פסק דין 1. א. זהו ערעור על החלטת רשויות מע"מ (להלן - מע"מ) בהחלטה בהשגה - בה דחה מע"מ את השגת המערערת על שומת תשומות שהוצאה לה, המתייחסת לתקופה אוקטובר 94' - דצמבר 96', (להלן - התקופה הרלבנטית), בה חויבה בסך 1,104,279 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה, ריבית וקנסות, בסך הכל - 1,554,387 ש"ח. ב. הערעור הוא על מלוא סכומי החיוב. הרקע 2. המערערת היא חברה העוסקת בביצוע עבודות שיש ואבן, ולביצוע עבודותיה - מעסיקה קבלני משנה המבצעים בעבורה לטענתה, את כל העבודות, אם כי מנהל המערערת - משה עוזרי (להלן - משה), אישר כי המערער העסיקה גם פועלים מטעמה. 3. א. המערערת טוענת כי בין קבלני המשנה שהעסיקה בתקופה הרלבנטית היו ארבעה קבלני משנה קבלנים: שיפוצי יוני, ואדים קונקיב, איגור ניקולין וסרגיי גנוסקי (להלן - ארבעת הקבלנים). ב. ארבעת הקבלנים הוציאו למערערת חשבוניות מס בגין התמורה ששולמה להם, והמערערת ניכתה בדו"חות התקופתיים שלה למע"מ את מס הערך המוסף הכלול באותן חשבוניות - כמס תשומות. 4. א. בפברואר 97' נערכה ע"י מחלקת החקירות של מע"מ בתל אביב - חקירה בענף השיש בכלל, ואצל עוסק בשם חברת מ.מ. בנג'י בע"מ בפרט (להלן - בנג'י), ובמהלכה בוצעה חקירה וביקורת גם אצל המערערת. ב. לאחר סיום החקירה פנתה המערער למע"מ בבקשה בכתב כי תינתן לה זכות טיעון ומתן הבהרות קודם להוצאת השומה לה, וכמענה - נתקבלה אצל המערערת בסביבות 8.9.97 - שומת תשומות לתקופה הרלבנטית, לפיה חויבה המערערת בתשלום מס תשומות כאמור בסעיף 1 לעיל. ג. נימוקי השומה בהודעת השומה היו כי בביקורת ספרי החשבונות של המערערת ובעסקיה, וכן מעדויות מעורבים וחקירתם - נמצא כי קוזזו בדו"חות מע"מ של המערערת בתקופה הרלבנטית - תשומות על סמך חשבוניות מס שניתנו ע"י ארבעת הקבלנים, ואשר הוצאו בניגוד לסעיף 47 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו1976- (להלן- החוק), ונוכו ע"י המערערת בניגוד לסעיף 38 א' לחוק. כמו כן נאמר בהודעת השומה כי המערערת תוכל לקבל הסברים נוספים ממבקר מע"מ - משה מוראי. 5. המערערת טענה בהשגתה כי נימוקי השומה - כלליים ביותר, ואינם מאפשרים לה להתגונן כראוי. 6. ביום 20.11.97 התקיים דיון אצל הממונה האזורי, אולם לטענת המערערת - לא התקיים דיון בהשגה, ולא נמסרו ולא הוצגו למערערת נימוקים או מסמכים נוספים, וביום 27.11.97 התקבלה אצל המערערת החלטה בהשגה בה נאמר כי ההשגה נדחתה. 7. א. בנימוקי ההחלטה בהשגה נאמר כי מבקר מע"מ ניסה ליצור קשר עם נציג המערערת מספר פעמים בעבר, ולפני הוצאת השומה, כדי למסור לו הסברים וניירות עבודה, אך זה לא טרח להשיב לפניות. ב. כן נאמר כי אין בכוונת מע"מ למסור לעיון נציג המערערת את הודעות הנחקרים המצויות בתיק. ג. מאחר שנציג המערערת לא טרח להגיע למע"מ במועדים שנקבעו לדיון בהשגה - לא נותרה ברירה אלא לערוך דיון בהשגה בהעדר נציג המערערת. ד. כמו כן צוין בנימוקי ההשגה כי נציג המערערת לא טען שום טענה עניינית. 8. הערעור הוגש, איפוא, על ההחלטה האמורה בהשגה. 9. אחת מטענות המערערת היא כי לא ניתנה לה זכות טיעון. טענה זו נופלת משלא דאג נציג המערערת להתייצב במועדים שנקבעו לדיון, ולא טרח להשיב לפניות מע"מ. 10. טענה אחרת של המערערת כי היא איננה יודעת מה החקירות וההודעות עליהן סומך מע"מ את קביעותיו, ולכן אינה יכולה להעמיד דברים על דיוקם. 11. כמצוין לעיל, הודע למערערת כי חשבוניות ארבעת הקבלנים אינן מקובלות על מע"מ. מכל מקום, במהלך הדיון הובהר כי מע"מ טוען כי החשבוניות של ארבעת הקבלנים - הן פיקטיביות, וכי ארבעת הקבלנים כלל לא עבדו כקבלני משנה בעבור המערערת. 