פסק דין 1. מושב נתיב השיירה (להלן: המושב/האגודה) הגיש בקשה לביטול ו/או לתיקון פסק משקם חלקי, שניתן על-ידי המשקם (עוה"ד עמנואל סולומונוב, להלן: המשקם), ביום 26/9/90, בו הורה למושב לבצע פעולות חשבוניות בספריו, לפי המלצות רוה"ח סולומון, מברית הפיקוח, וכן לדחות את תביעת הנתבעים ואת השגתם על דרישת החוב של המושב. לחלופין, עתר המושב למינוי מומחה אשר יבדוק אם אכן חויבו הנתבעים בכפל ריבית בשנת 1984, עבור ארגון הקניות, ואם כן, לערוך חישוב לגבי כל התקופה שבין 1981 - 1986. הבקשה הוגשה לפי סעיף 28 לחוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב - 1992 (להלן: חוק ההסדרים במגזר החקלאי). על-פי חוק זה הסמכות לביטול נתונה לבית משפט זה, כאשר עילות הביטול הן: חריגה מסמכות; עילה מהעילות המניות בסעיף 24(4),(5),(9) ו- (10) לחוק הבוררות, וכן עילת ביטול של טעות גלויה על פני הפסק. בקשת הביטול בפני מתמקדת בעיקר, בעילה האחרונה. המושב הוסיף וביקש לעכב את פסק המשקם (ראה בש"א 17030/01), לאחר שבקשה דומה שהוגשה למשקם, נדחתה. בנסיבות העניין, ומאחר שהדיון התקיים בסמוך למועד הגשת הבקשה, ופסק-הדין ניתן תוך זמן סביר, לא מצאתי לנכון לדון בבקשה בנפרד מן ההליך העיקרי, ו/או להיעתר לבקשה, בדרך של מתן צו זמני. הנסיבות הצריכות לעניין: 2. בחודש מאי 1985 חייב "ארגון הקניות בע"מ" (להלן: ארגון הקניות) את המושב בסכום ריבית של 22,363,048 ש"י בצירוף מע"מ. חיוב זה נרשם אצל המושב כגירעון ריבית ארגון הקניות לשנת 1984. בשנת 1986 חולק סכום החיוב בין החברים, על-פי יתרות חובה בשנת 1984 (ראה החלטת רוה"ח סולומון מיום 26/9/90 - נספח ב' לבקשה, וכן פסה"ד החלקי של המשקם). לאחר שנים (במהלך שנת 1990 או בסמוך לאותו מועד) עלתה האפשרות, כי מדובר בחיוב כפול, מפני שבנוסף לחיוב האמור, נהג המושב לחייב את חבריו, בחיוב חודשי, תחת הסעיף: "ע"ח ריבית". לעומת זאת, כאשר ארגון הקניות חייב את האגודה בריבית החוב באופן מרוכז (בשנת 1986 עבור שנת 1984) הוא עשה כן, לאחר שביטל את החיובים הקודמים. 3. תקנות האגודה השיתופית (ניהול וביקורת חשבונות), התשל"ה1975-, העוסקות בצורך של ועד האגודה לנהל חשבונות האגודה בניהול סדיר ויעיל, קובעות כי, הדבר ייעשה בהתאם להנחיות המקצועיות של ברית הפיקוח או מבקר החשבונות שלה (ראה תקנה מס' 1). ברית הפיקוח הרלוונטית של האגודה היא ברית הפיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ (להלן: ברית הפיקוח) (ראה גם סעיף 3 לתגובה ראשונה של המשיבים). לכן, משנתגלעה מחלוקת בנושא חיוב כפול, פנתה האגודה אל ברית הפיקוח, וזו מינתה מטעמה את רוה"ח בנימין סולומון. = ב- 26/9/90 ניתנה החלטת רוה"ח סולומון, בדרך של "המלצות", בנוסח הבא: "1. לבטל בשנת 1986 את חיוב החברים בגין חלוקת גרעון ריבית ארגון תשמ"ד. 2. לחשב בשנת תשמ"ה ריבית על כל המשתמשים בריבית עד לכיסוי הגרעון דלעיל. 