מה הדין בסוגיית הארכת אשרת שהייה בישראל ? מה הדין בסוגיית הארכת אשרת ביקור ? ##(1) הארכת אשרת שהייה בגלל "תרומה מיוחדת לחברה":## הארכת רישיון ביקור של עובד זר מטעמים של תרומה מיוחדת לחברה על פי סעיף 3א(ג1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952. הסמכות להאריך רישיון ישיבת ביקור של עובד זר אינה מתמצה בהוראת סעיף 3א(א) לחוק הכניסה לישראל, המאפשרת הארכה עד תקופה מירבית של חמש שנים, ולגבי עובד זר סיעודי - הארכה נוספת לשנה, מעת לעת, בכפוף לתנאים מצטברים שפורטו לעיל. חשוב לבחון את משמעות סעיף 3א(ג1) לחוק הכניסה לישראל, המקנה סמכות מיוחדת לשר הפנים להאריך רישיון ביקור של עובד זר או לתת לו רישיון חדש, בנסיבות מיוחדות וחריגות הקשורות בתרומת העובד לאחד היעדים החשובים לאינטרס הציבורי, כדלקמן: "על אף האמור בסעיף קטן(ג), רשאי שר הפנים להאריך רישיון לישיבת ביקור שניתן לעובד זר, או להעניק לעובד זר אשרה ורישיון חדשים, לתקופות נוספות שלא יעלו על שנה אחת, אם נתקיימו נסיבות מיוחדות וחריגות של תרומה של העובד הזר לכלכלה, למשק, או לחברה, שקבע שר הפנים בהתייעצות עם זר האוצר ובהסכמת שר התעשיה, המסחר, והתעסוקה" (הדגשה לא במקור). הוראה זו באה, על אף האמור בסעיף 3א(ג) לחוק הכניסה לישראל, הקובע: "פקע תוקפו של רישיון לישיבת ביקור שניתן לעובד זר, לא יינתנו לאותו עובד זר אשרה ורישיון חדשים לישיבת ביקור לפי הוראות סעיף 2(א)(2) לשם העסקתו בישראל, לתקופה המסתיימת לאחר תום חמש שנים ושלושה חודשים מיום שניתנו לו אשרה ורישיון כאמור לראשונה, ולגבי עובד זר שמתקיימות לגביו הוראות סעיף קטן(ב) - לאחר שחדל לעסוק בטיפול באותו מטופל, ולא יוארך לפי הוראות סעיף זה לתקופה המסתיימת כאמור, רישיון חדש לישיבת ביקור שניתן לו". ##(2) מטרת החוק בסוגיית הארכת אשרת ביקור בישראל:## הפרשנות התכליתית של סמכות ההארכה הכללית השיורית הנתונה לשר בסעיף 3א(ג1) לחוק הפרשנות התכליתית של דבר חקיקה נלמדת, במסגרת מתחם האפשרויות הלשוניות, מתכליתו הסובייקטיבית של דבר החקיקה - רצונו הספציפי של המחוקק שחוקק את הוראת החוק, בשילוב עם התכלית האובייקטיבית של החוק. התכלית הסובייקטיבית נלמדת, בין היתר, מההיסטוריה החקיקתית, מהצהרותיו המפורשות של המחוקק, ומהמערך החקיקתי הכולל שעל רקעו נחקקה ההוראה. התכלית האובייקטיבית של דבר החקיקה היא ענין נורמטיבי, והיא משקפת את מקומה של הנורמה במארג החקיקתי הכולל, בדרך המקיימת את עקרונות היסוד של השיטה המשפטית: "תכלית החקיקה היא המטרות, הערכים, המדיניות, הפונקציות החברתיות, והאינטרסים אשר דבר החקיקה נועד להגשים. תכלית החקיקה הינה מושג נורמטיבי. היא מורכבת מתכליתו הסובייקטיבית של דבר החקיקה, ומתכליתו האובייקטיבית" (הנשיא ברק בבג"צ 693/91 אפרת נ' הממונה על מרשם האוכלוסין, פד"י מז(1) 749 (1993); ברק, פרשנות החקיקה, שם, עמ' 201). וכן: "האופק של הפרשן אינו גבול החוק המתפרש. האופק של הפרשן הוא השיטה כולה" (ברק, שם, עמודים 327-328). ##(3) הארכת אשרת ביקור - סמכות שר הפנים:## הסמכות הכללית, המיוחדת, שהוקנתה לשר הפנים להאריך או להעניק רישיון לישיבת ביקור לעובד זר לתקופות של שנה, מעת לעת, גם לאחר תום התקופה המירבית על-פי החוק נועדה לנסיבות מיוחדות וחריגות, שבהן נודעת תרומה מיוחדת של העובד הזר לחיי הציבור בישראל במישורים שונים. סמכות זו של השר כפופה להיוועצות בשר האוצר ולהסכמת שר התמ"ת, על שום ההשלכה שיש לה, בין היתר, על המדיניות הכלכלית והתעסוקתית, ועל מדיניות הרווחה והסעד