פסק דין התביעה ומסכת העובדות 1. התובעת רכשה מן הנתבעת שני מזגנים מפוצלים מתוצרת אלקטרה (להלן: "אלקטרה") בעלות כוללת של 23,670 ש"ח. 2. לטענת התובעת, עובר לרכישה ביקר יועץ מטעמה של הנתבעת, מר אלירן יוסף (להלן : יוסף"), בביתה של התובעת, ובהתאם לדרישותיה ונתוני הדירה הממוקמת בבית דירות בקומה השביעית, המליץ לתובעת על המזגנים המתאימים לדירתה. זו האחרונה קבלה את המלצתו לעניין דגמי המזגנים ודרך התקנתם, וביום 24/3/2000 נחתמה הזמנה לאספקת שני מזגנים כמפורט להלן (ההזמנה צורפה כנספח ב' לכתב ההגנה). 3. בסלון הותקן מזגן רצפתי מסוג RPVQG900 (להלן: "המזגן בסלון"), ומזגן שני למיזוג החדרים מסוג EMD1200E (להלן :"מזגן החדרים"). המאייד של מזגן החדרים הותקן באינטרסול (בויידם) הממוקם מעל הפרוזדור בדירה ואילו המעבה הותקן מחוץ לחלון חדר האוכל. אין חולק לעובדה שחלקו העליון של המעבה חורג ממפלס אדן החלון. המזגנים הותקנו בדירת התובעת ביום 6/4/00. 4. לתובעת נמסרו שתי תעודות אחריות: האחת של אלקטרה עבור גוף המזגן וזאת למשך שנה, עד ליום 5/4/01. השנייה, מטעמה של הנתבעת עבור ההתקנה, למשך חמש שנים עד ליום 5/4/05. טענות התובעת, בקליפת אגוז 5. לטענת התובעת המזגן בסלון מרעיש באופן בלתי סביר ההופך את השימוש בו למטרד, ולפיכך נמנעה מלהפעילו אף בימי הקיץ החמים. עוד טוענת התובעת שלימים התברר לה שמדובר במזגן מאיכות ירודה, דגם כושל שאלקטרה נואשה ממנו והחליפה ללקוחותיה את המזגנים מדגם זה לדגם תקין. לפיכך טוענת התובעת שהנתבעת התרשלה במתן הייעוץ לרכישת המזגן בסלון , המליצה על דגם בלתי ראוי ולא פעלה להחלפתו. 6. לעניין המזגן בחדרים טוענת התובעת כי הנתבעת התרשלה בהתקנתם של המאייד על אדן החלון והמעבה באינטרסול. התובעת סוברת כי התקנת המעבה בוצעה ברשלנות וזלזול, והמעבה אשר אמור להיות מוסתר מעיני דיירי הבית, הותקן כשחלקו העליון חורג מסף אדן החלון, ומסתיר מחצית מהנוף הנשקף מחלון חדר האוכל (צילום המעבה בסעיף 13 לתצהיר התובעת). 7. לעניין התקנת המאייד באינטרסול טוענת התובעת כי משהופעל המזגן התגלו נזילות מים שגרמו לה נזקים לקירות, למערכת החשמל ולרצפת הפרקט המונחת בביתה. התובעת מציינת כי פנתה לנתבעת בעניין זה פעמים רבות, ולמרות כל הניסיונות לבצע תיקון (סעיפים 15-19 לתצהיר התובעת), המזגן לא פועל כראוי עד ליום זה (עדות התובעת, עמ' 27 שו' 9, עמ' 29 שו' 11). 