פסק דין הקדמה: התובע טוען כי ביום 8/5/99, עת היה נהג חדש והדין חייבו במלווה בעת נהיגה, נהג ברכב סובארו של קרוב משפחתו אשר - כפי טענתו - נסע איתו כמלווה,ואז אירעה תאונת דרכים בה נפגעו הוא והמלווה. הנתבעת, מבטחת הסובארו, אף שהודתה בעצם התרחשות התאונה, כפרה בחבותה בטענה כי ברגע התרחשות התאונה, התובע נהג ברכב ללא מלווה. אדגיש כי בכתב התביעה לא נטען מאומה אודות מלווה שהתלווה לתובע בעת התאונה, ברם ההוכחות והעדים שנשמעו בפני נדרשו לעניין זה מבלי שנשמעה הערה או הסתייגות מפי מי מבעלי הדין. השאלות השנויות במחלוקת: כאמור, אין מחלוקת שהתאונה אכן התרחשה במועד הנ"ל ואין חולק שהנתבעת ביטחה את השימוש באותו רכב סובארו. אין מחלוקת גם שבעת התאונה התובע היה נהג חדש וכי היה מחוייב במלווה לידו בעת נהיגה (ראה מוצג ת/6). יתירה מכך, לפי הסכמת הצדדים, בעמ' 4 לפרוטוקול, שורות 32-31, באם ייקבע שהתובע זכאי לפיצוי כי אז הפיצוי היחיד שיהא זכאי לו - לפי הסכמה - הוא פיצוי עבור נזק שאינו נזק ממוני, זה ותו לא. המחלוקות בין הצדדים הן שתיים: האחת עובדתית גרידא והשניה משפטית גרידא. המחלוקת העובדתית: האמנם בעת התרחשות התאונה, התובע נהג ברכב כשמלווה עימו. המחלוקת המשפטית: בהנחה כי נשיב בשלילה לשאלה העובדתית לעיל, תעלה השאלה שמא יקום כיסוי ביטוחי לנזק גוף של נהג חדש שנהג ברכב ללא מלווה, אף שהדין חייבו במלווה בעת נהיגה. השאלה העובדתית והכרעתה: השאלה העולה היא, הלכה למעשה, האם צלחה ידו של התובע להוכיח, במידה הנדרשת במשפט אזרחי, כי בעת התרחשות התאונה היה עימו ברכב המלווה ראני סרחאן, שהוא גיסו (בעל אחותו) של התובע וכן בן דודו (עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 3). אקדים אחרית לראשית ואומר כי נחה דעתי שהתובע לא הצליח להרים את נטל ההוכחה בנדון דא, אפרט את קביעתי. א. הן התובע וכן העד מטעמו, גיסו ובן דודו ראני, שניהם הותירו עלי רושם מאוד לא אמין בעת עדותם. במהלך העדות שלהם הם התפתלו בתוך תשובותיהם החמקניות וניסו בדבריהם לזרות חול לעיני שומעי העדות. גם השוואת דבריהם במהלך עדויותיהם ליתר הראיות בתיק - כפי שעוד יפורט בהמשך - מחזק אותי במסקנתי האמורה, ששניהם לא העידו אמת בפני. ב. שני העדים, הן התובע וכן ראני, שניהם בעלי עניין בתוצאות המשפט, התובע בהיותו בעל דין וראני בהיותו קרוב משפחה (גיס ובן דוד) של התובע וכן משום שלטענתו גם הוא עצמו נפגע באותה תאונה ואם התובע יהא כאן זכאי לפיצוי כי אז גם הוא יהא זכאי לפיצוי בגין פציעתו. בנסיבות לעיל, נדרש סיוע חיצוני לגירסה העובדתית שלהם או, לכל הפחות, נדרשת אמינות או מהימנות מספקת של התובע וראני (סע' 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971), במקרה דנא, לא נמצא סיוע חיצוני לגירסת התובע (נהפוך הוא, כל הראיות העצמאיות מעידות אחרת) ואמינות או מהימנות של התובע וגיסו לא היתה כאן. ג. הן התובע וכן גיסו ראני העידו כי מיד לאחר התאונה התאספו אנשים רבים מהכפר מג'אר, כפרם של התובע וראני, ולמרות זאת הם בחרו שלא לזמן לעדות שום עד ניטרלי שיעיד כי אכן ראני נסע ברכב עם התובע או - לכל הפחות - נכח במקום התאונה מיד עם התרחשותה. התובע לא זו בלבד שלא זימן עדים ניטרליים לעדות אלא הוא גם לא נתן שום הסבר למחדל משמעותי זה. הלכה ידועה, בעל דין שנתפס במחדלו