פסק דין העתירה שבפנינו מופנית כנגד החלטת בית הדין הארצי לעבודה שדחה את ערעורו של העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, וקבע כי העותר מיצה את מכסת הימים בהם היה זכאי לדמי אבטלה. העותר פוטר מעבודתו ביום 15.1.2001, אולם מכיוון שלא היה בידו מכתב פיטורין, נמנע ממנו לקבל פיצויי פיטורין ודמי אבטלה. בשל כך הגיש העותר תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה להצהיר על פיטוריו של העותר ולחייב את מעבידו בפיצויי פיטורין. לאחר שהתקבלה תביעה זו, הגיש העותר תביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי (להלן: המשיב) ובו ביקש מבית הדין לקבוע כי התאריך שבו פוטר מעבודתו הוא התאריך הקובע לענין תשלום דמי אבטלה, ולהורות על תשלום דמי אבטלה בעבור חודשים אלה. המשיב נתן הסכמתו לראות בעותר זכאי לדמי אבטלה החל מפיטוריו בפועל, אך ציין כי כבר שולמו לעותר דמי אבטלה עבור כל 138 ימי האבטלה להם היה זכאי בשנת 2001. בעקבות הודעת המשיב כאמור, ולבקשת העותר, נמחקה תביעתו ללא צו להוצאות. על החלטה זו ערער העותר לבית הדין הארצי. בערעורו ביקש העותר כי בית הדין יורה למשיב לשלם לו דמי אבטלה עבור תקופת ההכשרה המקצועית בה השתתף, וטען כי זכאותו לדמי אבטלה בתקופה זו נשללה כתוצאה מהקדמת מועד זכאותו לדמי אבטלה כתוצאה מההסכמה אליה הגיעו בבית הדין האזורי. בית הדין הארצי דחה את הערעור, וקבע כי גם אם יבוטל פסק הדין של בית הדין הארצי, הרי שהעותר כבר קיבל דמי אבטלה מן המשיב עבור כל הימים להם היה זכאי, ולכן לא ישולמו לו דמי אבטלה בגין ימים נוספים. עוד ציין בית הדין הארצי כי שולם לעותר הפרשי הצמדה בגין 90 הימים הראשונים מאז התאריך הקובע בהם היה זכאי לדמי אבטלה. כנגד פסק דין זה הוגשה העתירה שבפנינו. בקשותיו העיקריות של העותר הן כי נורה למשיב לפצותו בגין נזקים שהוא סבל כתוצאה מהעיכוב שחל בתשלום דמי האבטלה מן היום בו פוטר, ועד ליום בו המשיב החל בתשלום דמי אבטלה, וכי נקבע שהוא זכאי לדמי אבטלה בעבור תקופת ההכשרה המקצועית. לא מצאנו עילה המצדיקה התערבותנו בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה. כלל הוא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על הכרעותיו של בית הדין הארצי לעבודה, ואינו מתערב בפסיקתו אלא במקרים חריגים, בהם נפלה בהכרעת הדין של בית הדין הארצי טעות משפטית מהותית, וכשהצדק מחייב את ההתערבות (ראו למשל בג"ץ 525/84 חטיב ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד מ(1) 673). במקרה שלפנינו לא שוכנענו כי נתקיימו הנסיבות החריגות המצדיקות התערבותנו. אשר על כן, דין העתירה להידחות. בג"ץ (בית המשפט הגבוה לצדק)דמי אבטלה