3. לחשב בשנת 1986 ריבית על כל המשתמשים בריבית על-פי הפעולות לאחר ביטול חיוב החברים בגרעון כאמור ב- 1 לעיל, ולאחר תיקון יתרות הפתיחה המתוקנות מסוף השנה תשמ"ה. 4. חשבון המימון בכל שנה בה מריצים את הריבית מחדש צריך להיות סגור, כלומר, המשתמשים בריבית כיסו את עלויות הריבית במלואם ולא יווצר כל עודף או גרעון. 5. חישובי הריבית יעשו במערכת ממוחשבת היכולה לחשב ריבית יומית על פי שיעורי הריבית החודשיים שהיו נהוגים במושב בכל אחד מהחודשים.". (להלן: המלצות רוה"ח סולומון). למרות המלצות אלה, שהיו למעשה המלצות של ברית הפיקוח, החליט ועד ההנהלה בישיבתו ב- 14/10/90 לדחות את ההמלצות הנ"ל. 4. ביום 25/1/93 הגישו הנתבעים שבפני, תביעה כנגד האגודה בבית משפט השלום בחיפה, ובה ביקשו לצוות על המושב לתקן את כרטיסי החשבונות שלהם, על-פי המלצות ברית פיקוח (שמכוחה מונה, כאמור, רוה"ח סולומון) ולחלופין לחייב את המושב לשלם להם נזק שנגרם להם בסך של 50,000 ₪, ואילו המושב במקביל הגיש דרישת חוב כנגד הנתבעים, מכוח חוק ההסדרים במגזר החקלאי. השגה זו נדונה לצד תביעת הנתבעים בפני המשקם. פסק-המשקם החלקי: 5. המשקם דחה את טענת המושב לדחיית תביעת הנתבעים, מחמת התיישנות; כמו כן העלה ספקות לגבי תקפות ההחלטה שנתקבלה ב- 14/10/90 לדחיית יישום המלצת ברית הפיקוח, כפי שנוסחו על-ידי רוה"ח. לאור אי הבהירות שעלתה מפרוטוקול אותה ישיבה לגבי מספר החברים המשתתפים. מצד אחד, צויינו שלושה שמות כתומכים בהצעה וכנגדם שלושה שהתנגדו לה, ואילו בשמות החברים הנוכחים פורטו שבעה (7) שמות. כלומר, בכל מקרה, לא ניתן היה להגיע למסקנה, לפיה נתקבלה ההחלטה הדוחה את המלצות רוה"ח סולומון. בהסתמך על המלצות רוה"ח סולמון, שניתנו עוד קודם להליך בפני המשקם, וכן בהסתמך על עדותו של רוה"ח בפני המשקם, המשיך המשקם ופסק, כאמור: "דין תביעת התובעים (הנתבעים בפני - ש' ו') להתקבל. על הנתבעת (התובעת בפני, המכונה המושב - ש' ו') לתקן את כרטיסי החשבון של התובעים על-פי המלצותיה של ברית פיקוח, כפי שאלה באים לידי ביטוי במסמך רו"ח סלומון." כמו כן התווה המשקם את המשך הפעולות שיש לנקוט בהן, כדי להביא להשלמת פסק המשקם. טיעוני הצדדים: 6. המושב חזר על הטענות שהעלה בפני המשקם. לעמדתו, לא היה בריבית החודשית שחייב המושב את חבריו אלא מקדמות לפי סל ריבית עבור כל הנושים. עוד טען ב"כ המושב, כי רוה"ח לא בדק בכרטיסי החברים, הודה בכך בעדותו, וממילא לא רשאי היה המשקם להגיע למסקנות אליהן הגיע. בנסיבות אלה, טעות המשקם היא טעות גלויה על פני הפסק. לעמדת המושב, היה על המשקם לבחון גם את חווה"ד המקצועית שהוגשה מטעם רוה"ח מטעם האגודה, מר בוינגו. כמו כן, טעה המשקם, משדחה את טענות האגודה בדבר: התיישנות; חריגה מסמכות, במתן