החלטה 1. המבקשת הגישה תביעה כנגד המשיבים בה תבעה פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות בסך 29,471 ש"ח וכן צו עשה שיורה למשיבים למלא טפסים לביטוח הלאומי. 2. המשיבים הגישו כתב תביעה שכנגד בו תבעו פיצוי בסך 50,000 ₪ בגין נזקים שגרמה להם המבקשת. 3. ביום 1/3/01 הוגשה ע"י המבקשת בקשה למחיקת התביעה שכנגד על הסף, בהעדר סמכות עניינית לביה"ד. 4. תמצית טענות המבקשת: א. מדובר בתביעת פרט ללא קשר לסכסוך עבודה. ב. הטענות בס' 71 לכתב התביעה שכנגד הינם כלפי בעלה של המבקשת. לא נתקיימו בין בעלה של המבקשת ובין המשיבים יחסי עובד ומעביד, וממילא הוא אינו נתבע. ג. ראשי הנזק המפורטים בכתב התביעה שכנגד הינם נזקים שנגרמו לילדי המשיבים. בין ילדי המשיבים למבקשת לא נתקיימו יחסי עובד ומעביד. ד. המשיבים מצהירים בס' 66 סיפא לכתב התביעה שכנגד כי בכוונתם להגיש תביעה אזרחית כנגד המבקשת בגין לשון הרע ופגיעה בפרטיות. ה. כל הנזק הנטען בכתב התביעה שכנגד התרחש לפחות שבועיים וחצי לאחר ניתוק יחסי עובד ומעביד בין המבקשת למשיבים. 5. תמצית טענות המשיבים: א. סילוקה של תובענה על הסף אינה דרך המלך לפני ביה"ד. ב. כל כולה של התביעה שכנגד עוסקת בסכסוך עבודה בין המבקשת למשיבים. תיאור מעשיו והתנהגותו של בעלה של המבקשת בכתב התביעה שכנגד נדרש על מנת לשפוך אור על נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים. ג. ביה"ד מוסמך לדון בנזקם שגרמה המבקשת לידי המשיבים, שכן המבקשת הועסקה ע"י המשיבים כמטפלת של ילדיהם, ומתוקף תפקידה זה גרמה נזקים לילדים. ד. תביעתם של המשיבים מבוססת על עילות חוזיות ולא על עילות מכוח חוק לשון הרע וחוק הגנת הפרטיות. המשיבים ציינו מפורשות בסעיף 66 לכתב התביעה שכנגד כי בכוונתם להגיש תביעה נפרדת בגין העילות הללו בבימ"ש אזרחי. ה. העובדה כי חלק ממעשיה וממחדליה של המבקשת מהווים במקביל גם עוולה נזיקית אינה מונעת מן המשיבים לבחור לתבוע את המבקשת בגין עילה חוזית בביה"ד לעבודה, לרבות בראש נזק של עגמת נפש (ת"א (י-ם) 927/94 רשות הנמלים נגד בנק דיסקונט ועופר הרשטיק; מ. גולדברג וי. האוזמן, דיני עבודה, כרך ב', עמ' 13). ו. למועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים וקרות האירועים נשוא תיק זה אין כל רלוונטיות לשאלת סמכות ביה"ד. העובדות והאירועים המפורטים בכתב התביעה שכנגד מתייחסים לאירועים הקשורים ליחסי עבודה בין הצדדים ולסיומם, וכן להפרת הסכם העבודה ע"י המבקשת. ז. ביה"ד מוסמך לדון בתובענה שעילתה חוזה העבודה, גם אם נוצרה לאחר שהסתיימו יחסי העבודה (ס' 24 (א1) לחוק ביה"ד לעבודה). 