פסק דין הנשיא ס' אדלר: 1. עניינו של ערעור זה הנו בתיחום ההגבלות על השביתה בשירות חיוני, תוך התייחסות ספציפית, במקרה דנן, לחברה האחראית על אספקת המים במדינה. למען בהירות התמונה, אציג את הרקע לסכסוך קיבוצי זה ואת צדדיו: המעסיק - מקורות חברת מים בע"מ (להלן: "מקורות"), הינה חברה ממשלתית בבעלות מלאה של המדינה כמשמעות מונח זה בחוק החברות הממשלתיות, תשל"ה - 1975, העוסקת באספקת מים לכלל תושבי ישראל, ביצוע מפעלי מים, לרבות המוביל הארצי, הפעלתם ואחזקתם. מקורות הינה גם רשות מים ארצית, כמשמעות מונח זה בחוק המים, תשי"ט - 1959 (להלן: "חוק המים"), המספקת כ- 70% מצריכת המים במדינה, כולל אספקת מים לרשות הפלסטינית. מקורות מעסיקה כ- 2,200 עובדים. המשיבה השנייה, שח"מ שירותים חשמליים מכניים בע"מ (להלן: "חברת שח"מ", וביחד עם חברת מקורות ייקראו: "מקורות") הינה חברת בת בבעלות מלאה של מקורות, המשמשת כזרוע ביצוע בייצור ובהתקנת ציוד חשמלי מכני למתקני ומפעלי המים של מקורות ובעבודות פיתוח נוספות במשק המים. חברת שח"מ מעסיקה כ- 300 עובדים. ארגון העובדים - הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן: "ההסתדרות"), הינה הארגון היציג של עובדי מקורות, ומהווה צד להסכמים קיבוציים מיוחדים שנחתמו בינה לבין מקורות. הממונה על השכר במשרד האוצר - מיוצג על ידי נציגת היועץ המשפטי לממשלה, קובע את מדיניות השכר במגזר הציבורי. הסכמי שכר במגזר הציבורי אינם תקפים, מבלי שאישרם. ההסכם הקיבוצי המיוחד החל על הצדדים - נחתם בחודש ינואר 1991 ולאחר מכן נחתמו הסכמים קיבוציים מפעם לפעם, בעניין עדכון שכר עובדי החברה. תוקף ההסכם הקיבוצי האחרון בין הצדדים בתקופת הסכסוך נחתם ביום 11.11.1998 והיה בתוקף עד יום 31.12.1999. הסכסוך: 2. בין הצדדים התפתח סכסוך קיבוצי, בעקבות שינויים ארגוניים במקורות, העסקת עובדי קבלן, מסירת עבודה לקבלנים והסכם השכר לשנת 1999. בחודש מאי 1999 אישרה ההסתדרות הכרזת סכסוך עבודה, וביום 31.5.1999 שלחה ההסתדרות לממונה הראשי על יחסי עבודה ולמקורות "הודעה על שביתה…" מכוח סעיפים 5א' ו- 5ב' לחוק יישוב סכסוכי עבודה, התשי"ז - 1957 (להלן: "חוק יישוב סכסוכי עבודה"), שם נרשמו העניינים שבסכסוך, כדלקמן: "פגיעה מכוונת של המעסיק בכוחם הארגוני של העובדים וריקון החברה מעובדים מאורגנים, בדרך של אי-איוש משרות תקניות שמתפנות. ביצוע צעדים חד-צדדים, בהסתר ומאחורי גבה של נציגות העובדים, בעיצומו של נסיון ליישב את הסכסוך בחברות. ביצוע צעדים ליישום חד-צדדי של הצעת ההנהלה ל'הסכם עלויות' חדש ובכלל זה, שינויים ארגוניים וצמצום כח העבודה המאורגן בחברה. דרישת העובדים לנהל משא ומתן לחתימה על הסכם שכר לשנת 1999.