הוראה לתקן את ספרי האגודה; מניעות עקב שיהוי, ואי הצבעה על ראשית ראיה, כי אכן היה חיוב כפול בגין ריבית הארגון. המשיבים מדגישים כי, לברית הפיקוח החקלאית, כמבקר של האגודה, סמכות הביקורת והפיקוח, על אופן ניהול ספרי האגודה. משהחליטה ברית הפיקוח, לאמץ את המלצות רוה"ח סולומון, שמונה מטעמה, לא היה מקום, כי המושב יתעלם מכך, ויחליט אחרת. גם לגופו של עניין, נטען, כי לא מדובר בטעות של המשקם ובוודאי שלא בטעות על פני הפסק. כמו כן טוענים המשיבים, כי המשקם, רשאי היה להורות על תיקון ספרי האגודה, שהרי זו מהותה ועיקרה של המחלוקת שהובאה להכרעה בפניו. בהתייחס לבקשת המושב למחוק מן התביעה את המשיבים 8 ו- 9, מדגישים הם, כי אין כל חשיבות למחיקת משיב זה או אחר מן ההליך בתיק זה, מן הטעם, שהיו צד להליך בבית המשפט השלום, ולכן כל החלטה שתינתן, צריך שתחול בהתאמה גם כלפיהם. אעיר, כי משיב מס' 9 מיוצג בפני על ידי עו"ד הפלר, ומשיב מס' 8 נמחק מן ההליך לאחר שהוגש בפני, והוא היה צד לבוררות. בנסיבות אלה כל החלטה שתינתן על ידי לטובתם, צריך שתחול גם כלפיהם. דיון ומסקנות: 7. אדון תחילה בטענות המקדמיות שהועלו. אבהיר כבר בשלב זה, שיש לקבל את פסיקת המשקם, ככל שזו דנה בטענות אלה. כמו כן, יש לדחות את הטענות האחרות בדבר העדר סמכות או חריגה מסמכות של המשקם. 7.1 בעניין טענת ההתיישנות - צדק המשקם, בדחותו של הטענה, וזאת מכמה טעמים: כדי לבחון את טענת ההתיישנות, יש להתייחס לשאלה, מהו המועד הרלוונטי, לתחילת מניין תקופת ההתיישנות. התשובה תלויה בעילת התביעה הרלוונטית של ההליך שננקט על-ידי המשיבים. על-פי נסיבות ההליכים שהובאו לעיל, לא ניתן היה לראות את מועד חיוב הריבית באופן מרוכז על-ידי הארגון, כשנת 1985, מפני שבאותו מועד לא ידעו המשיבים, כי אכן התבצע חיוב כפול. כאמור, חלוקת סכום "גירעון ריבית אורגן לשנת 1984" בין חברי האגודה נעשה רק בשנת 1986. ולכן, בשום מקרה לא ניתן למנות את מניין הימים לצורך התיישנות משנת 1985. אולם גם שנת 1986 - כמועד הקובע - לא יכול להיות רלוונטי, מפני שגם אז לא ידעו המשיבים על אפשרות לקיומו של חיוב כפול. מה עוד שמניין התקופה מאותו מועד, אינו מצביע בהכרח על התיישנות. התביעה על-ידי המשיבים הוגשה, כאמור, ב- 23/1/93. מעבר לאמור, יש לאשר את פסק המשקם, כי המועד הקובע הוא, מועד הגשת המלצות רוה"ח סולומון, אשר בדק את הטענה בדבר קיום חיוב כפול, והגיש המלצותיו ב- 26/9/90, ובמהלך אותה שנה, הובאו להכרעת המושב. רק המועד האחרון הוא, למעשה, המועד הרלוונטי, לעניין בדיקת טענת ההתיישנות. אותה מסקנה גם עולה, לאור ניסוח כתבי הטענות. השאלה שהועמדה להכרעת המשקם - גם כפי שהוגדרה על-ידו - הייתה, אם היה על האגודה לבצע את המלצות ברית הפיקוח או שמא צדקה האגודה בסירובה לעשות כן (ראה סעיף 3 של פסק-המשקם). כלומר, עילת