פסק דין 1. לפנינו תביעה לתשלום גמול השתלמות, עבור תקופת שירותו של התובע במשטרת ישראל. 2. התובע שירת במשטרת ישראל משנת 1966 ועד לפרישתו מהשירות, ביום 1.12.98. 3. בעת שהתגייס למשטרה היה התובע בעל 10 שנות לימוד. על מנת לעמוד בתנאים המזכים בקבלת גמול השתלמות נרשם התובע ללימודי גמר תיכון. בד בבד ובטרם קיבל תעודת גמר תיכון למד התובע במכון "מילל" בקורסים המזכים בגמול השתלמות. התובע השלים 100 שעות לימוד בתקופה 9.2.97 - 17.6.97. בתאריך 7.1.98 קיבל התובע תעודת השכלה תיכונית (להלן: "תעודת גמר תיכון"). (ת/2) 4. לאחר קבלת תעודת גמר תיכון פנה התובע בבקשה לאשר לו גמול השתלמות. פנייתו נדחתה על ידי המשטרה, מן הטעם שעליו להשלים 80 שעות בקורס המזכה לגמול השתלמות לאחר קבלת תעודת גמר תיכון. (מזכר מיום 7.7.98, נספח ג' לכתב התגובה מטעם המשטרה). 5. טענת התובע, בתמצית, היא כי ניסוח המזכר מיום 7.7.98, שעל פיו חסרות לתובע עוד 80 שעות על מנת לעמוד בתנאי הזכאות לקבלת גמול השתלמות, אינו ברור. לדבריו, הבין ממזכר זה כי עליו להביא תעודה המעידה על כך שהשלים שעות אלו ולא כי עליו להשלים עוד 80 שעות לאחר קבלת תעודת גמר תיכון. לפיכך טוען התובע כי נפלה טעות "טכנית" ועל המשטרה להכיר בזכאותו לגמול השתלמות, ולו לפנים משורת הדין. 6. בכתב התגובה טענה המשטרה כי עד ליום פרישתו לא עמד התובע בתנאים המזכים לגמול השתלמות. עוד נטען כי לתובע הובהר מבעוד מועד כי עליו להשלים 80 שעות לאחר קבלת תעודת גמר תיכון וכי עד ליום פרישתו היה באפשרותו להשלים שעות אלו. משלא עשה כן - אין הוא זכאי לתשלום גמול השתלמות. 7. תנאי הזכאות לגמול השתלמות, כפי שפורסמה על ידי אגף כח אדם במשטרה, נספח א' לכתב התגובה הינם כדלהלן: 2. תנאי "דור המעבר": ב"דור המעבר" יכללו שוטרים אשר יעמדו בכל התנאים המפורטים להלן עד ליום 31.12.98: א. יוכרו על ידי משרד החינוך כבעלי 12 שנות לימוד. מובהר בזאת כי מועד ההכרה ב - 12 שנות לימוד הינו המועד בו הכיר משרד החינוך בשוטר כבעל 12 שנות לימוד, ולגבי שוטרים המשלימים השכלתם במסגרת תג"ת או במסגרת מוכרת אחרת, המועד בו עמד השוטר בהצלחה בכל הבחינות, על פי מועד אישור משרד החינוך. (להלן: מועד ההכרה) ב. יסיימו את מכסת השעות המזכות בגמול השתלמות. ג. יסיימו 80 שעות מוכרות מתוך המכסה האמורה לאחר מועד ההכרה. (ההדגשות במקור) 8. אין מחלוקת כי ביום פרישתו לא עמד התובע בתנאים המזכים בגמול השתלמות, באשר לא עמד בתנאי הנדרש בס"ק ג' לסעיף 2 האמור; קרי - לא סיים 80 שעות מוכרות מתוך מכסת השעות המזכות בגמול השתלמות לאחר מועד ההכרה כבעל 12 שעות לימוד (תעודת גמר תיכון). 