החלטה ההליך 1. בקשה לרשות ערעור על החלטת בית משפט השלום (כב' השופט ר' יעקובי) בת"א 22972/00 מיום 13.5.03, שבה החליט לבטל הסכם דיוני למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד). 2. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פיה. העובדות 3. המבקש הגיש ביום 14.12.00 תביעה לפיצויים לפי חוק הפלת"ד, עקב תאונת דרכים אשר אירעה ביום 3.5.99 ואשר הוגדרה על ידי המוסד לביטוח לאומי גם כתאונת עבודה. 4. טרם הגשת התביעה, ביום 19.12.99, קבעה ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל), כי לא נותרה למבקש נכות צמיתה בגין תאונה זו. 5. במהלך החודשים ינואר-פברואר 2001, ניהלו ב"כ המבקש ועו"ד מטעם מחלקת התביעות של המשיבה, משא ומתן למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט, שבסופו הסכימו, ביום 30.1.01, למנות את פרופ' פלבסקי כמומחה מטעם בית המשפט. פרופ' פלבסקי בדק את המבקש ובחוות דעת, שהגיש לבית המשפט ביום 1.8.01, קבע כי למשיב נותרה נכות צמיתה בשיעור 20% עקב תאונת הדרכים. 6. ביום 21.3.03 פנה ב"כ המבקש לבית המשפט וביקש לדחות את המשך הדיון בתיק, כי מרשו פנה למל"ל בבקשה למיצוי זכויותיו. יצוין, שלתיק בית המשפט הוגשה הודעה מהמל"ל מיום 9.1.02 שנשלחה לב"כ המבקש, שלפיה המבקש ביטל את הערר שהגיש לועדה הרפואית העליונה. 7. לאחר שהמשא והמתן שניהלו ב"כ הצדדים לסיום התיק מחוץ לכותלי בית המשפט, נכשל, הגישה המשיבה ביום 23.10.02 כתב הגנה שבו טענה כי במהלך המשא והמתן הסתיר המבקש מעיניה את קביעת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, לפיה, כאמור, לא נותרה למבקש נכות צמיתה. עקב כך, דרשה המשיבה, כי ההסכם בינה לבין המבקש יבוטל מאחר והינו חסר תוקף וכי נכותו הרפואית הצמיתה של המבקש תעמוד על 0%, כפי שקבעה ועדת המל"ל וכמתחייב מהאמור בסעיף 6ב לחוק הפלת"ד. החלטת בית משפט קמא 8. בית משפט קמא החליט לבטל את ההסכם בדבר מינוי המומחה מטעם בית המשפט וממילא קביעתו של האחרון לא תהווה ראיה לצורך ההכרעה במשפט. משמעות ההחלטה היא כי למבקש לא נותרה נכות רפואית בגין התאונה, כפי שקבעה הועדה הרפואית. 9. הנימוק להחלטה זו הוא חוסר תום הלב שהפגין המבקש במהלך המשא והמתן שניהל עם המשיבה שבמהלכו לא חשף בפניה את קביעת הועדה הרפואית, לפיה לא נותרה לו נכות צמיתה. בכך הכשיל המבקש את המשיבה וגרם לה להסכים להסדר הדיוני, שלא הייתה מגיעה אליו לו ידעה את העובדות כהוויתן. טענות המבקש 10. בכתב התביעה שהוגש ביום 14.12.00, נכתב באופן מפורש, כי מדובר בתאונת עבודה ובכך מילא המבקש את חובת הגילוי הדרושה במשא ומתן לקראת החוזה למינוי מומחה רפואי. לאור זאת, היה על המשיבה לחקור ולדרוש מיוזמתה האם נקבעה למבקש נכות על פי דין על ידי הועדה הרפואית. המשיבה לא העלתה כל הסתייגות למינוי מומחה מטעם בית המשפט ואישרה בכתב את הסכמתה במכתבה מיום 30.1.01. המשיבה אף הפנתה שאלות הבהרה למומחה, עליהן השיב ביום 4.4.02. אין חובה על המבקש לדווח באופן וולונטרי על קביעת הועדה הרפואית ואכן אין לראות בהעדר הדיווח משום התנהגות הנגועה בחוסר תום לב. המבקש גם לא נשאל אם עמד בפני ועדה רפואית של המל"ל וגם אין טענה שהמבקש טען בפני המשיבה