כנ"ל ולא זימן עדים רלוונטיים וניטרליים, ייזקף הדבר לחובתו, במישור האמינות ובמישור רמת ההוכחה. מהימנות העדים: לשם הדיוק, נצטט להלן את הדברים, כפי שהובאו מפי העדים, כל אחד בנפרד, בהזדמנויות השונות: התובע: נתחיל בעדותו בפני בית המשפט, וכך הוא העיד בעדותו הראשית: "רציתי ללכת עם אבי ז"ל (לקנות) כמה דברים לחתונה. ביקשתי מגיסי, ראני סרחאן, לנסוע יחד איתי באוטו שלו... הייתי נהג חדש ונתן לי לנהוג ברכב... התנגשתי ברכב שבא ממול. ...היה אמבולנס במקום, פניתי לביה"ח, ובגלל שיש חתונה גיסי לא רצה להתפנות לביה"ח, כדי שלא תהיה מהומה בחתונה". בחקירתו הנגדית הוא המשיך והעיד כך: "ש. ...למה שניכם יחד הלכתם, למה שרק ראני לבד לא ילך לקנות לבדו? ת. ראני לא זה שהתבקש, אני זה שהתבקשתי, ואני זה שביקשתי שראני יתלווה אלי, משום שהייתי צריך מלווה. ... ת. כן. זה החלטות אישיות שלי, אוטו צריך דלק, גיסי אמר לי שצריך דלק, הוא אמר לי שקודם נמלא דלק. היה צריך לקנות כוסות חד פעמיות, כל הדברים. ראני לא יודע איזה מצרכים היו חסרים, ומה אבי ביקש ממני לקנות. אמרתי לו שאני צריך קניות, לא פירטתי. ... ש. מי הודיע לאמבולנס ולמשטרה? ת. לא אני, לא יודע מי. היו הרבה אנשים יכול להיות מישהו מהכפר... הרבה אנשים מהכפר היו במקום. ... ש. אומר אדהם חארב, שהוא נסע באוטו ממול, שבשעה שיצא מהרכב שלו מיד בשניה של התאונה, הוא ראה רק אותך באוטו, לאיפה נעלם ראני? ת. הוא יכול להגיד מה שהוא רוצה, מה שאני אומר הוא הנכון... ... ראני לא התפנה לבית החולים... ש. למה ראני לא התפנה יחד איתך? ת. אני בסך הכל גדול, מי שצריך לטפל בי זה הרופאים..." (ההדגשות הוספו - ע.ע.) כאמור לעיל, בכתב התביעה אין שום זכר למלווה שהתלווה לתובע בעת התרחשות התאונה, אף שהדבר מהווה תנאי, כפי דרישת דיני התעבורה, בהיות התובע נהג חדש בעת התאונה. בהודעתו במשטרה מיום 12/5/99, אמר התובע שעימו נפגע נוסע נוסף, הוא ראני סרחאן (ראה מוצג נ/4). בעקבות חקירה שבוצעה ע"י חוקרים מטעם הנתבעת, עלה חשד כי הודעת התובע וגיסו ראני, לפיה ראני נסע ברכב כמלווה בעת התאונה היא הודעה שקרית, ולכן הוגשה תלונה במשטרה, בגין חשד לעבירות של הונאה, נסיון לקבלת דבר במירמה, שיבוש הליכי משפט וקשירת קשר להונאה, והמעורבים בפרשה נחקרו ארוכות במשטרה בגין תלונה זו. התובע, בחקירתו מיום 29/7/01 במשטרה (מוצג נ/4), הצהיר כך: "... אני נסעתי עם רכבו של ראני סרחן מסוג סובארו וראני גיסי נכח ברכב בעת שנהגתי בו". (עמ' 1 להודעה, שורות 20-19) "בתאונה זו אני נפצעתי, את ראני אני לא בדקתי אם נפצע ואני לא רופא..." (עמ' 2 להודעה, שורות 27-26) "ש. מה סיבה שראני סרחאן לא התפנה יחד איתך באמבולנס לבית החולים? ת. היה לנו חתונה וחוץ מזה אני לא יודע". (עמ' 2 להודעה, שורות 48-46) "ש. מה יש לך לומר על כך שפארס ואדהם מוסרים בעדויות שלהם במשטרה שרק אתה הנהג בסובארו בתאונה מתאריך 8/5/99, היית ברכב וחוץ ממך לא היה אף אדם. ת. הם יכולים לומר מה שהם רוצים". (עמ' 2 להודעה, שורות 65-61) "ש. מאיפה נוסעי ה-B.M.W. יודעים שאתה נהג חדש וצריך מלווה איתך בעת הנהיגה? ת. אין לי מושג והם יכולים למסור מה שהם רוצים ומה שאני אומר זה הנכון והאמת". (עמ' 3 להודעה, שורות 18-15) (ההדגשות שלי - ע.