12. אין חובה חוקית על מע"מ להציג בפני המערערת את פרטי החקירות וההודעות שבידיו לביסוס טענתו שחשבוניות ארבעת הקבלנים - פיקטיביות. מרגע שהמערערת יודעת מהי טענת מע"מ - וזו כאמור נמסרה לה לפחות בבית המשפט - הרי אין למערערת כל קושי להוכיח כי החשבוניות לא פיקטיביות, שהרי כל המידע אמור להיות בידי המערערת. 13. בניגוד לערעורים בתחומים אחרים (אזרחיים ופליליים) - בהם לא ניתן להביא ראיות במהלך הערעור, הרי בערעור זה - נתן בית המשפט למערערת את מלוא האפשרות להביא את כל הראיות שבידיה כדי להוכיח שהחשבוניות של ארבעת הקבלנים - הן חשבוניות אמת, ואינן פיקטיביות. ב"כ מע"מ ובית המשפט אף ביקשו במפורש מהמערערת להציג את כל המסמכים המוכיחים כי ארבעת הקבלנים אכן עבדו כקבלני משנה בעבורה, שהרי אין ספק כי לעבודה בהיקף כזה - 6.5 מיליון ש"ח - חייבים להיות מסמכים התומכים בטענה שארבעת הקבלנים היו קבלני המשנה של המערערת, כגון: חוזי עבודה; פירוט האתרים; פירוט הלקוחות; רשימת הפועלים; צורת התשלום; אישורי מנהלי העבודה, ועוד. 14. למרבה התמיהה לא הציגה המערערת מסמך כלשהו התומך בטענתה כי ארבעת הקבלנים היו קבלני המשנה שלה. 15. כמו כן לא הביאה המערערת עד כלשהו שאישר כי ראה את ארבעת הקבלנים עובדים באתרי הבנייה של המערערת, ומשה - מנהל המערערת בעצמו - אמר כי לא ראה אותם שם. גם מנהלי העבודה של המערערת באתרי הבנייה - יואל עוזרי (אחיו של משה), ויהונתן מכלוף - לא ראו את ארבעת הקבלנים באתרי הבנייה של המערערת. 16. כנגד העדר כל ראייה התומכת בגירסה שארבעת הקבלנים היו קבלני המשנה של המערער, הוצגו ראיות הסותרות את טענת המערערת, ותומכות בטענת מע"מ כי חשבוניות ארבעת הקבלנים שהוגשו - הן פיקטיביות. עדות מרק קרמרמן 17. א. מרק קרמרמן (להלן - קרמרמן), מסר שלוש הודעות למע"מ (שתיים ביום 24.2.97 ואחת ביום 25.2.97), בהן הצהיר כי הוא קבלן ריצוף, ולפני שנתיים בנג'ו הציעה לקרמרמן להשיג לבנג'ו חשבוניות על שמות אחרים - ללא שום עבודה, ותמורת זה בנג'ו תשלם לקרמרמן 30,000 ש"ח לחצי שנה. ב. ההצעה הייתה שקרמרמן יגיד לאותם אחרים ללכת לפתוח תיק במע"מ, להדפיס חשבוניות ולתיתם לקרמרמן שיתן אותם לבנג'ו, ותמורת זאת יקבלו האחרים 10,000 ש"ח. ג. קרמרמן הסכים להצעה והחל להביא למנהל בנג'ו - בני מנצורה - (להלן - בני) - פנקסי חשבוניות של הקבלנים שהסכימו להצעה זו, ופעלו על פיה - תמורת 10,000 ש"ח. ד. לאחר מכן הציג בני את משה בפני קרמרמן ושאלו אם הוא מוכן לעשות אותו הסדר גם עם משה - וקרמרמן הסכים לכך. בדרך זו - כולם הרוויחו כספים - חוץ ממע"מ, כמובן. ה. בני ומשה אמרו לקרמרמן כמה כסף לרשום בחשבוניות, והסכום נרשם לבקשת בני ומשה - ע"י חברו של קרמרמן - אלכסנדר מנקוביץ - משום שקרמרמן לא יודע לכתוב. ו. קרמרמן קיבל תמורת עזרתו 60,000 ש"ח מראש לחצי שנה, והקבלנים קיבלו 10,000 ש"ח תמורת רישומם במע"מ, הדפסת החשבוניות, ונתינתם לבני (ע"ש בנג'ו) ולמשה (ע"ש המערערת). קרמרמן ואלכסנדר מנקוביץ התחלקו ביניהם ביתרה - שווה בשווה. ז. הפגישה לקבלת החשבוניות הפיקטיביות - הייתה נעשית במשרדו של משה ביום ששי אחה"צ, כדי שאף אחד לא יהיה במשרד. ח. תמורת הכסף שקיבל קרמרמן - הוא התחייב לספק חשבוניות פיקטיביות בכל סכום שבנג'ו ומשה ירצו, ולכן לא התעניין בסכומים שנרשמו בחשבוניות הפיקטיביות. ט. למשה (דהיינו - למערערת) - סופקו חשבוניות פיקטיביות בסכום של כמה מיליוני ש"ח. י. משה היה רושם שיקים על סכומי החשבוניות - לצורך תיאום בספרים, מחתים את קרמרמן ואלכסנדר על גב השיקים, אך היה משאיר את השיקים בידיו. י"א. קרמרמן אמר בהודעותיו חד-משמעית כי ארבעת הקבלנים לא ביצעו כל עבודה למערערת, והחשבוניות היו פיקטיביות. 