9. התובע העיד בבית הדין. מטעם המשטרה העידה הגב' דבי פעמון, קצינת כח אדם של מרחב דן. 10. מעדותה של הגב' פעמון עולה כי תנאי הזכאות לגמול השתלמות, הכלולים בהוראות אגף כח אדם נספח א' לכתב התגובה, הוצאו גם ב"אגרת לשוטר", בספטמבר 1997, במצורף לתלוש השכר (נספח ב' לכתב התגובה) (עמ' 5 לפרוטוקול). 11. וזו גרסתו של התובע, כפי שמסר בבית הדין: "רק כאשר ישבתי לקראת פרישתי עם קצינת הפרישה הבנתי שהטעות היתה בכך שעשיתי את 100 השעות עוד לפני שקבלתי את תעודת גמר התיכון. לטענתי המזכר שנשלח אלי לא היה ברור. אף אחד לא טרח לומר לי כי יכולתי לעשות עוד 80 אף 100 שעות מיד עם קבלת אותו מזכר בכך לעמוד בתנאים הנדרשים על מנת לקבל את גמול ההשתלמות". (עמ' 2-1 לפרוטוקול) ובנוסף: "לגבי נספח א' וב' לא כל דבר מגיע לשוטרים. גם אם הוא אמור להגיע לידיעתם. אני טוען שהשוטר ששירת 32 שנים את משטרת ישראל בשל טעות טכנית נדחה. אני סבור שיכלו לבוא לקראתי גם אם היתה פה טעות מצידי ולא היה צורך להגיע כלל לבית הדין. אף אחד לא הסביר לי מה כתוב במזכר ומה אני צריך לעשות. (עמ' 2 לפרוטוקול) 12. מהעדויות והראיות שהובאו בפנינו שוכנענו כי התובע ידע שעליו להשלים עוד 80 שעות מוכרות לאחר קבלת תעודת גמר תיכון, לכל המאוחר ב-18.10.98 . כך עולה בבירור גם מעדותו בפני בית הדין: "הפעם הראשונה שנודע לי על הטעות לגבי שעות הגמול היתה לא בפגישה הזו ב- 7.7.98 אלא מאוחר יותר. כנראה באוקוטובר, לא זוכר מתי בדיוק. מציגה את המזכר מיום 18.10.98 של קצינת הרווחה - יהודית וייזר.(מעיין ומאשר שמכיר אותו) - מוגש ומסומן נ/1 בצירוף בקשתו של התובע המסומנת נ/2. זו היתה בקשתי. בראיון הפרישה ביולי לא דובר על נושא זה ורק באוקטובר דובר על נושא גמול השתלמות. עד מועד הפגישה עם יהודית וייזר ב- 18.10.98 הייתי משוכנע ובטוח שמה שחסר לי זה עוד אישור על 100 שעות שכבר עשיתי אותם במילל, אך התעודה הפיזית לא היתה לי ביד מכיון שביה"ס מילל נסגר. זה נודע לי בספטמבר 98 שביה"ס נסגר. יהודית היא זו שהסבירה לי ראשונה שמה שחסר לי זה 80 שעות גמול שיבוצעו לאחר מועד תעודת גמר התיכון. אף אחד לא הסביר לי את זה קודם לכן". (עמ' 4 לפרוטוקול. ההדגשות אינן במקור) 13. בנוסף, ניתן להסיק כי אף קודם למועד זה (18/10/98) ידע התובע, או יכול היה לדעת באופן סביר על הדרישה להשלמת 80 שעות לאחר קבלת תעודת גמר תיכון. וכך העידה הגב' פעמון בבית הדין, ועדותה מהימנה עלינו: "מ- 1.98 הוא ידע שהוא חייב להשלים 80 שעות שעות במסגרת ה - 400, לאחר סיום התגת". (עמ' 5 לפרוטוקול) ובהמשך: "מעבר להעברת עותק מהמזכר מ- 7.7.98 לתובע הבהרנו לו בע"פ בשיחה. הוא נכנס למשרדנו והדגשנו בפניו, אני הדגשתי בפניו שהוא לא יכול לקבל את 80 השעות". (עמ' 6 לפרוטוקול. ההדגשה אינה במקור) יתר על כן, לשאלת נציגת הציבור, הגב' הלר, השיב התובע באופן הברור ביותר, לגבי המזכר מיום 7.7.98 (נספח ג' לכתב התגובה): "ש. אמרת