8. לאחר שהתקלות במזגנים חזרו ונשנו, פנתה התובעת לטכנאי מזגנים מורשה של אלקטרה, מר שלומי מקמל, אשר כונה בטעות בת/1 "אמונה" (להלן : "מקמל"). מקמל בקר בדירת התובעת בתחילת שנת 2005, וביום 14/11/06 נתן את חוות דעתו בקשר למזגנים (ת/1). בחוות דעתו קבע מקמל, בין השאר, כי המזגן בסלון מרעיש בצורה בלתי סבירה (סעיפים 4-6 לת/1). לגבי מזגן החדרים קבע מקמל שהמאייד הותקן בצורה לקויה היות וחלל האינטרסול צר מלהכילו ואינו מאפשר את התקנת המזגן בפילוס המתאים לצורך ניקוז המים (סעיפים 7-9 לת/1). מקמל קובע שהתקנה לקויה זו היא הסיבה לנזילת המים. 9. בעקבות ביקורו של מקמל, החליפה התובעת את יחידת המאייד ביחידה שטוחה מדגם ELD60 (להלן: "היחידה השטוחה"), זאת כשאין חולק לעובדה שיחידה זו לא הייתה בנמצא בעת ביצוע התקנת המזגנים על ידי הנתבעת. בעקבות החלפת המאייד, נדרשה התובעת להחליף גם את התריס, ותמורת ההחלפה והתיקון שילמה התובעת למקמל סך של 3,365 ש"ח (סעיף 16 לת/1, נספח ב' לת/1). 10. לגבי התקנת המעבה טען מקמל שלא הייתה כל סיבה נראית לעין להתקנתו בגובה בו הותקן, כשחלקו בולט מעבר לסף החלון, ובכל מקרה היה צריך לקבל מראש את הסכמת התובעת להתקנה , באופן בו נעשתה (סעיפים 17-19 לת/1). 11. התובעת טוענת שהמעשים והמחדלים המצוינים לעיל מצביעים על כך שהנתבעת התרשלה במתן הייעוץ עובר להתקנה; סיפקה מזגנים שאינם מתאימים לדרישות; לא גילתה לתובעת עובדות שהיה עליה לגלותן עובר לכריתת העסקה. לפיכך, קמה לתובעת זכות תביעה מכוח דיני הנזיקין ו/או דיני החוזים ו/או מכוח חוק המכר התשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק המכר"). במאמר מוסגר אציין כי חלק מהעילות פורטו לראשונה בסיכומי התובעת ולא בא זכרן בכתב התביעה. 12. בהסתמך על העילות המפורטות לעיל, עתרה התובעת בתביעה כספית המסתכמת בסך של 89,500 ש"ח, על פי הפירוט הבא: א. השבת עלות המזגנים, בצירוף ריבית והצמדה, סך 32,000 ₪. ב. מימון התקנת המזגנים החדשים ,שהתובעת תרכוש, סך 5,000 ₪. ג. השבת ההוצאות בגין תיקון הנזקים שגרמו הנזילות, סך 20,000 ₪. ד. אובדן ימי עבודה (כחודש במצטבר), בשל המתנה לנציגי וטכנאי התובעת, סך 7,500 ₪. טענות הנתבעת, בקליפת אגוז 13. הנתבעת מאשרת כי אכן התובעת קבלה ייעוץ מקצועי מטעמה, ומאשרת שמדובר בשירות מקובל הניתן ללקוחותיה. הייעוץ, שהינו בגדר המלצה, מבוסס על שיקולים מקצועיים ונתונים פיזיים של הדירה. ההחלטה הסופית נתונה בידי הלקוח, אשר יש באפשרותו לערוך סקר שוק או לקבל ייעוץ מגורם אחר. לטענת הנתבעת, התובעת קבלה מיוסף את כל המידע הרלוונטי ביחס לסוג המזגנים ולמיקומם בדירה וההתקנה בוצעה בהסכמתה ועל פי הנחיותיה והעדפותיה. הנתבעת מציינת שלתובעת הוצע להתקין את המאייד בחדר האמבטיה, על ידי יצירת תקרת גבס מונמכת או באינטרסול, והתובעת היא שבחרה את החלופה המועדפת על ידה (סעיפים 11 ו - 13לתצהיר יוסף, נ/3). 