התביעה לא הייתה בהתייחס לעצם החיוב הכספי, אלא לאי יישומן של המלצות רוה"ח. יתר על כן, אם צודק המושב כי יש להחיל את טענת ההתיישנות, הרי שטענה זו יפה גם כלפי המושב עצמו, ואפילו אם המועד הרלוונטי הוא שנת 1986, הרי שלא היה רשאי המושב להגיש את תביעותיו כנגד מי מן המשיבים, במועד בו הוגשו. לאור האמור לעיל, ותוך הסתמכות על סעיפים 4 ו- 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח1958-, כפי שציין המשקם בפסק דינו החלקי, דינה של הטענה, להידחות. 7.2 כפי שציין המשקם, אופן קבלת ההחלטה באגודה על דחיית המלצות רוה"ח סולומון, העלה תמיהות. המושב לא נתן כל הסבר, לאי ההתאמה שנרשמה בפרוטוקול, בין מספר הנוכחים למספר המצביעים, במיוחד כאשר רשימה שמית של הנוכחים הצביעה גם היא על ששה משתתפים בלבד. לפיכך, עומדת בעינה התמיהה לגבי תקפותה של אותה החלטה. 8. הטענה העיקרית היא, כי קיימת טעות על פני הפסק, וכי בנסיבות העניין, בהעדר ראיה לכאורה, כי אכן היה חיוב כפול, לא היה מקום להורות לאגודה לתקן את ספריה, ואת החיוב המופיע בכרטיסי המשיבים. טענה זו כפי שיפורט, דינה להידחות. לא רק שאינה מתגלה טעות על פני הפסק, אלא בהסתמך על אותן טענות עובדתיות שהועלו על ידי האגודה ו/או מטעמה, עולה בבירור, כי חובת הבאת הראיה להעדר חיוב כפול חל על המושב, והוא לא עמד בנטל זה. להפך, מכלל טענות האגודה ומכלל הראיות האחרות, עולה לכאורה כי קיים חיוב כפול. יחד עם זאת מאחר שטרם נערכה בדיקה המאפשרת חיוב בשיעור ספציפי, נשמרה הזכות לערוך בדיקה, וכמובן שזו צריכה להיעשות על ידי האגודה או מטעמה ועל חשבונה. 9. כפי שהבהרתי כבר במהלך הדיון, הרי שגם אם תתקבל עמדת המושב, לפיה הריבית החודשית שחייב בה את חבריו, לא הייתה חיוב בגין ריבית עבור הארגון, אלא מקדמות לפי סל ריבית, עבור כל הנושים (ראה סעיף 4 של הבקשה בפני), גם אז יש לאשר את פסק המשקם. קריאה מדוקדקת של טענות המושב מעלה, כי גם לפי טענת האגודה, ישנה הודאה, כי לצד דרישת החוב של הארגון בשנת 1986, לחיוב מרוכז של הריבית לשנת 1984, ביצעה האגודה גבייה חודשית בגין ריביות, בכרטיס החשבון של כל אחד מן החברים לרבות המשיבים. בנסיבות אלה, לכשהודיע הארגון בשנת 1985 על חיוב בריבית מרוכזת לשנת 1984, תוך ביטול חיובים קודמים, היה על האגודה או להימנע מחיוב נוסף בגין אותה ריבית, או להמציא דו"ח מפורט לגבי גבייה חודשית של "סל הריביות" בעבר, תוך הצבעה מפורשת, כי בעבר לא נעשתה כלל גבייה בגין ריבית לארגון, או שנעשתה גבייה חלקית. ואולם בשום מקרה, לא רשאי היה המושב להורות על חיוב נוסף של ריביות בגין ריבית הארגון, מבלי להצביע על זיכוי עקב ביטול הארגון כלפי המושב את סכומי הריבית מן העבר ו/או בגין גבייה חודשית בגין ריבית. על האגודה הייתה אפוא מוטלת החובה, מלכתחילה, לערוך בדיקה