות שהכין הת'; ט. כדי להגיע למערכת מביתו, השתמש הת' בתחבורה ציבורית וכך גם כדי להגיע למקומות שונים במסגרת תחקירים ופגישות עם אנשים; י. במהלך כל תקופת עבודתו בעיתון לא התקיימו "ישיבות צוות" או פעילות אחרת בה נוטלים חלק העורך ועיתונאים. מעת לעת היה העורך נפגש עם כתבים, לרבות התובע, אבל לא היה נוהג של פגישות מסודרות וקבועות; יא. עד מחצית שנת 1995 השתלם שכר התובע על בסיס כתבות כאשר התשלום ניתן בשיק של הנת' ובניכוי מס הכנסה כדין. הת' שלם לביטוח לאומי בעצמו; יב. במחצית 1995 מונה למקומון עורך חדש - דוד מנור (להלן - מנור) אשר הכניס מספר שינויים בסדרי העבודה של העיתון; יג. מנור היה מעונין יותר בכתבות תחקיר והת' קיבל את המשימה לבצען כאשר נושא לכתבת תחקיר וגודל הכתבה נקבעו על ידי מנור; יד. הת' המשיך להשתמש בציוד ההקלטה ובמצלמה שלו לצורך ביצוע התחקירים כאשר את סרטי הצילום ועלויות הפיתוח של הסרטים סיפקה המערכת; טו. הת' נדרש לעבודה רבה ומאומצת יותר ובעקבות כך הודיע לו מנור שהוא מעלה את מחיר הכתבה ל-550 ₪; טז. לקראת יולי 1996 הודיע מנור לת' כי בדעתו להתחיל לשלם לו משכורת חודשית קבועה בגובה 1,500 ₪ נטו, דבר לו הסכים הת'; יז. בתקופה בה שולם לת' שכר חודשי התפרסמה, מדי שבוע, כתבה שלו במקומון; יח. לדעת הת', מה שעורר את כעסו של מנור, ללא כל הצדקה, היתה דרישת הת' להחזר הוצאות שהיו לו בתחקיר מסויים, וזאת כנגד קבלות. בדרך כלל לא היו לת' הוצאות בביצוע תחקירים והנושא לא עלה עד אשר בתחקיר שעשה אודות שמן שנמכר כשמן זית ונמצא מזוייף, נאלץ לרכוש כמה בקבוקי שמן ונסע עמם במונית למעבדה בפ"ת, על מנת שיבצעו את הבדיקה הנדרשת; יט. הויכוחים שהיו בין הת' למנור בענין החזר ההוצאות העכירו את מערכת היחסים שהיתה, עד לאותה עת, טובה ותקינה; כ. לאחר הויכוח פרסם מנור, בחודש אוקטובר, עוד 2 כתבות שהכין הת' ושהוגשו לו לפרסום עוד בחודש ספטמבר. את הכתבה שהגיש במחצית אוקטובר 1996, גם היא לאחר תחקיר ארוך ומקיף, נמנע מנור מלפרסם. משיצאו לאור 2 גליונות והכתבה לא היתה באף אחד מהם, פנה הת' למנור וביקש לבדוק הסיבה לכך. מנור הודיע לת' שלא להכין עבור המקומון שום כתבה נוספת עד אשר תתפרסם הכתבה שכבר הכין, ואולם נמנע מלהתחייב בקשר עם פרסום כתבה זו בכלל; כא. משהת' לא הצליח להגיע לכלל הדברות עם מנור פנה הוא, בנובמבר 1996, להסתדרות. מזכיר האיגוד המקצועי פנה בכתב למנור ולמיטב ידיעתו של הת', לא נענה; כב. הת' המתין לתשובת מנור עד סוף 1/97 ומשזו לא הגיעה הגיש, בתחילת 10/97, תביעה לבית הדין; כג. הת' היה חלק מהמערך הארגוני של המקומון והמערכת. הת' עשה את הכתיבה העיתונאית והנת' נתנה לו את שירותי המשרד, מקום, נשאה בהוצאות הקבועות של סרטים למצלמה ופיתוחם; כד. הת' היה כפוף להחלטות העורך בקשר עם נושאי הכתבה, גודלה והגליון בו היא תודפס וזאת אף שהעורך היה גם פתוח להצעות של הת' לכתבות; כה. המחוייבות של הת' למקומון היתה אישית ללא אפשרות להעביר ביצוע הכנת כתבה לאחר; כו. לא היתה לת' זכות לסרב לדרישה של העורך או להחלטה שלו בנושא הכתבות שהכין, גודלן ופרסומן; כז. הנת' שלמה שכר הת' אשר בחלק מהמזן השתלם על יסוד מספר כתבות ובחלק מהזמן היתה קבועה; כח. הנת' היא שניכתה סכומים למס הכנסה; כט. הת' נתקבל לעבודה על ידי עורך המקומון ופוטר על ידו; ל. יש