14. הנתבעת טוענת כי בביתה של התובעת הותקנו מזגנים תקינים וחדשים בהתאם לדרישת והזמנת התובעת, אשר נשאו כולם תווי תקן כמתחייב. הנתבעת שללה את טענת התובעת אשר עלתה לראשונה בסיכומים לעניין תו התקן, וטענה כי אין להידרש אליה. 15. לעניין המזגן בסלון טענה הנתבעת כי התובעת לא הוכיחה כלל ועיקר את טענת הרעש הבלתי סביר, ובכל מקרה טענה שכזו יש להפנות ליצרנית, אלקטרה. עוד טענה הנתבעת שהתובעת לא גיבתה את טענותיה בראיה כלשהי, לא לעניין הרעש, לא לעניין הפגם בייצור ולא לעניין החלפת המזגנים הנטענת על ידי אלקטרה. 16. לעניין המזגן בחדרים טענה הנתבעת שבסיומה של התקנת המזגנים על ידי צוות מקצועי של הנתבעת, נערכת בדיקה לגבי תקינותם של המזגנים, וביניהן בדיקה שאין נזילת מים על ידי שפיכת שלושה ליטר מים לתוך יחידת המזגן. תוצאות כל הבדיקות העידו על תקינות המזגנים ולא נמצאה כל נזילת מים. 17. הנתבעת טוענת שהתובעת פנתה אליה לראשונה בתלונה על הנזילה בחודש יולי 2002, וזו תוקנה מידית עם קבלת הפנייה. כעבור שנתיים, בחודש ספטמבר 2004, פנתה התובעת פעם נוספת לנתבעת והתלוננה על נזילה, או אז בוצע תיקון על ידי טכנאי בכיר מטעמה של הנתבעת, מר עזריאל (להלן : "עזריאל"). עזריאל ביצע, בין השאר, ניתוב חדש לצינור הניקוז, ובתצהיר אשר אמור היה להיות מוגש מטעמו (סעיף 9) נכתב כי תיקון זה פתר את בעיית השיפוע. 18. בכל מקרה טוענת הנתבעת שהתובעת לא הוכיחה את נזקיה הנטענים כתוצאה מאותן נזילות מים: הנתבעת טוענת שהתובעת עצמה הזמינה חוות דעת מומחה, אותה בחרה בסופו של יום שלא להגיש לבית המשפט (חוות דעתו של המומחה גנישיב אלכסיי, הוגשה על ידי הנתבעת וסומנה כנ/1, תכונה להלן "חוו"ד גנישיב"). בחוו"ד גנישייב מצוין כי הסיבה העיקרית לנזק לפרקט הינה עבודת איטום לקויה בחדר הרחצה של ההורים, ולגבי רצפת הפרקט בפרוזדור מצוין שהסיבה הינה "רטיבות מתמשכת מצנרת ניקוז של המזגן" (סעיף 2 לנ/1). בחקירתו כימת גנישייב נזק זה בסך של 600-800 ש"ח (עמ' 17 שו' 12-13). זה המקום לציין כי במהלך העדויות אכן הסתבר שבשנת 2002-2003 ביצעה התובעת שיפוץ בביתה, שבסיומו תבעה את המשפצים, אך לא זכרה אם היו בפיה טענות גם בנושא האיטום (עמ' 25 שו' 1-8). 19. לעניין המעבה אשר הותקן מעבר לסף אדן החלון, טוענת הנתבעת שהמעבה הותקן בהתאם לנתוניה הפיזיים של הדירה הנמצאת בקומה השביעית בבית דירות, ובכפוף להנחיות היצרן להתקנת מעבים ברבי קומות. גובהו של המעבה הינו כמטר והנמכתו עלולה לסכן חיי אדם במידה ותידרש בדיקה או תיקון. 