לעבר ולתת פירוט לכל אחד מחברי האגודה, מיהם הנושים, שבגינם נעשה חיוב הריבית באותן מקדמות של סל ריביות ומה שיעורי הריבית שנגבו, ורק אם הייתה מתקבלת תוצאה לפיה נותרה יתרת חוב ריבית, גם כלפי הארגון הנושה, רשאי היה המושב לחייב בגין אותה ריבית, בשיעור המתחייב, על-פי תוצאות הבדיקה. חובה זו שמוטלת הייתה על האגודה מלכתחילה, קודם לביצוע החלוקה של סכום חוב הריבית המרוכז, זהה למעשה במהות לחובה שהוטלה על האגודה בפסק המשקם, ומן הטעם האמור, גם לא היה מקום לעכב את פסקו. מאותו טעם, גם לא היה מקום לעכב את ביצועו של פסק המשקם. 10. ביטול חיובי הריבית בכרטיסי החברים, אינו גורר אחריו, לפחות לכאורה, פעולה דרסטית המצדיק עיכוב. הבדיקה מתחייבת ויש לבצעה, גם אם מקבלים את גרסת המושב. בסופו של הליך הבדיקה, אם אכן יתברר שלא הייתה גבייה כפולה, לגבי כל הסכום או חלק ממנו, רשאי יהיה המושב לחזור ולחייב כל חבר בסכום הריבית המתחייב. מאותו טעם, גם אין מקום למנות מומחה אחר במקום רוה"ח סולומון. 11. המושב, כאמור, ביקש, באופן חלופי, למנות מומחה אחר במקום רוה"ח סולומון, אשר יבדוק את חשבונות הריבית לא משנת 1986 בלבד, אלא לגבי השנים 1986-1981. אין מקום להיעתר לבקשה זו, מפני שבדיקה כזו צריכה הייתה מלכתחילה להיעשות על-ידי האגודה, וזאת לא במקום המלצות רוה"ח סולומון, אלא כהמשך לאותה חוות דעת. בדיקת רוה"ח סולומון מעצם מהותה, צריכה הייתה, על פני הדברים לברר, אם אכן ישנה אפשרות לחיוב כפול, וניתנה על-ידו תשובה חיובית. תשובה זו מבוססת, בין היתר, גם על מסמכים נוספים אחרים כפי שעולה גם מ-נ3/, פרוטוקול העדה קבני, מנהלת החשבונות של האגודה במועד הרלוונטי. לבקשת האגודה החלופית לערוך את הבדיקה המחודשת, בעקבות המלצות רוה"ח סולומון החל משנת 1981, יש להשיב כי בשלב זה לא ניתן לקבל עמדה זו. אולם אם יוכח, במסגרת הבדיקה שעל האגודה לבצע, בעקבות המלצות רוה"ח סולומון, שאכן שנת 1981 היא רלוונטית לנושא, אין מניעה כי יחזרו ויפנו גם בנושא זה למשקם, בבקשה לאפשר הרחבת הבדיקה לאותו מועד. 12. יש לשים לב, כי מדובר בפסק המשקם, כפסק עקרוני, ולמעט החיוב לתקן את כרטיסי החברים לגבי חיוב בריבית הארגון לשנת 1984, אין בפסק המשקם, משום קביעות שיש בהן להכריע במחלוקות. כל שנאמר הוא, שיש לערוך בדיקה - בדיקה שהיה על האגודה לבצעה, עוד ערב חלוקת חיוב של חשבון מרוכז בגין ריבית הארגון. כאמור, פסק המשקם עצמו מאפשר לאגודה לערוך בדיקה עניינית לגופו של עניין לעצם קיומו של חיוב כפול, ולשיעורו של אותו חיוב. אין מניעה כי בבדיקה מדוקדקת שתעשה בספרי האגודה ובכרטיסי החשבונות של החברים, תהא המסקנה שלא היה חיוב כפול, וכי הריבית שנגבתה הייתה בשל חוב לנושים אחרים, או שלמרות שהיה חיוב כפול, הרי זה פחות מחוב הריבית הנדרש על-ידי הארגון. בכל אחד מן המקרים הנ"ל, לא