ע.) מאידך, כך העיד ראני סרחאן, גיסו ובן דודו של התובע, בעדותו הראשית: "סלמאן (התובע) הוא בן הדודה שלי, וחוץ מזה אני נשוי לאחותו. ביום התאונה היה החתונה של אחותו, נרימן, היא לא אשתי. נסענו להביא כמה דברים, ותוך כדי נסיעה אמרתי לו שייסע לתדלק את האוטו... התנגשנו ברכב שבא ממול, סלמאן נפצע וגם אני נפצעתי... הוא פונה באמבולנס, אני לא התפנתי, חזרתי לחתונה... המצב שלי לא היה קשה". בחקירתו הנגדית הוא העיד כלהלן: "ש. עו"ד לא כתב את מה שכתוב בנ/1 לבדו, אלא שמע זאת מפיך? ת. כן. ש. בסעיף 2 כתוב שממקום התאונה הובהל מרשי לביה"ח בטבריה. ז"א שממקום התאונה הבהילו אותך ישר לבית החולים פוריה? ת. לא סיפרתי כך לעו"ד שלי. ש. מתואר במכתב הזה נזקים קשים מאוד ורציניים מאוד, כולל 10 ימי אי כושר, נזק של כ-35,000 ₪, אתה מוותר על זה תמורת כמה מאות שקלים עבור אגרה? ת. אין לי מושג על המכתב הזה, אני לא יודע מהמכתב הזה. ש. מה פתאום החלטת לנסוע מהחתונה? ת. אז מי יסע ויעשה את הסידורים? היה הרבה דברים לסדר, אלה אנשים שקרובים למשפחה. הייתי צריך לקנות פלסטיקים וכוסות, וכל מיני דברים... חמי ביקש ממני לקנות את הדברים האלה... אני פניתי לסלמאן וביקשתי ממנו להצטרף אלי. או שהוא פנה אלי, אני לא זוכר בדיוק... ש. למה שיעשה זאת, אם חמיך ביקש ממך? ת. אני לא יודע, הסיפור הזה היה, אני לא זוכר אם אני פניתי אליו או שהוא פנה אלי, הוא היה נהג חדש שהתלהב מנהיגה, ויצאנו לעשות כל מיני סידורים... בשניה לאחר הפגיעה בדקתי את עצמי, סלמאן היה על ההגה, לידי, וראיתי שהוא מדמם, הוא היה מטושטש ומבולבל, ואני יצאתי לחלץ אותו מהרכב. אני לא זוכר אם אני הוצאתי אותו או שיצא לבדו, באותו רגע הוא לא היה משותק, תפסתי אותו מהיד והוא ירד בעזרתי מהאוטו... לא הגיעה משטרה למקום התאונה. אני זוכר שכשחזרתי מהחתונה, בוחן תנועה היה במקום. ש. למה לא התפנת באמבולנס? ת. המצב שלי לא היה כל כך קשה, לא רציתי לעזוב את החתונה, גם כך היה בלאגן... מסרתי עדות לבוחן תנועה. הבוחן היה אחרי שחזרתי מהחתונה... אני לא זוכר איך חזרתי לחתונה... התאונה הייתה לפני השעה 14:00, אני לא זוכר בדיוק. אני לא לקחתי את הפרטים של האוטו האחר... ש. אני אומר לך שהאנשים מהרכב השני אמרו שסלמאן היה לבדו ברכב ואתה לא היית איתו, והגעת רק מאוחר יותר. מה אתה אומר? ת. חב' הביטוח אמרה בהתחלה שהתאונה לא קרתה בכלל. אין לי מה לומר על השאלה". עו"ד לקס: אבקש להציג מתוך תיק המשטרה דו"ח פעולה של שוטר תנועה שקיבל את ההודעה על התאונה והגיע למקום התאונה.(נ/2). "ש. מהדו"ח הזה עולה שבשעה 13:00 הגיע למקום התאונה שוטר תנועה (כרבע שעה לאחר התאונה), והוא גבה ממך עדות במקום. ת. כן. זה מרכז הכפר, היו הרבה אנשים והתאונה הייתה מבהילה ואתה מבקש ממני לזכור את כל הפרטים שקרו מלפני 3 שנים? עכשיו אני נזכר שסמוך לאחר התאונה שוטר תנועה הגיע למקום ותחקר אותי. בהתחלה אני דיברתי על בוחן, והגירסה שלי לעניין זה היא נכונה ולא דיברתי על השוטר הזה, משום שלא זכרתי ועכשיו כשהראת לי את דו"ח הפעולה שנערך ביום התאונה, אני נזכר. ש. למה לא אמרת לשוטר שנפצעת? ת. לא יודע. ש. למה לא אמרת לשוטר שגם אתה היית בתוך האוטו? ת. אני עניתי על השאלות של השוטר. ש. יש לך הסבר למה אתה מצוי שם כעד, לא כשותף לתאונה? ת. לא יודע". (ההדגשות שלי - ע.