התנהגות המעסיק בחוסר תום לב ובדרך שאינה מקובלת ביחסי עבודה בכלל, ובשירות הציבורי בפרט". השביתה : 3. השביתה החלה ביום 5.7.1999. בין הצדדים התעוררה מחלוקת בדבר השפעת השביתה על אספקת המים, ומספר העובדים הדרושים כדי להבטיח אספקת מים סדירה. לטענת הנהלת החברה, השביתה גרמה לתקלות רבות במתקנים ובאספקת המים, בעוד שלטענת העובדים לא היתה פגיעה באספקת המים. פסק דינו של בית הדין האזורי מיום 2.8.1999 התיר לעובדים להפסיק את אספקת המים לפרק זמן של ארבע שעות ביום. ההליכים בבית הדין האזורי : 4. בבית הדין האזורי בתל-אביב התנהלו מספר הליכים הנוגעים לסכסוך בין הצדדים ואלה תמציתם: ההליך שנדון בפני כב' השופטת לקסר: בסוף חודש מאי 1999, בעקבות הכרזת הוועד על התחלת השביתה, הוגשו לבית הדין האזורי בקשות לצו מניעה זמני ולצו מניעה קבוע נגד השביתה בחברת מקורות (סק 481002/99, סק 481003/99), שנדונו בפני מותב (השופטת לקסר ונציגי הציבור עוזרי ופנחס). ביום 1.6.1999 ניתן פסק דין המוחק את הבקשות, וזאת על סמך הצהרות באי כוח הצדדים, לרבות הצהרת בא כוח העובדים, כי לא יינקטו צעדים ארגוניים בתקופת הצנון שלאחר ההודעה המוקדמת על שביתה. ההליך הראשון שנדון בפני כב' השופט נחתומי: ביום 5.7.1999 הגישה מקורות "בקשת צד בסכסוך קיבוצי" ובקשה לסעדים זמניים. בית הדין (השופט נחתומי ונציגי הציבור קנר וסופינסקי; סק 481018/99) נתן צו במעמד צד אחד, מבלי לשמוע את טענות ההסתדרות, בו הסמיך את הנהלת החברה לחייב 460 מעובדיה לעבוד, עד לדיון שנקבע ליום 7.7.1999. בתום הדיון שהתקיים ביום 7.7.1999 החליט בית הדין לתת תוקף להצהרת בא כוח ההסתדרות, שלא תהיה כל פגיעה באספקת המים לאוכלוסיה, כל צוותי הכוננות יוחזקו בחברה, וכל תקלה או סכנה תטופל ותתוקן. ביום 28.7.1999 האריך בית הדין את הצהרת העובדים בצו. ההליך שנדון בפני כב' השופטת שגיא: בתאריך 30/7/1999 הגישה מקורות בבית הדין האזורי "בקשת צד בסכסוך קיבוצי" (סק 481034/99). מהות הבקשה היתה מתן צווי מניעה ואכיפה נגד שימוש לרעה בזכות השביתה, בעקבות התפרעות העובדים ון בקשה להטלת חובות קיבוציות על ההסתדרות במהלך שביתה המוכרזת על ידה. באי כוח מקורות טענו לחריגות חוזרות ונשנות מזכות השביתה הפאסיבית, לה היו זכאים העובדים. טענה נוספת הייתה לאלימות פיזית ומילולית מצד העובדים. כמו-כן נטען, כי ההסתדרות מפרה את חובותיה לפקח על השובתים, ומתנה את סיום השביתה בתנאי חריג ופסול של תשלום דמי שביתה לשובתים. בבקשה פורטו הסעדים המבוקשים והם: לצוות על עובדי מקורות ועל ההסתדרות להימנע מלהיכנס למקרקעי החברה ו/או לכל מקום אחר אליו לא הוזמנו; להימנע מלהפריע לכניסה וליציאה של אנשים למתקני החברה ו/או ממנה; להימנע מכל אלימות פיזית ו/או מילולית. כמו כן נתבקש בית הדין האזורי לצוות על ההסתדרות ללוות כל פעולה מאורגנת של עובדים בחברה; להימנע מכל הפעלת לחץ על חברת מקורות בשל דרישת ההסתדרות לעשות הסדר חריג בנוגע לשכר השובתים ולחייב את ההסתדרות להפעיל את מרותה בכל מקרה בו יינקטו פעולות החורגות מזכות השביתה הפאסיבית. במקביל, עוד באותו יום, 30/7/1999, הגישה מקורות בקשה לדיון דחוף ולצווים ארעיים וזמניים בגין עוולות נלוות לשביתה (סק 481035/99). העובדות נשוא בקשה זו היו העובדות שפורטו לעיל בבקשת צד בסכסוך קיבוצי (סק 481034/99) ונטען על ידי באי כוחה של מקורות, כי מתקיים הליך קיבוצי נפרד לבקשה זו שהגישו, הקשור לאותה השביתה ואשר הוגש ביום 5/7/1999 (סק 481018/99; סק 41-481018/99) בו מתבקשים מלכתחילה סעדים רק נגד עצם השביתה. בבקשה למתן צווים ארעיים וזמניים בגין עוולות נלוות לשביתה (סק 481035/99) התבקש בית הדין