החלטה לפני בקשה לביטול הליכי בוררות שהחלו להתנהל בפני הצדדים בשנת 2001. הרקע לבקשה ונימוקיה 1. המבקשות, חברות יזמיות אשר הקימו פרויקט נופש באילת, הן בעלות הזכויות ב- 22 מתוך 301 יחידות הנופש ובשטחים הציבוריים והמסחריים במלון הפרויקט, וכן הזכות להתקשר עם חברת ניהול לפרויקט. 279 יחידות הנופש הנותרות במלון הפרויקט נמכרו לרוכשים שונים. החברה המשיבה לקחה על עצמה את ניהול הפרויקט מכוח ההסכם שעליו חתמה ביום 2/3/98 עם המבקשות ו- 270 מבעלי הזכויות ביחידות הנופש במלון הפרויקט (להלן: "הסכם הניהול", נספח א' לבקשה). בסעיף 29 להסכם הניהול נקבע כי: "29.1 בכל מקרה של סכסוך ו/או חלוקי דעות בין חברת הניהול לבעלי הדירות ו/או החברות ביחס להסכם זה, ביצועו, פירושו, תחולתו, תוקפו, ימסרו חילוקי הדעות להכרעת הנשיא בדימוס של בית המשפט המחוזי כב' השופט ד"ר אליהו וינוגרד. נבצר ממנו למלא תפקיד זה, ישמש כבורר כב' השופט בדימוס מר אורי שטרוזמן... הבורר יהיה משוחרר מסדרי הדין אך יהיה כפוף לדין המהותי ויהיה חייב לנמק את החלטתו אשר תינתן תוך 30 יום. חתימת הצדדים על הסכם זה כמוה כחתימה על הסכם בוררות". 2. בהתאם לכך, ביום 5/7/01 הגישה המשיבה לבורר, השופט בדימוס אורי שטרוזמן (להלן: "הבורר ") כתב-תביעה על-סך 6,084,037 ₪ בגין הפרות שונות של הסכם הניהול נגד עו"ד אלזם, כונס הנכסים דאז של המבקשת 1, ועו"ד מלכיאלי, המפרק של המבקשת 2 (ראו: נספח ב' לבקשה). המבקשות הגישו כתב-הגנה ביום 25/4/03 (נספח ד' לבקשה). כמו-כן, ביום 22/10/02 הוגשה לבורר תביעה בשם 163 רוכשי-דירות נגד גורמים אלה ואחרים בגין נזקים שנגרמו להם. 3. לגרסת המבקשות, משך כל התקופה מאז הוגש כתב ההגנה מטעמן, התנהלו הליכים ביחס לתביעת רוכשי הדירות, שבסופם נקבע, כי היא אינה מצוייה בתחום הסכם הבוררות והגשתה נגד המבקשת 2 נעשתה שלא כדין, בהיעדר רשות מבית-משפט של פירוק (ראו החלטת הבורר מיום 10/11/03, נספח ה' לבקשה). עם זאת, על-פי הנטען, זנחה המשיבה את הליך הבוררות שאותו ניהלה מול המבקשות, ועל-כן, שלח הבורר ביום 23/7/04 מכתב לצדדים (נספח ו' לבקשה), שבו הודיע: "כבר אינני רואה צורך לדחוק בבעלי הדין את ניהול הבוררות, כל עוד הם או מרשיהם אינם מגלים עניין בניהולה, שהרי יש להם בוודאי טעמים טובים לכך (לרבות חוסר העניין להביאם בזמן אמת לידיעת הבורר ). לכן זכרו נא ששתיקתי איננה אומרת שנשכחה הבוררות מליבי אבל כל עוד לא יבקשה מי מכם לעוררה, ימשיך תיקה לנמנם על מדף התיקים בביתי." רק בחודש ספטמבר 2007, קרי - למעלה משלוש שנים ממועד משלוח מכתב זה, הודיעה המשיבה לבורר על רצונה לחדש את הליך הבוררות, ובחודש אוקטובר 2007 הגישה תביעה נוספת נגד 495 רוכשי-דירות, שבגדרה היא מעלה טענות הדומות לטענותיה נגד המבקשות. 4. המבקשות טוענות, כי דין הבוררות להתבטל, הן לנוכח סעיף 29.1 להסכם הניהול, הקובע כי הבורר יתן את פסקו תוך 30 ימים, והן לנוכח סעיף טו' לתוספת לחוק הבוררות, תשכ"ח -1968 (להלן: "החוק"), שלפיו על הבורר לתת את פסק הבוררות תוך שלושה חודשים מהיום שהתחיל או שנדרש לדון בסכסוך, לפי המוקדם, אלא-אם-כן האריך את התקופה עד לשלושה חודשים נוספים. במקרה דנן, המועד למתן פסק הבורר חלף זה מכבר, ומשכך, פקע סעיף הבוררות והוא אינו מחייב עוד את הצדדים. לחילופין, טוענות המבקשות, כי הסכם הבוררות פקע בשל זניחת הבוררות על-ידי המשיבה במהלך ארבע השנים האחרונות. טענות המשיבה 5. המשיבה מתנגדת