יהיה מקום להורות על החזר או החזר מלא של הכספים שנגבו, ותהא אפשרות להעמיד את החיוב הכספי הנדרש. מכל מקום, האגודה תהיה רשאית לעשות כן רק לאחר השלמה מלאה של הבדיקה, כפי שהורה המשקם. לכן, בשלב זה, בהעדר בדיקה כנדרש - ובדיקה כזו צריכה האגודה לבצע על חשבונה - פסיקת המשקם לפיה יש לבטל את החיובים המופיעים בכרטיסי החשבונות, כנובעים מחלוקת גירעון ריבית ארגון הקניות מ- 1984, עומדת בעינה, ועל האגודה למלא אחריה. 13. אין גם לקבל את טענת המושב, כי מאחר שמדובר בגירעון-ריבית, לא יכולה לבוא במקום סעיף זה, ריבית אחרת. גם אם מדובר ב"גירעון-ריבית", לא ניתן לייחס גירעון כזה, אפילו הוא קיים, כגירעון של החברים. גם במקרה כזה, היה על המושב להוכיח, כי גירעון הריבית הוא של חבר זה או אחר באגודה, וכן מוטלת על המושב החובה, להוכיח מהו "חלקו" של כל חבר באותו גירעון. 14. יש גם לדחות הטענה, בדבר העדר סמכותו של המשקם להורות על תיקון ספרי האגודה, ו/או תיקון כרטיסי החשבונות של חבריה. כאמור, אין חולק כי על האגודה חלה חובה לנהל את חשבונותיה בניהול סדיר ויעיל, ועוד מוסכם כי ניהול זה צריך שייעשה גם בהתאם להנחיות המקצועיות של ברית הפיקוח או מבקר החשבונות שלה (ראה תקנות האגודות השיתופיות (ניהול וביקורת חשבונות)). פסק המשקם התייחס לכרטיסי החשבונות של המשיבים כחברים באגודה. במסגרת סמכות המשקם לקצוב את חובם של חברי האגודה, רשאי היה להורות כל הוראה בקשר לעצם קיומו שלך החיוב, וכן על גובה החיוב, אם אמנם הוא חיוב קיים. 15. המושב מוסיף וטוען, במיוחד במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע פסק המשקם, כי ביצוע השינויים המתחייבים בספרי האגודה יחולל מהפך בספרי האגודה, ויכול לעלות בהוצאות גדולות, עד כדי אפשרות שהדבר יביא ל"פשיטת רגל" של האגודה. על כך יש להשיב, שיש הבדל בין קושי ביישום ההחלטה, לבין נכונות עובדתית. לגופו של עניין, אם יתברר שהבדיקה גוררת אחריה הוצאות כספיות גבוהות, אולי אף מעבר לסכום החוב הנתבע, הרי ששמורה זכותו של המושב, להסכים לתביעה האלטרנטיבית, לתשלום פיצוי, ולעניין שיעורו. בהעדר הסכמה, ניתן יהיה לחזור ולהביא הנושא בפני המשקם, למתן הכרעתו. מכל מקום, חיוב כרטיסי החברים, בריבית הארגון כנושה, אינה יכולה להישאר על כנה, בהעדר בדיקה עניינית לגבי קיומו של חוב כזה. התוצאה: 16. אשר על כן הבקשה לביטול, נדחית. התוצאה מן האמור שפסק המשקם החלקי, מאושר כפסק-דין סופי, ולפיו על האגודה לתקן את כרטיסי החשבונות של המשיבים (כולם, לרבות משיבים 8 ו- 9), על-פי המלצותיה של ברית הפיקוח, כפי שאלה באים לידי ביטוי במסמך המלצות רוה"ח סולומון, שפורטו בסעיף 2 של פסק-דין זה. אני מחייבת את התובעת לשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לכלל המשיבים ביחד 6,000 ש"ח בצירוף מע”מ כחוק. משקם