ע.) בתיק החקירה של המשטרה קיים מזכר מיום 25/7/01 בו סירב העד ראני לבדיקת פוליגרף, ברור שאין במזכר זה כדי להוות משקל בבחינת מהימנותו, ברם בהימצא לא מעט שיקולים של חוסר אמינות, סתירות, אי הבאת עדים רלוונטיים לעדות, כי אז מצאתי להזכיר גם עניין זה. כזכור, הוברר כי ב"כ התובע מייצג גם את העד ראני ואף פנה בשמו לחב' הביטוח (מוצג נ/1) שם כתב שממקום התאונה פונה ראני אל חדר המיון, אלא שהסתבר כי אין אמת בדבר. בחקירתו במשטרה (מוצג נ/4) בתלונה בגין ההונאה, הצהיר ראני בזה הלשון: "ש. איך אתה מסביר עובדה זו שכן נפצעת וכאב לך הגב ולא פונית עם אמבולנס שהגיע למקום התאונה? ת. כי היה לי חתונה והייתי חייב להיות נוכח בחתונה. ש. האם סלימאן גאנם באותה תקופה של התאונה היה נהג חדש ונהיגה שלו ברכב היתה מותנית במלווה? ת. אני לא יודע כי סלמאן היה נוהג טרקטור והיה לו רשיון לטרקטור, כך שאני לא יודע אם הוא נהג חדש וצריך מלווה". (עמ' 2 להודעת, שורות 52-38) "ש. בעדותך מתאריך 13/5/99 מסרת לבוחן התנועה בעפולה לשכת התנועה שאתה היית המלווה של סלימאן גאנם, בעת שנהג ברכב בקרות התאונה, כי הוא נהג חדש, סימן שכן אתה יודע שהוא נהג חדש וצריך מלווה, דבר שלא מסרת אותו כרגע ומסרת שלא ידעת זאת. ת. אני בן אדם שיש לו זכרון מאוד קצר". (עמ' 4 להודעה, שורות 6-1) (ההדגשות שלי - ע.ע.) אדגיש כי תשובותיו המפותלות והלא אמינות לעיל של ראני כאילו לא ידע שסלמאן, בתקופת התאונה, היה נהג חדש ובעת נהיגה אז חייב להיות עמו מלווה, משמיטה את כל העדות שלו, מראשית ועד אחרית. הרי בעדותו בפני אמר שהוא ידע שהתובע היה נהג חדש שהתלהב מנהיגה!! עוד אדגיש שלא מצאתי הסבר לסתירה החזיתית בין תשובתו האמורה, לפיה לפני התאונה לא ידע שהתובע היה נהג חדש ובין עדותו בפני לפיה כן ידע ולכן התלווה אליו!!! התחכמותו של ראני בחקירתו במשטרה גלויה לעיני כל, גם בתשובותיו שלהלן: "ש. האם בעקבות תאונה זו שלטענתך בה היית מעורב, תבעת את חב' הביטוח? ת. אני מסרתי את כל המסמכים לעורך דין ואינני יודע מה עשה איתם. ש. לשם מה מסרת את המסמכים לעורך הדין? ת. שיהיו אצל עורך דין, היה ורציתי לתבוע, אז אני אבקש ממנו לתבוע". (עמ' 3 להודעה, שורות 14-8) ואם לא די בסתירות שכבר התגלו למקרא המצוטט לעיל, הרי ביום התאונה, סמוך לאחר התרחשותה, הגיע השוטר דגש ופיק שגם הוא מכפר מגאר למקום התאונה וערך דו"ח פעולה נושא תאריך יום התאונה (ראה מוצג נ/4) ושם צויין ראני כעד לתאונה. על כן נחקר השוטר במשטרה והסביר כי הוא רשם אותו כעד משום שהוא, ראני, אמר שהיה עד לתאונה ומשום שראני לא מסר שהוא נפצע בתאונה, והשוטר הדגיש בחקירתו כי מעולם לא היה מקרה שבו רשם מעורב בתאונה כעד, משום שעד לתאונה הוא עד שראה את התאונה ולא היה מעורב בה. על כך נחקר ראני והנה דבריו: "ש. בדו"ח פעולה של שוטר שהגיע למקום התאונה עולה שאתה היית עד לתאונה, ולא מעורב בתאונה, כי שוטר דיבר איתך ואילו כן היית מעורב בתאונה היה רושם בדו"ח שגם אתה היית פצוע ומעורב בתאונה ולא בתור עד. מה יש לך לומר על כך? ת. אני לא יודע למה הוא רשם אותי בתור עד". עמ' 4 להודעתו, שורות 12-7) מאידך, מול גירסתם הלא אמינה של התובע וראני, עמדה גירסתו של נוסע הרכב האחר, אדהם חרב, במשטרה (מוצג ת/10) גירסה החלטית וחד משמעית ונתמכה בגירסתו של פארס חרב - נהג הרכב האחר (ראה מוצג נ/4) לפיה מיד