פסק דין 1. בפני ערעור על החלטת בית הדין (כב' הרשמת ריכטמן) מיום 25.9.00, (תיק מס' 3-3234/98), אשר דחתה בקשת המערערת למחיקת כתב הגנה בתביעה העיקרית וכתב התביעה בתביעה שכנגד ובקשתה לחיוב בהוצאות בנימוק כי החלטת בית הדין לעניין גילוי מסמכים קוימה. 2. ביום 8.8.99 ניתן צו גילוי מסמכים ע"י כב' הרשמת ריכטמן לפיו על המשיבה לגלות מסמכים כמפורט בצו, תוך 10 ימים מיום מתן ההחלטה (נספח ב' לכתב הערעור). 3. המשיבה ערערה על החלטה זו וביום 1.6.00 ניתן פסק דין בערעור, בתיק מס' 912636/99 מפי כב' השופט לובוצקי (להלן- פסק הדין). בפסק הדין נקבע כי על המשיבה לגלות את המסמכים המוזכרים בצו גילוי המסמכים ככל שמסמכים אלה נוגעים לתקופה שבין 1.1.97 ועד 31.1.98, ולמעט רשימת חברי ההנהלה של המשיבה. (נספח ג' לכתב הערעור). 4. ביום 17.9.00 הגישה המערערת בקשה למחיקת כתב ההגנה וכתב התביעה שכנגד ובקשה לחיוב הוצאות (נספח' ד' לכתב הערעור). החלטת כב' הרשמת ריכטמן שלא להיעתר לבקשה הינה נשוא הערעור שבפני. לאחר שעיינתי בהחלטת כב' הרשמת ובפסק הדין ובחנתי טיעוני ב"כ הצדדים, להלן החלטתי: 5. א. האם מילאה המשיבה אחר צו גילוי המסמכים: לטענת המערערת המשיבה לא מילאה אחר צו גילוי המסמכים (נספח ג') באשר לא המציאה כל המסמכים המנויים בצו, על דעתה. בנוסף, גם המסמכים שהומצאו על ידה הומצאו באיחור ואינם עונים על דרישות פסק הדין. המסמכים החסרים לטענת המערערת הם: (1) חלופת המכתבים שבין המערערת לבאייר שלאחר יום 12.11.97. (2) הסכם הפיצוי שבין באייר לבין פרומדיקו, אישור בנקאי להעברת פיצוי כספי מבאייר למשיבה ואישור באייר לקבלת התשלום מהמשיבה כאמור בסעיפים 3.2, 3.4 ו-3.5 לנספח ד'. (3) כרטסת הנהלת חשבונות באייר וכרטסת הנהלת חשבונות מילס-קאטר לתקופה כאמור בפסק הדין. (בעוד המשיבה העבירה דפי חשבון מתקופה קודמת, שאינם חתומים). (4) הסכמים שנחתמו בין המשיבה לבין: גלקסו וולקאם, ג'י.אנ.סי., ביו-סלן, וקופ"ח מכבי, וכן הסכם בין קיור למרפאת מור (להלן- ההסכמים). (5) סדרת תכניות עסקיות אשר ערכה המערערת בתאריכים הנקובים בפסק הדין, מצגת בעלי מניות המשיבה שהכינה המערערת, כתב עמדה שהכינה המערערת לענין מכירת חלקה של המשיבה במדליין ודו"ח הוצאות שהגישה המשיבה למר שולביץ באוקטובר 1997. (6) דו"ח בונוסים שניתנו במשיבה (הועברה רשימה בכתב יד שאינה חתומה). מנגד טוענת המשיבה כי מילאה אחר צו הגילוי באשר המציאה כל המסמכים המצויים ברשותה והגישה תצהיר המאמת טענתה כי חלק מהמסמכים המבוקשים אינם מצויים בידה או אינם קיימים כלל. לגבי ההסכמים טוענת המשיבה כי מדובר במסמכים עסקיים של המשיבה אשר אינם רלוונטים לבירור התובענה ואשר חשיפתם תפגע קשות במשיבה ע"י חשיפת סודותיה העסקיים והמסחריים. המשיבה טוענת כי שגה בית הדין כאשר לא הגביל גילוי מסמכים אלה, ועל כן, בלית ברירה ובמטרה למנוע פגיעה בחברה מסכימה המשיבה להודות בטענות המערערת שלצורך הוכחתן היא נסמכת על ההסכמים ובכך לייתר הצורך בהצגתם. ב. באשר למסמכים לגביהם טוענת המשיבה כי אינם קיימים או אינם מצויים ברשותה: המשיבה העבירה לידי המערערת המכתבים שהוחלפו בין המערעת לבאייר המצויים ברשותה, ולא מצאתי סימוכין לטענת