במדינה. סמכות מיוחדת זו נועדה למקרים בהם מדובר בעובד זר, אשר לעבודתו נודעת תרומה מיוחדת לחיי המשק, הכלכלה, והחברה בישראל. סמכות זו נועדה בבירור להוסיף על הסמכויות הנתונות לשר הפנים להאריך את רישיון הביקור של העובד הזר, והעובד הסיעודי בכלל זה, לתקופה המירבית, ואף מעבר לתקופה המירבית על-פי סעיף 3א (א) ו-(ב) לחוק. היא נועדה לתת בידי השר מקור סמכות להעניק רישיון לעובד זר בתחום כלשהו גם לאחר תום חמש שנים לשהותו בישראל, והיא מאפשרת בנסיבות מתאימות, הארכת רשיון ביקור של עובד זר סיעודי, גם מעבר לתקופה המירבית גם אם לא ניתן להאריך את ישיבתו בישראל על-פי סעיף 3א(ב) לחוק, מאחר שתנאי מן התנאים המצטברים הקבועים לכך בחוק לא מתקיים; וכל זאת, כאשר לעבודתו נודעת תרומה מיוחדת באחד התחומים החשובים שבחיי הציבור בישראל, המצדיקה את השארתו בארץ. ##(4) הארכת אשרת שהייה בישראל בראי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו:## התכלית הסובייקטיבית של הנורמה, הנלמדת מהליכי החקיקה, משתלבת עם התכלית האובייקטיבית, אותה בא דבר החקיקה להגשים. התכלית האובייקטיבית של הנורמה החקיקתית נלמדת, בין היתר, מעקרונות היסוד של השיטה, ובהם זכויות היסוד של האדם: "ההנחה הינה, כי כל דבר חקיקה מבקש לקדם את זכויות האדם ואינו מבקש לפגוע בהן. הכרה בזכויות האדם מהווה את תכליתו (האובייקטיבית) של כל דבר חקיקה... מבין שני פירושים אפשריים, יש לבחור באותו פירוש המקיים את זכויות היסוד של האדם והאזרח" (ברק, פרשנות החקיקה בעמ' 553). בהליך האיזון בין זכות האדם לבין הערך הנוגד, יש לאמוד את מהותם ועוצמתם היחסית של הערכים הנוגדים. יש לאזן איזון ראוי בעוצמת הפגיעה היחסית בכל אחד מהערכים הנוגדים כדי להגשים מדיניות אנושית וציבורית ראויה. במקום שמדובר בפגיעה בגרעין הבסיסי – מהותי של זכות הפרט, רמת ההגנה מפני פגיעה בזכות תהיה גבוהה יותר באיזון היחסי לערך הנוגד. פגיעה בשלומו הגופני והנפשי של האדם, ובכבודו האנושי, מהווה פגיעה בזכות הפרט בגרעינה הבסיסי. הגרעין הבסיסי של זכות הפרט ראוי להגנה מיוחדת מפני פגיעה: "מבחינה עקרונית, רמת ההגנה על זכות יסוד צריכה לעמוד ביחס ישר לדרגת החשיבות של הזכות ולעוצמת הפגיעה בזכות..." (בג"צ 6055/95 צמח נ' שר הבטחון, פד"י נג(5) 241, 263 (1999)). ##(5) הארכת אשרת ביקור בישראל - סיכום:## הסמכות הכללית הנתונה לשר הפנים על-פי סעיף 3א(ג1) לחוק ניתנת להפעלה, בכפוף להתייעצות עם שר האוצר ולהסכמת שר התמ"ת, במקרה הפרטני; היא ניתנת להפעלה גם במסגרת מדיניות המופעלת על בסיס נוהל כללי, המגדיר את אמות המידה להחלתה. ראוי לפרש את תכלית הסמכות הנתונה לרשות המוסמכת בסעיף 3א(ג1) לחוק כסמכות שנועדה, בין היתר, להגן על שלומו ורווחתו של המטופל הסיעודי, הנזקק לרצף טיפולי של העובד הזר, במקום שלהמשך הקשר הטיפולי יש חשיבות אנושית מיוחדת לחייו של המטופל ולרווחתו הגופנית והנפשית. על פי רוב, מדובר בקשר שלא ניתן למצוא לו תחליף ראוי, ובמובן זה, להמשך הישארותו של העובד בישראל ישנה תרומה מיוחדת לחברה, כמובנו של מושג זה בסעיף 3א(ג1) לחוק. תרומה כזו עשויה להתקיים כאשר המשך הקשר הטיפולי בין העובד הסיעודי הזר למטופל הוא חיוני לרווחתו, ומקום שניתוק הקשר עלול לפגוע בו פגיעה קשה, שלא ניתן למונעה באמצעות עובד חלופי. חובת החברה לנזקקיה ולחסרי הישע שבתוכה מצדיקה את הפעלת הסמכות השיורית הכללית שבסעיף 3א(ג1) לחוק בנסיבות מיוחדות וחריגות, במסגרת החוק, ובשים לב לערכים הכלליים של השיטה. עמד על כך הנשיא גורן בספרו בתי