20. הנתבעת טוענת כי הציעה לתובעת להנמיך את המעבה באופן שלא יחסום את הנוף הנשקף מחלון חדר האוכל (בעניין זה טוענת הנתבעת כי לא ב"נוף" עסקינן, כי אם בקיר הדירה הסמוכה, ראה התמונה בסעיף 9 לתצהיר התובעת). הנתבעת מציינת שהייתה מוכנה לבצע את ההנמכה ללא תשלום אולם בתנאי שהתובעת תחתום על טופס ויתור אחריות, שכן כל בדיקה או תיקון עלולים להוות סיכון לחיי הטכנאי, אך התובעת סירבה לחתום על המסמך. 21. הנתבעת טוענת כי אין כל ממש בטענות התובעת בתביעתה, ומדובר בתביעה טורדנית, קנטרנית, מנופחת ומוגזמת. הנתבעת מציינת כי לפנים משורת הדין, ואף במהלך המשפט, הציעה לתובעת להחליף את שני המזגנים במזגנים חדשים, ללא כל תמורה עבור הציוד ו/או העבודה, אולם התובעת דחתה הצעה הוגנת זו, דבר הבא ללמדך על מניעיה הפסולים של התובעת בהגשת תביעה זו. השאלות הדורשות הכרעה 22. המחלוקות בין הצדדים הינן עובדתיות בעיקרן ונוגעות לשאלת תקינות ואיכות המזגנים בעת התקנתם; התאמתם למוזמן; הייעוץ שניתן עובר להתקנה ודרך ביצועה. כן עולה שאלת הנזק אשר נגרם, אם בכלל, לדירת התובעת ולתובעת, וזאת במידה וההכרעה בשאלת האחריות תצביע על חבות כלשהי של הנתבעת. בהכרעתי להלן אתייחס למזגן בסלון; למזגן החדרים; ולשאלת התקנת המעבה. המזגן בסלון 23. מיותר להכביר מילים בשאלה שבכותרת. התובעת לא הוכיחה ולו אבק מטענותיה בסוגיה זו, לא לעניין עצם קיומו של רעש בלתי סביר, לא לעניין היות המזגן פגום מיסודו; לא לעניין היותו דגם כושל אשר הוחלף על ידי אלקטרה. 24. הרעש הבוקע מן המזגן הוגדר על ידי התובעת בתצהירה " המזגן משמיע צליל יללה וכן קולות שאיפה משונים שלא כדרכם של מזגנים... שהייה ארוכה בחדר מביאה לעיתים קרובות את השוהים בחדר להתלונן על כאב ראש..." (סעיף 10 לת/2). התובעת לא הקליטה רעש זה על מנת שבית משפט יוכל להתרשם מתיאורה, וכן לא הביאה לעדות את מי מהשוהים במחיצת המזגן אשר התלוננו, כביכול, על כאבי ראש. 25. התובעת אמנם צירפה את חוות דעתו של מקמל (ת/1), שבסעיפים 4-6 התייחס לעניין המזגן בסלון. ראשית, יש לציין כי ספק רב אם יש מקום לייחס לחוות דעתו של מקמל משקל של עד מומחה, וזאת הן לנוכח העובדה שחוות הדעת אינה ערוכה כמתחייב בתוספת הראשונה לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א - 1971 (כך, למשל, חסרים פרטי השכלתו וניסיונו של מקמל), וכן לנוכח הצהרתו של מקמל בעת הדיון לפיה לא למד טכנאות מזגנים (עמ' 9 שו' 16) והכשרתו בהתקנת מזגנים מסתכמת בקורס בן יום של אלקטרה, אותו מרעננים מידי שנה (עמ' 10 שו' 1). 26. שנית, יש לזכור שמקמל בדק את המזגנים כחמש שנים לאחר התקנתם, ונתן את חוות דעתו כשש שנים ומחצה לאחר התקנתם! הכיצד יכול מקמל להעיד על מצב המזגן בעת התקנתו? 