6. לאחר עיון בתיק ביה"ד ובטענות המבקשת החלטתי לדחות את הבקשה למחיקה על הסף של כתב התביעה שכנגד, וזאת מהטעמים הבאים: א. ס' 24 לחוק ביה"ד לעבודה מגדיר את סמכויות ביה"ד האזורי וקובע: "(א) לבית-דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון - (1) בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; (1א) בתובענה שעילתה במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה ליצירת יחסי עובד ומעביד, בתובענה שעילתה בחוזה כאמור לפני שנוצרו יחסי עובד ומעביד או לאחר שנסתיימו יחסים כאמור, או בתובענה שעילתה בקבלת אדם לעבודה או באי-קבלתו; (1ב) תובענה שעילתה בסעיפים 29, 31, 62 או 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בקשר לסכסוך עבודה". ב. בעניינינו, עילות התביעה שכנגד הן עגמת נפש ונזקים בגין הפרת התחייבויות חוזיות, חובת נאמנות ותום לב, חובת סודיות, הסגת גבול, נטישת העבודה, פגיעה בשם טוב בפרטיות. ג. באשר לתביעה לנזקים בגין הסגת גבול: ס' 24 (א)(1ב) לחוק ביה"ד לעבודה מקנה לביה"ד סמכות לדון בתובענות שעילתן ע"פ, בין היתר, ס' 29 לפקודת הנזיקין. ס' 29 לפקודת הנזיקין קובע: "הסגת גבול במקרקעין היא כניסה למקרקעין שלא כדין, או היזק או הפרעה בידי אדם למקרקעין שלא כדין; אך אין תובע יכול להיפרע פיצויים על הסגת גבול במקרקעין אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון." לפיכך, לביה"ד סמכות לדון בתביעה להסגת גבול בקשר לסכסוך עבודה. ד. באשר לתביעה בגין עגמת נפש: "לביה"ד סמכות לדון בתביעה לפיצוי בגין "עגמת נפש", כל עוד מדובר בעילה חוזית, בין אם אותה עגמת נפש נגרמה בעת קיומם של יחסי עובד-מעביד ובין אם לאחר ניתוקם (דב"ע נה 283-3 חנה מרגלית נגד פז חברת הנפט בע"מ פד"ע כט 264; דב"ע 300084/98 עלי בלום נגד מדינת ישראל לא פורסם)." (מ. גולדברג וי. האוזמן, דיני עבודה, כרך ב', עמ' 12-23). מאחר והטענה בכתב התביעה שכנגד היא כי עגמת הנפש נגרמה כתוצאה מכך שהמבקשת הפרה את חובותיה החוזיות כלפי המשיבים, הרי שהנושא נמצא בסמכותו של ביה"ד. ה. "שעה שמעשהו של עובד מהווה הפרה של חובת האמון ושמירת נוהלים, מכוח דיני החוזים, ובמקביל אותו מעשה מהווה עוולה בנזיקין - רשאי המעביד לבחור באיזה מהעילות יתבע את העובד; על יסוד העילה החוזית - בביה"ד לעבודה, או על יסוד העילה הנזיקית - בביהמ"ש (ת"א (י-ם) 927/94 רשות הנמלים נגד בנק דיסקונט ועפר הרשטיק לא פורסם)". (מ. גולדברג וי. האוזמן, דיני עבודה, כרך ב', עמ 13-23). לפיכך, רשאים היו המשיבים להגיש תביעה זו לביה"ד לעבודה. 7. עיון בכתבי הטענות מעלה, כי בעוד כתב התביעה חובק פחות מ- 4 עמ' ומפרט את עילות התביעה והסעדים נתבעים נדרש עפ"י התקנות, הרי שכתב ההגנה והתביעה שכנגד פורשים יריעה רחבת היקף, שאין בינה לבין כתבי טענות ולא כלום. כתב ההגנה משתרע על פני 11 עמ', כתב התביעה שכנגד משתרע על פני 9 עמ', בשניהם מופיעה השתלשלות עניינים ארוכה ומיותרת שאין בה כל צורך ככל שמדובר בכתבי טענות. 8. הנני מורה לנתבעים/התובעים שכנגד להגיש, בתוך 21 יום מהיום, כתב הגנה שלא יעלה על 4 עמ', ויפורטו בו עילות ההגנה ותו לא. כן יוגש כתב תביעה שכנגד שלא יעלה על 4 עמ', ויפורטו בו עילות התביעה והסעדים הנדרשים בלבד. התיק יובא לעיוני בעוד 21 יום. שאלות משפטיותביטוח לאומי