שהמזכר לא היה לך ברור. האם היה לך ברור שאתה צריך לתת עוד 80 שעות? ת. כן." והדברים מדברים בעד עצמם. 14. כאמור, לתובע נודע, גם לגרסתו, לכל המאוחר בפגישה עם הגב' יהודית ויזר מיום 18.10.98 כי עליו להשלים עוד 80 שעות על מנת לעמוד בתנאים המזכים לגמול השתלמות. אמנם, במועד זה כבר היה התובע בחופשה לקראת פרישה, אך אין ספק כי היה סיפק בידו, באם חפץ בכך, להשלים שעות אלו לפני מועד פרישתו, ב 1.12.98. בין אם התובע ידע על הדרישה ב 18.10.98 ובין אם קודם לכן, הרי שהגב' פעמון הבהירה כי "השלמת שמונים שעות לוקח לשוטר משהו כמו שבוע אינטסיבי או שבועיים. (התובע מאשר)". (עמ' 6 לפרוטוקול.) התובע בחר שלא לעשות כן, אלא פנה לגורמים שונים בבקשה לאשר לו גמול השתלמות, לפנים משורת הדין. 15. זאת ועוד, לדברי הגב' פעמון, ניתן היה אף לבדוק אפשרות לדחית מועד פרישתו על מנת שישלים את השעות הנדרשות: "אם התובע היה מבקש אפילו יום לפני מועד הפרישה להאריך לצורך השלמת השעות החסרות - בנסיבות הספציפיות שלו זה היה קצת קשה כי הוא פרש בנסיבות לא כל כך נעימות, אבל התובע יודע שהייתי עושה כל מאמץ להאריך בחודש את מועד הפרישה. יכולתי להחזיר אותו לחודש עבודה. המשכורת הקובעת היא המשכורת של היום האחרון. התובע יודע שלא היתה בעיה להאריך בחודש את מועד הפרישה." (עמ' 6 לפרוטוקול) הגב' פעמון העידה כי נקטה בפעולה דומה לגבי אשתו של התובע: "היו מקרים ואפילו לאשתו שהיא גם שוטרת אני הארכתי לה ביום האחרון של חופשת הפרישה בחודש נוסף כדי לתגמל אותה (התובע מאשר)". (עמ' 6 לפרוטוקול). שוכנענו איפוא כי היה סיפק בידי התובע להשלים את השעות הנדרשות לפני פרישתו, ואף היה ניתן, לו היה פונה לצורך השלמתן כאמור, לדחות את מועד פרישתו בחודש ימים לצורך כך. 16. לפיכך, מה שניראה היה בתחילת הליכים אלו בפנינו כ"עמידה על קוצו של יוד" מצדה של המשטרה, הסתבר לאחר שמיעת עדות התובע וחקירתו, ולאחר שמיעת עדותה של הגב' פעמון, כהתעקשות מיותרת של התובע, על אף שכבר ברי היה לו לכל המאוחר באוקטובר 1998 על הצורך להשלים את 80 השעות לאחר קבלת תעודת גמר תיכון. בנוסף, הוברר גם כי בקלות רבה יכול היה התובע לברר את מהותה של הדרישה במחלקת כח אדם שהייתה נגישה, זמינה ופתוחה בפניו. (עמ' 7 לפרוטוקול) כמו כן הוברר גם כי נדרש זמן קצר לצורך ביצוע ההשלמה הנחוצה וכי הקורסים הנדרשים להשלמה היו זמינים. (נתונים שלא נסתרו על ידי התובע). כן הוברר כי היתה בפני התובע אפשרות אף להארכת המועד לפרישה כדי להשלים את המכסה הנדרשת (התובע אף ידע זאת ממקור ראשון מנסיונה של אשתו). לאור כל האמור לעיל, לא מצאנו כי יש מקום לשנות את החלטת המשטרה, או כי נפלה בה אי סבירות שתצדיק את ביטול ההחלטה, ואין מנוס מדחיית התביעה. 17. סוף דבר: התביעה נדחית. משטרההשתלמותשוטר