כי לא פנה לועדה רפואית. בית משפט קמא טעה בכך שלא התייחס להתנהגות המשיבה כהתרשלות במילוי תפקידה בכך שלא ביררה האם המבקש נבדק על-ידי ועדה רפואית במל"ל. 11. הוראת סעיף 6ב לחוק הפלת"ד הינה הוראה דיונית שניתן להתנות עליה. בשל כך, אין לבטל, על נקלה, הסכמה דיונית שנעשתה כדין והסכמה זו גוברת על הוראות סעיף 6ב לחוק הפלת"ד. 12. המשיבה נהגה בחוסר תום לב: אילו אחוזי הנכות שנקבעו במל"ל היו גבוהים יותר מאלה שנקבעו בחוות הדעת של המומחה הרפואי, היא לא הייתה מעלה בדעתה להגיש בקשה לביטול ההסדר הדיוני. 13. בית המשפט טעה בהחלטתו לבטל את ההסדר הדיוני שנחתם בינו לבין המשיבה היות ולא נפל בו פגם בעת כריתתו, משום שחובת הגילוי חלה רק על פרטים מהותיים אשר צד שכנגד לא יכול היה להשיגם בכוחות עצמו. במקרה דנן, המשיבה יכלה לבדוק או במל"ל או עם המבקש עצמו אם נקבעה לו נכות על ידי ועדה רפואית. יתרה מזאת, אף אם נפל פגם שכזה בעת שנחתם ההסדר הדיוני, הרי שהוא נרפא מכללא על-ידי שתיקתה של ב"כ המשיבה במשך זמן רב. 14. הסכמה דיונית ניתנת לביטול רק בהתקיים סיבות כבדות משקל או בהתקיים חשש לעיוות דין. טענות המשיבה 15. מנסיבות המקרה עולה בבירור, כי ההסכמה למינוי מומחה רפואי ניתנה בהתבסס על מצג שווא שהציג המבקש בפני המשיבה, שלפיו אין קביעה על פי דין בעניינו. המבקש ניהל משא ומתן עם המשיבה תוך הסתרה של עובדה זו ותוך הטעייתה של המשיבה באי גילוי העובדה המהותית שהועדה הרפואית קבעה שלא נותרה לו נכות רפואית צמיתה. החלטת הועדה הרפואית ניתנה עוד ביום 19.12.99, שנה קודם להגשת התביעה (שהוגשה ביום 14.12.00). המבקש אף פנה ביום 18.6.00 וביקש לבטל את הערר שהגיש לועדה הרפואית העליונה. הסכמתה של המשיבה למינוי מומחה מוסכם, ניתנה משום שהוטעתה על ידי המבקש שניהל עמה משא ומתן בחוסר תום לב. מדובר בטעות יסודית היורדת לשורש ההסכמה ובשל כך מוקנית למשיבה הזכות לבטל הסכמה זו. לו נמסר למשיבה מידע זה בכתב התביעה או במהלך המשא והמתן ביניהם, אזי המשיבה לא הייתה נכונה להסכים למינוי למומחה רפואי, שעה שקיימת קביעה על-פי דין, המחייבת אותה ואת המבקש גם יחד. 16. הכלל הנוהג בדיני חוזים הוא כי צד במשא ומתן לקראת חוזה חב בחובת גילוי של כל הפרטים המהותיים היורדים לשורש ההסכמה, קודם לכריתת ההסכם. מכאן, שעל המבקש הייתה מוטלת החובה לגלות למשיבה את העובדה החשובה שועדה רפואית קבעה לו 0% אחוזי נכות בגין התאונה. 17. בכתב התביעה אכן נאמר כי מדובר בתאונת עבודה, אך לא זו בלבד שהמבקש נמנע מלציין בכתב התביעה את פנייתו למל"ל, אלא שהוא צירף לכתב התביעה בקשה למינוי מומחים, כאילו אין וטרם ניתנה החלטה של המל"ל בעניינו. המבקש אף הגדיל לעשות, ושלח מכתב באמצעות בא כוחו שבו נתבקש בית המשפט למנות מומחה מוסכם. מכאן שאין מדובר באי גילוי גרידא, אלא במצג שווא והטעיה פוזיטיבית של המשיבה. 18. מטעמים אלה, מבקשת המשיבה, כי תידחה בקשת רשות הערעור ותישאר על כנה את החלטתו של בית משפט קמא. דיון ומסקנות 19. לאחר בחינת עובדות המקרה שלפנינו, מסקנתי הברורה היא, כי דין הבקשה לרשות ערעור להידחות וכי צדק בית משפט קמא בהחלטתו לבטל את ההסכם למינוי מומחה רפואי שנחתם בין הצדדים. 