לראות בהתנהגות מנור בחודש 10/96 מעשה פיטורים אף שהדבר לא נאמר במפורש; לא. הת' זכאי לדמי הודעה מוקדמת סך 1,755 ₪, פדיון חופשה שנתית לכל תקופת עבודתו בסך 2,368.8 ₪, דמי הבראה לשנתיים בסך 2,700 ₪, נסיעות על יסוד מחיר כרטיסיה חודשית ב-10/96 בסך 4,658 ₪ והחזר הוצאות בגין תחקיר "שמן זית מזוייף" בסך 154 ₪; לב. בנוסף זכאי הת' לפיצויי פיטורים בסך 4,972.5 ₪; לג. במהלך כל תקופת עבודתו בנת', ועוד שנים קודם, כתב הת' גם לעיתון ילדים בשם "ענין חדש" - עיתון היוצא לאור אחת לשבועיים ומפעם לפעם מתפרסמות כתבות של הת' בנושאים משתנים. בעתונים בהם נתקבלה כתבה של הת' לפרסום, קבל הוא תשלום לפי מספר העמודים שהכילה הכתבה. במקומון היה ידוע שהת' כותב מפעם לפעם לעיתון הילדים ולא היתה סתירה בין עבודתו בנת' לכתיבה הנוספת והת' לא נתבקש להפסיק כתיבה זו. 5. א. בראשית חקירתו הנגדית אישר התובע שבכל אחד מהחודשים קיבל הוא סכום שונה עבור שכר סופרים וכן שבין 20/6/95 ל-20/9/95 לא שולם לו אף תשלום. בהמשך אישר הת' שבחודש 12/96 פנה הוא להסתדרות ובעקבות פניותיו יצאו המכתבים נ/2 ונ/3. ב. בהמשך חקירתו הנגדית חזר ואישר הת' שהדרישה להחזר הוצאות בגין הכתבה על השמן היא שגרמה למערכת היחסים העכורה בינו לבין מנור שהביאה כביכול לפיטוריו. וכאשר נתבקש הת' לאשר שכתבת התחקיר על השמן פורסמה ב-9/96 השיב - "אולי כן. אינני זוכר אם זה התאריך" (עמוד 5 לפרוטוקול שורה 15) וכאשר נשאל הוא - "מן הסתם את אותו החזר הוצאות בגין הכתבה דרשת במהלך חודש 9/96?" השיב שלא בהכרח. (עמוד 5 לפרוטוקול שורה 16). כאשר הקשתה ב"כ הנת' ושאלה - "אני מפנה אותך לסעיף 12 לתצהירך - כאן אתה כותב שב-10/96 פורסמו עוד 2 כתבות שהכנת והגשת לעורך לפרסום עוד קודם לכן. אני אומרת לך שהדרישה להחזר הוצאות שנעשתה ב-9/96 לא היתה העילה לעזיבתך נכון?" אישר שלא זאת היתה העילה. (עמוד 5 לפרוטוקול שורות 20-18). ג. לשאלת ב"כ הנת' כמה עיתונאים הועסקו בתקופתו במתן שירותים למקומון השיב ש-2 או 3. ובהמשך הוסיף שהוא מגדיר עצמו כעיתונאי לכל דבר לרבות חוקר. 6. א. בחקירתו החוזרת כאשר נשאל הת' אם ידוע לו מה היה מעמד העיתונאים האחרים בנת' השיב שאין לו מושג. ב. כאשר נשאל הת', בסיום חקירתו החוזרת - "נטען כלפיך שהעילה לעזיבתך היתה ויכוח על החזר הוצאות. פרט בבקשה?" תשובתו - "זה לא נכון. אני נתבקשתי לכתוב כל מיני כתבות על כל מיני נושאים ובין הכתבות האלה היתה כתבה שהכותרת שלה היתה "מזגנים לתמימים". כתבה שהתחקיר שלה היה ארוך ומייגע. זה היה אחרי הסיפור של השמן. כשהגשתי את הכתבה הזאת אמרו לי שאני צריך לחכות עד שהיא תפורסם ורק אחרי זה יתנו לי עוד נושאים אחרים לכתיבה. חיכיתי והכתבה הזאת לא פורסמה. חיכיתי תקופה נוספת וגם אז היא לא פורסמה. חלפו מס' חודשים והכתבה לא פורסמה ונאמר לי כפי שאמרתי קודם, שלא ימסר לי שום חומר אחר עד שהיא תפורסם. וזה לצערי היה הסוף." (עמוד 6 לפרוטוקול שורות 28-20). 