18. קרמרמן נשפט בגין הפצת חשבוניות פיקטיביות אלו, ונדון למאסר בפועל של 15 חודש, מע"ת, וקנס של 150,000 ש"ח. 19. א. קרמרמן העיד בבית משפט זה וחזר בו מכל הודעותיו/הודאותיו (כפי שעשה גם במשפטו הפלילי - אולם במשפט הזוטא שלו נדחו טענותיו שהודאותיו לא קבילות). ב. אין כל סיבה שלא אעדיף את הודאותיו של קרמרמן בפני חוקרי מע"מ על פני הכחשותיו החוזרות בבית המשפט, כפי שעשה גם השופט שדן בתיקו הפלילי. ג. אם לא היו דברים מעולם - לא הייתה כל סיבה שקרמרמן יודה במעשים שלא היו ולא נבראו. עדות אלכסנדר מנקוביץ 20. א. הודעותיו/הודאותיו של חברו של קרמרמן - אלכסנדר מנקוביץ, (להלן - מנקוביץ) - מחזקות את הודאותיו של קרמרמן מחוץ לכתלי בית המשפט, שהרי מנקוביץ אישר כי הוא, בכתב ידו, בעצה אחת עם קרמרמן - מילא חשבוניות של קבלנים שאינו מכיר, ומבלי שסופקה העבודה ע"י בעלי החשבוניות. ב. מנקוביץ מסר כי ידוע לו שהחשבוניות לא אמיתיות, ושהיו חשבוניות של אותם קבלנים שהוא רשם למערערת - בהוראת קרמרמן. ג. קרמרמן הסביר למנקוביץ כי את רוב החשבוניות (הפיקטיביות) שמנקוביץ ממלא כביכול למען הקבלנים - הוא נותן לבנג'ו, ומעט מהם - למשה. ד. מנקוביץ העיד כי הוא איננו מכיר את ארבעת הקבלנים. ה. בניגוד לקרמרמן שהכחיש בבית המשפט את האמור בהודעותיו למע"מ - מנקוביץ אישר בבית המשפט כי בחקירתו במע"מ - דיבר אמת. ו. מנקוביץ הורשע בגין חלקו ודינו נגזר. עדות יואל עוזרי 21. א. יואל עוזרי (להלן - יואל), הוא אחיו של משה - מנהל המערערת. ב. יואל עבד במערערת כמנהל עבודה באתרי הבנייה של המערערת, והיה מדווח למשה על כמות העבודה שביצעו הפועלים באתר העבודה. ג. יואל אמר בהודעתו במע"מ ביום 19.2.97 כי העבודה התבצעה דרך פועלים זרים, פועלים מהשטחים, וגם פועלים של המערערת שהתקבלו באמצעות שירות התעסוקה. ד. לדברי יואל - אחיו משה הוא ה"בעלים" של הפועלים, יואל נותן להם את ההוראות בשטח, ויואל עומד מול האחראי על הקבוצה. הי. יואל נשאל אם באתרים בהם עבד - עבדו עבור המערערת גם קבלני משנה? והשיב: "אני לא מכיר בשטח אדם שהיה קבלן משנה". ו. באילת עבדו 15 בולגרים והוא לא ראה כל קבלני משנה בשטח. ז. יואל גם טען כי בנג'ו לא סיפקה לאתרים בהם עבד - שיש או עבודות. את האבן קיבל מבית לחם ממרבלי ומאבן וסיד עם תעודות משלוח. ח. יואל נקב בסידרה שלמה של אתרי עבודה בהם עבד בעבור המערערת. ט. יואל אינו מכיר אף אחד מארבעת הקבלנים, ואף אחד מהם לא הגיע לאתר בניה בו עבד יואל, וגם לא ידוע לו כי מי מהעובדים בשטח השתייכו למי מארבעת הקבלנים. 22. א. בעדותו בבית המשפט אמר יואל כי היה לו קשר עם פועל בשם יבגני, והיה אדם בשם ואדים שהיה אחראי על הפועלים, אך אין לו מושג אם ואדים היה קבלן משנה או שכיר של המערערת. ב. בעדותו בבית המשפט אמר יואל כי בנג'ו ביצעה אספקת אבן, אך לא הובא לידיעתו כי בנג'ו ביצעה עבודות בנייה בעבור המערערת. 23. א. יודגש כי יואל עוזרי הובא מטעם המשיבה (כמי שמסר הודעה בפני מע"מ) - ולא הובא כעד מטעם המערערת, למרות היותו אחיו של מנהל המערערת, ועובד בעצמו במערערת כמנהל עבודה. ב. אין צריך לומר כי עדותו של יואל בבית המשפט נטתה לטובת אחיו, אולם עדיין לא היה בדבריו כדי לאמת את עדות אחיו משה ואת טענות המערערת. עדות יהונתן מכלוף 24. א. יהונתן מכלוף (להלן - מכלוף), מסר שתי הודעות למע"מ ביום 17.2.97. ב. בהודעתו אמר מכלוף כי הוא עובד במערערת מאוגוסט 96' ותפקידו - אחראי על עבודת הפועלים בארבעה פרוייקטים של חיפוי שיש ועל טיב העבודה. ג. לפני עבודתו אצל המערערת - עבד מכלוף בחב' בנג'ו, בערך שנתיים, כאחראי על