27. שלישית, מקמל אכן אישר את דברי התובעת כי הרעש בלתי סביר. קביעה זו נעשתה תוך שימוש בחוש השמיעה שלו, הוא לא ידע מהו מכשיר DBA לבדיקת דציבלים ולדעתו אין זה מתפקידו למדוד הדציבלים לשם קביעת סבירות הרעש " ממש לא, זה לא מעניין אותי, חברת המזגנים צריכה להתעניין בכך, לא אני" (עמ' 12 ש' 2). 28. דברי מקמל שהאחריות לבדיקת המזגן ותקינותו הינה של אלקטרה ולא של המתקין או המשווק מאששת את דברי הנתבעת כי בנושא הרעש היה על הנתבעת לפנות לאלקטרה, אך התובעת מעולם לא פנתה לאלקטרה בטענה כלשהיא בנדון (עמ' 24 ש' 3), וכזכור אחזה התובעת בידה תעודת אחריות למשך שנה לגוף המזגן. 29. מעבר לכך, לא הובאה כאמור כל ראיה לטענת התובעת בסעיף 11 לתצהירה, לפיה אלקטרה "נואשה" מדגם זה והחליפה אותו ללקוחותיה בדגם תקין. התובעת לא הביאה לעדות מי מאנשי אלקטרה; התובעת לא הביאה לעדות צרכן אחר שרכש דגם זה וקיבל מאלקטרה אחר תחתיו. התובעת לא הביאה ראיה לקיומו של פגם סדרתי בייצור מזגן מסוג זה. התובעת בתצהירה הודתה שמדובר בעדות שמועה מפי מקמל (סעיף 11 לתצהירה), אולם מקמל בתצהירו נמנע מלתת הצהרה דומה. 30. אם לא די בכל אלה, לא למיותר להזכיר את הוראת סעיפים 11 עד 17 לחוק המכר, המסדירים את סוגיית אי ההתאמה, וקובעים את חובת ההודעה, מיד עם היוודע דבר אי ההתאמה; לא למיותר להפנות לנספח ב' לתצהיר התובעת, המפרט את פניותיה לנתבעת, שם לא מתוארת ולו פניה אחת בנושא המזגן בסלון. מכל הטעמים הללו, יש לדחות את התביעה ככל שנוגעת היא למזגן בסלון. המזגן בחדרים - התקנת המעבה 31. בעניין שבכותרת קיימות בפניי שתי גרסאות סותרות - זו של מקמל, אשר טען שההתקנה אינה ראויה (סעיף 17-19 לת/1, עדותו בעמ' 14 שו' 10-12), לעומת זו של עודד בזזי, סעיף 23 לנ/2), אשר טען שההתקנה הינה בהתאם להנחיות תדיראן. 32. הנטל להוכחת טענת ההתקנה הלקויה מוטל על התובעת. בא כוח התובעת בחר שלא לחקור את בזזי על תצהירו, וכך נותרה גרסתו שבתצהיר על כנה, ובית המשפט אינו יכול להעדיף עדות אחת על פני רעותה. 33. מעבר לכך, מעיון בתמונת המעבה עולה שהתובעת הפריזה בגובה הבליטה הנטענת, וכן הנוף הנשקף מהחלון הינו הדירה הסמוכה. התובעת לא התלוננה על התקנה לקויה נטענת זו ולו פעם אחת (דו"ח הקריאות, נספח ב' לתצהירה), למרות שלכאורה מדובר בפגם בולט לעין ולא בפגם נסתר. 34. זאת, בתוספת העובדה שהנתבעת הציעה לתובעת, בסופו של יום, להנמיך את המעבה ולהביאו לסף החלון, ללא חיוב נוסף, גם אם הדבר הותנה בחתימה על טופס ויתור אחריות, מובילים אותי למסקנה שלא הוכח מחדל כלשהו בהתקנת המעבה, בוודאי לא כזה המצדיק חיוב בפיצויים. התקנת המאייד באינטרסול 35. בעניין שבכותרת, יש לדחות קודם לכל את טענת הנתבעת ולפיה התובעת היא שבחרה את מיקום ההתקנה, לאחר שהוצעו לה שתי חלופות שונות. הנתבעת הינה הגורם המקצועי והמייעץ, ולתובעת אין כל ידע בנושא התקנת מזגנים. גם אם הוצעו לתובעת שתי חלופות והתובעת בחרה אחת מהן, אין בכך כדי לפטור את הנתבעת באשר לטיב הייעוץ וההתקנה. 