7. מתצהירו של דוד מנור עולות העובדות כלהלן: א. בזמנים הרלוונטים לתביעה שמש מנור כעורך המקומון, המוצא לאור ע"י הנת'; ב. הת', עיתונאי במקצועו, לא היה מעולם עובד המקומון ו/או הנתבעת אלא נתן שירותים כ"פרילנסר" כפי שעשו מרבית העיתונאים; ג. תפקיד הת' היה הכנת תחקירים, שעיקרם חשיפת שחיתויות ו/או בדיקת פרטים לא ידועים וגילוי האמת; ד. כעורך המקומון נהג מנור לדרוש מהת' כי יכין כתבות בנושאים שונים; ה. הנהגת משמעת ופיקוח על הכתבים, הם מתפקידיו העיקריים של מנור וזאת על מנת שהמקומון יצא במועד; ו. הכתבה שנשלחה על ידי הת' בפקס למערכת המקומון (ת/4) לא פורסמה, שכן נושא הכתבה לא תואם את מנור מראש והת' לא דווח על הכנתה. ממילא, לאחר קריאת הכתבה לא מצא אותה מנור ראויה לדפוס; ז. הת' נתקבל לעבודה על ידי גב' נעמי פרסול, העורכת שכיהנה בתפקיד לפני מנור; ח. מספר פעמים סירב הת' לכתוב על נושאים שהוצעו ע"י מנור, בטענה שהנושא אינו מענין או כי ניסה ואין לו אפשרות להשיג חומר בענין זה וכיוצא באלה תשובות מתחמקות שמטרתן להתחמק ממשימה כזו או אחרת; ט. הת' קיבל תמורה עבור כל כתבה שהמציא למקומון בהתאם לסוג הכתבה, גודלה וכו'; י. תמורה ניתנה לת', כמו לכל הפרילנסרים, בסמוך ל-20 לכל חודש בשונה מעובדיה שקבלו שכרם עד ל-9 בכל חודש; יא. נ/1 הינו דו"ח הנה"ח של הנת' בגין תשלומים ששולמו לת' בין השנים 1994 ו-1996. מנ/1 עולה שבכל חודש שולמה לת' תמורה בגובה משתנה, בהתאם לסוג הכתבות שהומצאו על ידו לנת' בחודש בגינו השתלמה לו התמורה, גודלן וכיוצ"ב; יב. השיטה של סכום קבוע עבור כל כתבה לא מצאה חן בעיני הת' והוא פנה למנור וביקש, החל מחודש 7/96, כי ינתן לו סכום חודשי קבוע ובתמורה התחייב להנפיק 4 כתבות מדי חודש, מהן 2 כתבות תחקיר שהינן גדולות ומעמיקות ו-2 כתבות נוספות ברמה של ראיונות קלילים וידיעות אינפורמטיביות. ההנמקה שנתן הת' לבקשתו זו - שהדבר יקל עליו לתכנן, פיננסית, את הוצאות מחייתו וכו'; יג. הת' עמד בסיכום שנערך עמו במשך חודשיים בלבד (7-8/96). לאחר מכן אמנם המשיך להעביר למנור כתבות מדי שבוע, אך חדל מכתיבתן של כתבות תחקיר, שהוו הבסיס לסיכום והסיבה בשלה הסכים מנור לעבור למתכונת התיגמול החדשה - וכתב 4 כתבות סתמיות, על נושאים שונים, ככל העולה על רוחו ועפ"י שיקולי הנוחות שלו; יד. מנור נתן לת' הזדמנות נוספות לעמוד בסיכום אך גם בחודש ספטמבר 1996 לא עמד בו הת'; טו. משהפר הת' את הסיכום, הודיע לו מנור שצורת תיגמול זו אינה טובה לו ולמערכת היחסים בין הצדדים ולפיכך תונהג מחדש שיטת התגמול הקודמת שהיתה פר כתבה. הת' שככל הנראה ראה בעיני רוחו את הסכומים הזורמים לחשבונו מבלי שיצטרך לנקוף אצבע - בניגוד גמור לסיכום עמו ולהתחייבותו להמציא למקומון 4 כתבות בחודש כמפורט בס"ק יב' לעיל - התרעם על החזרה לשיטת התגמול הישנה והפסיק ביום בהיר אחד, בחודש 10/96, ליתן שירותיו למקומון ולנת'; טז. הת' נתן שירותים למספר בעלי ענין בו זמנית ובמקביל למתן שירותים לנת'; יז. לת' היה רכב פרטי אשר שימש אותו לביצוע תפקידו והנת' לא שילמה לת' אחזקת רכב ו/או החזר הוצאות דלק ו/או כל תשלום או החזר אחר בגין השימוש שעשה ברכבו; יח. הת' היה לוקח לעצמו חופשות ולא חב בחובת דיווח לעורך או להנה"ח של הנת'; יט. מרבית עבודתו העיתונאית של הת' נעשתה בביתו. גם אם מעת לעת הופיע במשרדי הנת', היה זה לצורך הגשת הכתבות, המצאת אישור מס וכו'; כ. לת' לא היה חדר משלו ואף לא חדר משותף עם מישהו אחר; כא. היה ותתקבל תביעת הת' להכיר בו כעובד הנת' אזי - 1. זכאי הוא לדמי הבראה בגין 24 חודשים ממועד סיום עבודתו על כן תביעתו לסעד זה מופרכת. בגין רכיב זה יהא זכאי ל-11 ימי הבראה לכל היותר; 