העובדים בחיפוי באתרים שונים. ד. מכלוף מסר כי בבית המשפט באילת עבדו 15 פועלים בולגרים וראש הקבוצה היה בולגרי גם הוא. כן עבדו שם 8 - 9 קבלנים בריצוף, וקבוצת טורקים, והוא, מכלוף, היה אחראי על עבודת כל הפועלים. ה. משה היה יורד לאילת אחת לשבועיים או אחת לחודש - ומשלם לפועלים. אף אדם אחר לא היה קשור לפועלים הללו. ו. מכלוף נשאל אם הוא מכיר מי מארבעת הקבלנים לפי שמותיהם - ותשובתו הייתה שלילית. כן אמר כי אף אחד מהם לא עבד באתר בית המשפט באילת. גם לא ידוע לו שלבנג'ו היה קשר כלשהו לעבודות שבוצעו בבית המשפט באילת. מי שביצע את העבודות הללו - הייתה המערערת בלבד. ז. מכלוף מסר כי לא היו כרטיסי עבודה לפועלים שעבדו מטעם המערערת בבית המשפט באילת. מכלוף היה מעביר למשה כתבי כמויות בלבד, ומשה היה מתחשבן עם פועליו. מכלוף לא ידע לומר מה היה קורה לשכרו של פועל כאשר היה חולה או נעדר מסיבה כלשהי. ח. למכלוף הוצגו חשבוניות של הקבלנים בדבר עבודות שהם, כביכול, ביצעו בעבור המערערת, ומכלוף השיב כי הם לא ביצעו את העבודות הרשומות בחשבוניות. 25. א. בעדותו בבית המשפט חזר מכלוף על עיקר הדברים שמסר לחוקרי מע"מ. ב. מכלוף העיד כי היה אחד ואדים שהיה הרבה במקום, אך מכלוף לא יודע אם הוא עבד או ביקר את הפועלים, ואם זה אותו ואדים קונבייב - כי אינו יודע את שם משפחתו. ג. באילת - לא היו פועלים של ואדים. עדות צפניה עמרם 26. א. בהודעתו במע"מ מיום 3.6.97 מסר צפניה עמרם, (להלן - עמרם), כי הוא עובד במערערת מזה 4 שנים כמי שמטפל בכספים, ושכרו כ3,000- ש"ח לחודש. ב. כשנשאל איך עברו בחשבון הבנק שלו בשנתיים האחרונות - 825,000 ש"ח? אמר שחלק מהכסף שייך למרק קרמרמן העובד בעבור המערערת, קרמרמן היה מביא לו שיקים לפקודתו (של קרמרמן), ועמרם היה מפקידם בחשבונו. ג. בנוסף לכך - קיבל עמרם הלוואות ממשה, אחת בסך 50,000 ש"ח והשנייה בסך 60,000 ש"ח, ב5- - 6 שיקים - שטרם נפרעו. ד. בנוסף לכך קיבל עמרם סכומים נוספים בשיקים - כהלוואה פרטית, וההלוואה טרם הוחזרה. ה. עמרם אישר כי חתימתו מופיעה על גב שיק לפקודת איגור ניקולין - שניתן לו ע"י קרמרמן, אך עמרם עצמו איננו יודע מי זה איגור ניקולין. 27. בעדותו בבית המשפט העיד עמרם כי קיבל הלוואות בשיקים ישירות מן המערערת, בסכום של כ100,000- ש"ח משום שרכש דירה, ועדיין לא החזיר את ההלוואות, משום שהן ניתנו לו שלא לתקופה מוגדרת, וכמחווה של רצון טוב מטעם בעל הבית לעובד. עדות יוסי מנצורה 28. א. יוסי מנצורה (להלן - יוסי) - הוא אחיו של בני מנצורה - הבעלים של חברת בנג'ו. ב. יוסי מתעסק בבנג'ו באבן. ג. יוסי לא נתקל בארבעת הקבלנים, לא מכיר את שמותיהם, ולא שמע עליהם. ד. בנג'ו עוסקת בעיקר בקנייה ומכירה של אבן ושיש, ולא בעבודות חיפוי קירות וריצוף. ה. לפי מיטב ידיעתו - יש למערערת פועלים ובעלי מקצוע משלה, והיא מבצעת בעיקר עבודות לגימור. את שאר העבודות - עושים קבלני משנה. ו. יוסי אמר כי נראה לו מוזר שאף אחד לא מכיר את ארבעת הקבלנים הללו שנטען כי הם קבלני משנה. ז. יוסי אחראי בבנג'ו על רכישת אבן - והוא לא קנה שיש מסרגיי גנסקין ומנקולאין, וככל הידוע לו - אותו גנסקין וניקולאין לא סיפקו שיש או ריצוף ליוסי או לבנג'ו. ח. יוסי אמר כי חשבונית 106 מיום 30.5.96 על סך 400,140 ש"ח - נראית לו כוזבת. ט. העבודה שביצעה בנג'ו במלון אמבסדור באילת הייתה קטנה בהרבה מהאמור בחשבונית 096 מיום 31.8.95 על סך 419,800 ש"ח - ולכן נראה כי היא כוזבת. י. יוסי הודה כי אינו מכיר את כל קבלני המשנה של בנג'ו. י"א. יוסי אמר כי הוא היה איש הקשר בין אחיו בני לבין משה. בני ביקש מיוסי למסור למשה כי בני רוצה לצמצם את