האזורי ליתן צווים כנגד ההסתדרות ועובדי מקורות כפי שפורטו לעיל ולקיים דיון דחוף בבקשה לסעד זמני במעמד שני הצדדים. ביום 30/7/1999 נערך דיון במעמד שני הצדדים בבית הדין האזורי בבקשה לצווים ארעיים בגין עוולות נילוות לשביתה (השופטת שגיא ונציג ציבור דיין; סק 481035/99) . בדיון נטען על ידי בא כוח ההסתדרות ועובדי מקורות שמדובר בניסיון להעביר את הדיון משופט לשופט אחר שכן ישנו הליך תלוי ועומד הקבוע ליום 2/8/1999 אצל השופט נחתומי שם מדובר באותן העובדות ואותם הסעדים. לאחר שמיעת הצדדים ניתן צו על ידי בית הדין האזורי כדלקמן: "א. אנו מורים לעובדי המבקשת [מקורות] להמנע מכל מעשה אלימות, פיסית או מילולית במתקני המבקשת ובכל מקום אחר. ב. אנו מורים לעובדי המבקשת להמנע מגרימת תקלה או נזק לרכוש המבקשת [מקורות], בכל מקום שהוא. ג. אנו מורים לעובדי המבקשת להמנע מלהפריע את הכניסה והיציאה של אנשים ו/או מיטלטלין למשרדי המבקשת או למתקניה. ד. אנו מורים לעובדי המבקשת השובתים להמנע משימוש בכלי רכב של המבקשת. ה. אנו מורים למשיבה [ההסתדרות] להפעיל את סמכותה האירגונית ולהורות לעובדי המבקשת להמנע מביצוע מעשים כמפורט בסעיפים א' - ד' לעיל. ו. אנו מורים למשיבה לנקוט בכל אמצעי, לרבות אמצעי משמעת כלפי עובדי המבקשת, כדי לגרום לקיום הוראות צו זה. ז. צו זה יעמוד בתוקפו עד להחלטה אחרת." ההליך שנדון בפני כב' השופטת פוגל: ביום 1/8/1999 הגישה ההסתדרות בבית הדין האזורי בקשה דחופה להורות על איחוד דיון בשני תיקים - בקשת הצד שהוגשה בתיק סק 481035/99 בצוותא עם בקשת הצד בסכסוך קיבוצי בתיק סק 481018/99 שהייתה תלויה ועומדת בפני מותב בראשות השופט נחתומי וקבועה לדיון ביום 2/8/1999. באי כוחה של חברת מקורות הגישו תגובתם לבקשה לאיחוד ובה התנגדו לאיחוד. בית הדין האזורי (השופטת פוגל) קבע ביום 1/8/1999 כדלקמן: "מגמת בית הדין לעבודה היא שלא לפצל שמיעתו של סכסוך עבודה בפני מספר שופטים ומאחר שהבקשות ב - 2 התיקים נובעות מאותו מצב עובדתי ומשפטי, יאוחד הדיון והן תשמענה מחר (2/8/1999 - ס' א') בפני כב' השופט נחתומי" 5. כעולה מהליכים אלה בתמצית, מקורות עתרה לבית הדין האזורי להשיג צו האוסר את השביתה. בית הדין האזורי לא נתן צו גורף המונע את השביתה אלא חייב מספר מצומצם של עובדי מקורות להתייצב לעבודה בכדי להבטיח אספקת מים לתושבי המדינה. חלק ניכר מהדיון בהליכים לפני בית הדין האזורי, נסוב סביב השאלה, מהי כמות עובדי החברה הדרושים להבטחת אספקה סדירה של מים לתושבי המדינה. פסק הדין נשוא הערעורים שלפנינו: 6. פסק הדין של בית הדין האזורי, אשר הכריע בסכסוך, ועליו מוגשים הערעורים שלפנינו, ניתן ביום 2.8.1999 (השופט נחתומי ונציגי הציבור קנר וסופינסקי; עסק 481018/99). לפיו, נדחתה עתירת מקורות לצו אשר יאסור על עובדי החברה לשבות. עם זאת, הוחלט שעל ההסתדרות לפעול תוך גילוי אחריות שתתבטא במתן התראה מראש על פגיעה צפוייה באספקת המים, ובמידה ואכן תהיה הפסקה באספקת מים היא לא תימשך מעבר ל- 4 שעות רצופות ביממה. יתרה מזו, בית הדין אסר על העובדים מלבצע כל מעשה אלימות, פיזית או מילולית, במתקני מקורות, להימנע מלגרום לתקלות לרכבי החברה ולהימנע