20. הסדר דיוני נתון לפיקוחו של בית המשפט. הוא רשאי להתיר לצד לחזור בו מההסדר אם קיים טעם לכך ואין הוא כבול אליו (ע"א 595/78 בלדרמן נ' אורנשטיין, פ"ד לה(1) 467, 469; ע"א 130/77 עוזרי נ' עוזרי, פ"ד לג(2) 346, 352; ראו גם ע"א 4140/97 חברת האוניברסיטה העברית בירושלים נ' הסתדרות נשים ציוניות הדסה באמריקה אינק, נג (3) 49, 64; ע"א 4384/90 ואתורי נ' בית חולים לניאדו, פ"ד נא(2) 171, 188-189). במקרה זה אין לומר שנפל פגם בשיקול דעתו של בית המשפט, שהחליט לבטל את ההסדר הדיוני, מהנימוקים שפורטו בהחלטה. 21. גם לגופו של עניין, דין הבקשה להידחות. סעיף 6ב לחוק הפלת"ד, אשר נחקק במסגרת תיקון מס' 5 לחוק זה, קובע כי משנקבעה דרגת נכות לנפגע "על-פי כל דין", בשל הפגיעה שנגרמה לו בתאונת הדרכים המשמשת יסוד לתביעתו, ודרגת נכות זו נקבעה "לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה", כי אז תחייב אותה קביעה גם לצורך התביעה לפי חוק הפלת"ד ובית המשפט לא יידרש לדון מחדש בסוגיה הרפואית. תכליתה העיקרית של הוראת חוק זו הינה לתת מענה לקושי בפניו ניצב בית המשפט הדן בתביעות פיצויים והנדרש להכריע בין חוות דעת רפואיות שונות ולעתים אף מנוגדות המובאות בפניו. עמדה על כך השופטת בן-פורת באומרה: "בכך מושגות שתי מטרות: האחת - קיצור ההליך בפני בית המשפט; והשניה - דרגת הנכות נקבעת לאחר בדיקה ודיון ממצה על ידי גוף או ועדה של מומחים רפואיים שהוסמכו לכך על פי דין, היינו שאינם פועלים מטעמו של אחד מבעלי הדין. בדרך זו נמנע הקושי האובייקטיבי להכריע בין חוות דעת רפואיות שונות או סותרות." (ר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט (4), 505 ,עמ' 509-510; ראו גם ר"ע 94/86 עקיבא נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ (1) 754; ע"א 516/86 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מ(4) 690; ד' קציר, פיצויים בגין נזק גוף, מהדורה רביעית (תשנ"ח-1997), 217; ריבלין, תאונות הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים, עמ' 463 - 464 (תש"ס - 1999). 21. משקבעה הועדה הרפואית של המל"ל כי לתובע לא נותרה נכות רפואית צמיתה, וזאת עוד טרם הוגש כתב התביעה וממילא טרם מונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט, הרי שקביעת המל"ל הינה קביעה על-פי דין המחייבת את הצדדים (ראו גם ריבלין, שם, עמ' 467). קביעת דרגת נכות על-ידי הועדות הרפואיות של מל"ל, במקרים של "תאונות עבודה", שהן גם תאונת דרכים, הן קביעה על-פי דין לצורך סעיף 6ב האמור (ע"א 515/83 עגור נ' איזנברג, פ"ד לט (1) 197; קציר, שם, עמ' 224). מכאן שיש לדחות את טענת המבקש לפיה קביעת ועדת המל"ל איננה קביעה על-פי דין. 22. הוראת סעיף 6ב' הינה הוראה דיונית, הקובעת את דרך ההוכחה של עובדה - דרגת נכותו של נפגע (ר"ע 231/86 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' רחמים, פ"ד מ(4), 160, עמ' 163; רע"א 1619/93 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' טטרו, פ"ד מז(4), 89). נכון שהצדדים יכולים להתנות על הוראת סעיף 6ב לחוק הפלת"ד, אפילו הסכמה זו נוגדת את ההסדר התחיקתי שבסעיף זה (ריבלין שם עמ' 461), אך במה דברים אמורים: שלא נפל פגם