משפט מינהליים, 2008, בעמ' 229: "הבאת עובדים סיעודיים ארצה באה לשרת, במידה רבה, את האזרחים הנזקקים במדינה לעזרה מעין זו. לגבי עובדים סיעודיים, הכללים צריכים להיות שונים, וההתייחסות צריכה להיות גמישה יותר; על משרד הפנים לשוות לנגד עיניו לא רק את ביצוע הנחיותיו מילה במילה, אלא גם את השוקת השבורה לאזרח, שעמידה על קוצה של הנחייה עלולה לגרום". עומדת, איפוא, חזקה פרשנית לפיה תכליתה האובייקטיבית של הסמכות הכללית הנתונה לרשות המוסמכת בסעיף 3א(ג1) לחוק מתפרשת, בין היתר, על מצבים בהם לרצף שהותו של מטפל זר בישראל נודעת תרומה אנושית מיוחדת מבחינת צרכי המטופל. ככזו, תרומה זו היא תרומה חשובה לחברה הישראלית ולערכיה ההומניטריים. סמכות זו יש להפעיל תוך איזון ראוי בין זכויות המטופל לבין האינטרס הציבורי הכללי למנוע שהייה ממושכת של בעלי רישיונות ביקור, ששהייתם בארץ הינה, מלכתחילה, בעלת אופי זמני. ##(6) להלן פסק דין בנושא הארכת אשרת שהייה בישראל:## השופט א' גרוניס: 1. העתירה מכוונת נגד החלטתו של המשיב 1 (להלן - שר הפנים) שלא להאריך את אשרת השהייה של העותר בארץ וכנגד החלטת המשיב 2 שלא ליתן לעותר קצבת נכות מעבודה. העותר הינו אזרח רומניה אשר נפגע בישראל בתאונת עבודה והפך כתוצאה ממנה למשותק בארבע גפיו. בעקבות התאונה מנהל העותר הליכים משפטיים שונים בבית המשפט המחוזי בחיפה ובבית הדין לעבודה. לאחר התאונה פנה העותר למשרד הפנים בבקשה לאשרת שהייה בארץ, אולם נענה בשלילה. בשל היעדר אשרת שהייה בארץ הפסיק המשיב 2 ליתן לעותר קיצבת נכות מעבודה. לטענת העותר, נוכח מצבו והצורך לנהל הליכים משפטיים, הרי עליו להימצא בארץ לכל הפחות עד לסיום ההליכים המשפטיים אותם הוא מנהל. 2. השאלה המתבקשת היא מדוע הוגשה העתירה לבית משפט זה, שכן העותר יכול היה להביא את עצומותיו בפני רשויות שיפוט אחרות. כמובן, שלבית משפט זה נתונה הסמכות לדון בעתירה (ראו למשל בג"צ 2208/02 סלאמה נ' שר הפנים, פ"ד נו(5) 950), אך קיומו של סעד חלופי מוביל לדחיית העתירה על הסף. פרט 12 לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן - החוק) קובע, כי לבית המשפט לעניינים מינהליים נתונה הסמכות לדון בהחלטה של רשות בענייני אשרת כניסה ורישיונות ישיבה ועבודה לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952. מכאן, שהעותר יכול למצוא סעד לאו דווקא בפני בית המשפט הגבוה לצדק. מן העתירה עצמה עולה שעיקר טענותיו של העותר מכוונות נגד משרד הפנים, שלא השיב לו תשובה עניינית לבקשתו לקבלת אשרה. אילו היה מקבל אשרת שהייה ממילא, כך נראה, היה המשיב 2 ממשיך לשלם לעותר את קצבת הנכות. יצוין, כי אין לשלם גמלה לפי חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995, למי ששוהה בארץ שלא כדין (סעיף 324ב(א) לחוק; לפרשנות הסעיף ראו בג"ץ 1911/03 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר האוצר (ניתן ביום 12.11.03)). מכל מקום ההשגה בעניין אי תשלום קיצבת הנכות מקומה בבית הדין לעבודה. 3. כנראה שפנייתו של העותר לבית משפט זה נעשתה לאור מצבו הרפואי הקשה וכן הקושי הכלכלי עקב אי תשלום הקיצבה, ובהנחה שעניין האשרה יוסדר במהירות בגידרה של עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק. נימוק זה אינו צריך להביא, בנסיבות העניין, להתעלמות מקיומו של סעד חלופי. אין שום סיבה שההליכים בבית המשפט לעניינים מינהליים ובבית הדין לעבודה יתארכו מעבר למידה הראויה. העתירה נדחית, אם כן, על הסף. מסמכיםאשרה (ויזה)אשרת ביקורמשרד הפניםאשרת שהייה