מלהפריע לכניסה או ליציאה, הן של אנשים והן של מטלטלין, למשרדי מקורות או מתקניה. על פסק דין זה הגישו בעלי הדין את הערעורים שלפנינו. הערעורים : 7. הערעורים שלפנינו הוגשו לבית דין זה ביום 4.8.1999 ולאור דחיפות העניין התקיים הדיון למתן סעד זמני בהם בו ביום. הדיון נמשך עד הלילה של יום 5.8.1999 ובסופו ניתנה החלטה, בה נדחו שתי הבקשות לסעד זמני ונקבע דיון בערעורים ליום המחרת. בתאריך 6.8.1999, שמע בית הדין את טענות באי כוח הצדדים בערעור העיקרי. כל העת נעשו על-ידי הצדדים, בסיוע בית הדין מאמצים רבים כדי לסיים את הסכסוך ביניהם. על אף שיריעת המחלוקת ביניהם הלכה והצטמצמה, לא הגיעו הצדדים לבסוף להסכם. ביום 8.8.1999 הסתיים הדיון בערעור העיקרי. הדיון התמשך אל שעות הלילה. מכיוון שהדיון התקיים בצילן של הפסקות המים שהיוו אחד האמצעים העיקריים בשביתה דנן, ניתנה החלטת ביניים באותו לילה, המורה כדלקמן: " . ... הוגש לנו חומר רב והועלו טענות משפטיות ועובדתיות רבות ומורכבות המחייבות עיון מעמיק, בטרם יינתן פסק דין. אולם, לאור דחיפות העניין, הננו נותנים החלטת ביניים, שתעמוד בתוקפה עד למתן פסק הדין. 3. בבואנו ליתן את החלטת הביניים הבאנו בחשבון את השיקולים הבאים: [א] לעובדי מקורות, כמו ליתר העובדים המועסקים במגזר הציבורי, קיימת חירות לשבות, שהינה זכות יסוד. עם זאת חופש השביתה אינו חופש מוחלט, ולעניין השימוש בו יש לאזן אותו אל מול זכויות יסוד אחרות. יחסיות הזכות מחייבת יצירת איזון בינה לבין זכויות אחרות. הוא הדין אף לגבי שביתה של עובדים המספקים שירות חיוני (דב"ע נג/ 4 - 9 מדינת ישראל ואח' - ארגון המורים בבתי הספר העל-יסודיים (טרם פורסם). [ב] 'כל אדם זכאי לקבל מים ולהשתמש בהם בכפוף להוראות חוק זה' (סעיף 3 לחוק המים, התשי"ט - 1959) וכן, 'מקורות המים שבמדינה הם קניין הציבור, נתונים לשליטתה של המדינה ומיועדים לצורכי תושביה ולפיתוח הארץ' (סעיף 1 לחוק המים). אספקת מים לתושבי המדינה הינה שירות חיוני. שיבוש באספקה הסדירה של המים גורם לפגיעה קשה בציבור. 4. בהתחשב בשיקולים הללו הננו מחליטים כדלקמן: אנו נותנים צו זמני, שעל פיו, במסגרת האמצעים הארגוניים הננקטים על ידי עובדי מקורות, לא תהיה פגיעה באספקת מים לאוכלוסיה, לא מבחינת כמות המים הרגילה ולא מבחינת איכותם. לשם ביצוע צו זה יוחזקו במקורות ובשח"מ כל צוותי הכוננות המקובלים בשבת ובחג - כמאה עובדים. בנוסף לכך, ללא הגבלה כלשהי, יטופלו ויתוקנו כל תקלה וכל סכנת תקלה, כדי להבטיח את השגת המטרה הנ"ל. צו זה אינו מתייחס לעובדים האחרים של מקורות ושח"מ והוא יעמוד בתוקפו עד מתן פסק הדין בשני הערעורים שלפנינו. 5. בית הדין קורא לצדדים להמשיך את המשא ומתן המתנהל ביניהם, במגמה למצוא פתרון מוסכם לשאלות השנויות במחלוקת ביניהם. 