36. לגבי ההתקנה - טען מקמל הן בתצהירו (סעיף 9 לת/1) והן בעדותו (עמ' 13 שו' 1-2), שהמאייד לא אמור להיות מותקן מפולס אלא עם שיפוע לכיוון הניקוז. העדים מטעם הנתבעת אשר התייצבו לעדות ותצהירים הוגשו (יוסף ומר עודד בזזי, נ/2 ו - נ/3) לא התייחסו לשאלה זו בתצהיריהם ולא התרתי את חקירת בזזי בחקירה ראשית משלימה בעניין זה, ראה נימוקיי בעמ' 32 שו' 10-13. 37. דווקא עוזיאל, אשר בקר בבית התובעת בחודש 2004 וביצע תיקונים שונים, התייחס לטענה זו בסעיף 9 לתצהירו באומרו : " באשר לטענת התובעת בסעיף 20 לתצהירה לפיו הסביר לה טכנאי אלקטרה כי המתקן מותקן ללא שיפוע אלמנטרי דרוש וזה מה שיצר את הבעיות אציין כי לאחר שינוי טוואי הניקוז והטיפול שביצעתי טענה זו לא נכונה." (כך במקור, הדגשות שלי). 38. תצהיר זה של עוזיאל לא הוגש כאמור והעד לא התייצב לדיון. דבריו אלו בתצהירו, ביחד עם האמור בנספח ב' לתצהיר התובעת (דו"ח הקריאות והטיפולים), אליו אתייחס בהמשך, והימנעותה של הנתבעת מלהעיד עד חיוני זה, מחזקים את גרסת התובעת דווקא ומסקנתי היא כי אכן הייתה בעיה בהתקנת המאייד באינטרסול. 39. חיזוק נוסף למסקנה זו ניתן למצוא בדו"ח ההתקנה (נספח ג' לתצהיר התובעת) שם נכתב במפורש : "יש בעיית ניקוז - עלולה להיות בעיית ניקוז בעתיד בעקבות גודל הבויידם". הערה זו נכתבה על ידי הנתבעת בעצמה; גם אם התובעת הייתה מודעת לבעיה זו (והתובעת הכחישה זו), אין בכך כדי לגרוע מאחריות המתקין. אם למרות היותה מודעת לבעיה בחרה הנתבעת להתקין את המאייד באינטרסול, עליה לשאת בתוצאות הנובעות מאותה בעיית ניקוז. 40. גם דו"ח הקריאות (נספח ב' לתצהיר התובעת) תומך כאמור במסקנתי זו, ראו הערות טכנאי הנתבעת מיום 2/9/04; 19/9/04;23/9/04, וכן הודאה מפורשת של הנתבעת : "התקנה לא טובה" (עוזיאל ביום 19/9/04). די בכל האמור לקבוע שאכן התקנת המאייד באינטרסול הייתה "לא טובה", כלשונה של הנתבעת, ולפיכך עליה לשאת בנזקים שנגרמו כתוצאה מהתקנה לקויה זו. שיעור הנזקים 41. בעניין זה אקדים את המאוחר: התרשמתי שהתובעת אכן הגישה תביעה מנופחת ומוגזמת, ללא כל ביסוס עובדתי וראייתי להוכחת שיעור הנזק, תוך ניסיון להסתיר מבית משפט ראיה שהייתה ברשותה בעניין זה (חוו"ד גניישיב), ובניסיון ל"הוציא" מהנתבעת כמה שיותר כספים, כתוצאה מאותו מחדל בהתקנה. במקרה כזה, על בית בהמשפט לשאול עצמו אם יש כלל מקום לפסוק פיצוי כלשהו, גם אם הוכח נזק מסוים, ראה דבריי בסעיף 49 להלן. 42. מסקנתי כפי שפורטה בסעיף 