הוצאת החשבוניות של בנג'ו בכך שבנג'ו תעביר למערערת חשבוניות של הקבלנים במקום חשבוניות של בנג'ו - שבנג'ו הייתה אמורה להוציא למערערת. ליוסי אין מושג מדוע הוצעה הצעה זו ומה טובת ההנאה שיצאה מכך. י"ב. ליוסי אין מושג מנין בני השיג את חשבוניות הקבלנים - שיוסי לא פגש מעולם. י"ג. יוסי נשאל אם כל חשבוניות הקבלנים - פיקטיביות? וענה כי הוא יודע שבנג'ו לא ביצעה עבודה בבית המשפט באילת - ולכן החשבוניות לגבי עבודה זו - לא נכונות. י"ד. ליוסי לא נראה הגיוני שהעבודות המפורטות בחשבוניות ארבעת הקבלנים - בוצעו על ידיהם, ובטח לא בהיקפים ובסכומים כמופיע בהם. לפחות חלק מהחשבוניות - כוזבות בוודאות, כמו בית המשפט באילת, ראשון לציון ורחובות. ט"ו. יוסי העביר חשבוניות של הקבלנים - רק למערערת. ט"ז. החשבוניות שבנג'ו הוציאה למערערת - היו רק על מכירת אבן ולא על עבודות ביצוע. י"ז. סך כל הקניות שביצעה בנג'ו היה כ2- מיליון ש"ח לשנה בשנים 95', 96', שכן לבנג'ו לא היה מלאי ולא מחסן סחורות. 29. בעדותו בבית המשפט אישר יוסי כי בנג'ו לא מבצעת עבודות אלא לוקחת קבלני משנה, אך הוא לא התעסק בעבודות אלא באבן. 30. המערערת הייתה קונה אבן מבנג'ו וכן משלמת עמלה לבנג'ו. 31. יוסי העיד כי העביר את חשבוניות הקבלנים למערערת, אך, לדבריו, לא ידע אותה עת כי הן פיקטיביות, שכן פעל לפי בקשת אחיו בני. 32. יוסי חזר ואישר בבית המשפט כי החשבוניות של הקבלנים - היו מנופחות. 33. בחקירתו הסתבר כי יוסי אינו יודע אם יש חוזה כתוב, הוא אינו מנהל בבנג'ו, לא מעורב בהחלטות עסקיות ובקבלת ההחלטות בבנג'ו, בסך הכל הוא קניין סחורות בשטחים. 34. יוסי הודה בבית המשפט כי אינו מכיר כלל את ארבעת הקבלנים, ולא יודע מה הם עושים. בנימין מנצורה 35. א. בנימין מנצורה הוא הבעלים והמנהל של חברת בנג'ו, אשר לדברי קרמרמן - החל בגלגול החשבוניות של הקבלנים, והכיר את מנהל המערערת לקרמרמן תוך בקשה ממנו להשיג למערערת חשבוניות פיקטיביות כפי שהשיג בעבור בנג'ו. ב. בנימין מנצורה לא הובא לעדות ע"י צד כלשהו - ולפי דברי אחיו - יוסי מנצורה - ברח לחו"ל לאחר שהועמד לדין בת"פ 1789/97 בבית משפט השלום בתל אביב ביחד עם אחיו יוסי מנצורה, חב' בנג'ו, מרק קרמרמן ואלכסנדר מנקוביץ. עדות מנכ"ל המערערת בפני בית משפט זה 36. א. לפי עדות משה עוזרי - מנכ"ל המערערת - תיפקדה המערערת כמתווכת בלבד. בנג'ו ביצעה את כל הקניות בעבור המערערת, רכשה עבור המערערת אבן ושיש, ביצעה את עבודות האבן, ודאגה לקבלני המשנה - במהלך כל התקופה הרלבנטית - עד שמנהלי בנג'ו - יוסי מנצורה ובני מנצורה - נעצרו. (עמ' 14). ב. יהונתן מכלוף שימש כמנהל עבודה בחלק מהאתרים בהם עבדה המערערת, וקודם שהחל לעבוד אצל המערערת - עבד כמנהל עבודה בבנג'ו. (עמ' 15). ג. יואל עוזרי - אחיו של משה עוזרי - עובד כמנהל עבודה באתרי הבנייה של המערערת. (עמ' 15). 37. משה אישר כי כאשר קיבל את נימוקי השומה - ידע שמדובר בארבעה קבלני משנה שעבדו בעבורו באמצעות בנג'ו, וגם בתצהירו התמקד בארבעת הקבלנים. (עמ' 19). 38. משה אמר כי בנג'ו שכרה את שירותי ארבעת הקבלנים וסיפקה למערערת דרכם עבודה של קבלנות משנה. (עמ' 20). 39. א. כאשר משה נשאל אם ראה אי פעם את יבגני פיטר (שיפוצי יוני)? השיב כי אינו מכירו אישית אך יתכן שראהו במשרד בנג'ו; ומיד הוסיף מיזמתו כי יש לו שני ספקי אבן שלא ראה מעולם; שני לקוחות שלא ראה מעולם - אותם ואת העבודה שביצע בעבורם; קבוצות עבודה של קבלני משנה - שלא ראו אותו ולא מכירים אותו; ונהג משאית שמוביל הרבה שיש למערערת - ולא ראהו מעולם. ב. כשנשאל - מי מכיר את כל אלה? לא השיב תשובה עניינית. (עמ' 22-21). 