6. באי כוח הצדדים ידווחו לאב בית הדין על המשך המגעים ביניהם ביום 11.8.1999 בשעה 10:00". ביום 11.8.1999 הודיע בא כוח ההסתדרות, כדלקמן: "לאחר ישיבת כבוד בית הדין קיימו הצדדים משא ומתן נוסף, אשר עם השלמתו בהצלחה חתמו ההסתדרות ומקורות על הסכם קיבוצי מיוחד, שהעתקו מצ"ב. בכך מגיע הסכסוך נשוא ההליכים שבנדון לקיצו. לדעת ההסתדרות, ראוי לסיים את ההליכים בתיק זה, בנקודה זאת....". באי כוח ההסתדרות טענו, כי במקרה דנן אין מקום לפסק-דין מנומק בעל חשיבות עקרונית, שכן הסכסוך דנן אינו עונה על הקריטריונים שנקבעו בפסיקה לעניין מתן פסק דין לאחר תום הסכסוך הקונקרטי, ואין מקום בנסיבותיו של הסכסוך הנ"ל לכתוב קודקס מקיף העוסק בנושאים שהועלו. באי כוח מקורות הגישו דיווח לבית הדין ביום 11.8.1999 והודיעו על סיום השביתה וחתימת הסכם שכר לשנים 1999 - 2000, שיישלח לרישום כהסכם קיבוצי. אולם, הם בניגוד לעמדת המשיבה, ביקשו הכרעה משפטית מאת בית הדין בדרך של פסק דין מנומק, מכיוון ששאלות משפטיות "חשובות לעבר ולעתיד" נשארות פתוחות. נציגת היועץ המשפטי לממשלה הגישה הודעה על סיום המשא ומתן בהצלחה ואף הוסיפה, כי המדינה מבקשת הכרעה בשאלות העובדתיות והמשפטיות שנדונו בסכסוך. לטעמה, פסיקת בית הדין נדרשת על מנת לקבוע את "גבולות המותר והאסור בשאלת איזון הכוחות והאינטרסים השונים" שעלו בסכסוך. עוד היא טענה, כי נדרשת פסיקה מאת בית הדין, בכדי לקבוע את עקרון המידתיות ושיקול הדעת השיפוטי בסוגיית השביתה בשירות הציבורי בכלל, ובשירות חיוני בפרט. לאור המחלוקת בין הצדדים לגבי מתן פסק הדין, התקיים דיון בפני אב בית הדין בכדי לנסות ולברר האם ניתן להגיע להסכמה בנדון, אולם באי כוח הצדדים נשארו בעמדתם, ואב בית הדין הודיע, כי טענותיהם בכתב יועברו למותב כדי להחליט אם יינתן פסק דין מנומק. הכרעה האם ליתן פסק דין מנומק? 8. לפנינו סכסוך בין צדדים שהסתיים זה מכבר. סופו בכך שהשביתה הופסקה ונחתם הסכם קיבוצי בין הצדדים. על כן, אין עוד טעם בבירור העובדתי אותו מבקשת נציגת המדינה כי נערוך. ההכרעה בסכסוך מושא הערעור הפכה לתיאורטית, בעוד שתפקידו של בית הדין הוא להכריע בסכסוך קונקרטי המונח לפניו, ולא להידרש ולעסוק בסוגיה אקדמית. על כך עמד השופט זמיר בבג"צ צמח: "בדרך כלל, בית המשפט אינו מוכן לדון בעתירה, אף אם היתה אקטואלית, משעה שנעשתה תיאורטית. כלומר, אם המקרה הנדון בעתירה נפתר, מעצמו או בהחלטה, אין בית המשפט מוכן יותר לדון בשאלה המשפטית שהתעוררה באותה מקרה". עם זאת, השופט זמיר עמד בבג"צ צמח על הפעמים בהם ניטה לחרוג מכלל זה: "אך זהו כלל וחריג בצידו. היו מקרים בהם בית המשפט היה מוכן לדון בשאלה תיאורטית, בעלת אופי כללי, אף שלא היתה קשורה למקרה מסוים. היו אלה על פי רוב מקרים בהם העתירה העלתה שאלה חשובה, ונתברר כי מבחינה מעשית אין בית המשפט יכול לפסוק בה הלכה, אלא כאשר היא מוצגת כשאלה כללית שאינה קשורה למקרה מסויים. ראו, לדוגמה, בג"צ 73/85 סיעת "כך" נ' יושב-ראש הכנסת, פ"ד לט(3) 141, 146-145; בג"צ 2581/91 סלחאת נ' ממשלת ישראל, פ"ד מז4) 837, 841; דנג"ץ 4110/92 הס נ' שר הבטחון, פ"ד מח(2) 811." . לעניין זה נדרשנו לאחרונה בפסק דין פויכטונגר, שם עמדנו על ההלכה, ועל החריגים לה. הדברים שנפסקו שם טובים אף לעניננו ונביאם כלשונם: "תפקידו של בית הדין הוא להכריע בסכסוכים. ככלל, אין בית המשפט - ובית הדין לעבודה בכלל זה - נדרש לבירורה של סוגיה אקדמית או תיאורטית. כמאמרו של השופט י' זמיר: "בדרך כלל, בית המשפט אינו מוכן לדון בעתירה, אף אם היתה אקטואלית, משעה שנעשתה