לאחר התאונה אדהם סיפר לו שבסובארו לא היה מלבד התובע, גירסה זו, נראית בעיני אמינה, אף שאדהם בעדותו בבית המשפט ניסה לסייע בידי התובע ולהפחית ממשקל דבריו החד משמעיים שאמר במשטרה. לגירסת חרב אני מאמין ואותה אני מעדיף על פני גירסת התובע, זאת מהנימוקים שלהלן: א. לאדהם ופארס חרב אין ולא היה שום מניע לשקר, הרי ברור שהתובע הוא האשם בתאונה, ואף הוגש נגדו כתב אישום, הורשע ודינו נגזר. אם כך, מדוע יגידו כי היה לבדו ברכב אילו בפועל היו שניים!?! ב. לה"ה חרב אין שום עניין בתוצאות המשפט, להבדיל מהתובע ומראני. ג. לא מצאתי שום הסבר או סיבה לכך שאדהם חרב יבדה מליבו ויצור מדמיונו סיפור כזה. ד. העובדה שחרב ידע - מיד לאחר התאונה - שהתובע הוא נהג חדש ודרוש מלווה לידו, מעידה כי שיחות בנדון כן היו מיד לאחר התאונה, כשהתובע ניסה לדאוג לכסות עצמו מבחינת דיני התעבורה, זאת משום שהתובע וראני - לפי עדותם - אינם מכירים את חרב, וחרב - לפי הודעותיו ועדותו - לא הכיר את התובע וראני. אם כך: מנין לו שהתובע היה נהג חדש?!? סיכום הפרק העובדתי: העולה מכל המקובץ לעיל הוא שהתובע לא הוכיח את גירסתו העובדתית כנדרש במשפט אזרחי, אינני מאמין לתובע ולעד מטעמו - ראני - גיסו ובן דודו, וקובע בזאת, עובדתית, שהתובע בעת התאונה נהג ללא מלווה, אף שהיה נהג חדש ודיני התעבורה חייבו מלווה לידו בעת נהיגה, ואף שתנאי זה צויין בכתב על גבי רשיון הנהיגה שלו. משכך קבעתי, עובדתית, עלינו עתה לעבור לשאלה המשפטית - האם בכגון דא, יש כיסוי ביטוחי? הפרק המשפטי: המוצג ת/6 הוא רשיון הנהיגה שהיה לתובע בעת התאונה, מציין בגופו, מפורשות, בהאי לישנא: "הגבלות והיתרים נהג חדש נדרש מלווה עד 14/5/99" כבר קבעתי לעיל כי התובע, בעת התאונה, לא מילא אחרי דרישת המלווה, המהווה הגבלה רשומה וכתובה ברשיון הנהיגה של התובע עצמו. אפתח ואצטט דברי כב' הנשיא ברק, ברע"א 9030/99 גרינברג נ' מגדל (פ"ד נו(6), 926), שם קבע: "... אין המדובר... בקביעה לפיה הפרת תנאי או מגבלה ברשיון משמעה בהכרח נהיגה ללא רשיון. יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו תוך הכרעה על פי החוק והתכלית המונחת בבסיסו". (הסיפא של סע' 12 לפסק הדין) יוצא שלפי מצוות בית המשפט העליון, עלינו לבחון את המקרה דנא לגופו, באספקלריה של החוק והתכלית המונחת בבסיסו. כזכור, בפרשת גרינברג נהג המערער ברכב שאין בו הגה כוח, אף שברשיון נהיגתו הוגבל לנהיגה ברכב שיש בו הגה כוח. שם נפסק, בין היתר, כלהלן: "גדר המחלוקת... אם יש לראות את מי שהפר את תנאי רשיון הנהיגה שלו כ-"מי שנהג ברכב שאין לו רשיון לנהוג בו" כאמור בסעיף 7(3) לחוק. ... לשונו של סעיף 7(3) לחוק אינה נותנת מענה ברור לשאלה הפרשנית שבפנינו... התשובה לשאלה... שואבת את כוחה לא מלשון החוק... אלא מתכלית החקיקה והמטרות המונחות ביסודה. תכלית החוק אחת התכליות העיקריות שעמדה בבסיס חקיקתו של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים... היתה תכלית סוציאלית שעניינה הענקת פיצוי לכל נפגע בתאונת דרכים... ... בה בעת, החוק כולל בבסיסו גם תכלית הרתעתית שעיקרה הרתעת פרטים מהתנהגות שיש בה כדי לסכן בצורה ניכרת את ציבור המשתמשים בכבישים ובכלי רכב, וזאת על דרך של שלילת זכאותם לפיצוי על פי החוק... סעיף 7(3) מגלם תפישה בסיסית ולפיה אין זה מוצדק