40. א. משה אישר כי אם יש מישהו שראה, או צריך לראות, את האנשים שעובדים בשטח בעבור המערערת - אלה מנהלי העבודה בשטח, כדי שהלקוחות יתרשמו שהמערערת עושה הכל ואיננה רק מתווכת, וכדי לפקח שהעבודה תיעשה כיאות. (עמ' 23). ב. למשה הוצגה העובדה כי מנהלי העבודה שלו בשטח, כולל אחיו יואל ויהונתן מכלוף - אומרים כי הם מעולם לא פגשו בשטח איזה שהוא קבלן משנה, ואף אחד ממנהלי העבודה של המערערת - אינו מכיר מי מארבעת הקבלנים, ומי שעשה את העבודות בשטח - זו המערערת באמצעות פועליה. משה השיב כי מנהלי העבודה שלו לא אמורים לדעת מי מבצע את העבודה, וסביר שבעיניו כי מנהלי העבודה שלו, המסתובבים במשך שבועות ארוכים בשטח - לא יודעים בכלל שקבלן משנה פועל בשטח. (עמ' 23, 28). 41. משה אישר כי הוא מעסיק גם פועלים מהשטחים וגם בנג'ו מעסיקה בעבורו פועלים מהשטחים - אך לא יכול היה לנקוב במספרם. הבטיח להמציא רשימה של הפועלים - ואכן המציא רשימה כזאת. 42. אין למשה חוזה התקשרות עם שיפוצי יוני, ומשה לא ראה את שיפוצי יוני. 43. כשנתבקש משה להסביר בעבור מה ניתנה החשבונית 007 מיום 31.12.95? השיב כי זה בעבור ביצוע עבודות שיש, אין פירוט - "ואיני יודע איזה עבודות". (עמ' 24). 44. כשנאמר למשה שעומדים לחקור אותו על ארבע החשבוניות שבמחלוקת - השיב משה כי אינו מוכן מספיק והוא זקוק לעזרת מנהלת החשבונות כדי לומר היכן עבדו ארבעת הקבלנים. משה נדרש להמציא תוך 20 יום - לגבי כל חשבונית שבמחלוקת בנפרד - את פירוט האתרים בהם עבדו ארבעת הקבלנים, על פי זמנים, צורת תשלום, ובעבור כמה פועלים שילם לכל אחד מהם - אך לא עשה כן. הוא גם לא הביא לעדות את מנהלת החשבונות שלו. (עמ' 25). 45. משה העיד כי בנג'ו סיפקה לו את הקבלנים וגם קיבלה רווח על הספקת קבלני המשנה, ועל כל השירותים שבנג'ו נתנה למערערת - אך לא יכול היה להמציא את החשבונית של בנג'ו המתייחסת לארבעת הקבלנים משום, שלטענתו, עשה התחשבנות חודשית כוללת עם בנג'ו. 46. משה אישר כי קיבל אבן ועבודה גם מאחרים, ולא רק מבנג'ו, ולא יכול היה להראות בכתובים מה קיבל מבנג'ו ומה מאחרים. הוא הסתפק בתשובה שהוא יודע זאת מפני "שזו הייתה העבודה שלו". הפירוט לא מופיע בשום מקום. (עמ' 27). 47. כאשר משה נשאל על סמך מה הוא משלם לכל קבוצה של קבלני משנה? ענה שכנראה לפי אישור של מכלוף, וזאת למרות טענת משה שמכלוף כלל לא מכיר את הקבוצות שעבדו בשטח. (עמ' 31). 48. משה לא טרח להמציא לבית המשפט את החוזה שלו עם בנג'ו, ואף לא שום חוזה אחר - בין עם מזמינים ובין עם קבלני משנה או עובדים של המערערת, פרט לחוזה של המערערת עם סולל בונה - למרות שנדרש לעשות כן. 49. למעשה - כמעט שום דבר שצריך להיות רשום אצל חברה קבלנית - לא היה רשום אצל המערערת, ומה שכן היה רשום ומשה נדרש להמציא לבית המשפט - לא המציא. 50. משה אישר כי מרק קרמרמן - היה קבלן משנה אצלו, והכחיש את כל האמור בהודעתו קרמרמן נגדו במע"מ. (עמ' 32). 51. כשנאמר למשה כי אלכסנדר מנקוביץ תמך בדברי קרמרמן במע"מ, השיב כי זה אפשרי משום שהם חברים טובים, ויתכן שעשו קונספירציה נגדו כדי להפחית מאשמתם או משום שהאשימו אותם או איימו עליהם. (עמ' 34). 52. נאמר למשה כי יוסי מנצורה אמר בהודעתו כי בנג'ו לא ביצעה עבודה באתר בית המשפט באילת, והחשבוניות בספרי המערערת כאילו עבודה זו בוצעה ע"י בנג'ו בעבור המערערת - אינן נכונות, וכי המערערת היא זו שביצעה את העבודה באתר. משה הגיב כי יוסי מנצורה כנראה לא הובן, משום שבנג'ו סיפקה גם אבן וגם עבודה למערערת באותו מקום. (עמ' 35). גם לגבי קרמרמן אמר משה שהוא בטוח כי קרמרמן לא הובן כראוי, משום שאינו מבין עברית כלל. (עמ' 36). 