תיאורטית. כלומר, אם המקרה הנדון בעתירה נפתר, מעצמו או בהחלטה, אין בית המשפט מוכן יותר לדון בשאלה המשפטית שהתעוררה באותו מקרה." (בג"צ 6055/95 שגיא צמח נ' שר הבטחון דינים עליון, כרך נו, 981, סעיף 3 להלן - עניין צמח). וכדברי השופט ברק בפרשת כך: "אמת הדבר, בית-משפט זה אינו דן בשאלות שאינן אקטואליות, ואין הוא נותן חוות-דעת אקדמית גרידא בשאלות בעלות עניין תיאורטי..." (בג"צ 73/85 סיעת "כך" נ' יו"ר הכנסת, פ"ד לט(3), 141, 146, להלן - פרשת כך). אכן, ישנם מקרים בהם יסטה בית המשפט מן הכלל ויכנס לעובי הקורה גם כשנותרה לדיון הסוגיה האקדמית בלבד. כזאת ייעשה, כאשר בפניו עתירה שלעולם תהא מוקדמת מדי או מאוחרת מדי, ולעולם לא ניתן יהא להגיע לכלל דיון בסוגיה המועלית בה שלעיתים מוצגת כשאלה כללית שאינה קשורה במקרה מסויים (ראה פרשת כך); או במקרים בהם מועלית "שאלה חשובה הנוגעת לעקרונות יסוד של שלטון החוק" כגון "שאלת הסמכות לפגוע בחירות האישית בדרך של מעצר שאינו שיפוטי" (ראה עניין צמח), כמו גם בסוגיות חוקתיות אחרות, או בשאלות שאין מנוס מהכרעה בהן, למרות שהובאו בפני בית הדין בשלב התיאורטי. בכל מקרה ומקרה יתן בית הדין דעתו לכלל נסיבותיו של המקרה הספציפי, לסכסוך בו מדובר, להיקפו, להשלכותיו, לרקע העובדתי והדיוני ההולם הכרעה בסוגיות הנדונות, ולצורך בחריגה מגבולותיה של ההכרעה בעצם הסכסוך, אל עבר התחום התיאורטי עיוני. חריגה מעין זו תיעשה, כאמור, במקרים היוצאים מן הכלל בלבד." [ההדגשות במקור - ס' א'] 9. בעניננו, לא מצאנו נסיבות המצדיקות חריגה מן הכלל האמור, בדבר אי מתן פסק דין מנומק לאחר שהמחלוקת שהועלתה בפני ערכאה שיפוטית נפתרה. נדגיש, כי בבג"צ צמח הנ"ל, שעסק בחוקתיותו של חוק השיפוט הצבאי, היה קיים סיכוי העולה על הסביר להישנות מקרה דומה בתכיפות רבה, שכן מדי יום חיילים נעצרים על-ידי המשטרה הצבאית, ומשוחררים או מעוכבים על-ידה בטרם יוכל בג"צ להכריע בעתירתם. אף בבג"צ סיעת "כך, בו נדונה הצבעת אי-אמון על-ידי סיעת יחיד, הסבירות לבירור הצעת אי-אמון קונקרטית על-ידי סיעת יחיד עוד בטרם שהפכה לבלתי רלוונטית היה נמוך, בעוד שהסבירות להישנות המקרה הייתה גבוהה. לטעמי, המקרה דנן לא מתאפיין בסוג המקרים שהובאו בפסיקה באשר לדיון בשאלה תיאורטית. תדירות הופעתם של שביתות במשק המים אינה רבה. אם בעתיד יתעורר סכסוך בין הצדדים הוא עלול להימשך פרק זמן רב, כפי שקרה במקרה דנן, בגדרו שאלות אלו יכולות לבוא לידי הכרעה, עוד בטרם הפכו לתיאורטיות. פרט אחרון הראוי לציון בהקשר הנדון, הינו הטענה, כי השאלות המשפטיות שהועלו על-ידי נציגת המדינה לא מצאו עד כה את פתרונן המקיף בחקיקה או בפסיקה. נושא חשוב ורגיש כמו הכרעה בשאלות אלו, הקובעות את גבולות המותר והאסור בשביתות בשירות חיוני זה, מחייב זהירות מיוחדת שעה שמפלסים בו דרכים חדשות. יתרה מזו, ראוי שלא ניטול בידינו את תפקיד המחוקק עת אין כל הכרח לעשות כן, שכן אין צורך בהכרעה במקרה דנן. דומה שקביעת מסגרת ממסדית ליישוב סכסוכים בשירותים חיוניים מוטב שתיעשה על ידי המחוקק. לפיכך, במקרה דנן, בו הסכסוך שעמד להכרעה הסתיים, מתן פסק דין מקיף אינו רצוי. עם זאת, החלטתנו מיום 8.8.1999, אשר