לבקשה ומבקשת להוסיף מספר עובדות בקשר להתנהלות הבוררות. המשיבה מציינת כי ביום 18/7/01 הורה הבורר למבקשות להגיש כתב-הגנה תוך 30 יום, ואילו בפועל הוגש כתב ההגנה רק כשנתיים ימים לאחר-מכן. המשיבה מסבירה כי בתחילה, סירבו המבקשות להגיש כתב-הגנה בהיעדר אישור בית-משפט של פירוק לניהול הבוררות. לפיכך, ביום 25/6/02 פנתה המשיבה לבית-משפט של פירוק, אשר אישר את ניהול הליך הבוררות, אולם גם לאחר אישורו התעכבו המבקשות תקופה של שנה נוספת עד שהגישו את כתב ההגנה מטעמן. בכתב ההגנה, וכן בישיבת הבוררות שהתקיימה לאחר הגשתו ביום 7/7/03, העלו המבקשות טענה, לפיה לא ראוי לנהל את הבוררות מבלי שיצורפו לתביעת המשיבה בעלי הדירות כנתבעים (ראו: נספח ו' לתגובה). בתום הישיבה נתן הבורר צו לגילוי ועיון במסמכים וקצב למבקשות מועד עד ליום 15/11/03 להגיש בקשות-ביניים. המבקשות פנו לקבלת ארכה להגשת הבקשות וכן להגשת תצהירי גילוי מסמכים עד ליום 31/12/03, אולם עד היום לא הוגשו הבקשות והתצהירים. 6. המשיבה מוסיפה וטוענת, כי ביני לביני, התפטר עו"ד צומן מתפקידו כמפרק המשיבה, ועקב כך, לבא-כוח המשיבה לא היה לקוח שעמו יוכל לתאם את ההליכים. בנוסף, היה קושי לאתר את המסמכים שהוחזקו במשרדו של עו"ד צומן, וממילא, מלכתחילה, עמדת המבקשות ועמדתו של כונס הנכסים הרשמי היתה, כי לא ניתן לקיים את הבוררות עד אשר ימונה למשיבה מפרק קבוע (המשיבה מפנה בהקשר זה למכתבו של עו"ד אלזם מיום 24/6/01, נספח ד' לתגובה). לכן, טוענת המשיבה, היה ברור כי עיכוב ההליכים בשלב זה מוסכם על המבקשות. לאחר מינוי עו"ד מרקוביץ כמפרק חליפי למשיבה, פנה בא-כוח המשיבה לבית המשפט בבקשה מתאימה להמשך ההליכים, אלא שבמועד זה כבר היה ידוע כי אין בקופת הפירוק די כספים לניהול הליך הבוררות. ביום 11/9/07 הוציא בית המשפט צו למינוי בא-כוח המשיבה ככונס נכסים לחברה, וזאת על-סמך הסכמתו של הנושה המובטח להעמיד בטחונות לצורך מימון ביניים הנדרש לניהול הבוררות. 7. בעקבות זאת, ביום 23/9/07 הגישה המשיבה בקשה לקביעת מועדים לקיום ישיבת בוררות ולהגשת תביעה כנגד כלל בעלי הדירות. ביום 14/10/07 הוגש כתב התביעה נגד בעלי הדירות (נספח ח' לתגובה) והתקיימה ישיבת בוררות בנוכחות באי-כוח הצדדים, אם כי לא בנוכחותו של הבורר , בשל טעות שנפלה במשרדו של בא-כוח המשיבה. עם זאת, הוסכם כי בא-כוח המבקשות יגיש כתב-הגנה מתוקן והודעה לצד ג' בתוך 30 ימים, וכי ביום 25/11/07 תיערך ישיבת בוררות בנוכחות הבורר . בהמשך, ביקשו הצדדים לדחות את הישיבה, והבורר נעתר לבקשתם בהחלטתו מיום 21/11/07 (נספח ט' לתגובה). ביום 22/1/08 פנה בא-כוח המבקשות לבורר בבקשה למתן ארכה להגשת כתב-הגנה מתוקן עד ליום 8/2/08, ובקשתו התקבלה (נספח י' לתגובה). 8. המשיבה מטעימה, כי הן בישיבה שהתקיימה ביום 14/10/07 והן בבקשה מיום 22/1/08, לא רק שנמנעו המבקשות מלטעון נגד ניהול הליך הבוררות, אלא, שכאמור, נתבקשה ארכה להגשת כתב-הגנה מתוקן מטעמן. לו היו המבקשות מעלות טענה בדבר פקיעת הבוררות בישיבה שהתקיימה ביום 14/10/07, היתה המשיבה מגישה את תביעתה נגד רוכשי הדירות לבית המשפט המוסמך, מחשש להתיישנות לכאורה של עילת התביעה. 