להקנות למי שיוצר סיכונים מיוחדים בדרכים, את האפשרות לחסות תחת כנפי החוק והסדרי החבות והפיצוי המיוחדים שהוא יצר. ודוק: לא בכל מקרה בו נפגע נהג ללא רשיון, תישלל זכאותו. הכוונה היא למקרים בהם היעדר הרשיון הוא פועל יוצא של עניין מהותי, להבדיל מפגם טכני או פרוצדוראלי. כך, סעיף 7(3) עצמו לחוק קובע כי אין לראות בהיעדר רשיון בשל פקיעתו בגין אי תשלום אגרה, משום נהיגה ללא רשיון. על רקע זה נקבע גם, כי אי חידוש רשיון נהיגה בשל אי תשלום קנסות מהווה אף הוא פגם טכני ולא פגם שעניינו כושרו של הנהג לנהוג, המצדיק שלילת הפיצויים מהנוהג ללא רשיון (ראו: פרשת צור שמיר)". בהמשך פרשת גרינברג הנ"ל חזר כב' הנשיא ברק והדגיש שהמבחן אם הנהיגה תוך הפרת המגבלה עולה כדי פגיעה בתקנת הציבור על פי חוק הפלת"ד ומצדיק שלילת הזכאות לפיצוי, הוא מבחן "מהותי" והשאלה היא אם אי קיום ההגבלה או ההתנאה שברשיון הנהיגה יש בו, מהותית, כדי לפגום בכושרו של הנהג לנהוג ברכב ויש בו משום הגדלה משמעותית של הסיכון התחבורתי, משם הפגיעה בשליטתו ברכב. "...אין המדובר בהתקן שולי או זניח... אלא במערכת חיונית של הרכב שיש בה כדי להשפיע באופן ניכר וממשי על הנוהג ברכב ועל משתמשים אחרים בכביש. אין זה, על כן, פגם טכני פורמלי באופיו אלא פגם מהותי אשר משליך על כושרו וכשירותו של הנהג - המערער, לנהוג ואשר מקים עילה מידתית לשלילת הפיצויים מן המערער..." בע"א 4231/97 צור שמיר חברה לביטוח נ' נאוה יחיאל (פ"ד נג(2), 193) שם נדונה שאלת זכאותו של נהג נפגע שרשיון הנהיגה שלו לא חודש עקב אי תשלום קנסות בגין עבירות תנועה. נקבע שבעת התאונה הנהג היה זכאי לחדש את רשיון הנהיגה שלו שפקע, על ידי תשלום הקנס ומבלי שיחוייב לעבור מבחנים, בדיקות או כל הליך אחר מטעם רשות הרישוי, דהיינו: בעיני רשות הרישוי, הנהג היה כשיר לנהוג ברכב בעת התאונה, ולכן, כך קבע כב' השופט אור, אין לשלול זכאותו לפיצויים לפי חוק הפלת"ד. באשר למטרות הסוציאלית וההרתעתית של חוק הפלת"ד ולסיכום שתי ההלכות הנ"ל, ראה רע"א 3339/00 אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' דהן שמעון (פ"ד נז(1), 503). בפסק דין חדש יחסית, רע"א 9121/00 ע"א 7576/01 יורם ירוחם לוי נ' "מנורה" (טרם פורסם) נדונה השאלה אם אדם שנפגע בתאונת דרכים שעה שנהג ברכב מנועי בו נסעו נוסעים במספר העולה על מספר הנוסעים שרשאי היה להסיע על פי תנאי רשיון הנהיגה שלו, האם נהג כזה זכאי לפיצוי או שמא יש לראותו כמי שנהג ברכב כשאין לו רשיון לנהוג בו, כאמור בסעיף 7(3) לחוק. בפסק דין זה סקר כב' השופט ריבלין, כדרכו, את הפסיקה הרלוונטית, בחן את הסוגיה בשני המישורים, המישור של חוק הפלת"ד, והמישור של הוראות פוליסת הביטוח וחזר על המטרה העונשית - הרתעתית שבחוק הפלת"ד, לפיה המחוקק מבקש להרתיע אנשים מהתנהגות פגומה על ידי שלילת זכאותם לפיצויים במקרה של תאונת דרכים. כב' השופט ריבלין קבע בפתח סעיף 17 לפסק דינו הנ"ל באומרו: "...