הביאה לסיום הסכסוך, מחייבת מספר הבהרות קצרות. סוגיית השביתה בשירות חיוני : 10. סוגיית השביתה בשירות חיוני מעסיקה את משפט העבודה שנים רבות וטרם הוכרעה על כל הבטיה במשפט הישראלי. עם זאת, קיימים שלושה מודלים עיקריים של יחסי עבודה במפעלים המספקים שירותים חיוניים, והם: המודל האחד - העדר איסור חקיקתי על חירות השביתה, תוך אפשרות למנוע או להגביל את השביתה בצו, וזאת בעקבות דיון בבית הדין לעבודה לגבי כל מקרה לנסיבותיו; המודל השני - איסור שביתות בשירותים חיוניים, תוך קביעת מנגנון ליישוב סכסוכים בין המעסיק לבין ארגון העובדים היציג. המודל השלישי - הצדדים, בהסכמה מראש, קובעים את הכלים ליישוב סכסוכים, מבלי להיזקק לשימוש באמצעים ארגוניים. המחוקק הישראלי בחר את המודל הראשון של העדר איסור חקיקתי על חירות השביתה, תוך הטלת מספר מגבלות על שביתות בכלל ושביתות בשירותים חיוניים בפרט. לדוגמה, סעיף 5א לחוק יישוב סכסוכי עבודה, מחייב מתן הודעה מראש על שביתה של 15 יום לממונה הראשי על יחסי עבודה. כמו כן, פרק רביעי לחוק יישוב סכסוכי עבודה, הנוגע ל"שביתה הבלתי מוגנת" במגזר הציבורי, אינו מגביל את חירות השביתה, אולם קובע נפקויות משפטיות לשביתות הללו. פרק זה אינו אוסר על שביתות בשירותים החיוניים. 11. חירות השביתה מעוגנת היטב במשפט הישראלי. תכליתה של חירות השביתה היא להעניק לעובדים אמצעי לחץ במסגרת המשא ומתן הקיבוצי. מבלי האפשרות לשבות או מנגנון אחר, שנקבע על ידי המחוקק או בהסכמה על ידי המעסיק וארגון העובדים (כגון: בוררות), נפגע כוח העובדים לניהול משא ומתן, המהווה זכות שנובעת מזכות ההתאגדות, שהיא זכות חוקתית. כמובן, בהסכם קיבוצי יכולים הצדדים להסכים על שקט תעשייתי או הגבלות אחרות על שביתות בכל או בחלק ממפעל המספק שירותים חיוניים לציבור. 12. לאור האמור בסעיפים הקודמים אין מקום לאסור אוטומטית בפסיקה שביתות בשירותים חיוניים. המחוקק לא עשה כך. איסור כזה יפגע בזכות ההתאגדות של העובדים. המחוקק בחר במודל יחסי עבודה על פיו עלינו לדון בכל שביתה על פי מכלול העובדות והנסיבות. יצויין כי בתולדות יחסי העבודה בישראל היו שביתות בשירותים חיוניים, אך, בדרך כלל, פעל ארגון העובדים תוך אחריות והמשיך לספק שירותים חיוניים, שהעדרם יסכן את החיים או את הביטחון של התושבים. 13. בסוגיה של השביתה בשירותים חיוניים יש מקום מרכזי להגדרת המונח "שירות חיוני". הגדרת המונח "שירות חיוני" תלויה במכלול נסיבות העולות מכל מקרה ומקרה, כאשר לעתים יש מקום להרחיב את הגדרת השירות כחיוני. שירות יוגדר כחיוני אם הפסקתו עשויה לסכן את החיים, את הביטחון האישי או את הבריאות של התושבים. אין די בכך שתיגרם אי-נוחות לציבור או שהציבור יחוש במחסור של שירות שהוא רגיל באספקתו, או שנראה לו באופן סובייקטיבי כחשוב, כגון: טלוויזיה, רדיו, אמצעי תחבורה, טיפול רפואי לא חיוני לחיים, ועוד. בבואנו להכריע האם שירות הינו חיוני, יש לשקול, בין השאר, את הנזק שייגרם לציבור, היקף השביתה, האם השלטון מסוגל לספק את השירות במקום השובתים, האם לציבור עומדת דרך חלופית להשיג את השירות המושבת, התארכות השביתה, ועוד. 14. משהוכרזה שביתה בשירות חיוני, על בית הדין