2. לתביעתו לפדיון חופשה אין בסיס שכן הת' הופיע במשרדי הנת' כ-4 פעמים בחודש והיו חודשים בהם לא התייצב כלל או לא יותר מפעם אחת באותו חודש. לחילופין זכאי, לכל היותר, לפדיון 3 ימי חופשה בגין כל שנת עבודה וסה"כ 8.25 יום; 3. שכר עיתונאי ועובד הנת', המועסק במשרה חלקית כשל הת' עומד על 1,000 ₪ לחודש וזהו השכר ממנו צריכים להגזר כל החישובים בדבר הזכויות הסוציאליות; כב. הת' מעולם לא פוטר שכן לגישת הנת' היה "פרילנסר" ולפיכך ידעה הנת' שההתקשרות עמו תקפה כל עוד שני הצדדים מרוצים ממנה. משחפץ הת' להפסיק את ההתקשרות עם הנת', הלך לבלי שוב; כג. לת' לא היה חדר בנת' ו/או חפצים אישיים שלו; כד. בהכירו את הת' סמוך ובטוח מנור כי לו אכן היה מפוטר, כגרסתו, היה פונה לנת' במכתב, בו ביום, או בסמוך לאחר ה"פיטורים" הנטענים ודורש את המגיע לו. העובדה שהת' קפא על שמריו, מעידה כמאה עדים כי הת' לא חשב, בזמנים הרלוונטיים, כי הוא זכאי לדבר מה מהנת'; כה. היה וייקבע ששררו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים חב הת' לנת' דמי הודעה מוקדמת משהפסיק להגיע בוקר בהיר אחד לנתבעת; כו. הת' התנהג בכל משך ההתקשרות עמו כ"פרילנסר" - כמי שחופשי לבוא ולצאת בכל עת, כמי שאין לו זיקה ו/או מחוייבות מהותית כלפי הנת' או המקומון; כז. בענף התקשרות בכלל והעיתונות בפרט, סוג ההתקשרות המקובל והנפוץ הוא של מזמין-קבלן; כח. לת' שולם שכר סופרים כנגד חשבונית; כט. הת' לא השתלב בעבודת הנת' ו/או המקומון. 8. א. בראשית חקירתו הנגדית אישר מנור שמשרדי הנת' היו בבית פרטי בו היה חדר לעורך, חדר למנהל וחדר שלישי בו היו מחשבים, טלפונים ועמדות עבודה שהופרדו ע"י מחיצות לעבודת כתבים של העיתון לרבות הת'. בהמשך אישר מנור שכאשר הת' הגיע למשרדי הנת' הוא השתמש בטלפון, בפקס ובשירותי המזכירות וההדפסות של המערכת. לשאלה אם הת' פגש מרואיינים ותיחקר אותם במשרדי הנת', השיב מנור שעד כמה שזכור לו לא. "הוא היה כתב שטח ורוב הכתבות נעשו בשטח. יתכן והוא גם לפעמים תיחקר אצלנו." (עמוד 8 לפרוטוקול שורות 4-3). ב. כאשר הופנה מנור לת/10 - חשבונית וקבלה ע"ס 70 ₪ המופנות שתיהן למקומון ר"ג - גבעתיים ושענינן בדיקת שמן, אישר מנור שהוא מכיר את המסמכים. לשאלת ב"כ הת' - "אתה בוודאי שמת לב שת/10 מופנה למקומון ולא לתובע. ואני אומר לך שכך כתוב כי אתם הבטחתם לתובע לשאת בהוצאות הבדיקה לפני הכנת הכתבה. האם זה נכון?" השיב הוא - "בכתבה הספציפית של השמן טען הת' שיש צורך לעשות בדיקה מסויימת של השמן וכן הוא טען שהוא צריך לנסוע, אם זכרוני אינו מטעה אותי, ברכבו הפרטי לצורך הגשת השמן לבדיקה. במקרים כאלה נהוג שהכתב לא משלם מחשבונו הפרטי אלא או שהעיתון משלם לו או שהוא משלם והעיתון מחזיר לו הוצאותיו כנגד חשבונית. וזה בלי שום לנושא הכתבה או למעמד הכתב." (עמוד 10 לפרוטוקול שורות 13-6) ובהמשך אישר שאכן היה סיכום שהעיתון ישא בהוצאות כפי שרשומות בת/10. לשאלת ב"כ הת' אם ידוע לו שעד היום הוצאות אלה לא הוחזרו לת', השיב הוא שאין לו מושג. כאשר הקשה ב"כ הת' ואמר למנור - "אני אומר לך שיש לך מושג. אני אומר לך שבשיחה אתה אמרת לת' במפורש שאתה לא תחזיר לו את ההוצאות האלה בגלל שבספטמבר הוא לא פירסם כתבה לשבוע כפי שסוכם איתו. ולכן אתה מקזז את ההוצאות מהשכר שלו. האם זה נכון?" השיב הוא - "אני לא זוכר שאמרתי כזה דבר ... אני יוצא מתוך נקודת הנחה שאני מכיר את עצמי ולא אומר כאלה דברים." (עמוד 10 לפרוטוקול שורות 23-20, 25) ובהמשך חזר והעיד שלמיטב זכרונו לא אמר דברים אלו. ג. בהמשך חקירתו הנגדית, כאשר נשאל מנור אם אמר הוא לת', באותו מועד, שהנת' חוזרת למתכונת התשלום הקודמת כנגד כתבה, השיב הוא - "את זה סיכמנו בינינו אך אני לא זוכר אם זה באותו מועד." (עמוד 11 לפרוטוקול שורה 3). ד. בהתייחס לאמור בס' 29.4 לתצהירו, כאשר נשאל מנור אם יכול הוא להציג חשבונית השיב שזה בתחום עיסוקה של המנהלה והוא עצמו לא עסק בניירת. וכאשר נתבקש הוא להבהיר מנין ידוע לו האמור בס' 29.4 לתצהירו השיב - "כי נאמר לי שהוא מקבל תשלום כנגד הצגת חשבונית." (עמוד 11 לפרוטוקול שורה 14) ובהתייחס לאמור בס' 23.5 לתצהירו השיב שאין הוא יכול לפרט את חופשות הת'. ה. בהמשך חקירתו הנגדית כאשר אמר ב"כ הת' למנור "אני אומר לך שהכתבה היחידה שלא פורסמה היא הכתבה על המזגנים. כל הכתבו האחרות שהזמנתם אצלו פורסמו." השיב - "הכתבה על המזגנים לא פורסמה כי היא לא הוזמנה על ידינו. היו גם כתבות אחרות שסיכמנו שהת' יעשה אותן, הוא לא עשה אותן ולכן אין מה לפרסם. מה שהוא הגיש פורסם, למעט המזגנים." (עמוד 12 לפרוטוקול שורות 5-1) וכאשר נתבקש הוא לנקוב בשם של כתבה נוספת שהנת' הזמינה ושלא פורסמה השיב מנור - "אני לא יכול לשלוף. את ענין המזגנים כי הוא העלה את זה בכתב התביעה, אחרת גם את זה לא הייתי זוכר." (עמוד 12 לפרוטוקול שורות 11-10). ו. כאשר הופנה מנור לס' 16 לתצהירו ונאמר לו, ע"י ב"כ הת', שהנת' מעולם לא התלוננה בפני הת' בכתב או בע"פ על איכות עבודתו, השיב - "בתקופה שהוא הפסיק לספק את החומר אני כן התלוננתי בפניו." (עמוד 12 לפרוטוקול שורה 17) והת' הפסיק לספק את החומר - "כחודשיים אחרי הסיכום שנעשה איתו שהוא מקבל סכום קבוע." (עמוד 12 לפרוטוקול שורה 19) והכוונה לכתבות בהתאם לסיכום. כאשר הקשה ב"כ הת' ושאל - "אני אומר לך שב-30/8/96 הוא פרסם 2 כתבות תחקיר. אחת על העמותה ליהדות ואחת על זוהר ארגוב. שבוע לאחר מכן הוא עשה כתבה על מחלת עור, עוד שבוע לאחר מכן, ב-13/9/96 פורסמה כתבת תחקיר נוספת על כלא. ב-27/9/96 כבר פורסמו 3 כתבות שאחת מהן היתה לפחות כתבת תחקיר היא זו של השמן. אני מציג בפניך את הגליונות לתאריכים עליהם דיברתי ואני מזמין אותך לסתור את מה שאמרתי." השיב הוא - "לאחר שאני מעיין בגליונות שאתה מראה לי אני משיב - נכון שב-30/8/96 יש 2 כתבות כפי שאתה אומר אך אלה לא כתבות תחקיר." (עמוד 12 לפרוטוקול שורה 23 - עמוד 13 לפרוטוקול שורה 2) וכאשר נתבקש להבהיר תשובתו השיב - "אני מתכוון שאם תקח את הכתבות על השמן ועל נעלי הצבא תראה את ההיקף שלהם וכמה מקום הם תפסו לעומת שתי הכתבות שהצגת בפניי תבין את ההבדל בין ידיעה לתחקיר." (עמוד 13 לפרוטוקול שורות 6-4) ולשיטת מנור התובע לא עמד בסיכום מאחר ו"הוא לא פירסם כתבות תחקיר בהתאם למה שסוכם איתו לפחות 2 בחודש כאשר הוא היה אמור לכתוב כל שבוע." (עמוד 13 לפרוטוקול שורות 10-9). ז. בהתייחס לכתבה על המזגנים השיב מנור שיתכן מאוד שהטיוטא הגיעה לנת' אך הכתבה לא פורסמה מאחר ו"היא לא הוזמנה על ידינו ואני מקבל כאלה כתבות שאני לא מזמין בתדירות גבוהה." (עמוד 13 לפרוטוקול שורות 21-20) ובהמשך הכחיש מנור