נקבע בפסיקה, לא אחת, כי תכליתה העיקרית של שלילת הזכאות לפיצויים מכוח הוראת סעיף 7(3) היא הרתעתית, ובבסיסה הרצון למנוע סיכונים מיוחדים בדרכים... ... נוהג המסיע יותר נוסעים ממספר הנוסעים שהוא רשאי להסיע לפי תנאי רשיון הנהיגה שלו, מפר את תנאי הרשיון - הפרה שאינה מצטמצמת להפרה טכנית, כי אם עולה לעניין שבמהות. עם זאת, אין לומר כי כל הפרה שכזו של תנאי מתנאי הרשיון מגיעה כדי נהיגה ללא רשיון, אכן בכל הנוגע לתכלית ההרתעתית של הוראת סעיף 7(3), קיומה של הפרה מהותית של תנאי הרשיון - להבדיל מליקוי טכני... הוא תנאי הכרחי לשלילת הזכאות לפיצוי. נראה, עם זאת, כי אינו תנאי מספיק". ובסעיף 19 לפסק הדין, פסק כב' השופט ריבלין, בלשונו, כך: "טעמן של הוראות סעיף 7 והוראת סעיף 7(3) בכללן, נעוץ, כאמור, בשיקולים של תקנת ציבור. מדובר במקרים בהם התנהגותו של הנפגע פגומה עד שהיא מקימה עילה לשלול ממנו את זכאותו לפיצויים... סיכונים דומים עשוים לעיתים להיווצר גם בשל הפרה חמורה של תנאי או של תנאים, מתנאי הרשיון, באותם מקרים, ייתכן ויהא זה ראוי לקבוע כי ההפרה מגיעה כדי נהיגה ללא רשיון, השוללת את הכיסוי הביטוחי. לא כך מקום בו המדובר בהפרה של תנאי ברשיון, שאינה יוצרת, כשלעצמה, סיכון בטיחותי של ממש, ואשר לגביה אין גם מה לומר כי התהגותו של הנוהג כה פגומה, עד שהיא מקימה עילה לשלול זכאותו לפיצוי ולחשוף אותו, במקרים מסויימים, לתביעת חזרה מצד הקרן. מקום בו הפגם הנעוץ בהפרת התנאי אינו יורד לשורש העניין, פוחת משקלו של השיקול ההרתעתי, וגובר האינטרס החברתי שבמתן פיצוי לכל". לפי קביעת כב' השופט ריבלין, לעניין הוראת סעיף 7(3), אין מקום לשלול זכאותו של הנוהג לפיצוי, כל עוד אין הנהיגה כרוכה בהפרת תנאי מהותי הפוגע בכשירותו לנהוג תוך יצירת "סיכון בטיחותי של ממש", או "סיכון בטיחותי בלתי סביר", בהתחשב בהשפעת ההפרה על מידת השליטה של הנוהג ברכב. סיכום ההלכה הפסוקה: יוצא איפוא, כי סיכום ההלכה הפסוקה כפי העולה מהציטוטים לעיל מחייבנו לבחון את זכאותו של נהג שהפר תנאי רשיון הנהיגה שלו, הן מבחינת חוק הפלת"ד ואח"כ מבחינת תנאי פוליסת הביטוח, לפי השלבים כלהלן: א. האם התנאי כתוב ברשיון הנהיגה שלו - כך שהנהג ידע אודותיו. ב. האם התנאי שהופר הוא תנאי מהותי או טכני. אם בתנאי טכני מדובר כמו בפרשת צור שמיר לעיל, כי אז זכאותו של הנהג לפיצוי לא נשללת. אולם אם התנאי שהופר הוא תנאי מהותי, כי אז עוברים לשלב הבא. ג. האם עצם הפרת התנאי המהותי גרמה ליצירת סיכון תחבורתי ממש או בלתי סביר, עד כדי הפרת תקנת הציבור ועד כדי מימוש התכלית ההרתעתית שבחוק הפלת"ד ונסיגת המטרה הסוציאלית - לפעמים - הצדקת קיום האפשרות שהקרן תחזור בתביעת שיבוב נגדו. ד. האם בפוליסת הביטוח נכללה תניה המסייגת את הכללים לעיל ומזכה את הנהג בפיצוי אף שכל התנאים לעיל, השוללים זכאות לפיצוי על פי החוק, מתקיימים. הפרה מהותית של תנאי מהותי ברשיון מתקיימת כשאי-קיום התנאי פוגם בכשירות הנהג לנהוג ופוגע משמעותית בשליטתו ברכב, תוך יצירת סיכון ממשי לעצמו ולאחרים, סיכון שניתן היה למנעו אילו קויים התנאי. מן הכלל אל הפרט: במסגרת הצעת החוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 47) התשנ"ח-1998 (דברי הכנסת, חוברת ל"ה, עמ' 9387) נאמר על מטרת התיקון המתייחסת לנהיגה עם מלווה כלהלן: "מדובר על כך שהוא (המלווה) יהיה גורם ממתן. גורם שיתן עצות... עמדה מטרה אחת והיא הורדת שיעור המעורבות של נהגים חדשים בכלל ושל נהגים צעירים בפרט בתאונות דרכים". בל נשכח כי על רק מעורבות משמעותית של נהגים חדשים וצעירים בתאונת דרכים הוצע התיקון האמור, אשר התקבל, ובעקבותיו הוסף סעיף 12א1 