להשתמש בתורת האיזונים ועיקרון המידתיות על מנת לקבוע האם הציבור ייפגע במידה המחייבת את הגבלת השביתה. יתרה מזו, על בית הדין לשקול את עיקרון חירות השביתה ואת האינטרסים שהעובדים מבקשים לקדם באמצעות השביתה, לרבות ההגנה על זכויות חוקתיות. כך לדוגמה, יש לשאול האם כל צד ניצל את הכלים האפשריים המצויים ברשותו בניסיון לקדם את המשא ומתן עד שהגיע לבסוף לשביתה עצמה. וכן, בבואו לתת משקל נאות לחירות השביתה יש לשקול, בין היתר, אם היא מגנה על זכות חוקתית, כמו התארגנות העובדים או על הזכויות הקניניות או המעין-קנייניות של העובדים במקום עבודתם, כפי שנעשה בפסק דין עובדי התברואה של עיריית תל-אביב. מן הכלל אל הפרט: 15. אשר לשביתה המונעת אספקת מים: מחד - לציבור יש זכות לאספקת מים. ישנן נסיבות רבות בהן הציבור אינו מסוגל להימצא ללא מים או שאי-אספקת מים יגרום נזק חמור בלתי הפיך, כגון הפסקות מים ארוכות בשירותי כבאי אש, בבתי חולים, ובבסיסי צה"ל. מאידך - אין לקבוע, כי כל הפסקה באספקת מים תסכן את החיים והביטחון של הציבור או תגרום נזק חמור בלתי הפיך. יתרה מזו, רוב עובדי מקורות אינם נחוצים כדי להבטיח אספקה סדירה של מים, ושביתה של עובדים אלה אינה פוגעת ישירות באספקת המים, אלא מהווה לחץ לגיטימי המופעל על החברה במסגרת המשא ומתן הקיבוצי. זאת ועוד, לעובדי מקורות יש חירות השביתה, וזאת במסגרת המשא ומתן הקיבוצי וכאמצעי אחרון, שכן לא נקבע מנגנון אחר ליישוב הסכסוכים ביניהם לבין מקורות. עם זאת, חירות השביתה שלהם מוגבלת בגלל חיוניות אספקת המים. בהחלטתנו מיום 8.8.1999 שקלנו את מכלול נסיבות המקרה, לרבות הסיכון לחיים, לבריאות ולביטחון הציבור, מול חירות השביתה של העובדים, תוך התחשבות בעקרונות האיזון והמידתיות. באותו רגע, כאשר הצדדים היו קרובים להסכם, השביתה נמשכה זמן רב, הפסקות המים עלולות היו לסכן את החיים וביטחון הציבור והיתה אפשרות להגביל את השביתה באופן חלקי מבלי לשלול את מלוא כוח מיקוחה של ההסתדרות, הגענו למסקנה שיש לתת את הצו שניתן, האוסר על פגיעה באספקת המים לאוכלוסיה. יצויין, כי במקרים של שביתות בשירותים חיוניים, אין ליתן צו קבוע ועל בית הדין להמשיך ולפקח על המשך הסכסוך עד לסיומו, שכן השיקולים משתנים בשים לב למכלול נסיבות כל מקרה לגופו. ואכן, באותו יום שניתן הצו הזמני שאסר את השביתה באספקת המים, הגיעו הצדדים להסכם והצו לא היה נחוץ. אשר לפסק דינו של בית הדין האזורי, עליו הוגשו הערעורים של בעלי הדין, אין מקום לקבוע, כי התוצאה היתה מוטעית באותו רגע ובאותן נסיבות. בהכרעתו של בית הדין קמא מעוגנים שיקולים ואיזונים רלוונטים. מכאן, כי אין מקום לבטלו. עם זאת, כעבור ימים ספורים, כאשר נדון הסכסוך בפנינו, היה מקום לשקול מחדש את מכלול נסיבות המקרה והתוצאה היתה מתן צו האוסר על הארגון לגרום להפסקות באספקת המים. סוף דבר : 16. הצדדים הגיעו להסכם. בהתחשב בכך, אין טעם לפסק דין מקיף בסוגיית השביתה בשירותים חיוניים. אשר לשאלות המשפטיות כבדות המשקל שהועלו על ידי באי כוח הצדדים, הן יישקלו ויוכרעו במקרה מתאים אחר. מהטעמים שצוינו לעיל, אנו דוחים את הערעורים. מאחר ועסקינן בסכסוך קיבוצי, אין צו להוצאות. שביתה