שמאותו מועד הפסיקו הם לבקש מהת' כתבות נוספות. וכאשר נתבקש מנור לציין כתבה אחת אותה בקשה הנת' מהת' להכין לאחר אותה כתבה של המזגנים, השיב הוא - "לא זכור לי ספציפית. בלי שום קשר לכתבה על המזגנים אני סיכמתי עם הת' שהוא לא עומד בסיכום של לפחות 2 כתבות תחקיר בחודש, ואז אנחנו נחזור לשיטה הישנה לפיה הוא קיבל תמורה כספית בעבור כתבות שהגיש ואמרתי לו שמבחינתי הוא יכול להמשיך להגיש כתבות בסיכום ובתיאום איתי כמו שנעשה קודם להסכם שלא מוצא והוא מבחינתו הפסיק לכתוב." (עמוד 13 לפרוטוקול שורה 26 - עמוד 14 לפרוטוקול שורה 2) ומנור לא יכול היה לתת שם של כתבה שנתבקש הת' להכין לאחר אותה כתבה על המזגנים. 9. א. לאחר ששמענו את העדים עלינו להכריע בקביעת מעמדו של התובע כעובד או משתתף חופשי בנתבעת. ב. הלכה פסוקה היא שכאשר מדובר ב"מפעל" כגון רשות השידור, בדומה למפעלי תרבות אחרים כגון אמנות ועתונות, אין להתעלם מהמציאות המכירה בהתקשרות מיוחדת במינה, התקשרות עם "משתתף חופשי" ועם "אורח". לא היה עולה על דעתו של אדם לראות במנוח אלתרמן "עובד" של העתון "דבר" רק משום שהיה בעל "הטור השבועי"; לא היה עולה על דעתו של אדם לראות במנוח שלונסקי "עובד" של "על המשמר" רק משום שבמוסף הספרותי של אותו עיתון פורסמו באופן סדיר שירי המשורר, ולא היה עולה על דעתו של אדם לראות במנוח עגנון "עובד" בעתון "הארץ" משום שבאותו עתון פרסם עגנון את סיפוריו" (דב"ע לג/9-3 רשות השידור - ד"ר ראובן סיון פד"ע ד' 520, 526). ג. את התשובה לשאלת מעמדו של הת' יש ליתן על פי נסיבות הקשר בפועל בין הצדדים כפי שהוכח בפנינו שכן הלכה פסוקה היא שהיות אדם "עובד" הוא דבר הקרוב לסטטוס ומעמד זה אינו נקבע על ידי הצדדים או מי מהם, אלא על פי נסיבות הענין כהוויתן ועל כן ההכרעה בשאלת מעמדו של התובע תיעשה על פי מהות היחסים ששררו בין הצדדים למעשה, ומעמד התובע ייקבע על פי מכלול הסממנים והעובדות הנותנים, במצטבר, תמונה כוללת ושלמה (דב"ע מח/137-3 פד"ע כ' 60, 64). 10. א. המבחן הנוהג בבתי הדין לעבודה לקביעת קיומם של יחסי עובד ומעביד הוא "מבחן מעורב" תוך שימת דגש חזק על מבחן ההשתלבות שלו שני פנים. האחד - הפן החיובי - כי תנאי להשתלבות במפעל הוא שקיים "מפעל" יצרני לשירותים או אחר, שניתן להשתלב בו, שהפעולה המבוצעת צריכה לפעילות הרגילה של המפעל ושהמבצע את העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל ועל כן אינו גורם חיצוני. והפן השלילי - שהאדם שבו מדובר אינו בעל עסק משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני. ב. בעיתון כ"מפעל" יש לאבחן בין העוסקים בפועל בהכנת ובהפקת העיתון לרבות העורכים והצוות הניהולי שהינם בגדר "עובדים" עפ"י מבחן ההשתלבות לבין העיתונאים הכותבים בעיתון שהינם "ספקי החומר" ממנו הוא נערך ואפשר שהם בגדר עובדים ואפשר שיהיו במעמד של משתתפים חופשיים. ג. בתב"ע נה/584-3 רון מיברג - רשת שוקן בע"מ קבע השופט פליטמן - "ב. קביעת מעמד העיתונאי הכותב בעיתון כמשתתף חופשי או כעובד אינה צריכה להחרץ רק עפ"י סממנים כמו מקום העבודה - הבית או המשרד, הנפקת תעודת עיתונאי, או אופן תשלום השכר; אולם מכל סממני התנהגות הצדדים במהלך תקופת הקשר ביניהם ניתן ללמוד על ראייתם אותו ועל טיבו של אותו קשר. מהתנהגות הצדדים וראייתם טיב הקשר שביניהם ניתן ללמוד