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א-1961, אשר קבע: "12א1. חובת ליווי (א) בסעיף זה, "מלווה" - מי שבידו רשיון נהיגה בר תוקף לאותו סוג רכב 5 שנים לפחות ומלאו לו 24 שנים, ו-3 שנים לפחות - אם מלאו לו 30 שנים. (ב) לא ינהג נוהג חדש ברכב מנועי, למעט אופנוע, טרקטור וטרקטורון, בחודשיים הראשונים מיום שניתן לו רשיון נהיגה, אלא אם כן יושב, במושב שלצדו, מלווה. (ג) ... (ד) רשות הרישוי תציין ברשיון הנהיגה שניתן לנוהג חדש, את התנאי שלפיו תוקפו של הרשיון מותנה בליווי בעת הנהיגה ואת התקופה שבה חלה חובת הליווי". (ההדגשות שלי - ע.ע.) רואים אנו את לשון הסעיף בפקודת התעבורה וכל הקורא ומעמיק בו, למד כי המלווה הוא תנאי מהותי הקשור בטבורו לכשירות הנהג החדש לנהוג ברכב מנועי כמפורט בסעיף. כאמור, נכתב בסעיף לעיל כי תוקפו של הרשיון מותנה בליווי בעת הנהיגה וצויין ציווי שלפיו לא ינהג נהג חדש ברכב, אלא אם לצידו ישב מלווה. נראה לי ברור כי לשון הסעיף הנ"ל ותכליתו ברורות וחד משמעיות, לפיהן, המחוקק - בחוקקו סעיף זה בפקודת התעבורה - התכוון לומר שקיום המלווה הוא תנאי הכרחי חיוני ומהותי לעצם כשירות הנהג החדש לנהוג ולעצם תוקף רשיון הנהיגה. במקרה דנא, לפי מוצג ת/6, התנאי נרשם ברשיון הנהיגה של התובע והוא ידע עליו. כזכור, התנאי האמור אינו תנאי טכני פורמלי, אלא תנאי מהותי, הנוגע לכשירותו ולכשרותו לנהוג - זו היתה מטרת החיקוק וזו תכלית התיקון. לדעתי, הפרת התנאי האמור יוצרת סיכון תחבורתי ממשי ולא סביר, הן לתובע עצמו והן למשתמשים אחרים בכביש. יוצא איפוא, כי לדעתי, נהיגה של נהג חדש - התובע - ללא מלווה יש בה משום פגיעה בתקנת הציבור, ויש בה משום הצדקה לנסיגת המטרה הסוציאלית של חוק הפלת"ד, מול מטרתו ההרתעתית, כך שיש הצדקה לשלילת זכאותו של התובע לקבלת פיצוי לפי סעיף 7(3) לחוק הפלת"ד. באשר לפוליסה ולתנאיה, משום מה הדבר לא נטען מפי ב"כ הצדדים והפוליסה לא הוצגה כראיה ולא צורפה לסיכומי הצדדים. בנסיבות לעיל, משלא נטענה הטענה, נמצאתי פטור מלדון בה. סיום: כידוע, דיני הנזיקין ממלאים פונקציות שונות - פונקציה תרופתית, הרתעתית, מחנכת, עונשית וכד'. בכל מקרה, יש לבחון את תכלית החקיקה בהתחשב במדיניות השיפוטית ובתקנת הציבור ולמצוא את האיזון הראוי והמתאים. במקרה דנא, מצאתי כי נהיגה ללא מלווה מקום שקיים תנאי ברשיון לפיו הנהג - שהוא נהג חדש - ינהג רק בהמצאות מלווה לצידו, הן מבחינת המדיניות העקרונית וכן מבחינת מטרת החוק, יש בה סיכון משמעותי בניגוד לדין, ויש בה משום הפרה מהותית של תנאי מהותי וחשוב ברשיון הנהיגה, ופגיעה משמעותית בכשירות הנהג החדש לנהוג ולמעשה נוהג הוא ללא רשיון נהיגה, דבר שמצדיק שלילת הזכאות לפיצוי לפי חוק הפלת"ד - היא המסקנה של כב' הש' בר זיו ופליגלמן בפסקי דינן שאוזכרו בסע' 15 לסיכומי הנתבעת. מסקנה זו, כאמור, תואמת את תקנת הציבור, מיישמת את מטרת החוק ההרתעתית - שבמקרה דנא ידה על העליונה - וקובעת נורמה התנהגותית רצויה, הן בדיני התעבורה וכמובן בהתאם לחוק הפלת"ד. אשר על כן, אני דוחה את התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט, כולל שכ"ט עו"ד, בסך -.10,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. יתרת האגרה בתיק תחול על התובע ותשולם על ידו. משפט תעבורהרכבביטוח רכבנהיגה ללא מלווה