פסק דין התובעים, בני זוג, הגישו תביעה כספית נגד הנתבעת לפיצוי בסך של 7,000 ₪ בגין עוגמת נפש ו"סיוט מתמשך", נזק שנגרם להם לדבריהם בגין ימי חופשה מעבודה שבוזבזו לריק, הטרחה והצער, והכל בגלל שהחופשה אליה יצאו, חופשה באי רודוס היתה בתקופת חג הפסחא הנוצרי, שבו היו סגורים כל מרכזי הקניות והבילויים. לטענת התובעים הם פנו לנתבעת ובקשו לצאת לחופשה ההולמת את גילם ופעילות אנשים צעירים כמוהם. נציג הנתבעת המליץ להם על חופשה באי רודוס ביוון והציג להם מצג כי המקום "רוחש פעילויות שונות ומגוונות לרבות מסיבות בטברנות, מסעדות, חנויות ייחודיות טיולים באיזור וכד'" (סעיף 4 לכתב התביעה). עם הגיעם לרודוס הסתבר להם כי חג הפסחא נחוג בימים בהם הם ישהו במקום, ומשכך כל הטברנות היו סגורות, כך גם המסעדות מקומות הבילוי וכל שנותר להם לחוות הוא חג דתי, תהלוכות נוצריות דתיות, ופעמוני כנסיות - דבר שלא רק שפגם בהנאתם אלא להפך, חוסר המעש הביא למריבות בין בני הזוג. החופשה היתה במרץ 2003 קרי לפני למעלה מחמש שנים. הנתבעת טענה כי חלוף הזמן מאז החופשה פוגם ביכולתה להגיב קונקרטית לתביעה, כי לא עלה בידה לברר מי הוא סוכן הנסיעות שהציג לתובעים את המצג הנטען, כי התובעים לא מסרו פרטים על זהות נציג הנתבעת שהיה עמם בקשר, ממילא אין זה מתפקידו של סוכן הנסיעות לדעת פרטים מדויקים לגבי האופן שבו נחוג כל חג במקומות אליהם מציעה הנתבעת את חבילות הנופש או שאליהם היא מוכרת כרטיסי טיסה ונופש; עוד טענה כי סוג החופשה התבסס על נופש בים, מאחר שהמלון אליו רכשו התובעים את הכרטיסים היה הרחק ממרכז העיר ועל כן אין רלבנטיות להיות התקופה תקופת חג. לאחר ששמעתי את הצדדים אומר כי אני סבורה שסוכן נסיעות מיומן חייב היה להודיע לרוכשי חבילת הנופש שבעת החופשה, בתאריכים המוזמנים על ידם, לא תהינה החנויות פתוחות, כי לא תהיה כל פעילות בטברנות, כי המסעדות יהיו סגורות וכך גם המועדונים. סביר בעיני כי מי שיוצא לנופש מעונין ורוצה להשתלב בפעילות המאפינת חופשה, ריקודים, אוכל וקניות. לטעמי זהו מידע מהותי לקיומה של חופשה, ובודאי למי שרוכש חבילת נופש כדי להנפש. יחד עם זאת - אינני יכולה להתעלם מחלוף הזמן, למעלה מ-5 שנים ממועד החופשה, העובדה כי התובעים לא ידעו לנקוב בשמו של נציג הנתבעת שמכר להם את חבילת הנופש על מצגיה, העובדה כי לא הוצג כל חומר רלוונטי התומך בטענות התובעים, גם לא כרטיסי טיסה או ואוצ'ר למלון, ומהעדר כל פרטים מזהים דבר המקשה על הנתבעת לברר את העובדות הרלוונטיות לתביעה, וכמעט מבטלת את זכויותיה להתגונן בפני התביעה. הגם שתקופת ההתישנות נמשכת על פני 7 שנים מאירוע הנזק אני סבורה כי יש ליחס משמעות ממשית לעובדה שהתובעים נזכרו לתבוע את הנתבעת בחלוף כ-5 שנים ממועד החופשה. אשר לנזק - לאחר ששמעתי את דברי התובעים, אני סבורה כי הם האדירו את נזקיהם, אם היו כאלה. שקלתי הדברים שנאמרו, את פרק הזמן שחלף מאז החופשה, את העובדה שהתובעים לא הוכיחו כנדרש את טענותיהם שנטענו בכתב התביעה, ולאחר אלה אני רואה לפצות את התובעים ביחד בסך של 1,000 ₪. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק אם לא ישולם בחלוף 30 ימים מיום מתן פסק הדין. לא מצאתי לחייב בהוצאות. נופשסוכני נסיעות (תביעות)פיצויים