על מידת כפיפות, מחוייבות, ותלותו הארגונית של העיתונאי בעיתון - וזהו המבחן הקובע לגבי הפן החיובי של מבחן ההשתלבות דהיינו, ככל שהעיתונאי הכותב בעיתון תלוי בו יותר מן הבחינה הארגונית וסדר יומו מוכתב יותר על ידיו, לגבי זמינות, שעות עבודה, יציאה לחופשה, נושאי כתיבה, או חיוב להשתתף בישיבות צוות - אזי יש לקבוע כי הוא השתלב בעיתון כך שהתקיימו יחסי עובד מעביד ביניהם. אולם, ככל שהעיתונאי עצמאי יותר, נוטה הכף לקביעת מעמדו כמשתתף חופשי." אנו מאמצים דברים אלה לעניינינו. ד. במקרה מושא תיק זה הגענו למסקנה כי התובע, ככותב במקומון, לא השתלב במפעל הנתבעת ומכאן שאין לראותו כעובד הנת' על פי מבחן ההשתלבות וזאת, בין היתר, משהוכח לנו כלהלן - 1. לתובע שולם שכר סופרים ב-20 לחודש ולא במועד בו שולמו משכורות לעובדי הנת'; 2. התובע הסדיר בעצמו את התשלומים לביטוח הלאומי; 3. המערכת התנהלה בדירת שלושה חדרים כאשר חדר אחד היה לעורך, חדר נוסף למנהל וחדר שלישי היה משותף לכל כתבי העיתון; 4. התובע היה עצמאי בעיסוקיו בנתבעת - הוא שארגן את סדר יומו, קבע את פגישותיו, החליט מתי להגיע למערכת וכו'; 5. התובע לא הופיע במשרדי הנת' בזמנים קבועים אלא התייצב במשרדי המערכת במועדים אותם קבע לעצמו על פי שיקול דעתו הבלעדית וללא התערבות הנת'; 6. התובע עבד בשעות ובימים לפי שיקול דעתו הבלעדית ולא דווח על שעות אלה לנת' או למי מטעמה; 7. התובע במקביל להכנת כתבות למקומון כתב לעיתונים נוספים; 8. המקומון התפרסם אחת לשבוע ולא בכל שבוע התפרסמה כתבה של התובע. סה"כ במהלך תקופת העסקתו התפרסמו כתבות שלו בפחות מ-80% מהמקומונים שהתפרסמו בתקופה זו; 9. לתמורה שהשתלמה לתובע התווסף מע"מ כעולה מנ/1; 10. במהלך כל תקופת העסקתו שתק התובע ולא תבע ו/או דרש זכויותיו הסוציאליות המגיעות לו, כביכול, מכח הדין החל במערכת יחסי עובד ומעביד; 11. הת' לא השתתף בישיבות צוות, אם היו כאלה, בנתבעת; 12. יצאו לאור מקומונים גם ללא שהתפרסמו בהם כתבות מאת התובע. ה. יצויין שהעובדה שהעורך הוא שהחליט על נושא הכתבה, אורכה וכיוצ"ב אין בה כדי לשנות ממסקנתינו וכפי שנקבע בדב"ע נד/1-1 קדושי - ידיעות תקשורת בע"מ "ב. כתבותיו של המערער קוצרו ונערכו - אין בעובדה זו כדי לשנות "מעמדו" של המערער. תפקידו של עורך לערוך, ובמידת הצורך לקצר, אף מכתבות של משתתף חופשי ורשאי הוא שלא לפרסם כלל כתבה כלשהי ..." 11. נוסיף שבמקרה מושא תיק זה ברי לנו, כפי שעולה מהעובדות כפי שהוכחו בפנינו, כי בעיני הצדדים החוזה שנכרת ביניהם היה חוזה בין עיתון (ובמקרה שלנו - מקומון) למשתתף חופשי וכך הם התנהגו במשך כל תקופת הקשר ביניהם. מכאן שבין התובע ככותב במקומון לבין הנתבעת שרר היחס החוזי שבין עיתון לעיתונאי משתתף חופשי ולא היחס החוזי של עובד מעביד. אמנם דין הוא כי היות אדם "עובד" הוא דבר קרוב לסטטוס ומעמד זה אינו נקבע על ידי הצדדים אלא על פי נסיבות הענין כהוויתן אולם לכינוי שנתנו הצדדים להתקשרותם יש משמעות משפטית והיא כי נטל ההוכחה והשכנוע עובר אל הצד הטוען שמערכת היחסים שונה בפועל מכפי שהוגדרה בהסכם שבין הצדדים. התובע לא הרים נטל זה, גם אם לא היינו מגיעים למסקנה הפוזיטיבית, על פיה, על סמך מכלול העובדות לא שררו בין הצדדים יחסי עובד-מעביד 12. משקבענו עובדתית שלא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים דין תביעות התובע להדחות. 