המערערת כי ישנם מכתבים נוספים. המערערת לא הצביעה על מכתבים ספציפיים נוספים שהוחלפו בין הצדדים ו/או על מועד הוצאתם. טענת המערערת מבוססת על "היקש לוגי" לפיו מנוסח המכתב האחרון שהוצג לתיק ניתן ללמוד על המשך ההתכתבות, אולם זוהי טענה ספקולטיבית ואין בידי לקבלה בהעדר כל ראיה אחרת לתמוך בה. המשיבה טענה במכתבה מיום 17.9.00 (נספח ח' לערעור) כי לא היה הסכם פיצוי באייר-פרומדיקו, והמסמכים אותם נתבקשה לגלות בהקשר זה אינם קיימים. כן נטען במכתב כי המסמכים שערכה המערערת לא מצויים בידי המשיבה. אולם, בדיון מיום 5.3.01 טענה המשיבה כי המכתב נכתב לצרכי פשרה ולא תוכנן לשמש כהצהרה מטעם המשיבה (עמ' 2 לפרוטוקול). אכן, כטענת המשיבה, ההלכה היא כי מקום שצד מצהיר בפני בית הדין כי אין בידיו מסמכים אשר נתבקשו ע"י הצד השני, יצא ידי חובתו בקיום צו גילוי מסמכים (דב"ע נה/45-01, נז/110-0 אברהם הרמן נ' ביטוח לאומי, לא פורסם). עם זאת, תצהיר המשיבה לגבי המסמכים שאינם מצויים בידה נכתב ביום 15.3.01 (נספח א' לסיכומי המשיבה), קרי זמן רב לאחר פסק הדין מיום 1.6.00 , ובמסגרת ההליכים בערעור שבפני. מכאן שעובר להחלטת כב' הרשמת ריכטמן נשוא ערעור זה לא יצאה המשיבה ידי חובת גילוי המסמכים כאמור בפסק הדין, שכן לא הוגש באותו מועד כל תצהיר מצידה המפרט המסמכים שאינם ברשותה או אינם קיימים לטענתה. עם זאת- עם הגשת התצהיר בהליך זה נרפא הפגם, וכאמור בפסיקה (דב"ע נז/110-0 לעיל, תב"ע (ת"א) זמר נ' אלדד סוכני מכס תק-עב 99(2) 730 ), לא ניתן לדרוש מהמשיבה גילוי מסמכים אשר הצהירה כי אינם ברשותה. ג. באשר לדו"ח הבונוסים: בתצהיר גילוי המסמכים נתבקשה המשיבה לגלות דו"ח בונוסים שניתנו לפי תפקיד, ואין דרישה כי הדו"ח יהי חתום או מודפס. עיון בדו"ח הבונוסים שהוגש ע"י המשיבה (נספח יג לכתב הערעור) מעלה, כי הדו"ח כולל רשימה שמית של עובדי המשיבה אשר קיבלו בונוסים. מכאן שהמשיבה קיימה את הוראות פסק הדין לעניין זה, ושאלת אמינותו ו/או קבילותו של הדו"ח אין מקומה בהליך גילוי המסמכים. ד. באשר לכרטסת הנהלת החשבונות: המשיבה המציאה למערערת את כרטסת החשבונות לשנים 95-96 תוך מתן הסבר כי בשנת 1997 לא היו פעולות בכרטסת. לדרישת המערערת העבירה המשיבה לידיה ביום 19.3.01 כרטסת לשנת 1997. עיון בכרטסת מעלה כי נעשו בתקופה זו פעולות מועטות בלבד, אולם בהתאם לצו גילוי המסמכים המשיבה נדרשה להעביר הכרטסת לידי המערערת ולא היתה רשאית להחליט על דעת עצמה אם יש הצדקה להעבירה, אם לאו. ה. באשר להסכמים: טענת המשיבה לפיה המסמכים אינם רלוונטים וגילויים מהווה פגיעה חמורה בסודותיה המסחריים נדונה בבקשה לגילוי מסמכים בפני כב' הרשמת ריכטמן, ובערעור על החלטתה בפני כב' השופט לובוצקי, נדונה - ונדחתה. בפסק הדין קבע כב' השופט כי: "אין צורך בגילוי רשימת חברי ההנהלה אצל המעביד ולעניין זה בטלה החלטת הרשמת. לעניין שאר המסמכים המוזכרים בצו הגילוי, יש לסייג את הצו בגילוי של מה שנוגע לתקופה מיום 1.1.97 ועד 31.1.98 בלבד". על פסק דינו של הש' לובוצקי לא הוגש ערעור, והמשיבה אינה רשאית לעשות דין לעצמה ולהימנע מגילוי המסמכים בניגוד לאמור בפסק הדין, אף אם סברה שגילויים יביא לפגיעה בעסקיה. בכדי להימנע