9. בהתייחס לטענת המבקשות כי הסכם הבוררות פקע נוכח חלוף המועד למתן פסק הבוררות, טוענת המשיבה, כי המבקשות, בהתנהגותן המתוארת לעיל, גרמו לעיכוב בהליכי הבוררות וויתרו על מגבלת הזמן הקבועה בדין. לפיכך, מנועות המבקשות מלעמוד על קיומה כיום. כן מנועות המבקשות מלטעון כי הסכם הבוררות פקע נוכח זניחת ההליך על-ידי המשיבה, היות שטענה זו לא הועלתה בהזדמנות הראשונה, דהיינו - בחודש ספטמבר 2007 או בסמוך לכך, עת חודשו הליכי הבוררות. עוד טוענת המשיבה, כי כוונת הצדדים בסעיף 29 להסכם הבוררות היתה, כי הבורר יתן את פסקו בתוך 30 ימים מהשלמת הליכי הבוררות, ומכאן שאין רלוונטיות למגבלת הזמן בשלב שבו נמצאת הבוררות כעת. לבסוף נטען, כי ביטול הבוררות בין המבקשות לבין המשיבה יביא לפיצול הדיון באופן שהתביעה נגד המבקשות תתברר בבית-משפט ואילו התביעה נגד רוכשי הדירות תתנהל בפני הבורר . דיון והכרעה 10. דין הבקשה להידחות. 11. אכן, התנהגות של חוסר מעש והשתהות בהליכי-בוררות עשוייה להיחשב כזניחתם, ולשמש עילה לביטול צו עיכוב הליכים והליכי בוררות (רע"א 443/03 מוהנא מעדי נ' אברהם פרידמן; רע"א 133/08 שמשית אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית בע"מ נ' עומרי עאהד חברה לבניין בע"מ; סמדר אוטולנגי בוררות דין ונוהל כרך א 234 (מהדורה רביעית מיוחדת, תשס"ה)). יתר-על-כן, אי-עמידה במועדים שנקבעו בהסכם הבוררות או בחוק עלולה להוביל לפקיעת הסכם הבוררות, על-פי נסיבות העניין. עמדה על-כך המלומדת פרופ' אוטולנגי ז"ל: "בדרך כלל הצדדים קובעים את המועד בו חייבים הבוררים לתת את פסקם. לא קבעוהו במפורש בהסכם - התקופה שנקבעה עבורם בפיסקה טו לתוספת היא שלושה חדשים, עם אפשרות של הארכה אחת נוספת לאותו פרק זמן. עבר המועד שנקבע למתן הפסק והתקופה לא הוארכה - לא ע"י הבורר ולא ע"י ביהמ"ש - פוקע הסכם הבוררות, אלא אם כן הצדדים מנועים מלטעון זאת בעקבות התנהגותם" . (אוטולנגי, בעמ' 229; וכן ראו: ע"א 5896/95 רחל סיליס נ' בן ציון אלקנה, פ"ד נ(1) 477, 482 (1996); רע"א 1212/97 שלב הקואופרטיב המאוחד להובלה בע"מ נ' רוטנברג ישראל, פדאור 97 (1) 594 (1997); רע"א 2650/95 מרכז ציון חברה לפיתוח ובנין בע"מ נ' מרדכי כידון, פ"ד נ(5) 466, 473 (1997); ע"א 9318/03 יצחק שובל נ' גרי אלכסנדר בע"מ, פ"ד נט(1) 828, 834-836 (2004)). 12. בענייננו, אמנם, קבעו הצדדים בסעיף 29 להסכם הניהול, כי החלטת הבורר תינתן תוך 30 יום, אולם לא הוגדר באופן מפורש המועד שממנו אמור להתחיל מניין הימים. מכל מקום, המבקשות גילו במעשיהן, ובייחוד בבקשתן להאריך את המועד להגשת כתב-הגנה מתוקן, שהוגשה אך בסמוך להגשת הבקשה לביטול הבוררות, כי הן מסכימות לעיכוב בהליכי הבוררות ולהמשכתם מהשלב בו הופסקו. המבקשות יצרו, אפוא, מצג שלפיו ויתרו על הטענה כי הסכם הבוררות פקע, ועל מצג זה הסתמכה המשיבה ושינתה מצבה לרעה, נוכח סכנת ההתיישנות של תביעתה נגד רוכשי הדירות. על-כן, מנועות המבקשות מלחזור בהן מהמצג שיצרו (השוו: רע"א 2650/95 הנ"ל, בעמ' 473). יש לציין, כי בתשובה שנתבקשה לתגובת המשיבה, לא ניתן כל הסבר לשינוי הפתאומי בגישתן של המבקשות בנוגע לקיום הבוררות. מעבר לכך, בנסיבות המקרה, לא ניתן לומר כי המשיבה זנחה את תביעתה בבוררות נגד המבקשות. 13. לסיום יוער, כפי שציין גם הבורר בהחלטתו מיום 21/11/07 - מצופה מהצדדים, כי מעתה ואילך יחישו את ההליכים ויעמדו בלוחות הזמנים שהציבו לעצמם לניהול הבוררות, שאם לא כן, לא תינתן הארכה נוספת של בית המשפט. 14. הבקשה נדחית, כאמור. 15. המבקשות ישלמו למשיבה שכר-טרחת עורך-דין בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. יישוב סכסוכיםבית מלוןנופשבוררותביטול עסקה (יחידות נופש)