13. למעלה מן הצריך נתייחס אף לשאלת נסיבות סיום העסקתו של התובע - א. גרסת התובע 1. בתצהיר שהגיש הת' לבית הדין כתב הוא שדרישתו ממנור להחזר הוצאות שהיו לו בתחקיר מסוים (בנושא שמן) עורר את כעסו של מנור והדבר העכיר את מערכת היחסים בין הת' למנור שהיתה טובה עד לאותו מועד. עוד הוסיף הת', בתצהירו - שלאחר הויכוח פרסם מנור, בחודש 10/96, עוד 2 כתבות שהכין הת' ושהוגשו לו עוד בחודש 9/96. את הכתבה שהגיש במחצית אוקטובר 1996, גם היא לאחר תחקיר ארוך ומקיף, נמנע מנור מלפרסם. משביקש הת' לבדוק עם מנור הסיבה לאי פרסום התחקיר הודיע לו מנור, כטענת הת' בתצהירו, שלא להכין עבור המקומון שום כתבה נוספת עד אשר תתפרסם הכתבה שכבר הכין. 2. בעדותו בבית הדין משיב הת', לשאלת ב"כ הנת', שהדרישה להחזר הוצאות שנעשתה ב-9/96, לא היתה העילה לעזיבתו, כנטען בס' 12 לתצהיר - "זאת לא היתה העילה". 3. בכתב התביעה נכתב שבתחילת 11/96 שוחח התובע עם העורך בענין אי פרסום הכתבה ובענין עבודתו העיתונאית עבור הנת' בכלל והעורך הורה לו שלא להגיש כתבות נוספות למקומון בטרם תתפרסם הכתבה שכבר הוגשה. מוסיף הת' בכתב התביעה - כי המילה "פיטורים" לא נאמרה במפורש ע"י העורך אך אין לפרש את הדברים שאמר מנור יחד עם ההתנהגות שחוברה אליהם אלא במשמעות של פיטורים לאלתר של התובע. 4. במכתב מיום 4/12/96 לנת' מאת מזכיר האיגוד המקצועי (נ/2) נכתב, בין היתר - "העובד הנ"ל (הת' - א.ס.) פנה אלי לבירור זכויותיו עקב הרעת תנאיו, בגין קיצוץ ניכר בשכרו. אבקשכם לשלם לעובד כמוסכם ביניכם וכמו ששולם לו עד כה, או לחילופין לפטרו, ולשלם לו את כל זכויותיו ..." יצויין שהמכתב נכתב לאחר המועד שהת' טוען שכבר פוטר ומעילות שונות. 5. במכתב מיום 8/12/96 למנור מאת מזכיר האיגוד המקצועי (נ/3) נכתב, בין היתר - "...לאחרונה הודעת לו (לתובע - א.ס.) כי אין באפשרותך להמשיך ולשלם לו שכרו. אי לכך למעשה מר אוליצקי פוטר על ידך." ב. גרסת הנתבעת הן בכתב ההגנה והן בתצהיר ועדות מנור גרסת הנת' לנסיבות סיום עבודת הת' הינה אחידה. לגרסתה, משלא עמד התובע בסיכום עמו להגיש 2 כתבות תחקיר כל חודש, הודיע העורך לתובע כי משלב זה ואילך לא יקבל התובע שכר חודשי קבוע כפי שקיבל עד אותו מועד כאמור, אלא ישוב ויקבל שכר לכל כתבה. החזרה לשיטת התיגמול הישנה, של תשלום פר כתבה, היא שהניעה את התובע להפסיק ליתן שירותיו לנתבעת. ג. בעוד התובע הודה בכתב תביעתו שבשום שלב לא נאמר לו שהוא מפוטר, בעוד שמסר מספר גרסאות בדבר נסיבות סיום העסקתו ומשהמסמכים שהוגשו סותרים גרסאותיו הרי שגרסת הנת' היתה עקבית ונתמכה במסמכים שהוגשו לתיק בית הדין. אנו שוכנענו, וכך אנו קובעים, שהתובע הפסיק מיוזמתו ליתן שירותיו לנתבעת. ד. מכאן, שגם לו היינו מגיעים למסקנה שהתקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים כטענת התובע, הרי שתביעותיו לדמי הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים היו נדחות משהתובע הוא שהפסיק מיוזמתו את עבודתו ולא פוטר כטענתו. 14. התוצאה, איפוא, שהתביעה נדחית. 15. התובע ישא בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין. לא ישולם הסך הנ"ל במועד ישא הוא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. יחסי עובד מעבידעיתונות