מגילוי ההסכמים הציעה המשיבה לסגת מטענותיה ככל שהן נוגעות להסכמים שגילוים נתבקש. אולם הצעתה זו הועלתה לראשונה בתגובת המשיבה לכתב הערעור, בהליך זה, ולא בסמוך לאחר מתן החלטת כב' הרשמת, כפי שהיה ראוי שיעשה. לפיכך אף באשר להסכמים לא מילאה המשיבה אחר הוראות פסק הדין. עם זאת, משצורפו למכתב המשיבה למערערת מיום 4.3.01 ההסכמים מהתקופה כאמור בפסק הדין, כאשר על פי הסכמת הצדדים נמחקו קטעים מסוימים אשר אינם הכרחיים לליבון המחלוקת בין הצדדים , נרפא הפגם ואין מקום לגילוי נוסף בעניין זה. 2 ההסכמים מיום 1.2.98 אשר גילוים התבקש מאוחרים לתקופה הרלוונטית כפי שנקבעה בפסק הדין, ועל כן ממילא לא חייבת היתה המשיבה לגלותם. במאמר מוסגר יצויין כי טענת המערערת לפיה החלקים שנמחקו מההסכמים אשר לא היה מקום למחיקתם נותרה סתמית, שכן המערערת לא פרטה אילו סעיפים או פרטים לא היה מקום למחוק. ו. מהאמור עולה כי אכן, כטענת המערערת, לא מילאה המשיבה באופן מלא אחר הוראות פסק הדין באשר לא גילתה את כל המסמכים המנויים בצו הגילוי ולא צרפה תצהיר לגבי המסמכים שאינם ברשותה. 6. הסעד לו זכאית המערערת עקב הפרת חובת גילוי מסמכים ע"י המשיבה: לטענת המערערת התנהגות המשיבה, בהטעותה את בית הדין בהצהרתה כי מלאה אחר הוראות פסק הדין עולה כדי ביזיון בית הדין, ויש לחייב המשיבה בתשלום הוצאות לדוגמא בגין התנהגותה זו. עוד נטען כי המשיבה התחמקה ועודנה מתחמקת מגילוי מסמכים, המשיבה העלתה טענות סותרות לעניין המסמכים שגילויים התבקש, וניסתה, בחוסר תום לב, למנוע מיצוי ההליך נגדה. בהתנהגותה זו עשתה המשיבה שימוש לרעה בהליכי משפט, אשר מצדיק מחיקת כתב ההגנה מטעמה בתיק העיקרי. מנגד טוענת המשיבה כי לא נותרה חייבת למערערת גילויו של אף מסמך באשר כל המסמכים שהיו בידה גולו עוד בטרם הערעור ומקצתם - ההסכמים העסקיים אשר טמון קושי בגילויים- במסגרת הליכי הפשרה אשר התקיימו בין הצדדים במהלך ערעור זה. בנסיבות אלו אין לייחס למשיבה זלזול בבית הדין או ניצול הליכי משפט לרעה, ואין הצדק למחוק כתבי טענותיה בתביעה העיקרית. כפי שקבעתי לעיל המשיבה לא מילאה אחר הוראות צו הגילוי ופסק הדין במלואם. כן שוכנעתי כי המשיבה נקטה סחבת מיותרת בהגשת המסמכים אשר היו ברשותה ובהעברת התצהיר המפרט המסמכים שאינם בידיה, ורק במהלך הליך ערעור זה שבפני השלימה המשיבה גילוי המסמכים כנדרש. בהתנהגותה זו אמנם האריכה המשיבה את ההליכים בתובענה שלא לצורך. עם זאת, הסחבת שנקטה המשיבה אינה עולה כדי ביזיון בית הדין ו/או שימוש לרעה בהליכי משפט, שכן לא מצאתי כוונת זדון או זלזול חוזר ונשנה בהתנהגותה. זאת במיוחד כאשר מדובר בכמות גדולה של מסמכים, ובין הצדדים נתגלעה מחלוקת באשר לעצם קיומם של חלק מהמסמכים. כאמור בפרשת מיוסט עליה מסתמכת המערערת בסיכומיה (ע"ע 300092/96 מיוסט נ' רשות השידור עבודה ארצי לב(1) 60), הסעד המתאים במקרים של אי ציות להוראות בית המשפט הנו פסיקת הוצאות מתאימות וריאליות, על פי מידת ההטרדה של הצד השני. 7. סוף דבר, הערעור מתקבל. 8. המשיבה תישא בהוצאות המערערת ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ בצירוף מע"מ צמודים כדין מהיום. כתב הגנהמחיקת כתב הגנהמסמכיםערעור