41 לעיל מבוססת בין השאר על העובדה שהתובעת לא צירפה כלל קבלות על התיקונים שכביכול בוצעו בביתה (עמ' 28 שו' 22-26, עמ' 29 שו' 1); על אי צירוף חוו"ד גניישיב, אשר העריך את התיקון בפרוזדור בחוות דעתו בסכום של כ - 4,000 ש"ח בלבד; על הפער העצום שבין הסכומים הנקובים בתצהירו של אלי קשי, המשפץ מטעמה של התובעת, (2,000 ש"ח לתיקון נזקי רטיבות שטרם תוקנו + 2,400 ש"ח עבור התיקונים שבוצעו), לעומת דרישותיה בכתב התביעה, שעמדו על 20,000 ש"ח; על הימנעותה מלהביא את אותו קשי לעדות ולהציג את הקבלה שכביכול נתן בידה. 43. לא זו אף זו. מעדותו של גנישייב, אשר הוזמן לעדות על ידי הנתבעת כאמור, עולה שהסיבה לנזקים שהתגלו, שהיקפם נופל כאמור בשיעור ניכר מדרישותיה של התובעת, כלל לא ברורה ולא ניתן לקשור באופן ברור, ואף לא באופן המטה את מאזן ההסתברויות הנוהג במשפט האזרחי, בין הנזקים לבין הנזילה מהמאייד. בחו"ד גנישייב מזכיר הוא כסיבה עיקרית לנזק דווקא את האיטום הלקוי בחדר הרחצה של ההורים, ורק לגבי הפרקט בפרוזדור מציין הוא כסיבה את צנרת הניקוז של המזגן. 44. למרות ניסיונות חוזרים ונשנים של בא כוח התובעת לחלץ מגנישייב הודאה שהסיבה לנזקים הינה המאייד, לא "נשבר" גנישייב ומקד את נזקי הרטיבות מהמאייד לפרוזדור בלבד (עמ' 18 שו' 17), או אז העריך את סכום התיקון ב - 600 עד 800 ש"ח (עמ' 17 שו' 13 ), ובמקרה שלא ימצא פרקט תואם, בסכום של 4,000 ש"ח (עמ' 19 שו' 7). 45. אציין שגניישיב הותיר בקרבי רושם אמין ומקצועי (עמ' 17 שו' 1-6, עמ' 18 שו' 8-14), ונראה שכל ניסיונות התובעת לטפול עליו האשמות של חוסר מקצועיות (עמ' 23 שו' 6-12) נבעו מחוסר שביעות רצונה מחוות דעתו. אם אכן גנישייב פעל בחוסר מקצועיות וללא מכשור מתאים, מדוע לא פנתה התובעת לקבל חוות דעת מגורם מקצועי יותר (עמ' 23 שו' 15)? לתובעת פתרונים. 46. מעבר לכך, הוכח כאמור שהתובעת שיפצה את דירתה בין השנים 2002-2003התובעת אישרה שהגישה תביעה כנגד המשפצים, אולם "לא זכרה" האם תבעה גם בגין נזקי איטום (עמ' 25 שו' 5-8). עובדות אלו, ביחד עם ממצאיו של גנישייב שלפחות חלק מהנזקים מקורם באיטום לקוי (סעיף 2 לחוות הדעת, עדותו בעמ' 19 שו' 4-5), מובילות למסקנה שלמצער חלק מהנזקים שבדירת התובעת (עליהם לא הובאה ראייה) אין מקורם במאייד. הכיצד בית משפט זה יכול ל"מיין" את הנזקים, מבלי שנפרשת בפניו מלוא היריעה? האם זה מתפקידו של בית המשפט לעשות את מלאכת התובעת, שלא רק שבחרה שלא לפרוש ראיות, אלה אף ניסתה לכבוש חלק מהן? והיכן אמינותה של התובעת, אשר המשיכה וטענה בעדותה שעד היום המזגנים אינם תקינים (עמ' 29 שו' 11), בעוד שהמומחה מטעמה, מקמל, טען שבעיית מזגן החדרים נפתרה (עמ' 10 שו' 7)? 