53. משה אמר בבית המשפט כי המערערת היא חברה רצינית, שחתמה על חוזים ועשתה עבודה בהיקף של 25 מיליון ש"ח בתקופה הרלבנטית, וכי ימציא הוכחות לכך - אך לא המציאן. (עמ' 36). 54. משה העיד כי ארבעת הקבלנים לא הביאו לו חשבוניות, אלא יוסי מנצורה מבנג'ו היה זה שהביא לו את חשבוניות הקבלנים. (עמ' 37). 55. יובהר כי מרק קרמרמן ואלכסנדר מנקוביץ - הורשעו בבית משפט השלום בתל אביב, בין השאר, בהספקת חשבוניות מס כוזבות למערערת, כך שטענת משה כאילו כל אלה, או חלקם, לא הובנו כיאות - היא טענה חסרת שחר, שהרי בעבירה פלילית אין מרשיעים אדם אלא אם הוכח דבר אשמתו מעבר לספק סביר. 56. א. משה העיד כי ישב עם מנהלת החשבונות של המערערת במשך מאות שעות, והם ניתחו את כל העבודה שבוצעה ע"י המערערת. ב. כשנשאל משה היכן המסמכים מתוכם ניתחו הוא ומנהלת החשבונות את העבודות? השיב: "אין לי את כל המסמכים". כשנשאל: "ישבתם על ניירות או לא ישבתם על ניירות?" השיב: "ישבנו עם ניירות ועם מחשב". כשנתבקש להציג את הניירות עליהם הסתמכו הוא ומנהלת החשבונות שלו, השיב: "הפירוט הזה לא קיים". ג. משה ניסה להסביר כי היה צורך בעבודת מחקר כמו פאזל, כדי לצרף את כל הנתונים. כשנאמר לו שגם כדי לצרף פאזל - יש צורך בחתיכות של הפאזל, ונתבקש להציג אותן "חתיכות" פאזל, השיב: "במקרה הזה אינני יכול להראות אותם". "שאלה: אתה לא יכול להגיד איך הגעתם למספרים האלה (בחשבונית הראשונה)? תשובה: כרגע לא". ד. כשנתבקש להבהיר איך הגיע למספרי החשבונית השנייה על סך 76,518 ש"ח מיום 30.11.94? ענה: "לגבי 1994 - אני לא מוצא בכלל את הניירות", והבהיר כי יהיה לו קל יותר לענות לגבי השנים 1995 ו1996-. ה. משה נשאל, איפוא, לגבי החשבונית השלישית על סך 341,769 ש"ח מיום 30.4.95, איך הגיע לדף הפירוט שעשה, לסכומים ולמ"ר שסופקו? תשובתו: "זה צירוף של מידע שאני זוכר... בעת שערכתי את זה - היה לי את המדידה של האתר. שאלה: איפה המדידה' של האתר? תשובה: אין לי את התיק... לא יודע למה אין לי". (עמ' 49-48). 57. משה נשאל מדוע לא הביא לעדות אף אחד מלקוחותיו כדי שיעיד שארבעת הקבלנים, או מי מהם - אכן סיפקו לו את העבודה? תשובתו - "את הלקוחות מעניינת שורה תחתונה - כמה בוצע בפועל. הם יכולים לזכור שעבדו קבלנים, ערבים, תורכים או רומנים. זה לא נותן שום סימוכין לגבי קבלן המשנה שמעסיק אותם". (עמ' 49). 58. משה אישר כי שילם 200,000 ש"ח כופר כדי לסגור את התיק הפלילי נגדו הקשור לניכוי חשבוניות פיקטיביות בספרים, באותן חשבוניות של ארבעת הקבלנים שבמחלוקת. לטענתו, הסכים לכופר, כי הוא מוכן גם לוותר על 50% מחובות שקבלנים חבים לו לשנים 96' - 97' שמתנהלים לגביהם דיונים בבית המשפט, משום שהוא אדם כזה. הוא מעדיף לעבוד ולשבת בבית - ולא בבתי משפט, ומוכן לשלם תמורת זאת כדי לחסוך בזמן ובהוצאות. (עמ' 50-49). 59. משה חזר ונשאל כיצד יוכיח שהעבודה (נושא החשבוניות) - בוצעה ע"י ארבעת הקבלנים? תשובתו - ההוכחה עולה מתוך הניירות שהגיש ומן המאזנים, והתייחס לת2/, ת3/ ות4/. אלא שמוצגים אלה כוללים את החשבוניות הפיקטיביות, ואין בהם כדי להוכיח שהעבודה אכן בוצעה ע"י ארבעת הקבלנים - שלא הובאו לעדות עליהן. (עמ' 51). 60. משה נשאל הכיצד אירע כי אף אחד בשטח לא ראה את ארבעת הקבלנים? והשיב כי את ארבעת הקבלנים - לא ראו, אך את עובדיהם - כן ראו. (עמ'53-52). 61. משה נשאל לתגובתו לטענת יוסי מנצורה - כי בנג'ו מעולם לא סיפקה למערערת כל עבודה אלא רק את האבן? טענה הנתמכת גם ע"י אחיו של משה - יואל עוזרי - שהיה מנהל העבודה בשטח מטעם המערערת? האם היה זה סוד שבנג'ו מספקת למערערת גם עבודה? תשובתו: "אני לא יכול להיות אחראי על מה שהם אומרים". (עמ' 53-54). 