בהסכמה זו. בפני המבקש עמדו שתי חלופות דיוניות הקבועות בסעיפים 6א ו-6ב לחוק הפלת"ד לקביעת דרגת נכותו. השופט ת' אור עמד על ההיררכיה בין הסעיפים הללו בהלכת טטרו: "הדרך שנקבעה בסעיף 6א לחוק הפיצויים ובתקנות שהותקנו על-פיו, היא הדרך הרגילה לקביעת כל עניין שברפואה, לרבות קביעת דרגת הנכות הרפואית בתביעות לפי חוק הפיצויים. סעיף 6ב לא בא אלא לקבוע חריג לדרך רגילה זו כשמתקיימים כל התנאים המוזכרים בסעיף 6ב" (רע"א 1619/93, שם, בעמ' 94-95). משבחר המבקש לנקוט בדרך ההוכחה המנויה בסעיף 6ב לחוק הפלת"ד בפנותו למל"ל לקבוע את נכותו עקב תאונת העבודה שהיא גם תאונות דרכים, על פני הדרך האמורה בסעיף 6א לחוק, הרי שהוא כבול לדרך זו ואין ביכולתו לבטל כלאחר יד את קביעת ועדת המל"ל רק משום שלא ענתה על ציפיותיו ולחזור אל הדרך הדיונית הקבועה בסעיף 6א, עליה ויתר מלכתחילה (ע"א 415/87 מדינת ישראל נ' פול חברות הביטוח הישראליות, פ"ד מג(2), 580, עמ' 588-589). 23. מעבר למשוכה הדיונית הניצבת בפני המבקש, עומד לו לרועץ אופן התנהלותו והתנהגותו במהלך המשא ומתן עם המשיבה למינוי המומחה הרפואי. עקרון תום הלב במשא ומתן טרום-חוזי, המעוגן בסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים), מחייב כל צד למשא ומתן לפעול בנאמנות כלפי הצד האחר. אי גילוי עובדות במהלך משא ומתן עולה כדי הפרת החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב, כאשר על-פי הנסיבות היה מקום לצפות לכך שהאדם המנהל משא ומתן יגלה אותן לצד השני. חובת תום הלב כוללת חובה לגלות לצד השני לפני כריתת החוזה עובדות חשובות ואף עובדות שהצד השני היה יכול לגלותן בכוחות עצמו, כאשר גילוי זה מתחייב ממהות העסקה ומנסיבות המקרה (ג' שלו, דיני חוזים, מהדורה שניה, תש"ן, עמ' 48; ראו גם רבלין, שם, עמ' 461; צלטנר, חבות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, הפסיקה והדין, עמ' 5121). 24. הסיפא של סעיף 15 לחוק החוזים, המגדיר את עילת ההטעיה, מרחיב את יסוד ההטעיה וכולל בה גם אי-גילוי, כדלקמן: "15. לעניין זה הטעיה - לרבות אי גילויין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן". כאשר מוטלת על מתקשר בחוזה חובת גילוי, השתיקה המפרה חובה זו מהווה הטעיה. הוראות חוק ספציפיות המטילות חובת גילוי נכללות בגדר "דין". סעיף 12 לחוק החוזים קובע את החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה. מחובה כללית זו נגזרת גם חובת גילוין של עובדות מהותיות במהלך המשא ומתן. הפרתה של חובת הגילוי לפי סעיף 12 מהווה הטעיה, על-פי סעיף 15 לחוק החוזים. חובת גילוי זו הינה חובת גילוי "לפי דין". חובת גילוי קיימת כאשר ברור שצד למשא ומתן הונע להיכנס לחוזה עקב אי גילוי זה (ע"א 9019/99 קיסטלינגר נ' אליה, פ"ד נה(3) 542, 545-546; ע"א 3912/90 Eximin S. A.תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע"מ, פ"ד מז(4) 64, 78; שלו, שם, עמ' 56, 223). נראה, כי כיום גישת הפסיקה מרחיבה יותר באשר לחובת הגילוי, לפי דעת הרוב בע"א 838/75 ספקטור נ' צרפתי, פ"ד לב (1) 231. 