47. לאחר שהפכתי בשאלות כבדות משקל אלו, לאחר שהגעתי למסקנה, מחד, שהנתבעת אכן התרשלה בהתקנה , אכן היו נזילות מים בבית התובעת, כפי שעולה מדו"ח הקריאות, ומאידך הנזקים אינם בהיקפים הנטענים על ידי התובעת אלה הינם, לכל היותר, אלה העולים מהחלפת המאייד (3,365 ש"ח אשר שולמו למקמל), ונזקי הפרקט בפרוזדור, בסכום מקסימאלי של 4,000 ש"ח, בחרתי לפסוק סכומים אלו לטובת התובעת, וסכומים אלו בלבד. אבהיר קביעתי זו. 48. לעניין הדרישה לפיצוי בגין עוגמת נפש - גם אם הייתה כאמור התקנה לקויה וטכנאי הנתבעת אכן פקדו את ביתה של התובעת, אין הדבר חרג מעבר לטיפול המוענק במסגרת האחריות. מעבר לכך, בעת שפוסק בית המשפט פיצוי בגין נזק לא ממוני, עליו לשקול בין השאר את חומרת ההפרה ואת התנהגות שני הצדדים. בעוד שהתרשמתי שהנתבעת פעלה כמשווקת סבירה ונענתה לכל קריאות התובעת, ואף האריכה את תקופת האחריות בשלושה חודשים, אזי התובעת העלתה דרישות שאינן הולמות צרכן סביר. גם אם מדובר בתביעה צרכנית כביכול, כפי שמנסה בא כוח התובעת לשוות לתביעה זו (סעיף 4 לסיכומים), אין הדבר מצדיק הגשת תביעה בסדר גודל של 90,000 ש"ח, על נזק בסדר גודל של מקסימום 10% מכך. 49. הוא הדין לעניין הוצאות משפט. הנתבעת הציעה לתובעת להחליף את שני המזגנים בחדשים, על חשבונה, וזאת למרות שבמזגן הסלון לא נמצא כל פגם. התובעת סירבה להצעה נדיבה זו ועמדה על קיום הליכים משפטיים, כולל שמיעת עדים. משהתברר כי בסופו של יום החיוב בו יש לחייב את הנתבעת , חיוב שנעשה אף הוא בשיטת "בית הלל", מהווה כ - 8% מסכום התביעה המקורי, סבורני כי אין מקום לפסוק הוצאות משפט לטובת התובעת, וכל צד ישא בהוצאותיו. (במאמר מוסגר אציין ש"בית שמאי" היה דוחה את התביעה בשל אי הוכחת הנזק, וקובע כי אין זה מתפקידו של בית המשפט לכמת את הנזקים שהתובעת בחרה ביודעין שלא לכמת: " על-פי גישתנו, מוטל על הנפגע, המבקש לקבל פיצויים במסגרת סעיף 10 לחוק התרופות, הנטל ליצור תשתית עובדתית, שתאפשר לבית המשפט להעריך את מידת הנזק מזה ואת שיעור הפיצויים מזה. כשם שמידת הנזק אינה עניין שנקבע על-פי אומדנא דדיינא, כן עניין הפיצוי אינו נקבע על-פי אומדנא דדיינא", ראה ע"א 80 / 355 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ לה (2) 800, עמוד 808-809). עוד לעניין אי פסיקת הוצאות משפט ראה ע"א 84 / 324 חברת פישל איזמן ובניו בע"מ נ' חגי אוריאלי, פד"י מ"א (2) 421, בעמוד 438. סוף דבר 50. הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 7,365 ש"ח, וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. כל צד ישא בהוצאותיו. מזגןמוצרי חשמל (הגנת הצרכן)