62. למשה הוצג העתק ספח שיקים מס' 2142, שיצא על שם איגור ניקולאין (אחד מארבעת הקבלנים), מיום 20.9.95 על סך 22,300 ש"ח. משה אמר כי סכום זה שולם לאיגור ניקולאין. נאמר למשה כי צפניה עמרם, שעבד בזמנו כמנהל מכירות במערערת, העיד כי קיבל שיק זה כהלוואה, ומשה אישר כי חתימת עמרם מופיעה על גב השיק ולא חתימת איגור ניקולאין. משה ניסה לתרץ זאת בטענה שהפועלים ביקשו כסף מזומן, ולא ידע להסביר מדוע עמרם העיד שהשיק הזה ניתן לו ע"י משה כהלוואה. תשובה דומה נתן משה לגבי ספח שיק מס' 3105 וספח שיק מס' 3104 מיום 24.12.96 המופנים בספריו לסרגי גנוסקין, שגם לגביהם העיד עמרם כי ניתנו לו עצמו כהלוואה. תשובת משה כי אינו יודע למה עמרם טוען כך - חזרה לגבי כל השיקים. (עמ' 56-54). 63. משה נשאל להסבר מדוע רוב השיקים שהוא מסר לקבלנים - הופקדו לחשבון ערבים מהשטחים? ולא היה לו הסבר לתופעה זו. (עמ' 56). 64. משה נתבקש להציג מסמכים שיאמתו את התשלום שנתן לקבלנים - ע"י רשימת עבודות שביצעו הקבלנים, ואימות מנהלי העבודה בשטח לגבי עבודות שעשו ארבעת הקבלנים. תשובתו - שהיו אימותים, חלקם בכתב וחלקם בעל-פה. משה, לדבריו, חיפש אימותים (שהבטיח להמציא) - ולא מצאם. 65. משה הופנה לסעיף ג' בפרק ב' לחוזה עם סולל בונה, בו נאמר: "קבלן המשנה (דהיינו - המערערת) מצהיר בזה שהוא בלבד הינו מעביד של הפועלים הנ"ל, והוא בלבד נושא באחריות כלפיהם". ב"כ המשיב טען בפני משה כי לפי סעיף זה בחוזה - המערערת לא יכלה להביא קבלני משנה נוספים, אלא התחייבה להעסיק פועלים שלה בלבד. משה הגיב שהוא חושב כי לב"כ המשיב יש טעות בפרשנות החוזה, ולא כתוב בו שאסור לו להעסיק קבלני משנה, וזו, לדעתו, פרשנות לא נכונה. הסבר נוסף לדעתו זו - זה חוזה אחיד וחוזה ישן של סולל בונה. (עמ' 58-57). 66. בחקירה חוזרת נשאל משה אם יש לו אימותים? והשיב כי יש אישור שיואל רשם על כמות שבוצעה באם המושבות ע"י ולדימיר. משה נשאל אם ולדימיר הוא אחד מארבעת הקבלנים? והשיב: "אחד מעובדיהם... ולדימיר היה עובד אצל ניקולאין". כשנשאל מדוע זה רשום ע"ש ולדימיר ולא על שם אחד מארבעת הקבלנים? ענה כי מנהלי העבודה שלו הכירו את הקבוצות ולא את האחראים שלהם הוא, משה, לא סיפר למנהלי העבודה שלו מי קבלני המשנה שלו, כי זה לא היה חשוב להם. "שאלה: איך אנחנו יודעים שולדימיר היה עובד של אחד מהארבעה? תשובה: בתוך הניירות אין ראייה". (עמ' 60-59). משה גם אישר כי אינו מכיר אישית את ולדימיר. (עמ' 65). 67. משה הציג מסמכי ריכוז עבודות לחודש ינואר 96' ומרס 96' - אלא שלא יודעים מהריכוז מי עבד באותם אתרים. (עמ' 61-60). 68. משה אישר כי אם שילם כספים ישירות לעובדים - לא היה משלם מע"מ על כך. (עמ' 63-62). 69. נדמה לי כי מיותר לציין שעדותו של משה - מנהל המערערת - היא בלתי מספקת, בלתי הגיונית ובלתי אמינה לחלוטין, ולא ניתן להיענות לערעורו על בסיסה. 70. נוכח העדר כל ראייה פוזיטיבית כי מי מארבעת הקבלנים היה קבלן משנה ועבד באתרי הבנייה של המערערת; ונוכח הודעות קרמרמן ומנקוביץ בפני חוקרי מע"מ, ועדות מנקוביץ בבית המשפט - כי הם נתבקשו לספק חשבוניות פיקטיביות למשה - מנהל המערערת, ועשו כן באמצעות ארבעת הקבלנים; ונוכח עדות מנהלי העבודה של המערערת בשטח כי הם לא יודעים על קיום קבלני משנה, לא ראו את ארבעת הקבלנים, ולא שמעו על כך שמי מהעובדים בשטח הוא עובד של מי מארבעת הקבלנים, אין לי אלא לדחות את הערעור - וכך אני עושה. 71. המערערת תשלם למשיבה הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 150,000 ש"ח. סכום זה ישא ריבית והצמדה כדין מהיום ועד יום התשלום בפועל. ערעור