25. מעובדות המקרה עולה מסקנה אחת ברורה והיא, שהמבקש נהג בחוסר תום לב מובהק במהלך המשא ומתן עם המשיבה. החלטת הועדה הרפואית אשר קבעה כי למבקש לא נותרה נכות צמיתה, ניתנה עוד ביום 19.12.99. כשנה לאחר מכן, ביום 14.12.00, הגיש המבקש את כתב התביעה ובמהלך החודשים ינואר-פברואר 2001 ניהל משא ומתן עם המשיבה לקביעת מומחה רפואי מטעם בית המשפט. לאורך כל הדרך, המבקש הסתיר מהמשיבה את פנייתו לועדה הרפואית ואת העובדה שנפסקו לו 0% אחוזי נכות בגין התאונה, ושזו החלטה המהווה קביעה על-פי דין, כאמור בסעיף 6ב לחוק הפלת"ד. קביעה זו מחייבת את שני הצדדים ומייתרת את הצורך למנות מומחה רפואי כדי לקבוע את נכותו של המבקש. 26. המבקש בחר להעלים מידע חשוב זה מעיניה של המשיבה, משום שלא ענה על ציפיותיו. אי-גילוי פרט מהותי כל כך במהלך המשא ומתן עולה כדי הפרת חובת הגילוי והפרת חובת תום הלב במשא ומתן. הפרה זו מהווה גם הטעייה של המשיבה. אין עורר על כך שלו ידעה המשיבה על קביעתה המחייבת של הועדה הרפואית, הייתה מבקשת היא לדבוק בהחלטה זו ומלכתחילה נמנעת ממשא ומתן למינוי מומחה רפואי משום שהמבקש בחר במסלול הדיוני לפי סעיף 6ב' לפלת"ד. המבקש, שראה בהחלטת הועדה הרפואית החלטה המנוגדת לאינטרס שלו, הסתיר מהמשיבה מידע זה ובכך הטעה אותה (סעיף 15 לחוק החוזים). הנפקות המשפטית במישור החוזי לפגם שכזה בכריתת החוזה הינה ביטול החוזה מחמת הטעיה. מאחר ובית המשפט נתן תוקף להסכמה הדיונית, היה צורך בביטול ההחלטה וכפועל יוצא ביטול ההסכמה הדיונית. 27. טענת המבקש, כי על המשיבה היה לגלות מיוזמתה אם נקבעה למבקש נכות על-ידי ועדה רפואית, היא טענה מרחיקת לכת שיש לדחותה. פרטי הבדיקה והחלטת הועדה הרפואית הובאו לידיעתו של המבקש. לא ניתן לצפות, כי המשיבה, כחברת ביטוח, תפקפק באמינותם של כל מבוטחיה ותבדוק בכל תביעה המוגשת נגדה אם ישנה החלטה של ועדה רפואית. דברים אלה מתחדדים בייחוד לאור העובדה שהמבקש הטעה את המשיבה במעשה ולא רק במחדל כאשר פנה מיוזמתו בבקשה למנות מומחה רפואי כאילו קביעת המל"ל לא הייתה ולא נבראה. אפילו נגרוס שאין מדובר במקרה זה בפרט מהותי שהצד שכנגד לא יכול היה להשיגו בעצמו והיינו יוצאים מנקודת ההנחה המקילה עם המבקש לפיה היה באפשרות המשיבה להשיג את קביעת הועדה הרפואית, הרי שאליבא דכולי עלמא, כאשר מדובר בהטעיה זדונית, כמו במקרה זה, שומה על הצד השני לגלות כל פרט מהותי באשר הוא, אף אם הצד שכנגד יכול היה לגלותו בכוחות עצמו. הנשיא שמגר עמד על כך בפסק דינו: "רמאי אינו יכול להתנצל מתוצאות רמאותו, מפני שהצד שכנגד היה יכול לגלות את האמת (ולא גילה אותה בפועל). רק אם הצד שכנגד ידע את העובדות הנכונות ידיעה של ממש, כי אז יש לזכות את הצד שלא הזכיר אותן עובדות במשא ומתן" (ע"א 338/85 שפיגלמן נ' צ'פניק, פ"ד מא(4), 421, 427-428). 28. סיכומו של עניין, לא זו בלבד שהמבקש הטעה במזיד את המשיבה וסטה מהדרך אשר התווה לו הדין, הוא הוסיף חטא על פשע וההין להגיש בקשה לרשות ערעור שבה הכפיש והשמיץ את התנהגות המשיבה. 29. מן הטעמים המפורטים לעיל, דינה של בקשת רשות ערעור זאת להידחות והחלטת בית משפט קמא נותרת על כנה. לאור האמור, המבקש ישלם למשיבה את הוצאות הבקשה בסך 50,000 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והצמדה כדין. חוזהמומחהרפואהביטול חוזהמינוי מומחהמומחה רפואי